השרה לשעבר שולמית אלוני נפטרה בגיל 85
אלוני החלה את דרכה הפוליטית במפלגת מפא"י, הקימה את סיעת מרצ ולאחר מכן הנהיגה את המפלגה. היא כיהנה כחברת כנסת ושרה בממשלות ישראל, בין היתר שרת החינוך. הלוויתה תתקיים ביום ראשון בבית העלמין בכפר שמריהו
אלוני שימשה כחברת כנסת ושרה בממשלות ישראל. בשנת 1993, בממשלה ה-25, כיהנה אלוני כשרת החינוך והתרבות ולאחר מכן כשרת התקשורת ושרת המדע והטכנולוגיה. בממשלה שלאחריה כיהנה כשרת המדע והאומנויות.
בשנת 2000 זכתה שולמית בפרס ישראל לשנת תש"ס על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הפרס הוענק לה על מאבקיה הרבים והחלוציים למען זכויות האדם בכלל וזכויות מיעוטים בפרט, כאשר לרוב ניצבה כמי שמחזיקה בדעה שנויה במחלוקת אל מול דעת הרוב.
שולמית אלוני לבית אדלר נולדה בתל אביב לאב נגר ולאם תופרת. בנעוריה הייתה חברה ב"שומר הצעיר" ובארגון "ההגנה". במלחמת השחרור שירתה בשורות הפלמ"ח, בין היתר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בעת המצור.
אלוני התחנכה בכפר הנוער בן שמן ובסמינר למורים ע"ש דוד ילין בירושלים שם קיבלה תעודת הוראה. היא בוגרת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
את פעילותה הפוליטית החלה בשורות צעירי מפא"י כבר בשנות ה- 50. את פרסומה הראשון היא קיבלה בזכות תוכניות הרדיו הפפולריות שהגישה בקול ישראל בשם "מחוץ לשעות הקבלה" ו"הנושא בטיפול" שהיו התוכניות הראשונות בארץ שעסקו בזכויות הפרט. במסגרת פעילותה זאת גם יזמה את הקמת מוסד נציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה. בשנת 1966 הקימה את "המועצה הישראלית לצרכנות" ועמדה בראשה עד 1970.
לכנסת היא נבחרה לראשונה בשנת 1965 (הכנסת השישית) כנציגת המערך והחלה להתבלט עד מהרה בזכות פעילותה בנושא זכויות האזרח ונגד כפייה דתית בישראל. בתקופה זו היא התעמתה לא אחת עם מנהיגת המפלגה גולדה מאיר.
על רקע עימותים אלה פרשה ב-1973 ממפלגת העבודה והקימה בתוך 48 שעות את התנועה לזכויות האזרח ולשלום (רצ), שהתמודדה לראשונה בבחירות שהתקיימו לאחר מלחמת ששת הימים וקיבלה שלושה מנדטים. יחד אתה נכנסו ברשימת "רצ" לכנסת בועז מואב ומרשה פרדימן. המפלגה חרתה על דגלה את ערך ההגנה על זכויות האזרח וזכויות האדם, פעלה למען הפרדת הדת מהמדינה ולמען שינוי שיטת הבחירות וגם תמכה בנסיגה משטחי יהודה שומרון וחבל עזה.
אלוני כיהנה ברציפות מהכנסת ה-6 ועד הכנסת ה- 13. מיד לאחר הבחירות שבהן נבחרה לכנסת מטעם "רצ", מונתה אלוני לשמש כשרה ללא תיק, אך התפטרה מיד כשנודע לה כי יצחק רפאל, חבר המפד"ל שנחשד בקבלת שוחד, מונה לתפקד כשר בממשלה.
בשנת 1977, בעקבות בשורות פילוג "רצ", קטנה התנועה והפכה לסיעת יחיד בכנסת. בתקופה זו עסקה אלוני בניסיונות הידברות עם הפלסטינים. מעורבות זו גברה לאחר פרוץ מלחמת לבנון, אז הוקם "המרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון". בשנת 1984 גדלה "רצ" לחמישה מנדטים עם הצטרפותם של חברי "שלום עכשיו", רן כהן משל"י ומאוחר יותר גם יוסי שריד ומרדכי וירשובסקי.
בשנת 1991 התאחדה "רצ" עם שינוי ומפ"ם והפכה למפלגת מרצ, שזכתה ל-12 מנדטים בבחירות של 1992. אלוני מונתה לשרת החינוך בממשלתו של יצחק רבין ז"ל. כעבור שנה, עקב התבטאויותיה כנגד שותפיו החרדים של רבין לממשלה, נאלצה להתפטר מתפקידה ועברה לכהן כשרת התקשורת, המדע והאומנויות.
בשנים אלה החל להיווצר הקרע בינה לבין אחדים מחבריה לתנועה, ובראשם יוסי שריד. בשנת 1996 היא פרשה מהחיים הפוליטיים ועסקה בעיקר במתן הרצאות בנושאי זכויות האדם. בבחירות לכנסת ה-16, ה-17, ה-18 וה-19 הוצבה במקום ה-120 האחרון, הסמלי, ברשימת מפלגת מרצ לכנסת.
במהלך השנים פרסמה מספר ספרים: "אזרח ומדינתו", "ההסדר - ממדינת חוק למדינת הלכה", "נשים כבני אדם" ו"לא יכולה אחרת" (ביוגרפיה פוליטית). במשך 22 שנה כתבה אלוני טור שבועי ב"ידיעות אחרונות" וב"לאישה" ופרסמה מאמרים בעיתונים וכתבי עת בארץ ובעולם.
שולמית אלוני זכתה בפרסים ותוארי כבוד ממוסדות אקדמאים בארץ ומחוצה לה. זכייתה בשנת 2000 בפרס ישראל לשנת תש"ס על מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, לוותה באקורדים צורמים של התנגדות, בעיקר מקרב החוגים הדתיים.
בין נימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל נאמר כי הפרס ניתן לה בזכות "מאבקה על כבוד האדם וזכויותיו היסודיות והטבעיות, היותה פה לאזרח, מאבקה למען תיקון עוולות, הנפת דגל השוויון בין העמים והאמונות השונות בישראל והכבוד ההדדי". השופטים הוסיפו כי "רבים מן הנושאים שעליהם נאבקה אלוני בעוז כחלוצה לפני המחנה הפכו במרוצת השנים לנחלת הכלל, וכמה מהם אינם שנויים עוד במחלוקת".
בשנת 1952 נישאה לראובן אלוני (לימים ממייסדי מינהל מקרקעי ישראל וראש המינהל האזרחי במרחב שלמה), והם עברו להתגורר בכפר שמריהו. לזוג נולדו שלושה ילדים: דרור אלוני, ראש מועצת כפר שמריהו, אל"מ במילואים ולשעבר מנהל הגימנסיה העברית הרצליה; פרופ' נמרוד אלוני, פילוסוף של החינוך בסמינר הקיבוצים; ובמאי הקולנוע אודי אלוני. ראובן אלוני נפטר בשנת 1988.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם