ראש ממשלת איטליה לשעבר לא מצטער על רגע
הוא הואשם בשוחד, בילה עם יצאניות, והכתים את הפוליטיקה האיטלקית כולה, אבל סילביו ברלוסקוני כבר מתכנן את הקאמבק הבא
בגיל 77 הוא מהרהר במורשת שיותיר מאחוריו, אולם עדיין פוקח עין אחת על עתידו הפוליטי. בשטחה של וילה סאן מרטינו מהמאה ה-18, צפונית למילאנו, הקים ברלוסקוני מאוזוליאום משפחתי עם ארון קבורה ענק משיש ורוד. הוא רוצה למצוא שם מנוחה אחרונה. לא משנה מה יקרה לו בשנים הבאות, דבר אחד כבר אי אפשר לשנות: מאז מלחמת העולם השנייה לא כיהן בתפקיד ראש הממשלה האיטלקי אדם צבעוני כל כך, שנים רבות כל כך.
גם אחרי הצרות של השנים האחרונות, ברלוסקוני לא מראה שום סימנים לכך שהוא מתכוון להאט את הקצב. הוא נחוש לשוב לקדמת הבמה הפוליטית ופועל להקים מחדש את מפלגת "פורצה איטליה" שבה החל את הקריירה הפוליטית שלו.
הוא כבר הצליח לשרוד סדרת שערוריות שהיו שוברות מזמן אדם חלש יותר, והוא רואה בעצמו קורבן של התובעים והשופטים שעושים הכל כדי לפגוע בו ולהחלישו. במהלך הקריירה העסקית והפוליטית שלו הוא צבר הון עתק והואשם בעבירות מין ושחיתות. כתוצאה מכך המושג "בונגה-בונגה" כבר הפך לחלק מהלקסיקון הבינלאומי.
הוא הסכים לפגוש אותי בווילה שבה, לפי האישומים, התקיימו רבות מהמסיבות האירוטיות שערך. הוא מכחיש שהיה בהן משהו מיני ומתאר אותן כ"ארוחות ערב אלגנטיות". הווילה הצהובה הענקית היא ביתו העיקרי של ברלוסקוני, וזו הפעם הראשונה כבר יותר מעשור שעיתונאי לא איטלקי מראיין אותו שם. הנהג שלו מביא אותי אל הווילה בשעת ערב מוקדמת. שער פלדה ענקי נפתח ואנו מגיעים לבית, שם מקבל את פנינו המשרת האישי של ברלוסקוני.
המשרת מוביל אותי פנימה. אנו חולפים בלובי על פני גלובוס ענק בגובה הכתפיים שלי, עוברים על פני חדרים מקושטים בציורי קיר הכוללים יצירות אמנות של הציירים הגדולים, עתיקות מהרנסנס ופורצלן סיני שמואר בנברשות ענק. לפי ההערכות של פורבס, הונו הפרטי של ברלוסקוני מסתכם ב-6.2 מיליארד דולרים והוא ממוקם במקום השביעי ברשימת עשירי איטליה.
ראש הממשלה לשעבר, שהיה נשוי פעמיים, הוסיף לבית את המגע האישי שלו: תמונות ממוסגרות של ילדיו. הכל מונח בסדר מופתי. המגזינים מסודרים בשורה על שולחן הקפה ואין שום רמז למסיבות ה"בונגה-בונגה" עם נערות הזוהר, הדוגמניות והיצאניות (שלטענת התובעים חלקן היו מתחת לגיל 18).
חברי פמלייתו אומרים שכיום ברלוסקוני מקבל מעט מאוד מבקרים. נראה שכאן נוח לו להביט לאחור על חייו ובמקביל לתכנן את הצעד הבא בקאמבק הפוליטי שלו. עוד אחד לאוסף.
ברלוסקוני מתגורר עם ארוסתו פרנצ'סקה פסקלה בת ה-28, מלכת יופי וחברת מועצה לשעבר באזור נאפולי. היא הקימה קבוצת תמיכה שנקראת "סילביו, אנו מתגעגעים אליך" וארבה לו מחוץ למסעדה ברומא ב-2006. כעבור שש שנים, ב-2012, ברלוסקוני הודיע שהם מאורסים.
הוא נכנס לחדר בחיוך רחב ולוחץ את ידי, שופע ביטחון עצמי. מקרוב אפשר לראות את האיפור. הוא דבק במנהגו להתאפר לקראת צילומים או הופעות בטלוויזיה, אף שלועגים לו על כך. הוא מודה לי על שבאתי לבקר אותו, מציע לי משקה חריף ואומר "בסדר גמור" כשאני מסרב להצעה. ברלוסקוני הוא לא רק מארח חביב ומיומן, אלא גם עושה הכל כדי שארגיש בנוח. אני שואל על מצב בריאותו.
"אני בסדר. עדיין מחזיק את השמש בכיס", הוא משיב בביטוי שבו השתמש כדי לדרבן את סוכני המכירות באימפריה הכלכלית שלו. "אני אופטימיסט חסר תקנה", הוא מחייך שוב. ברלוסקוני, שגובהו 1.62 מטר, חד ועירני, למרות הכרס שגורמת לו להתנשף אחרי הירידה במדרגות. ראשו שופע שיער כשלמעלה הוא קצת דליל יותר לאחר השתלה שביצע לפני עשור.
במהלך הפגישה הוא שב ומכחיש את האישומים נגדו ומזכיר לי שהוא מערער על פסקי הדין. ברלוסקוני מוביל אותי לכיסא ליד שולחן אליפטי בחדר אוכל שבו, לדבריו, הוא ופעילי מפלגתו "מתכננים את כל התוכניות". מלווים אותו עוזרו הפוליטי הוותיק וקצין העיתונות הראשי שלו.
במהלך 90 הדקות הבאות ברלוסקוני נע כל הזמן בקוצר רוח, מחווה בידיו, משרבט בפנקסו ולעתים עוצם את עיניו בשעה שהוא מדבר. עם כל הכבוד ל"שמש בכיסו", הוא נראה עייף. מצב רוחו משתנה: מצד אחד נוסטלגי, עצוב וממורמר, ומצד שני זועם, בומבסטי ונחוש.
בחודש יוני שעבר גזר עליו בית משפט במילאנו שבע שנות מאסר על ששילם תמורת סקס עם קארימה אל-מגרוב, רקדנית מרוקאית במועדון לילה הידועה יותר בכינוי "רובי גונבת הלבבות", בעת שהייתה בת 17 בלבד. הוא נאשם גם שניצל את השפעתו כדי לשחררה לאחר שנעצרה בחשד לגניבה. לפי החוק האיטלקי אסור לעסוק בזנות לפני גיל 18. גם ברלוסקוני וגם אל-מגרוב מכחישים שקיימו יחסי מין או שביצעו עבירה כלשהי, והם יכולים להגיש שני ערעורים לפני שההרשעה נכנסת לתוקף.
חודשיים לאחר ההרשעה בעבירות מין ספג ברלוסקוני מהלומה נוספת, הפעם מידי בית המשפט העליון של איטליה. בית המשפט דחה את הערעור שהגיש על גזר דין של ארבע שנות מאסר בגין הונאת מס שבה מעורבת "מדייסט", רשת הטלוויזיה המסחרית שלו. העונש, שהוסב בינתיים ל-12 חודשים של עבודות שירות או מעצר בית, עדיין נבחן. ברלוסקוני הורחק מהסנאט וצפוי להיות מורחק מהפרלמנט לשש שנים.
"האישומים על חיי הפרטיים גרמו כל כך הרבה כאב וכל כך הרבה פצעים, לי ולבני משפחתי", הוא אומר. בחודשים האחרונים סבל מדיכאון ובילה לילות שלמים בישיבה מול הטלוויזיה. כשאני שואל אותו מה באמת התרחש בווילה שלו, הוא נראה מופתע לרגע מהשאלה ואז מתחיל לסקור את כל הישגיו הפוליטיים.
לדבריו, העמדתו לדין לא קשורה כלל לסקס או להעלמת מס - מדובר בנקמה על ניצחונותיו הפוליטיים.
הכעס שלו מגיע לשיא כשהוא תוקף את התובעים והשופטים, שהוא מתאר כשמאלנים הפועלים ממניעים פוליטיים. "הייתי, ואני עדיין, המכשול היחיד בדרך להשתלטות מוחלטת של השמאל", הוא מתעקש. "אני משלם על כך מחיר אישי. במהלך עשרים השנים האחרונות מתנהל נגדי מסע נקמה פוליטי ומשפטי שכלל 150 משפטים".
לטענתו סימנו אותו מהרגע שהחליט להיכנס לפוליטיקה. ב-1994 קרסה ממשלתו הראשונה כששותפו לקואליציה נטש אותו בעקבות דיווחים על חקירת פרשת שחיתות. אחר כך נוקה מכל חשד.
בעבר השווה את עצמו ברלוסקוני לישו, לנפוליאון ולווינסטון צ' רצ'יל. לצד ההשוואות העצמיות המחמיאות האלה הייתה גם סדרה של פליטות פה מביכות. לאחר שאובמה נבחר לנשיא הוא תיאר אותו כ"צעיר, נאה ושזוף". הוא גם השווה חבר פרלמנט גרמני לקאפו במחנה ריכוז נאצי ו"עשה קרניים" מאחורי ראשו של שר החוץ הספרדי ג' וזפ פיקה במהלך מפגש פסגה של האיחוד האירופי.
התקריות המביכות האלה הדהדו ברחבי הגלובוס, אבל לא פגעו בפופולריות שלו בבית. הוא כיהן כראש ממשלה במשך תשע שנים: במונחים איטלקיים מדובר בהישג מכובד מאוד.
בקדנציה האחרונה שלו, לדבריו, הציל את "אליטליה" מידיהם של הצרפתים ובנה בתים חדשים ל-30 אלף קורבנות רעידת האדמה בלאקילה שבמרכז איטליה. "הפופולריות שלי עלתה ל-75.3 אחוזים בסוף 2009. מערכת המשפט השמאלנית נכנסה לפאניקה ופתחה במתקפה", הוא טוען ומפרט את האישומים שניסו לחבל בקריירה שלו לאורך השנים.
היה זה חברו אמיליו פדה, מגיש חדשות לשעבר באחד הערוצים שבבעלותו, שהעלה את הרעיון להושיב צעירות יפהפיות סביב השולחן, טוען ברלוסקוני. פדה, שארגן את היצאניות למסיבות של ברלוסקוני, נידון לשבע שנות מאסר לאחר שהורשע בסרסרות. גם הוא מערער על העונש.
"עבדתי מסביב לשעון", אומר ברלוסקוני. "בערבים, בשבתות, בימי ראשון. זה היה טירוף". הרעיון של פדה התאים לו. "נהניתי לשיר קצת, לשוחח על פוליטיקה, לרכל ולדבר על כדורגל, והכל באווירה נעימה מאוד". אחת האורחות שלו הייתה ניקול מינטי, שיננית לשעבר שהפכה לחברת מועצה מטעם מפלגתו "אנשי החירות". היא אומרת שהתאהבה בברלוסקוני, וגם היא מערערת על עונש של חמש שנות מאסר שנגזר עליה בעוון סרסרות.
"הרווחתי אז סכומי עתק", אומר ברלוסקוני. "הן ביקשו ממני עזרה ועשיתי זאת בשמחה. שמחתי שאני יכול לסייע להן. הכל היה עזרה, אף פעם לא היה מדובר בכסף תמורת מין. בשביל מה הייתי צריך את זה?"
גם סוכן האמנים לשעבר ללה מורה נידון לשבע שנות מאסר בגין סרסרות. בערעור שהגיש בחודש שעבר מסביר מורה מה הייתה המשמעות של קבלת הזמנה לביתו של ברלוסקוני. "השאיפה הגדולה ביותר של שחקניות קולנוע וטלוויזיה בתחילת דרכן הייתה לפגוש את סילביו ברלוסקוני, להיות מוזמנות לאחת הסעודות שלו, להיכנס למעגל שלו", מסבירים עורכי דינו. "מלבד היותו ראש ממשלה, ברלוסקוני גם היה הבעלים של רשתות הקולנוע והטלוויזיה הגדולות באיטליה".
קולו של ברלוסקוני משתנה לפתע וניכר שהוא נרגש. "הם עשו לצעירות האלה דברים. . . אני לא יודע איך להגדיר זאת. . . לעגו להן בכל מקום והתובעים הציגו אותן כזונות", הוא אומר.
"למזלי", ממשיך ברלוסקוני, "מעולם לא הייתי צריך לשלם לאישה תמורת סקס". הוא מעלה שוב חיוך רחב על פניו ומודה שלמרבה הצער הוא נאלץ להינשא לכמה נשים, וזה עלה לו לא מעט. בקיץ שעבר פסק בית המשפט שעל ברלוסקוני לשלם לרעייתו בנפרד ורוניקה לאריו 1.2 מיליון פאונד בחודש (בתביעת הגירושים ב-2009 תיארה לאריו את ברלוסקוני כ"דרקון שבתולות צעירות מציעות לו את גופן").
הוא שב לדבר ברצינות ואומר שבפרשת ה"בונגה" המשטרה ערכה פשיטה על בתיהן של 32 צעירות. לטענתו, תחת פיקוח של שוטרת, הנשים אולצו להתפשט בחדר האמבטיה בשעה שנערך חיפוש בבתים שלהן, והשוטרים פרשו את הבגדים, התיקים הנעליים והתחתונים שלהן. "גם החרימו להן את כל היומנים, המחשבים והטלפונים הסלולריים. אחר כך הן נלקחו למטה המשטרה והוחזקו שם ללא אוכל עד תשע בערב", הוא אומר.
ברלוסקוני מתעקש שמלבד הצעירות, במסיבות נכחו אורחים נוספים מלבד המלצרים, המוזיקאים, המאבטחים והילדים שלו עצמו, שגם הם קפצו לסעודות האלה מפעם לפעם. "לכולם היו טלפונים סלולריים, כולם יכלו לצלם. אבל בכל 180 אלף שיחות הטלפון שנבדקו לא נמצאה ולו ראיה אחת לביצוע פשע. לכן המשפט הוא פארסה ונועד רק לפגוע בתדמיתי", הוא אומר.
"חייהן של הבנות האלה נ-הר-סו, נ-הרסו", הוא מדגיש. "הן לא יכולות למצוא חבר נורמלי, עבודה נורמלית. הן אפילו לא יכולות למצוא מישהו שיסכים להשכיר להן דירה. הן נואשות". הוא מספר שגברים נוהגים כיום לפנות אל הצעירות האלה, שלדבריו יצא להן שם רע על לא עוול בכפן, ולבקש מהן לבצע בהם מין אוראלי תמורת 50 יורו. הם מציינים שהם לא יכולים לשלם יותר משום שהם לא ברלוסקוני.
לדבריו הוא מזועזע מכך שהתדמית של הבנות האלה נהרסה, ושהוא נותן לכל אחת מהן 2,000 אירו בחודש כדי לסייע להן בהוצאות המחיה. הוא מכחיש שבכך הוא קונה את שתיקתן.
ברלוסקוני גם מתעקש שאין לו הסבר כיצד הקטינה "רובי גונבת הלבבות" הייתה בין אורחיו באחת מארוחות הערב. "לא הצלחנו לברר כיצד היא הגיעה, כי אף אחד לא אמר שהוא הביא אותה", הוא טוען.
עם זאת, רבים מהאורחים ריחמו עליה לאחר שתיארה את קורות חייה. היא סיפרה שהיא מצרית ושאמה קרובת משפחה של נשיא מצרים לשעבר חוסני מובארק. הוריה זרקו אותה מהבית לאחר שהפכה לקתולית ואביה שפך עליה שמן רותח. "היא הראתה לי את הפצעים העמוקים", אומר ברלוסקוני. אביה הכחיש את ההאשמות של בתו.
"היא אמרה שהיא בת 24, והיא נראתה ככה. גם לפי איך שהיא דיברה לא יכולנו לנחש שהיא בת 17 וכמה חודשים", ממשיך ברלוסקוני. "היא התיידדה עם כמה אנשים, וכך, מפעם לפעם, ראיתי אותה במסיבות שלי. מעולם לא הזמנתי אותה".
יום אחד היא הראתה לו רשימה של ציוד להסרת שיער בלייזר במכון יופי "שעולה 54 או 57 אלף. היא אמרה שאם היא תקנה את הציוד הזה היא תוכל להפוך לשותפה במכון יופי במילאנו. היא אמרה שהיא תחזיר לי את הכסף, עם רווחים. הייתי סקפטי לגבי עניין הרווח, אבל מבחינתי זה היה מעשה צדקה", הוא אומר.
"ריחמתי על הצעירה הזו. . . לא התאהבתי בה, מעולם לא. בכל העולם השמיצו אותי כי היא הייתה קטינה. אבל ראשית, היא תמיד אמרה שמעולם לא קיימה איתי יחסי מין. שנית, היא תמיד הציגה את עצמה כבת 24. שלישית , אין שום הוכחה, שום דבר שיכול לגרום למישהו לחשוב שהיה כאן משהו לא בסדר". אלא שלצערו של ברלוסקוני, התובעים האיטלקים ויריביו הפוליטיים סבורים אחרת.
ברלוסקוני קיבל הרבה אזהרות לגבי מה שצפוי לו אם ייכנס לפוליטיקה. לדבריו, בדיוק בינואר לפני עשרים שנה בישר לבני משפחתו ולמנהליו שהוא עומד להתפטר מחברות הטלוויזיה ומההוצאה לאור שלו ולהיכנס לפוליטיקה. בלילה, מרוב חרדה, לא עצם עין. אמו הייתה מודאגת עד כדי כך שביקשה מהנהג שלו שהסיע אותה הביתה להחזיר אותה לווילה של בנה בשעות הקטנות של הלילה. היא נכנסה ונעמדה ליד מיטתו.
"לא אשכח את הסצנה הזו לעולם", אומר ברלוסקוני בעיניים עצומות. "היא אמרה לי: 'אני אומרת לך שאסור לך לעשות זאת, משום שזה יגרום נזק לחברות שלך ויגרום לך נזק רב'". אבל היא נתנה לו אור ירוק להיכנס לפוליטיקה, אם הוא מרגיש שזו חובתו.
מבקריו אומרים שהוא נכנס לפוליטיקה כדי שיוכל להדוף אישומים אפשריים בשחיתות, אולם הוא מתעקש שהמניע שלו היה השנאה לקומוניזם. "כשהייתי בן 12 היה לי מורה שנמלט מהחיים מאחורי מסך הברזל. הוא סיפר לנו שזו האידאולוגיה הכי אכזרית והכי לא אנושית בהיסטוריה. פחדתי שהמפלגה הקומוניסטית האיטלקית תעלה לשלטון", הוא מספר.
ב-1991, לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי, המפלגה נעה לעבר המרכז וקראה לעצמה "המפלגה הדמוקרטית של השמאל". אבל ברלוסקוני היה משוכנע שהאיום לא חלף. "כל סקרי דעת הקהל הראו שאני היחיד שיכול להציל את איטליה מהסכנה הזו", הוא אומר. "לילות רבים לא ישנתי". מאז חלפו שני עשורים ונדודי השינה חזרו. לפי העיתונות האיטלקית, ברלוסקוני חושש שהשופטים בתיק הונאת המס ידחו את בקשתו לעבודות שירות, ושהוא יועבר למעצר בית ברומא.
מעצר בית יפגע קשות בקמפיין הבחירות שמתכנן ברלוסקוני: הוא יהיה זקוק לאישור לכל נסיעה, לכל שידור, לכל ראיון. אך ברלוסקוני לא מוותר. הוא שוב מעלה על פניו חיוך. "תראה, היה לי סרטן הערמונית, ולא פחדתי. אם יש לי היום משהו הרי זה אומץ, ויותר מהכמות הנדרשת, למזלי. כך שאני ממש לא מפחד מהאנשים האלה. אני יודע טוב מאוד מה הם, לא אגלה לך אבל אתה יכול לדמיין".
הוא מאמין ש"יקרה משהו" שיגרום לכך שלא ישימו אותו במעצר בית, ואפילו לא ישלחו אותו לעבודות שירות, שממילא, מפאת גילו, יכללו פגישה עם עובדת סוציאלית פעם בשבועיים. הוא שופע ביטחון משום שהוא "סניור ברלוסקוני", הוא אומר בגאווה. הוא ייזכר כיזם מספר אחת באיטליה; הוא יצר מקומות עבודה ל-56 אלף איש; הוא הקים את הטלוויזיה המסחרית באיטליה; הוא הפך את מועדון הכדורגל מילאן לסיפור הצלחה בינלאומי; והוא כיהן כראש ממשלה יותר זמן מכל איטלקי אחר.
לפני שהשופטים יבחרו בין עבודות שירות למעצר בית, החלטה שעשויה להתקבל כבר באפריל, "משהו חייב להיעשות", הוא אומר ומקווה שהנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו יעניק לו חנינה, או שיזוכה בערעור. ברלוסקוני גם הגיש ערעור לבית המשפט האירופי לזכויות אדם.
למרות הנחישות לשוב לפוליטיקה, סקרים עכשוויים מעניקים לגוש הימיןמרכז בהנהגתו 33.7 אחוז מהקולות, ואילו גוש המרכזשמאל בהנהגת מטאו רנצי בן ה-38, המכונה "טוני בלייר האיטלקי", מקבל 38.8 אחוז.
כשנשאל אם ירצה להיות ראש ממשלה בפעם החמישית - אם השופטים יאפשרו זאת, כמובן - הוא משיב: "אי אפשר להשאיר את כל המגרש לשמאל". מבחינתו זה עניין של חובה. "אם אני לוקח בחשבון את המתקפה המדהימה של מערכת המשפט והתקשורת נגדי, ומעל הכל, אם אני משווה את עצמי לשחקנים האחרים על הבמה האיטלקית כיום - זוהי חובתי להישאר בזירה".
ברלוסקוני מתעלם מהמבקרים שאמרו שהוא מהווה סמל לפוליטיקה מושחתת שהאיטלקים מאסו בה. להפך, הוא מתעקש שבעיני בוחרים רבים הוא עדיין נחשב לאאוטסיידר. "אני לגמרי מחוץ לממסד האיטלקי, שתמיד ראה בי גוף זר", הוא אומר. "אני גאה בכך. כאזרח, כיזם וכפוליטיקאי. האנשים היחידים שאני חייב להם דין וחשבון הם האיטלקים. עד היום, אני השחקן היחיד בזירה הפוליטית שמדבר למיליוני בוחרים שעדיין לא החליטו במי הם רוצים לבחור".
גם אם ההחלטה להרחיקו מהפרלמנט לשש שנים לא תשתנה, הוא שוקל להתמודד בבחירות לפרלמנט האירופי במאי. הוא תומך נלהב באיחוד האירופי, אך סולד מהביורוקרטיה של הארגון. "לאירופה כיום אין נשמה", הוא אומר. "זו אירופה עם יותר מדי ביורוקרטיה, עם מגבלות אבסורדיות ועם לאומנות מוסווית. יש רעב לכוח בקרב כמה מדינות, לא שאיפה לאירופה מאוחדת ודמוקרטית".
ברלוסקוני רוצה שאיטליה תישאר בגוש האירו, אולם הוא מכנה אותו "מטבע זר" בגלל הכוח המוגבל של הבנק המרכזי האירופי. הוא מעוניין שהבנק הזה, כמו הבנק המרכזי בארצות הברית, יערוב לחוב הציבורי בגוש האירו וידפיס כסף כשצריך. "גרמניה צריכה להתגבר על הפחד האדיר שלה מאינפלציה, פחד מובן לאחר רפובליקת ויימאר והיטלר", הוא אומר. "נכון, הדפסת כסף תיצור אינפלציה, עוד אחוז או שניים, אולם כיום האינפלציה כל כך נמוכה שזה לא יכביד על הכלכלה".
הוא גם תומך במדיניות חוץ וביטחון משותפת. "אם אובמה רוצה כיום לדעת מה אירופה חושבת, אין לו אל מי להתקשר", אומר ברלוסקוני ומעלה רעיון שנשמע מופרך: "אם, למשל, למדינה אחת יהיה חיל הים, לשנייה חיל אוויר ולשלישית חיל רגלים, נחסוך חמישים אחוז בהוצאות הביטחון. אבל מה שיותר חשוב, נהפוך לכוח צבאי בעולם".
כיום הוא פוגש חברים כמו ולדימיר פוטין בביקורים פרטיים ולא בוועידות פסגה בינלאומיות. כשהוא נשאל מה הוא אוהב אצל פוטין, מצביע ברלוסקוני על "היכולת שלו לקבל החלטות ולמשול" ועל "החזון הגיאו-פוליטי והגיאו-אסטרטגי המדהים שלו".
גם טוני בלייר, שהתארח עם רעייתו שרי באחוזה של ברלוסקוני בסרדיניה, נשאר "חבר", אולם כיום השניים נפגשים "לפעמים במהלך השיטוטים שלנו באירופה. אני חושב שהפעם האחרונה הייתה בישראל". עכשיו השופטים שמו קץ ל"שיטוטים" של ברלוסקוני, לאחר שהחרימו את דרכונו. "מה הם חושבים? " הוא שואל. "שאעזוב הכל ואברח? " בסוף ייתכן שברלוסקוני ימצא את עצמו בפוליטיקה, אבל לא בפרלמנט, אם לא יצליח לשנות את ההחלטה שלא לאפשר לו להיבחר במשך שש שנים.
אם אכן יורחק, הוא שוקל להעביר את ההנהגה של "פורצה איטליה" לבתו הבכורה מרינה (47), שמנהלת את חברת האחזקות "פינינו וסט" ואת בית ההוצאה לאור "מונדאדורי". כשהוא נשאל אם מרינה או בתו הצעירה יותר ברברה (29), מנהלת מועדון הכדורגל מילאן, יכולות לרשת אותו, עונה ברלוסקוני: "למזלי יש לי חמישה ילדים מדהימים. אני גאה בכל אחד ואחת מהם. העתיד שייך להם. אני קורבן לרדיפות, ואני רק מקווה שהם לא יצטרכו לעבור את מה שאני עובר".
כיום ברלוסקוני מבלה את רוב זמנו בווילה סאן מרטינו. מפעם לפעם הוא קופץ לרומא ולעתים נדירות לאחוזתו בסרדיניה. הוא אומר שמצא נחמה בזרועותיה של ארוסתו פרנצ' סקה פסקלה. "היא אוהבת אותי", הוא אומר. "זו מערכת יחסים חזקה ואמיתית. במהלך חיי למדתי לגלות מתי אנשים כנים במחשבותיהם וברגשותיהם. היא מרגיעה אותי וממלאת אותי באנרגיה".
בשלב מסוים בראיון ברלוסקוני מבקש טאבלט ומציץ בתמונות מהשיפוצים הנערכים בווילה גרנטו הסמוכה, מהמאה ה-18. הוא מקווה להקים שם אוניברסיטה בינלאומית לחירות לסטודנטים ששואפים לקריירה בפוליטיקה. הוא הבטיח לגייס מרצים אורחים מהשורה הראשונה, ובהם ולדימיר פוטין, טוני בלייר, ג'ורג' בוש וביל קלינטון.
פתאום הוא מעלה על פניו חיוך גדול ואומר שהוא רוצה להראות לנו את מה שלדבריו באנו לראות: חדר ה"בונגה-בונגה". הוא מוביל אותנו דרך לובי לתוך מסדרון אפל. הוא מחפש את מתג החשמל, מדליק את האור וחושף אולם גדול, מקושט בציורים גדולים של עתיקות רומאיות, המואר בנברשות. במרכזו שולחן ארוך מאוד עם מפה לבנה. ברלוסקוני, עדיין מחייך, מצביע לעבר ציור שמן המונח על חצובה בפינה. הוא אומר שזו המונה ליזה, ומוסיף שהתובעים מאשימים אותו שהוא הפשיט אותה. זו לא היא, כמובן, אלא תמונת דיוקן של אישה חשופת חזה.
פוליטיקאי פחות ראוותני ופחות בטוח בעצמו היה אולי חושב פעמיים לפני שהוא משחרר הערות כאלה, אבל ברלוסקוני לא יכול לעצור את עצמו. למרות כל מה שעבר עליו, הוא עדיין מצליח לצחוק. אולי השמש באמת עדיין נמצאת בכיסו. רק ייתכן שיעבור עוד זמן מה עד שהיא שוב תזרח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם