הבדרן שהשתלט על צמרת איטליה: איני אנטישמי
בפה גרילו הפך בבחירות האחרונות, בן לילה, לכוח הפוליטי המשמעותי ביותר בארץ המגף. במסיבת עיתונאים דרמטית הוא יורה לכל הכיוונים
עוד ב-nrg מעריב:
- לראשונה במצרים: בידוק בטחוני בכניסה למטרו
- יהדות ארה"ב - רנסנס יהודי או אשליה?
- מומבאי: רכבת קלה בתוך חמש שנות בנייה
מבחינתו, זה היה אך מתבקש. ערב הבחירות הבטיח גרילו למצביעיו שיפרק מן היסוד את המערכת הפוליטית המאובנת של איטליה, שלדבריו מוצצת את דם האזרחים, ויסלק את הפוליטיקאים הוותיקים והמושחתים לטובת כוח פוליטי חדש - כזה שישרת את רצון העם. לא פלא, אם כן, שהמפלגות המסורתיות באיטליה, שחשו מאוימות, טענו כלפיו שהוא מגלם סכנה לקיום המדינה, לא פחות, ושקיים חשש שידרדר אותה לתוהו ובוהו כללי. לאנרכיה.
לא חלף זמן רב עד שתחושת האיום של המפלגות הללו היתרגמה גם למעשה, והן הקימו בלוק פוליטי כדי לנטרל את האיום. נשיא איטליה ג'ורג'ו נפוליטנו חולל נס במונחים מקומיים והצליח לשכנע את סילביו ברלוסקוני, שעד לפני שנה ראה במפלגת השמאל "קומוניסטים אוכלי ילדים" כדבריו, להקים ממשלת אחדות עם המפלגה הדמוקרטית.
אבל לפוליטיקה האיטלקית חוקים משלה. במקום שבו ראש ממשלה שהודח ונשפט לארבע שנות מאסר שומר בסקרים על שיעור פופולריות של 22 אחוז, גם גרילו הסרבן מצליח להחזיק בשיעורי תמיכה דומים, שמשמרים אותו ככוח יציב ומשמעותי שאי אפשר להתעלם ממנו. גם אם המפלגות האחרות ממש רוצות.
בקיעים מסוימים בסטטוס-קוו הזה, שלא לומר קרחון ארקטי, התגלו החודש עם הופעתו של שחקן חדש - מתיאו רנצי, בן 38 בלבד, שנבחר ברוב סוחף למנהיג המפלגה הדמוקרטית של השמאל (זו שראש הממשלה הנוכחי אנריקו לטה מכהן מטעמה).
רנצי, ראש עיריית פירנצה לשעבר, המכונה "מפרק הגרוטאות" על שם התנועה הפוליטית שהקים לפני כמה שנים, שנועדה אף היא להילחם בכוחות הישנים והרקובים, התגלה כאחד מהם כאשר העניק מעין חנינה פרטית לברלוסקוני: בניגוד לעמדת חבריו למפלגה, הוא הוביל עמו רפורמה לשינוי שיטת הממשל במטרה לסלק את המפלגות הקטנות מהזירה לטובת יצירת מערכת דו-גושית.
גרילו, שמטבע הדברים חש שהושאר מאחור - את רנצי הוא מכנה "השוליה של ברלוסקוני" - טרם החליט מה עמדתו בסוגיה, ובימים אלה הוא מברר עם בוחריו באמצעות משאל אינטרנטי איזו שיטת בחירה הם מעדיפים - יחסית או רובית. פוליטיקה חדשה או מה?
החיים הפרטיים של הקומיקאי בפה גרילו בן ה-65 אפופי מסתורין. הוא נשוי בפעם השנייה לפארווין טאדג'ק, בת למוכר שטיחים איראני שנולדה במילאנו. פארווין, בת 55, מתוארת בכלי התקשורת כ"אישה יפה ומעודנת. אוהבת את החיים היפים ולבושה במיטב בגדי האופנה". היא הייתה נשואה לשחקן כדורגל ולהם שני ילדים. גם לגרילו שני ילדים מרעייתו הראשונה סוניה טוני.
גרילו וטאדג'ק נישאו בכנסייה בגנואה והביאו לעולם שני ילדים נוספים. על פי דיווחים שונים, גרילו ביקר באיראן ואף פגש שם חלק מבני משפחתה של אשתו. הוא צוטט כמי שאמר בהקשר האיראני כי "האסלאם אינו דת קיצונית, וכל מדינה שרוצחים את מדעני הגרעין שלה, מרגישה תחת מתקפה".
פארווין, כך אומרים, אינה אוהבת במיוחד את אורח חייו החסכני של בעלה, וגם לא את אהבתו המופרזת לאיכות הסביבה. גרילו היה ראשון באיטליה שהפיק חשמל בווילה המפוארת שלו, באמצעות לוחות שמש. בת זוגו גם לא אהבה את כניסתו לפוליטיקה, והיא נמנעת מלהופיע לצדו באירועים פומביים.
חייו המקצועיים של גרילו התחילו בשנות ה-70 כאשר התגלה על ידי מנחה טלוויזיה. הוא הפוך במרוצת השנים לקומיקאי האהוב ביותר במדינה ואף זוכה בפרסים רבים. גרילו תוקף ללא רחם בהופעותיו את הפוליטיקאים ואנשי העסקים המושחתים, אך הללו נהגו להתייחס בסלחנות לסאטירה שלו. כל זאת עד שנת 1986, כאשר ראש הממשלה דאז, בטינו קרקסי, החליט לשים לה קץ.
באחד המערכונים בטלוויזיה אמר גרילו: "בסין יש מיליארד אנשים וכולם סוציאליסטים, אז מי גונב מהם?" בטינו קרקסי, שהיה מנהיג המפלגה הסוציאליסטית, לא אהב את הבדיחה וגרילו סולק מהטלוויזיה הממלכתית. אבל גרילו המשיך להופיע בתיאטרונים, השתתף בשלושה סרטים והוסיף להצחיק את האיטלקים, כשהוא תוקף ללא רחם את חברות התעשייה הגדולות, הטלפון, החשמל הגז והמים.
המופעים של גרילו תפסו כיוון פוליטי בשנת 2005, כאשר הוא פתח את הבלוג האישי שלו, שנחשב כיום לאחד מ-50 הבלוגים הנצפים ביותר בעולם. בשנת 2007 הכריז גרילו על יום "וה פאן קולו דיי" ("לכו לכל הרוחות"), והעלה מופע ששודר ב-180 ערים איטלקיות ו-25 מדינות זרות באמצעות הרשת. הוא תקף את הפוליטיקאים המושחתים, והציע לבצע בדק בית בבתי הנבחרים במדינה, שלדבריו מלאים באנשים שהסתבכו עם החוק.
בשנת 2012, לנוכח פרשיות השחיתות ושערוריות המין של ראש הממשלה ברלוסקוני, החליט גרילו להצטרף לזירה הפוליטית. הוא הקים את מפלגת המחאה "חמשת הכוכבים", ובחר את חברי מפלגתו באמצעות האינטרנט. בבחירות של פברואר אשתקד הוא זכה, כאמור, להצלחה חסרת תקדים, כשתנועתו הפכה למפלגה הגדולה במדינה.
השבוע כינס גרילו מסיבת עיתונאים לכתבים הזרים. היא הייתה לא פחות מלוהטת. את ברלוסקוני כינה "פושע" ו"גמד"; את רנצי כינה "הכומר האישי" שלו, שטיהר אותו מכל פשעיו; וגם מהנשיא נפוליטנו, הדמות הממלכתית כביכול במשחק, הוא לא חסך שבטו. זאת ועוד: במין מעשה אלדד יניב, אם ליטול אנלוגיה מהזירה המקומית, גולל גרילו מסכת שלמה של משחקי כוח ותמרונים פוליטיים שנחשף להם בעל כורחו בחודשים האחרונים, והותירו אותו המום ונגעל.
וכמובן, גם התקשורת חטפה. לדברי גרילו, מי שאמורים לשמש ככלבי השמירה של הדמוקרטיה משמשים בארץ המגף כלי שרת של מנהיגי המפלגות הישנות. ואף על פי כן ולמרות "כל הניסיונות השפלים הללו", לגרילו אין ספק שיזכה בבחירות לפרלמנט האירופי. במקרה כזה, ייתכן שיתאחד עם מפלגות מחאה אחרות באירופה כדי להקים כוח פוליטי חדש ומאתגר באמת. גרילו, לדבריו, כבר החל לשם כך באיתור מועמדים חדשים באינטרנט, על פי קורות חייהם. האיש פתוח להצעות.
הפנייה של גרילו החוצה, לאיחוד, נובעת מכך שלטענתו המצב באיטליה אבוד. "לא נתאחד עם אף כוח פוליטי. כולם מושחתים.
"אנו דורשים שכר מינימלי לכל אזרחי המדינה כדי שיוכלו להתקיים", אמר גרילו. בהמשך מסיבת העיתונאים הוא קרא להתנתק מ"הדיקטטורה של הגרמנים", הפיננסית כלומר, ומהמוסדות הכלכליים של האיחוד. "אינני נגד אירופה, אך ייתכן שניאלץ לחזור ללירטה הישנה או להקים אירו חדש שיתאים לצרכים של מדינת הים התיכון", הודיע, והוסיף שביום פקודה יערוך לגבי השאלות הללו משאל עם. מבחינתו, מקרה יוון לא יחזור.
בהמשך ביטל גרילו במחי יד את הסופרלטיבים שהוצמדו לו על ידי התקשורת, בעיקר הזרה, שתיארה אותו כגזען ובחלק מהמקרים אף כפשיסט. יש לשער שהכינויים הללו הם תולדה של עמדותיו בנושא ההגירה. גרילו ספג בגללן ביקורת נוקבת לאחר שהביע את דעתו בעד הענשת מהגרים בלתי חוקיים, בניגוד לעמדת רוב רובם של מצביעיו. לשאלתי אם הוא אנטי-ישראלי השיב: "אינני אנטי-ישראלי ואינני אנטישמי. רבים מידידיי הם יהודים ואנו מתבדחים על כך". וכל מילה, כמו שאומרים, מיותרת.
בהמשך טען גרילו שעיתונאי ישראלי שהתחזה לידידו, ניצל אותו והפיץ שמועות סרק בדבר התבטאות אנטישמית כביכול. מעשה שהיה (לפני כשש שנים) כך היה: "דיברנו, אני והישראלי, עם אשתי וגיסי האיראנים על קטע מתוך המופע שלי דאז", טוען גרילו. "שבו סיפרתי על ארגון ישראלי בשם 'ממרי' (מכון מחקר פרו-ישראלי בעל אוריינטציה פוליטית ימנית היושב בוושינגטון ומתרגם חומרים מהתקשורת הערבית; י"ב), שבראשו עמד קצין מוסד שעיוות את התרגומים של הפלסטינים ואת ספריהם. ראש עיריית לונדון לשעבר, שנעזר במתורגמן ניטרלי, חשף הרי כי התרגומים מזויפים".
לשאלה מה דעתו על הסכסוך הישראליפלסטיני, השיב גרילו, מעט מגומגם: "אני לא מומחה בנושא. איני מבין הרבה במדיניות חוץ. אבל אני יכול לומר שהצעירים שפגשתי, ישראלים ופלסטינים, מגיעים להבנה ביניהם ללא בעיות. הבעיה היא שהדיבורים על הזיכרון והעבר ועל המלחמות ביניכם, לפני 500 ואלף שנים, אינם תורמים לאווירה בקרב בני הדור החדש".
גרילו התחייב כי הוא מסיר ביטויים המכילים גילויי אנטישמיות והכחשת שואה מהאתר שלו כל אימת שהוא מזהה כאלה, ואף מיידע את המשטרה לגביהם. מה שכן אפשר למצוא באתר פרסומים הקוראים לחרם על מוצרים ישראליים מההתנחלויות. "בכוונתי ליצור קשר עם הרב הראשי של רומא כדי להיאבק יחדיו בגזענות, באנטישמיות ובשנאת זרים", סיכם גרילו. הרב שמואל ריקרדו די-סיניי אמר ל"מעריב" כי לא שמע ממנו נכון למועד כתיבת שורות אלו.
כדי להבין מה גרילו מעורר אצל חלק מיהודי איטליה נזכיר רק שלא מזמן קרא ראש הקהילה היהודית ברומא ריקרדו פצ'יפיצ'י לכל אחד ואחד מהם לארוז את מזוודותיו ולעלות לישראל, משום שתנועתו של גרילו גרועה יותר מהניאו-פשיסטים. בשל לחץ כבד חזר בו מדבריו. העובדה שרק השבוע נזרק ראש חזיר כרות על השגרירות הישראלית ועל בית כנסת ברומא רק תורמת לרגשות המעורערים ממילא באיטליה השסועה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם