שנה לאחר הבחירות: מהפכה לא תהיה כאן
כל אחד בפאזל הקואליציוני הנוכחי יודע שאם הוא יוצא מהמסגרת, ייערכו בחירות חדשות. בחוץ אין חלקי חילוף. ומה חדש אצל הרב פינטו
מה לא עברנו מאז? הברית של האחים חרצה עולמות.האיבה ההדדית לחרדים השאירה את ש"ס ויהדות התורה בחוץ, מקום שממנו הרבה יותר קשה לשרוד מאבקים על כסף ונגד חוק הגיוס. נוסף על כל הצרות, גם הרב עובדיה נפטר וש"ס מתנהלת ללא רועה רוחני, אבל עם אריה דרעי שלא יכול להשתחרר מהאחיזה של אלי ישי. ליברמן, שעמד לאבד את עולמו, יצא זכאי בדין וחזר למשרד החוץ כמו נמר שהפך לחתול. אחרי המכה בבחירות, התבוסה בירושלים, הכתף הקרה במרכז הליכוד והסקרים שמראים כי הציבור הרוסי לא צריך אותו יותר - ליברמן מחפש השלמות כוח אצל האמריקאים. הוא לא רוצה להישאר שוב מאחורי הדלת. וגם שלי יחימוביץ' שמרה על המסורת השבירה של מפלגת העבודה ופינתה מקום ליצחק (בוז'י) הרצוג, אחרי ניסיון כושל אחד לכבוש את השלטון.
מפלגות הקואליציה רבות היום ביניהן ואוחזות זו בגרונה של זו. כל אחת רוצה למתוח את החבל, אבל לא לקרוע את עצמה מהחבורה. מאזן האימה הפנימי עובד בכל מקום ועומד ביחד מול איום משותף. הליכוד תומך בראש הממשלה נתניהו כל עוד הוא לא שובר את הכלים. נתניהו לא ילך להסדר מדיני כי אז אין לו מפלגה. לפיד לא יפרק את הממשלה משום שהוא לא באמת מאמין בתהליך מדיני. לפיד תמיד יתקוטט עם בנט על 30 אחוזי מחלוקת בנושאים המדיניים והאזרחיים, אבל ישמור על 70 אחוז של אינטרס משותף. ציפי לבני יכולה לצעוק עד וושינגטון נגד בנט ואורי אריאל, אבל היא לא תלך לשום מקום. המעמד של לבני בטל בששים או יותר נכון בטל בששת המנדטים שקיבלה בבחירות.
הקואליציה הזו יציבה כפי שלא הייתה הרבה שנים. מוחלטת. כל אחד בפאזל הזה יודע שאם הוא יוצא מהמסגרת, יש בחירות חדשות. בחוץ אין חלקי חילוף כי הם לא מתחברים עם מה שיישאר בפנים. אם נפתלי בנט יוצא בגלל התקדמות מדינית, הרצוג והעבודה יכולים להיכנס פנימה, אבל אז אין לנתניהו את הליכוד. אם לבני יוצאת החוצה בגלל תהליך תקוע, החרדים לא יחליפו אותה כי אז יאיר לפיד ייצא. חוץ מזה, החרדים לא מתלהבים להיכנס פנימה אחרי שכל התקציבים נקבעו וחולקו.
ביום שלישי פרסם הערוץ הראשון סקר. רוב מוחלט של הציבור חושב שהסכם המסגרת של מזכיר המדינה קרי לא יעבור, והממשלה לא תתפרק בגלל זה. במילים אחרות, הציבור צודק ומהפכה לא תהיה כאן, לפחות לא ב-2014.
השר גלעד ארדן עשוי לקנות לעצמו בימים הקרובים תואר מפוקפק: השר הראשון בממשלת נתניהו שיכריז על התפטרות.ארדן מתכוון לפרוש מתפקידו כשר להגנת העורף ולהישאר עם תיק התקשורת בלבד. אם כך יקרה, יירשם השר הצעיר בממשלה גם כלוזר וגם כמחמיץ סדרתי. ראשית, הוא ירים ידיים בקרב ארוך ומתיש שהוא מנהל נגד שר הביטחו משה (בוגי) יעלון. שנית, הוא יצטייר כמי שקיבל החלטות לא נכונות בשנתיים האחרונות. ארדן סירב להיות שגריר באו"ם ובהמשך לא רצה לקבל את תיק המשפטים. לפי שעה, מאזן לא הכי חיובי של אחת ההבטחות הגדולות בפוליטיקה הישראלית.
אנחנו חוזרים לינואר 2011. חמישה חברי כנסת התפלגו אז מסיעת העבודה והקימו את סיעת העצמאות בראשות אהוד ברק. מתן וילנאי קיבל אז את האחריות על העורף. בהמשך החליף אותו אבי דיכטר. שניהם רצו לאמץ למשרד שלהם דימוי קרבי, ולכן גם הדביקו לו שם תותח: "המשרד להגנת העורף", וזה היה בכלל צריך להיות "המשרד לסיוע כלכלי, ניהול מצבי חירום".
אחרי הבחירות האחרונות חיפש ארדן, שזכה במקום השני בפריימריז בליכוד, תיק ביצועי בכיר. הוא דחה את ההצעה להיות שר משפטים, ובינתיים השרים האחרים חטפו לו את התיקים הטובים בזה אחר זה. ארדן נשאר עם תיק התקשורת, אבל קיבל כפיצוי גם את הגנת העורף וגם חברות בקבינט המדיני-ביטחוני.
התיק הכפול לא היטיב עם ארדן. לתיק התקשורת הוא נכנס אחרי משה כחלון, האיש והמיתוס. לכחלון היה חוש חברתי מפותח, הרבה אומץ וקצת מזל. החוש עבד מול העושק הנוראי של זמן האוויר שגבו מפעילי הסלולר מכל המנויים. האומץ היה להילחם במפעילים החזקים הללו. המזל היה הרפורמה שהכין במשך שנים ערן פולק, שהיה המשנה לראש אגף התקציבים והיום יושב בלונדון. כחלון לקח את התוכנית ואימץ אותה כמות שהיא. ארדן עדיין לא זיהה פערים בלתי נסבלים כאלה בממלכה התקשורתית שקיבל ולא מצא תוכנית מוכנה שתהפוך גם אותו לטריבון העם. ההשוואה הבלתי נגמרת לכחלון מוציאה אותו מדעתו בכל פעם.
התיק להגנת העורף דיכא את ארדן עוד יותר. אחרי שבוע בתפקיד הוא גילה שקיבל משרד ללא סמכויות. צבא בלי ימ"חים. הכל נשאר במשרד הביטחון. הוא רצה, למשל, תקציבים למיגון, חלוקת מסכות, טיפול בחומרים מסוכנים ובעיקר את הפעלת כוחות פיקוד העורף לסיוע אזרחי. באוגוסט האחרון ראש הממשלה נתניהו הבטיח להעביר לו את הסמכויות, אבל משרד הביטחון פנה לו עורף. יעלון טען ביום רביעי כי מדובר במשרד פוליטי מיותר ובזבזני.
מעבר לזה, מפקד פיקוד העורף אלוף אייל אייזנברג, מח"ט גבעתי לשעבר, שמח הרבה יותר להיות חלק ממשרד הביטחון וכפוף ליעלון ולרמטכ"ל בני גנץ. הוא לא רוצה לקבל הוראות מהפוליטיקאי ארדן. אייזנברג מסתכל מגבוה גם על מפקד מג"ב, שכפוף למשרד לביטחון פנים ולא למשרד הביטחון. הכל עניין של היררכיה ודימויים.
ארדן מצדו המשיך למחות. הוא טען כי בשעת חירום שר הביטחון צריך לשבת בבור ולנהל את המלחמה, ולא לדאוג לצופרי אזעקה ולתחבושת אישית לכל אזרח. שום דבר לא עזר. השרים הרעים בממשלה נהנים בינתיים לראות את ההתכתשות הבלתי נגמרת הזו בין יעלון וארדן. כאשר ארדן הציג אולטימטום לנתניהו ויעלון, השרים הללו לגלגו עליו וספרו לו את הימים. הספירה נגמרה. יוסי כהן, ראש המועצה לביטחון לאומי, ניסה להיכנס לעובי הקורה וכינס ביום שלישי את כל המעורבים לדיון מכריע. שלשום, כאמור, הוציאו שני הנצים הודעות לוחמניות זה נגד זה. במילים אחרות: גם יוסי כהן לא עזר.
במשרד להגנת העורף ישנם 40 עובדים. בסערה האחרונה גילינו עד כמה הוא לא רלוונטי. הפקידים שם יושבים ולא יכולים לעשות דבר. המדינה מפסידה מיליונים. המלחמה של ארדן נראית בינתיים אבודה. במוקדם או במאוחר הוא יתפטר. אני הייתי לוקח את העובדים הללו, עושה להם הסבה מקצועית כדי שיטפלו ברווחה, בעוני ובמצוקה של התושבים. כך הם באמת יתרמו להגנת העורף.
בפרקליטות המדינה לא נוטים להאמין לרב יאשיהו פינטו. הטיעונים שלו נראים להם מופרכים. לפי שעה משוכנעים שם כי הרב הציע שוחד לתנ"צ אפרים ברכה, ויש מספיק ראיות להעמיד אותו לדין. סביר להניח כי הדמות של הרב פינטו, כפי שהיא משתקפת בשבועיים האחרונים בתקשורת הישראלית ובכלל, מערערת בעיניהם של היועץ יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן את הגרסה של הרב. מעבר לזה, יש לי תחושה כי רב חרדי, בן לשושלת אבוחצירא שחשוד בקבלת שוחד וכבר הוגשה נגדו טיוטה של כתב אישום בידי הפרקליטות, לא יכול להיות יקיר המערכת. לעניין התקשורת אחזור מיד.
מצד שני, על הפרקליטות מפעילים לחצים בלתי פוסקים להפריד את תיק פינטו מתיק ניצב ארביב, היום מפקד להב 433. למי שלא מכיר את פרטי העניין המסובך הזה נזכיר כי ניצב ארביב היה נציג המשטרה בוושינגטון ושמר שם על קשרים הדוקים עם הרב פינטו. במהלך חקירות שניהלו רשויות החוק בארצות הברית נחשף ארביב לקשרים שניהל פינטו לאורך שנים גם עם תנ"צ ברכה. לטענת הרב פינטו, השניים תפרו לו את תיק השוחד כדי לחלץ את ברכה. ארביב הוא עד תביעה מרכזי בטיוטת האישום נגד הרב. בפרקליטות דוחים את הטענות הללו מכל וכל, כאמור.
הרב ופרקליטיו החליטו בתגובה לחשוף את היחסים הבעייתיים שניהל ארביב עם הרב. בתמורה הם מבקשים להסיר את כתב האישום נגד הרב בפרשת ברכה או לעשות לתיק תספורת. הרעיון מחריד את השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' וגם קצינים במשטרה, שופטים לשעבר ועיתונאים בכירים.
הפרקליטות מוצאת כאן את עצמה באופן משונה בחזית אחת עם הרב פינטו. "כמה פעמים סוגרים לאיש אחד תיק כדי לפתוח תיק אחר", שואלים שם. "איפה האנשים האלה חיים? מה קרה עם משה טלנסקי? מה קרה עם דכנר בתיק הולילנד? מה קרה בברנוער? ברוכים הבאים לעולם האמיתי של העסקאות בין הפרקליטות ועדי התביעה".
בינתיים העניינים הוקפאו. הבדיקה בעניין הקשרים האסורים שניהל הרב עם ארביב נמשכת. אנשי מח"ש עובדים על החומרים ימים שלמים. ביום שלישי העבירו אנשי הרב בניו יורק עשרות מסמכים שנוגעים לטיפול בוויזה של צחי, בנו של ארביב, שאותה מימן לטענתם הרב פינטו. חייבים לציין כי ארביב ופרקליטיו טוענים בתוקף שלא נפל שום פגם בהתנהגות שלו וכי "מדובר בזוטי זוטות של מידע שכבר נבדק בעבר ולא נמצא בו דבר". ארביב הבטיח כי יחזור השבוע ל-433, אבל הוא עדיין יושב בבית. בקרוב ייחקר באזהרה.
אני מבקש להבהיר כאן שוב. הרב פינטו הוא ידיד שלי קרוב ל-16 שנה. מעולם לא הסתרתי את החברות הזו אף שרבים לא מצליחים להבין, לצערי, איך עיתונאי חילוני, איש שמאל בדעותיו, מצליח להתחבר עם רב לובש שחורים שהוא מבחינתם איש חשוך וצר אופקים בהגדרה. אחרי שצפה בו ביוטיוב כתב השבוע ירון לונדון על הרב כי "שפתו דלה, נגינתו מונוטונית והגותו רדודה". זכותו , אבל עשרות ואולי מאות אלפי אנשים, ואני בתוכם, חושבים דווקא כי שפתו של הרב פינטו עשירה, לשונו חריפה והגותו היהודית רחבה ועמוקה מאין כמוה, ליברלית ופתוחה ונגישה לכולם.
השבוע טלפנו אליי כמה כתבים לענייני תקשורת וביקשו לדעת מדוע אני כותב על הרב פינטו אם אני מקורב אליו. הסברתי להם שזה בדיוק מה שמעניק לי יתרון על פני האחרים שלא מכירים את הרב. אני יכול לתאר היטב, ממבט ראשון, את מה שהתרחש בסביבתו של הרב לאורך שנים, לספר מיהם ראשי המדינה שראיתי (פואד בן אליעזר, למשל, שבטוח עד היום כי הרב הציל אותו ממוות), מפקדי הצבא, ראשי המשק, ראשי השב"כ וגם עבריינים בכירים. כולם חיפשו אצלו קשרים, סיוע כספי או נפשי, משענת דתית ורוחנית או בוררות בין נצים. אני לא אשכח את אותו ניצב מפורסם במשטרה, שהחזיק את ידו של הרב במשך דקות ארוכות והכריז בעיניים דומעות: "הרב, אני לא עוזב אותך עד אשר תבטיח לי שאהיה המפכ"ל".
הקרבה לרב אפשרה לי להביא ממנו ציטוטים בלעדיים ל"מעריב" ולפרסם מדי יום פרטים חדשים על התפתחות הפרשה מתוך מידע פנימי שמגיע אליי. לכתבי התקשורת הסברתי את מה שהם יודעים היטב: אין עיתונאי, באף תחום, שאין לו חברים ומקורבים שמסייעים לו להשיג חומרים. בדרך כלל כולם מחביאים את הקרבה הזו, ובצדק. איש לא רוצה לחשוף מקורות. אני רק מקווה שהרב פינטו ייצא מהתסבוכת שאליה נקלע, כפי שכל אחד רוצה שלא יאונה רע לחברו. בכל מקרה, הידידות הזו, כך התרשמתי בשבוע הזה, עדיין נראית בברנז'ה העיתונאית לא הגיונית וקצת משונה, מה שאולי מלמד על גאווה ודעות קדומות, אבל זה לא מעניינינו כאן.
מעשה במולטי-מיליונר ממוצא גיאורגי בשם מיכאל מירילשווילי המכונה מיכו, שעוסק בכל, החל מתאגיד הימורים שנמצא בבעלותו ועד קידוחי גז בישראל.
בספטמבר האחרון, חודש לפני שהרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, הוא זימן אליו את מירילשווילי ובני משפחתו. "תראה", אמר לו הרב בקול בוכים, "המצב שלנו קשה. אנחנו באופוזיציה. הכספים שנותנים לנו הם רק לפי הספר. אין לנו כסף לרשת החינוך, כיתות קטנות נסגרות. שיעורי תורה הולכים לאיבוד. אולי כבודו יכול לעזור".
מירילשווילי הבטיח לעזור. מה זה לעזור? ביד רחבה. הוא הודיע שיעביר שלושה מיליון דולר לש"ס. לחצו ידיים והחליפו סטירות על הלחי וחיבוקים. הקימו גם עמותה בשם "קרן הצלה" שחברים בה הרבנים שלום כהן, שמעון בעדני, משה מאיה, דוד יוסף ומשה יוסף. בינתיים הרב נפטר, הכסף נותר תלוי באוויר, וכמו במשפחות הכי טובות החלה מלחמה על ירושת המיליונים. הרב הראשי יצחק יוסף היה הראשון להתערב. הוא ניגש למירילשווילי, אמר לו שהוא רואה בהבטחה שלו מעין צוואה של הרב עובדיה וביקש שיעביר את הכסף.
כאן התערב האח משה יוסף. הוא חשב שאריה דרעי מפעיל את יצחק יוסף ורוצה לשים יד על הכסף הגדול לצרכיו. אנשי משה יוסף טוענים כי דרעי מינה את שני מקורביו כמורשי חתימה: יהודה אוחנה וחיים ביטון. "אנחנו לא ניתן לאנשי התנזים של דרעי לשלוט על הכסף ולהעביר אותו לגמ"חים של יהודה אזרד", אמרו מקורבי משה יוסף. אזרד, ממקורבי דרעי, אמר: "אני לא לוקח שום דבר לעצמי. אני לא מורשה חתימה. הכל הולך לכיתות. משה יוסף מבין שעכשיו עושים פה סדר, אחרי שעשה תמיד מה שהוא רוצה".
מירילשווילי שמע על הבלגן והחליט לעכב את הכסף ולמנות חשב מלווה משלו שיפקח על תנועת המיליונים. עד לרגע זה בש"ס לא ראו אגורה.
שאלתי השבוע את דרעי איפה הכסף. הוא טען שהכל בסדר, הכסף יגיע, אבל לוקח זמן לארגן את העמותה ולהחליט על קריטריונים ראויים לחלוקה של הכסף. הוא הבטיח שהכסף לא ילך למקורבו אזרד. "אנחנו רוצים לתת לכיתות קטנות, ולא לגמ"חים. הכל על פי קריטריונים", אמר דרעי.
קריטריונים? בש"ס? לפני הרבה שנים קילל הרב את אנשי משרד החינוך שתובעים מש"ס אמות מידה ראויות לפני חלוקת התקציבים. "קריטריונים, קריטריונים, יחרב ביתם", התבטא הרב. מי יודע? אולי הגיעו זמנים חדשים. נמשיך לעקוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם