"חזרה לאושוויץ עם ח''כים היא ניצחון וגם נקמה"

הם שרדו אחרי שאיבדו משפחות וסבלו רעב, השפלות ועינויים. מחר הם יחזרו למחנה ההשמדה, כשהם גאים ונרגשים

אריק בנדר | 26/1/2014 13:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"מחר כשנעמוד שוב על הרמפה באושוויץ-בירקנאו נוכל לומר לשונאינו: אנחנו, שקמנו מתוך האפר, עומדים פה על אפכם ועל חמתכם, עם נציגי הפרלמנט הריבוני של עם ישראל.
חוזרים כמנצחים. מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו
חוזרים כמנצחים. מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו צילום: אי-פי
זה ניצחון גדול", כך אומרת יונה לקס, יו"ר עמותת "תאומי מנגלה", הנלווית אל המשלחת הגדולה של הכנסת שתצא מחר לפולין, לטקסי יום השואה הבינלאומי.

אל המשלחת המונה כ-60 חברי כנסת יצטרפו 24 ניצולי שואה, חלקם ניצולי אושוויץ-בירקנאו, והם אומרים כי עבורם נסיעה עם משלחת ענק של חברי הכנסת היא מאורע מרגש המהווה ניצחון, סגירת מעגל וגם נקמה.

יונה לקס, ילידת לודז', נולדה בעיר לודז' בפולין בשנת 1930. עם פרוץ המלחמה גורשה עם משפחתה לגטו לודז' עד לחיסולו של הגטו בקיץ 1944. לאחר חיסול הגטו נשלחה עם אחותה התאומה מרים למחנה ההשמדה אושוויץ. בהגיעם למחנה נשלחו האחיות התאומות היישר אל המשרפה להשמדה, אולם בדרך, שהייתה אמורה להיות דרכן האחרונה, נתקלו בד"ר יוזף מנגלה והתחננו שיסכים לקבל אותן לניסויים בביתן התאומים.

מנגלה נעתר לתחינות והאחיות עברו במשך תקופה ארוכה ניסויים קשים ביותר. לקראת תום המלחמה, כשהגרמנים פינו את המחנה בגלל התקרבות חיילי הצבא האדום, יצאה לקס בינואר 1945 לצעדת המוות. למזלה הצליחה לשרוד ונותרה בחיים.

"מאז המלחמה חזרתי מספר פעמים לאוושיץ-בירקנאו כמלווה של תלמידים וגם עם ארגון 'תאומי מנגלה'", היא אומרת. "הפעם נסיעה עם 60 חברי כנסת היא מאוד מיוחדת בעיני. כשהייתי שם בתופת, בגיהנום תחת ידיו של מנגלה, לא האמנתי שיבוא יום ואחזור לשם עם נציגי הכנסת, שהיא הריבון במדינת היהודים.

"אני בהחלט ארגיש גאווה. קרו לי שני ניסים: אחד שהצלחתי להקים משפחה והשני שיש לנו מדינה יהודית עם פרלמנט יהודי וצבא יהודי, על כל מה שמשתמע. כשאעמוד שם מחר על הרמפה יהיה לי מסר לכל שונאינו-אנחנו פה על אפכם וחמתכם. הביקור הזה חשוב מאוד בעיני משום שמי לא זוכר את עברו אין לו עתיד".

משה (פיש) דגן, יליד פיוטרקוב בפולין, איבד בשואה את כל משפחתו. ב-1942 גורשו הוריו ואחותו הקטנה לטרבלינקה ומאז לא ראה אותם. אחיו הבכור ניסה לברוח מחוץ לגטו עם עוד 38 יהודים, ובעקבות הלשנה הכניסו אותם לבור בבית הקברות (בפיוטרקוב) ורצחו את כולם. ב-1943 הוא נשלח עם אחיו לאו שוויץ-בירקנאו, שם עבד בפירוק מטוסים שהופלו בחזית.

בינואר 1945, כשהדי התותחים של הצבא האדום כבר נשמעו ברקע, הוא נלקח בצעדת המוות, נשלח למחנה הריכוז מטאהוזן באוסטריה ומשם למחנה עבודה, שם עבד בבניית מנהרות עבור הנשק הסודי של הגרמנים. אחיו מת מטיפוס והוא נותר לבדו בעולם. כששוחרר על ידי חיילי צבא ארה"ב, הוא שקל 32 ק"ג בלבד.

"זה מאוד סמלי עבורי לנסוע לאוושויץ עם חברי הכנסת", אמר אתמול. "זה מאוד מרגש. יש לכך משמעות רבה בעיני שנציגי הפרלמנט שלנו יראו מקרוב וישמעו מהניצולים מה היה שם, למען הדורות הבאים".

לנפתלי אריאן יליד קרקוב חקוק על הזרוע המספר 174005 שקיבל בסלקציה באושוויץ. "זו נקמה וגם גאווה", הוא מסביר. "אני שמח שזכיתי לרגע שבו אני יכול לבקר עם חברי הכנסת. אני היחידי ששרדתי ממשפחתי שנספתה בבלזץ. חבל שהם לא זכו להיות איתי".

גם משה העליון, יליד סלוניקי, חוזר לאושוויץ בהתרגשות רבה. "כשסיפרו לי שמשלחת גדולה של הכנסת יוצאת ליום השואה הבינלאומי לפולין ותעשה טקס במחנה בו חוויתי את הגיהנום הרגשתי שזה בשבילי דבר גדול", הוא מספר. "יש לזה הד עולמי. כנסת ישראל מבקרת בפלנטה האחרת שבה לא ידעת אם בעוד דקה תשרוד או תמות".

בראש משלחת הכנסת יעמדו יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ויו"ר הקואליציה יריב לוין, שיחליפו את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין השרוי באבל על מות רעייתו.

הניצולים הנלווים אל חברי הכנסת יוצאים בסיוע מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל. יושבת ראש המרכז, קולט אביטל, אמרה: "יש חשיבות עצומה בצאתה של משלחת הכנסת לפולין דווקא בעת הזאת ביחד עם ניצולי שואה. יש פה תרומה גדולה לזכרון ולשימור תודעת השואה. יש בזה אקט שלטוני ממלכתי.

"פתאום הסוברניות הישראלית נמצאת שם על כל יצוגה. יש בזה מסר של הזדהות עם זכר אלה שנספו. מסר של החלטה שאת לקחי השואה מעבירים לדורות הבאים. אני הייתי שמחה מאוד אילו חלק מהמסר הזה היה חוזר הביתה ומחלחל גם ליתר סובלנות כלפי הזולת וכלפי אנשים אחרים שסובלים פה מגילויי גזענות".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...