בשל המהומות באוקראינה הקהילה היהודית במצור
בצל המהומות המשתוללות באוקראינה הותקפו יהודים על רקע אנטישמי. עלייה אין בינתיים מה לדבר. דיווח מיוחד מלב קייב
עוד בנושא:
-אוקראינה: יהודי חובש כיפה נדקר בליל שבת
-שליחים יהודים בקייב: "הפסיקו לשמור עלינו"
-ארה"ב מאיימת בסנקציות על אוקראינה
זה כמה חודשים נערכות באוקראינה הפגנות המוניות בתגובה להחלטת הממשלה האוקראינית לא לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי. במקביל, בשבועיים האחרונים דווח על שני מקרי תקיפה של יהודים בקייב, ובקהילה היהודית במדינה מוצאים קשר בין גל המחאה לאנטישמיות העולה. גם לפני קיום הפגנות הענק בכיכר העצמאות החרוכה בעיר התרחשו אירועים אנטישמיים, אך בקהילה מציינים שמרגע שפרצו המהומות, חלה עלייה מהותית בתקיפת יהודים ומוסדות ציבור המזוהים עם הקהילה.
בבית הכנסת "פודוב" אני פוגש שניים מהפצועים בתקיפות האנטישמיות האחרונות. מדובר במתחם ענק שבו שוכנים בית כנסת עתיק, ישיבה, תלמוד תורה, מקווה טהרה, מסעדה, מועדון לסטודנטים ואף בית מלון ובית מגורים לתלמידים ולמשפחות אברכים. מי שעומד בראש הקומפלקס המפואר הוא הרב יעקב בלייך מחסידות קרלין-סטולין, מעין רב ראשי לאוקראינה.
את קולות ה"חיידר" אפשר לשמוע כבר מבחוץ. עשרות ילדים, בעלי פאות מסתלסלות וכיפות שחורות יושבים בחדרים עם ה"מלמדים" שלהם,חלקם שליחים של משרד החינוך הישראלי, משננים פסוקים מהחומש. כל ילדי בית הספר דוברים עברית שוטפת, תופעה נדירה בבתי ספר יהודיים בחו"ל. מנהל ה"חיידר", הרב בנימין גוטפרב, מספר כי כ-75 אחוז מהילדים הם מקומיים, ואילו השאר הם ילדי שליחים. "מה זה אמבטיה? " שואל תלמיד בן שמונה את גוטפרב בעודו אוכל ביסלי. גוטפרב מסביר לתלמידו את המשמעות ברוסית וממשיך בשיעור.
בעקבות האירועים האחרונים קיבלו חברי הקהילה ותלמידי הישיבה מכלים קטנים של גז מדמיע, שנתרמו להם על ידי פילנתרופ מקומי. כל אחד מראה לי בתורו את המכשיר שלו, ואילו אילן ורטהיימר, המותקף הראשון בגל הנוכחי, אף מדגים בצורה מבודחת כיצד להשתמש בו.
"במוצאי שבת לפני שבועיים יצאתי מבית הכנסת", משחזר בפניי ורטהיימר, שליח של משרד החינוך שמלמד ב"חיידר". "עקבו אחריי כמה חבר' ה עם צעיפים. זה היה נראה לי חשוד, אבל לא חשבתי על זה יותר מדי". כשוורטהיימר הגיע לביתו וניסה לסגור את דלת הכניסה לבניין, התפרצו שלושה מתוך ששת החשודים פנימה והחלו להכות אותו.
"הם הרביצו לי בכוח ודחפו אותי לרצפה", הוא נזכר, אך מדגיש שלפחות במקרה שלו, לא שמע קללות או התייחסויות ליהדותו. "אמרתי לעצמי: ריבונו של עולם, תציל אותי מהחוליגנים האלה".
בשלב הבא ורטהיימר החל לצעוק לעזרה. אחד מחברי הקבוצה שחיכו בחוץ שמע את צרחותיו, קרא לחבורה, והתוקפים נמלטו.
אתה נשמע יחסית רגוע.
"בכלל לא. אני רק מנסה לשמור על איפוק. אנחנו מתחננים על החיים שלנו פה, מבקשים שתהיה לנו שמירה נורמלית במקום".
ורטהיימר , ישראלי ששוהה בקייב כשנה וחצי, מספר כי משפחתו מאוד לחוצה מהתקיפה: "אמא שלי לא ישנה בלילות, מבחינתה שאני אחזור לישראל מחר".
וזה בא בחשבון?
"אם המצב יימשך, אין סיבה שלא נעזוב".
לראש הישיבה הרב אליהו שפילר יש מנהג חביב: "כשצועקים לי ברחוב 'הייל היטלר' ומצדיעים במועל יד, אני פשוט מרים את היד בחזרה ומשיב 'הייל' עם חיוך גדול", הוא מספר בחיוך גדול. שפילר טוען שלתקיפות האחרונות יש קשר ברור להפגנות הפוליטיות בכיכר מידאן. "המשטרה מצאה שבתכתובות של המפגינים דיברו על התקיפה אצלנו", הוא מספר.
בניגוד ליהודים שאינם מזוהים ככאלה כלפי חוץ, הקהילה הדתית נמצאת במלכוד: אפשר אולי להסתיר את הכיפה עם כובע, אך לא את הזקן או את המעילים הארוכים. "אנחנו הולכים תמיד עם כיפות ברחוב", אומר שפילר. "רוב האנשים מכבדים אותנו, ויותר מכך, דווקא מפני שמזהים שאנחנו יהודים,מתחילים לדבר איתנו. הרי כמעט לכל אחד באוקראינה יש קשר יהודי או ישראלי".
במהלך ביקורי במתחם היהודי, כמעט כולם עוסקים בנושא האבטחה "המחודשת" במקום. באותו יום כינסו מנהלי הקהילה את החברים והעבירו תדרוך ברור וקשוח: אין לצאת מהבתים בערב, אלא במקרי חירום; אין ללכת ברחוב לבד; וכמובן שאין להתקרב לכיכר מידאן, שם מתקיימות כמעט מדי ערב הפגנות סוערות. הן מתמקדות, במרבית המקרים, באחד הנושאים הטעונים ביותר כיום באוקראינה: האם לנסות לבנות קשר ארוך טווח עם מדינות אירופה או שמא לחזק את הקשר ההיסטורי עם רוסיה?
ראשי הישיבה ניסו להשיב את הביטחון לשומעים כשסיפרו כי שכרו את חברת האבטחה "הקשוחה ביותר באוקראינה", שבה חברים אנשי משרד הביטחון הישראלי לשעבר ואלופי אוקראינה באגרוף ובאמנויות הלחימה. "אף אחד לא רוצה להתעסק איתם", הסביר מנכ"ל הישיבה. במקביל, הותקנו ברחובות הסמוכים מצלמות אבטחה, ושומרים החלו לערוך סיורים לאורך הלילה. אנשי הישיבה טוענים כי מעתה יוצבו במקום שומרים חמושים, דבר שלא היה מקובל עד כה.
כאשר אני שואל את שפילר למה לא פשוט לעלות לישראל, הוא משיב שבישראל לא תמיד טוב יותר. "כשאנשים מהקהילה שלנו עולים לארץ הם נחשבים סוג ב' פעמיים - פעם אחת כי הם חרדים, ובפעם השנייה כי הם רוסים".
"לא פשוט לעלות מכאן לארץ. יש הרבה מאיתנו שעלו, כולל אנשים עם תארים אקדמיים, והיום הם עובדים בישראל בעבודות ניקיון. לכן מי שבאמת חשוב לו אידיאולוגית לעלות - צריך לעלות, אבל מי שלא - שיבדוק טוב מאוד אם יוכל להתפרנס בכבוד בארץ". גוטפרב מוסיף: "לעתים אנחנו מרגישים אנטישמיות גדולה יותר בארץ מאשר פה באוקראינה. לפחות פה רוב השכנים מכבדים אותנו".
להתארגנות נגד התקיפות יש גם פן מפתיע: מי שיבקר במתחם היהודי בערבי שני ורביעי יוכל לראות חסידי קרלין עם פאות מסולסלות לומדים כיצד להתאגרף על ידי מורה אוקראיני מקומי. "אנחנו עושים את זה גם בשביל הספורט וגם כדי להגן על עצמנו", אומר גוטפרב.
בית החולים בקייב מיושן מאוד, כאילו שהזמן בו עומד מלכת כבר 30 שנה. בין המסדרונות השקטים אני מוצא את דב בער גליקמן, הקורבן השני של התקיפות, עם חומש לצד מיטתו וכיפה גדולה על ראשו. הוא גדל בסיביר והחליט לפני 11 שנה להתגייר. מאז עבר כמה תהפוכות עד שהגיע לישיבה בפודוב.
"יצאתי מבית המדרש מאוחר בלילה לכיוון הדירה שבה אני חי", הוא משחזר את מה שאירע. "כשיצאתי מבית המדרש ראיתי שעומדים בפינה אנשים, חשבתי שהם הולכים לטייל. אך כשנכנסתי לרחוב בלי תאורה שמעתי שרצים אחריי. הסתובבתי. ראיתי ששלושתם רצים לקראתי. התחלתי לצרוח,'תעזרו לי'".
הפעם האלימות הייתה קשה יותר. "הם נתנו לי מכה בפרצוף והתעלפתי לרגע. אחר כך דקרו אותי ברגליים ונתנו עוד מכות בגוף ובפרצוף. רק אחרי שאנשים צעקו מהבתים שיתקשרו למשטרה, הם עזבו אותי. הם לא צעקו, אלא דיברו אליי בשקט, אמרו לי 'ז'יד' (יהודון)". לאחר מכן התוקפים נכנסו לרכב שלהם, ובמקום לברוח מהזירה, עקבו מרחוק אחרי גליקמן שדידה במורד הרחוב, שותת דם, עד שהגיע לבית הכנסת.
"לא הלכתי הביתה כי פחדתי שאתעלף שוב וידעתי שבישיבה יש תמיד אנשים", הוא אומר. הרופאים סיפרו לגליקמן לאחר מכן כי החתכים היו לא עמוקים. "כאילו הם רצו שיירד דם, אבל לא רצו להרוג", הוא מסביר.
"במקומכם הייתי לוקח את הילדים שלכם ונוסע לעיר אחרת עד שההפגנה תסתיים", אומר גליקמן לחברים שהגיעו לבקרו. "אני הייתי הולך להורים שלי בסיביר אם היו שם חיים יהודיים, למרות שמינוס 40 מעלות שם עכשיו". הוא מוסיף: "אולי כדאי לשכן את כל המשפחות בבית המלון (הנמצא במתחם הישיבה), לפחות עד שיסתיימו ההפגנות במידאן - לפחות שיהיה פתרון זמני".
הרב יעקב דב בלייך זהיר מאוד בימים אלה, שוקל את מילותיו ברצינות. הוא לא שמח מתשומת הלב שלה זוכה הקהילה שלו. הכניסה למתחם בית הכנסת שלו פתוחה, ואף שומר לא מוצב בכניסה (שלא לדבר על גלאי מתכות), בניגוד לרבים מבתי הכנסת האחרים ברחבי אירופה.
"במשך 24 שנה אני חי בקייב, ולא היה כדבר הזה. עד כה האנטישמיות באה לידי ביטוי בעיקר כשאיזה שיכור החליט לעשות מעשה. עכשיו זה הרבה יותר מתוחכם ומסוכן. צריך לעבוד עם הרבה יותר חוכמה". כשהוא נשאל מדוע המתחם היה פתוח כל השנים, הוא עונה: "אנחנו קהילת 'קי-רוב' (חזרה בתשובה), לא רצינו את הדברים האלה. ברור לי ששמירה גדולה יותר תרחיק אנשים מבית הכנסת".
יש לדעתך קשר בין ההפגנות הפוליטיות לתקיפות האנטישמיות?
"כשיש אווירה של אנרכיה והפקרות, יש אנשים שלוקחים טרמפ על הדבר הזה. אבל אני לא יודע אם זה קשור ולא רוצה סתם להאשים. נחכה לחקירות המשטרה".
"ציפינו שאירועים אלימים כאלה יקרו", אומר מנהל הוועדה היהודית-אוקראינית אדוארד דולינסקי, "זה ממש לא מפתיע אותנו". לטענת דולינסקי, כבר חודשים רבים מתחננים ראשי הקהילה מהשלטון שיתנער ממפלגת סבובודה האנטישמית, דבר שטרם קרה.
נשיא הארגון שבראשו עומד דולינסקי הוא איש העסקים האמיד וחבר הפרלמנט אלכסנדר פלדמן, יהודי חובש כיפה. "פלדמן נפגש עם שר הפנים בעקבות התקיפות, והוא אף הוציא בעקבות כך הודעת גינוי", אומר דולינסקי, אך באותה נשימה מסביר שבמצב הנוכחי באוקראינה אין עם מי לדבר, ושר הפנים טרוד כולו במשבר ובהפגנות. "אי אפשר במצב הנוכחי לסמוך על הממשלה", אומר דולינסקי. "אנחנו נצטרך להתמודד עם זה לבד".
לדולינסקי יש גם מסר לממשלת ישראל. "אם ישראל רוצה שיישארו יהודים בתפוצות, צריך להיות לה אינטרס לנסות לעזור לנו עם תוכנית חירום", הוא עוזר.
יו"ר הוועדה למלחמה באנטישמיות ח"כ יואל רזבוזוב מתכנן השבוע דיון חירום בנושא. מה היית ממליץ לו לקדם?
"ממשלת ישראל מוציאה המון כסף על חינוך יהודי בתפוצות או על עלייה, אבל במצב כזה צריך לחשוב על אבטחה, אחרת כבר לא יהיו יהודים".
אבל היא לא יכולה לשלוח שוטרים או חיילים שיבואו לשמור עליכם.
"נכון, אבל היא יכולה לשלוח מומחים שיראו מה טוב או לא טוב באבטחה שלנו, שייתנו לנו ייעוץ או אפילו ישלחו צוותים שיבואו לאמן את כוחות ההצלה שלנו באוקראינה, ובכלל בקהילות היהודיות בעולם".
גורמים בקהילה היהודית טוענים שייתכן שהתקיפה אורגנה בכלל על ידי גורמים בממשל, שניסו לקשור בין המפגינים ובין האלימות כלפי יהודים. "שני הצדדים מנסים להשתמש בנו", אמר לי בכיר בקהילה היהודית. "השלטון רוצה להראות שהמפגינים אנטישמים וקושר ביניהם ובין התקיפות נגד הקהילה, ואילו המפגינים ביקשו מאחד מחברי הקהילה היהודית לשאת דברים מול מאות אלפי מפגינים כדי להראות שכולם, כולל היהודים, תומכים במהפכה. האירועים האלימים תוכננו בצורה כה מדויקת וזהירה - היו חייבים להיות מקצועיים מאוד כדי לארגן מבצע כה מורכב".
בינתיים, השלג הראשון הכה השבוע בקייב. הטמפרטורה ירדה ל-12 מעלות מתחת לאפס. למרות הקור העז, המפגינים במידאן ממשיכים להילחם במשטרה: ארבעה מפגינים נהרגו בעקבות העימותים האלימים, ואוטובוסים רבים הוצתו. בזמן שהקהילה היהודית של קייב רק רוצה לחזור לשגרת היומיום, נראה שתוצאות מחאת הענק עשויות לשנות את חיי היהודים באוקראינה לבלי הכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם