כנס דאבוס מציג: המופע הכפול של פרס ונתניהו
הנשיא וראש הממשלה הגיעו לפסגה הכלכלית בשווייץ כדי למשוך השקעות לישראל, אבל פרס גם מנופף בדגל הסכם השלום עם הפלסטינים
העולם מגיע לשווייץ:
- נתניהו ופרס המריאו לדאבוס: "גאים בישראל"
- פרס ונתניהו נחתו בשווייץ במקביל למשלחת האיראנית
- נשיא איראן: לא מצפה שז'נבה 2 תצליח
עוזריהם, יועציהם ושומריהם מצטופפים לעתים בחדר קטן. הקודקודים, בין אם הם פוליטיקאים ובין אם אנשי עסקים עתירי ממון, נהנים מתנאים חלומיים בסוויטות מפוארות.
כך עובדת השיטה שנועדה לשדך בין אלה לאלה. המדינאים רוצים את הכסף של הקונגלומרטים לכלכלת ארצותיהם. ראשי הקונגלומרטים רוצים את האור הירוק של המדינאים כדי לעשות עוד קצת כסף. כך הם מתחככים אלה באלה, בקצב מסחרר, לטובת מיליארדי הפיות שתפאורת האגדות במקום הזה זרה ומוזרה להם.
ישראל נמצאת כאן במכפיל כוח. פרס ונתניהו באו שניהם לדאבוס והם מעבירים כמעט את אותו מסר. על הכמעט, כלומר מה מבדיל ביניהם, נדבר מיד. קודם לכן מותר להתעכב על המחזה הנדיר של התיאום שמפגינים השניים. בפמליות ניסו ולא הצליחו אתמול להיזכר מתי בפעם האחרונה קרה שראש ממשלה ונשיא טסו יחדיו לאותו מקום ולאותה מטרה - משיכת השקעות לישראל.
קשה להאמין, אבל שני המנהיגים הישראלים, פרס ונתניהו, טרחו לומר שהם חולקים את אותו חזון. נתניהו קורא לישראל Innovation Nation. פרס מגדיר אותה "מלכת הטכנולוגיה". שניהם מאמינים שהייטק, המצאות ופטנטים הם הדבר שישראל יכולה למכור לעולם, אולי אפילו להוביל בעולם.
וכך קורה שהם אומרים את אותו הדבר, נפגשים עם אותם האנשים ומוכרים את אותה הסחורה. שניהם מאותו הכפר. אם יש ביניהם מתיחות אישית, אי אפשר היה להבחין בה אתמול. הם יצאו יחדיו אל העיתונאים במטוס כדי לומר שלום, המתינו בסבלנות זה לסיום דבריו של זה, הלכו יחד, חזרו יחד והתחמקו יחד מאותן שאלות מציקות של העיתונאים. למשל, על עתידו האישי של פרס בתום הנשיאות.
גם ממטוסו של נשיא איראן חסן רוחאני, שהפתיע אותם בחניה הצמודה בנמל התעופה של ציריך, הם נמלטו יחד במהירות. פרס, שיהיה בריא, התלוצץ שהוא וביבי עוד יחזרו עם האיראני. כמו כל בדיחה, גם זו מסתירה קורטוב אמת מחלומותיו של המנהיג הקשיש. אבל אם להיות כנים, אף שהתקרית הצטלמה היטב, היא לא הייתה רצינית. אז חנו ביחד, אז מה.
הדבר הרציני הוא נאומו של רוחאני היום בפורום הכלכלי בדאבוס. ממש כמו הישראלים, גם האיראני רוצה למשוך משקיעים, להרים את כלכלת ארצו מהקרשים. אפשר להתפוצץ מכעס ומתדהמה לנוכח החיבוק החם של הציוויליזציה האירופית כלפי נשיא הרפובליקה שרוצה למחוק אותה. אלה הם האירופים.
אצל פרס, ואפילו אצל נתניהו, איראן לשם שינוי אינה בפוקוס. הנשיא אמנם ישמיע היום תגובה ציונית הולמת לרוחאני. נתניהו, לעומת זאת, ידבר על סייבר והייטק וטכנולוגיה. זה לא האו"ם, ומבחינתו מדובר בביקור כלכלי, לא פוליטי. וכך, המפגש הראשון שלו אתמול היה עם נשיאת "יאהו" מריסה מאייר. "אני רוצה שתגדילו את הנוכחות שלכם בישראל. אנחנו רוצים להגדיל השותפות איתכם. אם פעם מעצמות היו נמדדות בשטח, היום הן נמדדות במשתמשים ייחודיים (Unique users)".
הוא דיבר על ישראל כמעצמת סייבר, אבל גם התלונן שיאהו גנבה את זכויות היוצרים מהמחצית האחרונה של שמו. "שקלתי לתבוע אתכם בבית משפט, אבל החלטתי לוותר", אמר למאייר. היא מצדה הזמינה אותו לאירוע מיוחד שטיבו לא ברור שתקיים יאהו בישראל בקיץ.
כשביבי דיבר עם מאיירס בין הרים מושלגים במלון הפאר אינטרקונטיננטל, נפגש פרס במלון סיהוף עם נשיא אזרבייג'אן אילהם איבייב. פרס עוד היה בקשרים טובים עם אביו. איבייב הבן רוכש מישראל ציוד ביטחוני. ארצו גובלת באיראן, וישראל, חוץ מנפט, עושה באזרבייג'אן גם דברים אחרים.
"אנו נדרשים לשתף פעולה כדי להבטיח ביטחון תוך התמודדות עם הטרור הבינלאומי, שאין לו גבולות ואי אפשר להתמודד איתו בדרכים המסורתיות", אמר פרס. הוא התכוון לפיגוע נגד הדיפלומטים הישראלים באזרבייג'אן לפני כשנתיים. כשסיים האזרי לדבר עם פרס הוא עבר לנתניהו, אך בלשכת ראש הממשלה הטילו איפול על תוכן הדברים.
אז איפה בכל זאת נעוץ ההבדל בין פרס לנתניהו? כמובן, בסוגיה הפלסטינית. מבחינת נתניהו, הפגישה שממתינה לו מחר עם שר החוץ קרי היא כמעט שולית. לא נראה לו או לסביבתו שיתחוללו בה דרמות. "המדיניות טובה והכלכלה טובה", זהו סיכום המצב מבחינת נתניהו.
בסביבת פרס, לעומת זאת, רואים את הדברים אחרת לחלוטין. לשיטתם, העניין הפלסטיני מסכן בהחלט את הכלכלה. השאננות שגויה. מבחינת פרס, אם נתניהו לא יעשה צעדים דרסטיים, החרם והנידוי ממתינים בקצה הדרך. בעניין הזה אין ולא תהיה הסכמה בין שני האישים. אנשיו של פרס אומרים אפוא שמחר הוא יישא "נאום מדיני נוקב".
לא משנה מה חושבים על פרס, המחזה של אדם בן 90 פלוס העומד ביציבות וללא תמיכה במסדרון של מטוס מתנדנד, ומדבר בהתלהבות על "עולם ללא גבולות" ועל "ישראל כמייצרת השבבים בעולם" - המחזה הזה מפעים. פרס הוא מותג עולמי של ישראל. ככזה, למרות המחלוקות, תרומתו לא תסולא בפז.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם