מאבות המזון: מי היה חלוץ הצמחונות הציונית?
משוגע לאספרנטו ומביא בשורת ההתנזרות מבשר - 140 שנה להולדתו של נתן בן-ציון חבקין, המתיישב הצמחוני הראשון בירושלים
לכאורה קשה לזהות כל קשר בין המהפכה הנוכחית לבין מהפכה ותיקה בהרבה - המהפכה הציונית, שמלבד האות הפותחת, לא נראה שיש זיקה ביניהן. אומנם, אחד מאבותיה הרוחניים של תנועת העבודה הציונית - אהרן דוד גורדון - היה צמחוני במעשה ובהגות, אך לא עסק בכך בכתביו הרבים.
במכתביו נחשפת עמדתו הצמחונית, וגם הסבר אפשרי להצנעתה: הוא חשב שהשעה אינה בשלה לדבר על כך כיוון שהדבר נתפס "כמעין לוקסוס רוחני", אך בה בשעה האמין ש"הצמחונות הרי היא אחד הצדדים העיקריים הראשונים בהגשמתו של יחס חדש אל החיים והעולם בפועל ובמעשה, אותו יחס חדש שאנחנו מבקשים בעבודתנו בהתקרבותנו אל הטבע ובכל מה שאנחנו עושים לחידוש החיים" (מכתב לנתן ביסטריצקי, תרפ"א). יחס עמוק לצמחונות ביטא גם בן דורו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שדיבר על "חזון הצמחונות והשלום" העתידי.
אך כאן נתמקד בדמות מוכרת הרבה פחות, שהגשים בחייו ובהגותו את הקשר שבין שתי התנועות, והקדיש את חייו להפצתה של הצמחונות ולמימושה בארץ ישראל: נתן חבקין.
נתן בן-ציון חבקין, שכונה "חלוץ הצמחונות העברית", נולד ב-20 בינואר 1874, השבוע לפני 140 שנה, בחוטימסק שברוסיה הלבנה. בילדותו למד בחדרים ובישיבה, ובנעוריו עבר למוסקבה, ובה למד צורפות אצל גיסו, וצייר בשעות הפנאי. בתקופה זו התפתח אצלו, על פי עדותו המאוחרת, רגש של איבה כלפי היהודים שאינם עוסקים בעבודה "פרודוקטיבית" - רגש שהשפיע באופן מכריע על חייו. גירוש היהודים ממוסקבה ב-1891 הביא אותו לאודסה, שבה למד בגימנסיה ובבית ספר לציור שאליו התקבל בעזרת המלצה מהצייר ליאוניד פסטרנק. לפרנסתו חילק עיתונים מדי בוקר, ובמקביל ללימודיו זכה להתיידד עם אינטלקטואלים יהודים בולטים כגון ההיסטוריון שמעון דובנוב והסופר שלום יעקב אברמוביץ', הוא מנדלי מוכר ספרים.
השפעתם של דובנוב ואברמוביץ' מיתנה מעט את התלהבותו מתנועת חיבת ציון, שאפיינה רבים מבני דורו במזרח אירופה ובמיוחד באודסה עצמה - ביניהם ידידו המשורר שאול טשרניחובסקי - ועיכבה את עלייתו לארץ ישראל. לדבריו, מנדלי ניסה לקרב אותו לפנתיאיזם - אחדות האל והטבע, ולקוסמופוליטיות, ויחסו לציונות היה מסויג. למרות זאת הצטרף חבקין לתנועה הציונית ב-1897, ושנה לאחר מכן השתתף בקונגרס הציוני השני.
מאודסה עבר למינכן, שבה למד בבית ספר לאומנות תעשייתית לאחר שהחליט שעליו לעמוד ברשות עצמו ולא לעסוק באומנות "טהורה", ולאחר שסיים את לימודיו פתח בית מלאכה לייצור גלופות (צינקוגרפי) להוצאות של ספרים ועיתונים עבריים. בשלב מסוים אף מונה, בזכות פיתוחיו בתחום, לחבר "הוועדה הממשלתית לבחינת הגמר בצינקוגרפיה" - דבר חריג בגרמניה בראשית המאה ה-20, שכן חבקין היה נתין רוסי, ואם לא די בכך, גם יהודי.
במינכן הפך חבקין לצמחוני מסור ונלהב, הצטרף לאגודות צמחוניות מקומיות ופרסם את מאמריו הראשונים בנושאי צמחונות, ציונות והקשר ביניהן. אחרי מלחמת העולם הראשונה נטש את האגודות הגרמניות שהשפעה אנטישמית חדרה אליהן, והקים אגודה צמחונית יהודית קטנה, "ברית דניאל" שמה. מטרת האגודה המוקמת הייתה להפיץ את רעיונות הצמחונות, עבודת הכפיים ועבודת האדמה בקרב יהודי גרמניה.
האגודה שאבה את שמה מפרק א' בספר דניאל, שם מסופר על דניאל ושלושת חבריו - חנניה, מישאל ועזריה - שסירבו לאכול מ"פת בג המלך", חיו על זירעונים ומים, ולמרות זאת (או דווקא בזכות זאת) זכו לבריאות גופנית ולסגולות נפשיות מיוחדות. תפקיד נוסף שייעד לאגודה היה הפצת הדיבור באספרנטו, השפה הבינלאומית, בקרב היהודים. לעיתונה הצנוע של האגודה, "ידיעות ברית דניאל", נלוו מדי פעם שני מוספים: האחד - "Der J[dische Arbeitsmarkt" (=שוק העבודה היהודית), הוקדש לעידוד של צעירים יהודים לעבור למלאכת כפיים ולעבודת אדמה, והשני, בעל שני שמות, בעברית ובאספרנטו: "העברי העספרנטי- "Esperantisto Hebrea", שהוכתר (בגרמנית) כ"עיתון האספרנטו היהודי הראשון".
האספרנטו נוצרה בשנת 1897 על ידי ד"ר אליעזר לודוויג זמנהוף, רופא עיניים יהודי יליד ביאליסטוק ששאף להתגבר על העוינות וחוסר ההבנה שבין עמי העולם באמצעות שפה אוניברסלית. זמנהוף, שמת בזמן מלחמת העולם הראשונה, לא זכה שחלומותיו על שלום עולמי יתגשמו, אך לשפתו קמו מיליוני דוברים ותומכים ברחבי העולם. אחד מהם היה חבקין, שעבורו הצמחונות, השיבה אל העבודה ואל האדמה, והאספרנטו, הצטרפו למכלול של תחייה לאומית בעלת אופק ומשמעות אוניברסליים. מסתבר שמאמציו של מנדלי מוכר ספרים השפיעו על חבקין, ששילב בציונות שלו מרכיבים קוסמופוליטיים בולטים, כפי שניסח זאת בשנים מאוחרות יותר:
"הרי אספרנטו וצמחונות מאוחדות בשאיפתן לשלום: הראשונה שואפת על ידי שפת עזר אחת בכל העולם להביא לידי שלום והבנה הדדית של כל האומות, וצמחונות מוסרית חדורה רעיון השלום גם בין האדם ובין שאר הברואים שעל פני האדמה [...] וכי לא זלזלו קודם ברעיון הציוני וסוף סוף נתגשם?". התחייה הלאומית ו"ההתחדשות הגופנית והמוסרית של היהדות", בלשונו , לא סתרה בעיניו את המגמה האוניברסלית. ביטוי לכך ניתן למצוא בכרוז של "אגודת הצמחונים העברים בארץ ישראל", אותה הקים בשנות ה-30, בו הוצהרה מטרת הצמחונות, בעקבות טולסטוי, כשלב הראשון בהגשמתם של חיים מוסריים. בכרוז נקבע כי "גם מתוך הרעיון האוניברסלי להשפיע על כל האנושות צריכה כל אומה ואומה להשתדל בהרמת החיים המוסריים והטבעיים של בניה. כמו שאומר הפתגם הגרמני'ינקה כל איש על יד ביתו ואז כל הרחוב יהיה נקי'".
ברוחו של טולסטוי, ממנו הושפעו רבים מאנשי העלייה השנייה, קבע חבקין בימי "ברית דניאל" במינכן כי "בתי המטבחיים החדשים הם חרפת העולם הנאור ואין להם מקום במדינה שרוצים לייסד על בסיס רוחני ומוסרי. ארץ ישראל לא תוכל להיות למופת במובן התרבותי והמוסרי כל זמן שיישאר בה בית מטבחיים. התרבות העברית החדשה צריכה לעלות על התרבות ההודית-בודהיסטית על ידי היחס ההגון לא רק לבעלי חיים, כי אם גם לכל שכבות העם. התרבות העברית צריכה להתגבר גם על הרוח המפלגתי והמעמדי השורר כמעט בכל העולם הנאור". דברים אלה רומזים לכך שלמרות היותו חריג יחסית בתנועה הציונית במסקנותיו המעשיות, ינקו עמדותיו של חבקין מאותם המקורות של זרמים רחבים בציונות. למעשה הצמחונות לא הייתה זרה לאישים ציוניים נוספים, ביניהם, כאמור, א"ד גורדון, וכן סופרים דתיים בולטים דוגמת אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ') ור' בנימין (יהושע רדלר פלדמן).
חבקין נישא בתחילת המאה ה-20 לרבקה בק, שילדה לו ארבעה ילדים לפני שמתה בדמי ימיה ב-1909. כעבור כמה שנים נשא את אשתו השנייה - דישה סובוליב, ועמה עלה לארץ ב-1921, יחד עם חמשת ילדיהם. הוא ייסד בירושלים בית מלאכה לעיבוד גלופות (שבלונות).
כעבור חצי שנה התפרסמה ידיעה קצרצרה בעיתון "דֹאר היום" של איתמר בן אב"י, אוהד מוכר של האספרנטו: "בירושלים נוסדה אגודת אספרנטיסטים. כל מי שמתעניין בדבר יפנה לנתן חבקין". היה זה תחילתו של השלב הארץ-ישראלי בחייו של חבקין, בו המשיך לשלב צמחונות ואספרנטו עם עמל כפיים. ב-1925, כשהיה כבן 50, הצטרף כסטודנט לאוניברסיטה העברית והיה למשך כשנתיים "זקן הסטודנטים" במוסד. במסגרת לימודיו שיתף פעולה עם חוקר ארץ ישראל פרופ' שמואל קליין והעמיד את כישרונו הגרפי לצורך שחזורן של כתובות עתיקות.
אך זמן לא רב לאחר מכן הזדעזעו חייו: ב-22 ביולי 1926 הופיעה בעיתון "דבר" ידיעה לאקונית:
"ביום ד' ב-4.30 לפנות בוקר שלחה יד בנפשה בתו של מר חבקין וכעבור חצי שעה מתה. המנוחה הייתה חברה בקבוצת 'גשר'. לפני חדשים מספר איבדה עצמה לדעת אחותה הבכירה, ומאז חזרה ואמרה כי לא תוסיף לחיות". האחות הבכירה היא ברכה (ברטה) חבקין, שהרעילה את עצמה ומתה באביב 1926, עשרה ימים אחרי חתונתה. הידיעה עוסקת באחותה, אסתר, בתו השלישית של חבקין, ששלחה יד בנפשה חודשים מספר לאחר מכן. הטרגדיות לא עזבו את משפחתו של חבקין: כעבור 22 שנה, נהרג בנו הבכור, ידידיה (אדי), בקריית-ענבים במלחמת העצמאות.
באירוניה מרה, הופיעה ביום שלמחרת ההתאבדות השנייה, באותו העיתון, הידיעה הבאה:
"נוסדה אגודת צמחונים עברים שמטרתה בעיקר - יצירת התיישבות חקלאית לאנשים השואפים לחיות חיים מוסריים וטבעיים. הרוצים להשתתף בהתיישבות זו או לתמוך בה למעשה, מתבקשים לפנות למזכיר האגודה, נ.ב. חבקין, ירושלים, רחוב בצלאל".
הרי לנו רמז לאישיותו של חבקין. שורת האסונות שפקדו אותו לא הסיטה אותו מהמטרות שאליהן כיוון את חייו, והוא לא חדל מלפעול בעקשנות להגשמת חלומותיו. זמן קצר אחרי מותן של בנותיו עזב את האוניברסיטה. אך במקום לשקוע ביגון ובייאוש התיישב בגבעת שאול המרוחקת והקים בה במו ידיו משק חקלאי. הוא בנה את ביתו על הקרקע הסלעית, חצב בור מים ומערה ששימשה כמחסן )במלחמת העצמאות שימשה המערה כמחסה לכמה משפחות של תושבי השכונה( והחל לקדם את הרעיון להקים התיישבות חקלאית-צמחונית.
"אגודת הצמחונים העבריים" שייסד פעלה על מנת להקים בשכונה התיישבות צמחונית על חלק מהאדמות שהיו שייכות לעיזבונו של הבנקאי הירושלמי חיים אהרן ולירו. "עם התיישבות זו", כתב.
"מתחיל פרק חדש בחיי; היא נעשתה לתחנה חדשה על הדרך להשגת מטרותיי: ההתיישבות הצמחונית שאולי תתגשם במקצת על אדמת ולירו. אני מקווה בכל אופן שעבודותיי ושגיאותיי בבנין ובהכשרת מגרשי בגבעת שאול לא ילכו לאבוד ויתנו דחיפה להתיישבות חלוצית בהרי ירושלים ובהרי כל הארץ". באותם הזיכרונות כתב גם דברים שעשויים להדהד לאור עמדתם הדוגמטית של חלק מאנשי הטבעונות גם בימינו: "מכיוון שאני מעריך בצמחונות לא רק את ההתנזרות מאכילת בשר אלא גם את השאיפה לחיי אמת וצדק, אני מתייחס בכבוד לכל איש שלא יוכל מטעמים משפחתיים להיות צמחוני".
גם נפילת בנו לא עצרה בעדו. כך, בראשית שנות ה-50, פעל חבקין לייסד התיישבות צמחונית בהרי ירושלים - הפעם על אדמות הכפר בית מזמיל, עליהן שוכנת שכונת קריית-היובל שאז החלה בנייתה. אך גם כאן לא זכה לראות את התממשות תקוותיו. נראה שהמוסדות המיישבים לא מיהרו להיענות לדרישות של האגודה הצמחונית, אך סביר להניח שגם מתחים פנימיים שהדיהם עולים מבין דפי עיתוניו של חבקין החלישו את כוחן של האגודות.
הד לדמותו של חבקין נתן חיים באר בספרו נוצות, בו תיאר את המפגש עם חבקין בביתו, שהיה סמוך לבית של משפחת גרינברג, הצמחונית אף היא, בגבעת שאול: "...הבחנתי בישיש נמוך קומה העושה דרכו כמעט ללא קול בשדה הבור שבין חצרו של גרינברג לרחוב יפו. ככל שהתקרב הזר אלינו, כן נתבהרו פניו, פנים סגפניים, עטורי זקנקן לבן, ועיניים הוזות שקועות בחוריהן". באר מספר כי בישיבתה של האגודה הצמחונית, שנערכה בביתו של גרינברג, דיבר חבקין על הצורך לחזור למטרתם של בוני מגדל בבל - "שפה אחת ודברים אחדים" - אך לא על מנת למרוד בשמיים, "אלא, אדרבא, על מנת להפריח את הארץ".
חבקין הלך לעולמו בנובמבר 1957, מבלי שחלומו התגשם. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, ב-1958, התיישב במושב אמירים גרעין של משפחות צמחוניות-טבעוניות ובהם תלמידו ו"יורשו הרוחני" יחזקאל דורון, ובכך הוגשם במשהו חלומו על התיישבות צמחונית.
סיכום נוגע ללב, אם גם חלקי, לחייו של חבקין ניתן מעל דפי עיתון מעריב (19.11.1957). תחת הכותרת "מותו של צמחוני", נכתב: "נתן בן-ציון חבקין, שנפטר אתמול בשנת ה-83 לחייו, היה דמות מוכרת בנוף הירושלמי. ותיקי העיר הכירוהו כ' משוגע' לצמחונות ולאספרנטו. ציונים ותיקים זוכרים אותו מן התקופה בה היה נודד בעיירות ברוסיה ופולין, בשמו של מנדלי מוכר ספרים, ומטיף לחיי יצירה ועבודה. עד ימיו האחרונים עסק בצינקוגראפיה ואילו עיקר מעייניו היו נתונים לצמחונות, לפציפיזם ולאספרנטו. בא לירושלים כתום מלחמה"ע הראשונה, אירגן את הצמחונים בארץ ויסד את הוועד האספרנטי הארצישראלי [...] את ספרו האחרון, שטרם ראה אור, הוא פותח בדברי הקדמה אלה: 'אלוהים זיכני בחיים ארוכים, זכיתי לראות בעיני מדינה יהודית, עתה יכול אני למות בשקט'".
מחמשת ילדיו של חבקין האריכו ימים רק שניים - גדליה וישראל. בתו של גדליה חבקין הייתה הזמרת והפזמונאית דרורה חבקין (1995-1934), שבשנות ה-80 הייתה לטבעונית, התיישבה בראש פינה ופתחה בה חנות טבע - המנוהלת היום על ידי בתה, שירי חבקין.
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם