האם החרם האירופי יכול למוטט את הכלכלה הישראלית?
בישראל חלוקים לגבי יכולתם של האירופים לגרום נזק: חקלאים ותעשיינים מדווחים ש"יש חשש באוויר", ואילו בכיר לשעבר במשרד החוץ אומר כי "הכלכלה הישראלית ניצחה את החרם הערבי ותנצח גם את החרם האירופי"
קופמן , לשעבר סמנכ"ל לעניינים בינלאומיים במשרד האוצר ומי שהיה אחראי לטיפול בחרם הערבי על ישראל, סבור שהחרם הכלכלי שמוטל היום בהדרגה על ישראל גרוע יותר מהחרם הערבי שב-40 שנותיו גרם למדינת ישראל נזק של כ-40 מיליארד דולר: "במהלך החרם מדינות ערב לא קיבלו את קיומה של מדינת ישראל, אולם הקהילה הבינלאומית קיבלה אותנו. היום החרם מבטא מצב שבו הקהילה הבינלאומית לא מקבלת אותנו, ולכן הוא קשה יותר".
"המצב הקיים יפגע בכיס של כל ישראלי", הזהיר בשבוע שעבר שר האוצר יאיר לפיד. "בנינו במשרד תסריטים שלמים לגבי מה יקרה אם החרם יימשך והיצוא ייפגע", הוא אמר, "ובכל התסריטים המצב לא נראה טוב"; נשיא המדינה שמעון פרס אמר בשבוע שעבר שהחרם הכלכלי גרוע יותר מכל איום ביטחוני; שר הכלכלה נפתלי בנט הגדיר לאחרונה את החרם האירופי על ישראל כ"פיגוע כלכלי";
וסוכנות איי.פי דיווחה בשבוע שעבר שהיצוא מ-21 יישובי בקעת הירדן ירד בשנה שעברה ב-14 אחוז, כ-29 מיליון דולר, בשל החרמת הפלפלים, התמרים, הענבים והתבלינים ברשתות השיווק בבריטניה ובסקנדינביה.
אבל לא כולם סבורים שהחרם מאיים על ישראל. "בינתיים הכל דיבורים", אומר שגריר ישראל באחת ממדינות אירופה. "זה לא משהו שמורגש בפועל, סתם מקשקשים. צריך להילחם בחרם כדי שלא יתפתח, אבל בינתיים לא קורה כלום. לפני עשר שנים היינו במצב הרבה יותר גרוע".
חי בנימיני, יושב ראש איגוד מגדלי ההדרים, מסכים עם השגריר. "יש לנו בעיה עונתית עסקית עם ההדרים. בחג המולד ובשבועות שאחרי החג לא קונים באירופה תפוזים, ביצוא אשכוליות הייתה לנו תחרות קשה עם טורקיה שמכרה את האשכוליות במחיר זול יותר, במוסקבה נסגר השוק הסיטונאי, הסגירה זעזעה את הענף מפני שמכרנו שם הרבה פרי הדר. יש לנו בעיות עסקיות שאינן קשורות לחרם. אנחנו לא נתקלנו בחרם על תוצרת ישראלית, אבל אנחנו לא מגדלים הדרים בשטחים".
בני כשריאל, ראש מועצת מעלה אדומים שמנהלת את פארק התעשייה אדומים, ובו 300 מפעלים ובתי עסק בתחומים שונים, אומר: "לא מרגישים אצלנו את החרם, אין בשטח ירידה חדה במכירות או ביצוא, אבל כן יש חשש. אנחנו פועלים כדי להבהיר לאירופאים שחרם על המוצרים שלנו יפגע ב-2,500 הפלסטינים שעובדים בפארק התעשייה, ופלסטיני מובטל הוא פלסטיני שמצטרף לארגוני טרור ופוגע בתהליך השלום".
גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון האחראית על אזור התעשייה ברקן, ש-120 מפעליו מפנים את רוב תוצרתם ליצוא, אומר: "האקלים לא טוב וההרגשה לא נעימה, אבל אין חרם רשמי. בניגוד לחקלאות, בתעשייה התהליכים איטיים. המפעלים בברקן מספקים היום סחורה שהוזמנה לפני חצי שנה. בינתיים אין ביטולים, אבל נראה מה יקרה בעוד חצי שנה. יש חששות באוויר".
שמה של חברת הקוסמטיקה "אהבה", שמוצריה עשויים מחומרים המופקים מים המלח, עולה כמעט בכל דיון בנושא החרם על ישראל. באתר של ארגון BDS, המארגן את החרם האירופי על ישראל, נכתב שזכיינים ביפן הפסיקו לעבוד עם החברה, ושלפני שבועות ספורים קראה הכנסייה המאוחדת בקנדה להחרים את מוצרי החברה.
"זה מציק, מטריד ולא נעים", אומר בכיר בחברה. "יש בלגן ואתה צריך לדבר עם עובדים ולהסביר לזכיינים שלך בחו"ל מה קורה, ולא תמיד מה שקורה קשור לחרם. הפסקנו לעבוד עם המפיצים ביפן מפני שהחלטנו שהם לא מספיק טובים - לא היה לזה שום קשר לחרם. התחושה קשה ומעצבנת, אבל בשורה התחתונה לא נגרמו לנו נזקים, החברה צומחת ומחזורי המכירות לא נפגעו".
יצחק ויזנברג מארגון מגדלי הערבה, המאגד 200 חקלאים מכל רחבי הארץ, מספר דברים דומים. הארגון הוא אחת מחברות היצוא החקלאי הגדולות בארץ, עם 75 אלף טון תוצרת חקלאית בשנה. "בסקנדינביה יש כמה לקוחות שהפסיקו לקנות מאיתנו", אומר ויזנברג, "ואווירת החרם מורגשת, אבל איננה דרמטית. יש תחושה שהדברים אינם פועלים לטובתנו, אבל עדיין קשה לנו לכמת את זה מבחינה מספרית.
"לקוח הולנדי הוריד את מכסת הרכישה מ-15 טון לחודש לטון אחד. הוא זכיין של רשת סקנדינבית, והוא אמר לנו שהבעלים הסקנדינבים לא רוצה לעבוד עם ישראל. לא נפגענו מהירידה מפני שמצאנו לקוחות אחרים. הבעיה היא ביכולת המיקוח שלנו. כשיש פחות לקוחות שרוצים לרכוש ממני תוצרת, יכולת המיקוח שלי על מחירים יורדת, ואני עלול למצוא את עצמי מוכר במחירים זולים יותר. יותר קשה לנו אבל לא בהיסטריה, אנחנו מסתדרים".
משק התבלינים של דוד אלחייני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, המנוהל על ידי בנו במושב ארגמן, ייצא בעבר 140 טון בשנה, ואילו בשנים האחרונות מייצא רק 90 טון. "רשתות שיווק בריטיות אמרו לבן שלי שהן לא רוצות לקנות מוצרים מבקעת הירדן", הוא אומר. "במדינות אחרות לא אומרים שהם מחרימים תוצרת ישראלית, אלא אומרים שיש להם בעיה עם התוצרת שלנו".
אבל חרם ישיר איננו הסנקציה היחידה. "בחלק מהמדינות דורשים סימון תוצרת שמגיעה מהשטחים", מספר אלחייני, "והאיחוד האירופי לא מאפשר למשרד החקלאות הישראלי לעשות בקרת איכות על התוצרת שלנו בטענה שאנחנו לא שייכים למדינת ישראל. הם גם הקצינו את התנאים לגבי גידולים אורגניים, כך שיצאנו מהתחום. רשתות שיווק אירופיות אומרות לנו שיש עליהן לחץ מהלקוחות לא למכור תוצרת שמגיעה מהשטחים, אבל לנו יש מוח יהודי, אנחנו לא מוותרים, מצאנו ערוצי שיווק חדשים ברוסיה ובמזרח אירופה".
אלחייני אומר שיש הרבה צביעות בנושא של החרם. "אנחנו משווקים את התוצרת שלנו לבתי אריזה גדולים, והם מעבירים את התוצרת שלנו לארגזים שלא מסומנים כתוצרת ישראלית. חבר שלי, חקלאי בבקעה, מגדל תאנים. לפני זמן מה הודיעה לו רשת סופרמרקטים בריטית גדולה שהיא לא מוכנה לקנות ממנו תאנים. שבוע אחר כך התקשרו אליו בדחיפות וביקשו את התאנים שלו ששווקו כתאנים יווניות או ספרדיות".
נתוני היצוא של מדינת ישראל מאשרים את דברי החקלאים והיצואנים. האיחוד האירופי הוא יעד היצוא הגדול ביותר של ישראל, עם נתח של 26.7 אחוז , כשעיקר הגידול ביצוא היה בענפי התעשיות הכימיות והמכשירים הרפואיים. ב-2010 גדל היצוא הישראלי ב-19 אחוז וב-2011 ב-11 אחוז .
עם זאת, ב-2012 חלה ירידה של 70 אחוז ביצוא הישראלי לאירופה. היצוא, שהגיע שנה קודם לכן ל-17.5 מיליארד דולר, ספג מהלומה בעיקר בגרמניה, צרפת, איטליה, בלגיה וטורקיה, כשגם בבריטניה ובהולנד חלה האטה. בשמונת החודשים הראשונים של 2013 חל גידול של 4.5 אחוזים ביצוא הישראלי לאירופה, והוא טיפס ל-11.7 מיליארד דולר.
"חרם אינו בהכרח דבר רע", אומר ד"ר גיל פיילר, מנכ"ל מכון המחקר "אינפו פרוד" שכתב ספר על החרם הערבי. "בעקבות החרם הערבי חברות יפניות הפסיקו לעבוד עם ישראל והפסדנו לא מעט עסקים, אולם מצד שני נאלצנו להתאים את עצמנו למצב וככה פיתחנו את ההיי-טק".
אלי הורביץ ז"ל, לשעבר מנכ"ל טבע, אמר בעבר שהחרם הערבי היטיב עם החברה. בראיון ל"גלובס" ב- '94 סיפר: "כל בוקר כשאני קם אני מודה לחרם הערבי. לו באו החברות הרב-לאומיות לייצר בישראל וניצלו את ההון האנושי שלנו, איפה הייתה היום טבע? בזכות החרם גדלנו. הוא הועיל לנו כמו לתעשיות אחרות, צבאיות ואסטרטגיות".
"החרם הערבי", או בשמו המלא: "חוק החרם המאוחד נגד ישראל", אושר במועצת הליגה הערבית בדצמבר 1954. תשע שנים לפני כן, עוד לפני הקמת המדינה, הכריזה הליגה הערבית על הטלת חרם על מוצרים שיוצרו בתעשייה היהודית בפלשתינה. החרם הערבי הורכב מחרם של מדינות ערב על עסקים ישראליים, חרם של חברות זרות העובדות עם ישראל ואיסור על עשיית עסקים עם חברות העובדות עם חברות שעובדות בישראל.
כמו כן, עד '94 לא נמכרו בישראל מכוניות קוריאניות, דנונה נכנסה באופן רשמי לישראל רק ב-'95, קוקה קולה פתחה נציגות ישירה בישראל ב-'96, חברת רנו נכנעה לחרם וחזרה בה, וחברת אמריקן אקספרס סגרה ב-'56 את משרדה בתל אביב "כדי לא לסכן את עסקיה עם הערבים".
חברת פיליפס הצרפתית לא מכרה את מוצריה ישירות לישראל, אלא באמצעות צד שלישי. מעצב האופנה פייר קרדן וחברת הקוסמטיקה "לוריאל" היו אף הם בין אלה שנשמעו לחרם הערבי.
במהלך 40 שנות החרם הופיעו בעיתונים, על בסיס יומי כמעט, ידיעות על חברות שונות שהחליטו לשתף עמו פעולה. חלקן טענו שהשוק הישראלי קטן ואינו מצדיק את ההשקעה, אולם שר החוץ הגרמני גרהרד שרדר הודה בראיון בדצמבר: '64 "גרמניה איננה יכולה להפסיק את פעולות החרם הערבי". ואכן, חברות גרמניות רבות כמו "גרונדיג" ואחרות הצטרפו לחרם.
על פי הערכות שונות, החרם הערבי גרם למשק הישראלי נזקים בגובה של כ-40 מיליארד דולר; כ-20 מיליארד מהם בשל פגיעה ביצוא, וכ-16 מיליארד דולר בעקבות אובדן השקעות זרות. רק כ-20 חברות בינלאומיות מתוך 200 העזו לעבוד עם ישראל, וחלק מהחברות סחרו עמה באמצעות צד שלישי.
היפנים, שהיו ממובילי החרם, מכרו לישראל מוצרים אך ורק דרך סניפים באירופה. באותו ראיון ל'גלובס' סיפר הורביץ שבביקור של משלחת ישראלית ביפן סירבו היפנים להצטלם עם הישראלים. "הרגשנו כמו מצורעים", אמר.
באמצע שנות ה-90, בעקבות מלחמת המפרץ ב-'91, חתימת הסכם העקרונות בין ישראל לפלסטינים ב-'93 וחתימת הסכם השלום עם ירדן ב-'94, החל החרם הערבי לדעוך. "החרם הערבי הולך ומתפורר", הכריז מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר בינואר '94 בעקבות הודעותיהן של תוניסיה ומרוקו שהן מפסיקות להחרים את ישראל.
באוקטובר '94 הודיעה גם סעודיה שהיא מבטלת את החרם על חברות זרות הסוחרות עם ישראל, ולהכרזה הצטרפו שרי החוץ של מדינות המפרץ. "באופן לא פורמלי, החרם הערבי מת", הודיע מנכ"ל משרד החוץ אורי סביר בפברואר '95, באוגוסט באותה שנה ביטל הסנאט של ירדן את חוקי החרם נגד ישראל, ובינואר '96 הסירה מלזיה את החרם הכלכלי.
ד"ר קופמן, מי שכאמור היה אמון על ההתמודדות עם החרם, זוכר היטב את האהדה לישראל עם קריסתו. "קשה לתאר את עוצמת החיזור של חברות זרות אחרי ישראל עם התפוגגות החרם", הוא אומר. "ביקרתי בקוריאה, בהונג קונג, בתאילנד ובהודו. הייתי בסך הכל סמנכ"ל לעניינים בינלאומיים במשרד האוצר, אבל בכל מקום קיבלו אותי בכבוד השמור לסגני שרים. נמרחו עלינו בצורה שקשה לתאר, היינו אהובי העולם".
אלא שבעשר השנים האחרונות האהבה הלכה ונמוגה. כמה ממדינות המפרץ הכריזו על חידוש החרם, אבל חמור מכך, חרם אירופי הלך ותפס את מקום החרם הערבי. בחודש האחרון הודיעה חברת המים ההולנדית "ויטנס" שהיא מפסיקה את שיתוף הפעולה עם "מקורות"; באוגוסט הודיעו רשתות שיווק הולנדיות שהן מפסיקות לרכוש מוצרים ישראליים שיוצרו מעבר לקו הירוק;
ביולי הודיעו בנקים אירופיים שהם שוקלים לחדול להעניק הלוואות לחברות ישראליות שעובדות בשטחים; קרן הפנסיה ההולנדית מחרימה בנקים ישראליים; בשנה שעברה הודיעה דרום אפריקה על סימון מוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק; וקרן הפנסיה הנורווגית חדלה להשקיע ב"אפריקה-ישראל", ב"דניה סיבוס" וב"אלביט סיסטמס".
"החרם האירופי לעולם לא יגיע לממדים של החרם הערבי", אומר פיילר. "מה שהיה לא יהיה. לעולם לא נסבול מאותם נזקים שמהם סבלה הכלכלה הישראלית בעקבות החרם הערבי".
גם ד"ר עודד ערן, שהיה מנהל המחלקה הכלכלית במשרד החוץ ושגריר ישראל באיחוד האירופי ובירדן, סבור שהחרם האירופי שונה מהחרם הערבי. "לא נראה לי סביר שהאיחוד האירופי יטיל חרם על ישראל כפי שעשתה הליגה הערבית. תמיד תהיה מדינה שתתנגד לחרם על ישראל ותטיל וטו. רשת חנויות כזו או אחרת עלולה להטיל חרם על ישראל, זה עלול להיות כואב מאוד, זה עלול להתפשט, אבל הנזק עלול להיות הדדי.
"גם אנחנו יכולים להטיל חרם על מוצרים אירופיים. אירופה מייבאת לישראל יותר מאשר ישראל מייצאת לאירופה. היום, כאשר אירופה נמצאת במצב כלכלי גרוע, חרם נגדי עלול להיות משמעותי. אנחנו לא ענק כלכלי, אבל אנחנו גורם משמעותי. אני לא אוהב את החרם האירופי, אבל אני גם לא מתמוטט ממנו. הכלכלה הישראלית על גודלה וחוסנה ניצחה את החרם הערבי, והכלכלה הישראלית תנצח גם את החרם האירופי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם