מפקד הנח"ל הבא נחשף: א' מסיירת מטכ"ל
בקיץ הוא ייכנס לתפקיד מפקד חטיבת הנח"ל: אורי גורדין, לשעבר מפקד הסיירת, עוזב את הצללים של היחידה הסודית של אגף המודיעין, ונכנס לאור הזרקורים. פרופיל וראיון מיוחד
עוד על סיירת מטכ"ל (לפי מקורות זרים):
- הגיבוש לסיירת מטכ"ל עובר מווינגייט לנגב
- מקורות זרים: בתקיפה בסוריה הושמד כור גרעיני בבנייה
- המבצע בסודן: מחיסול מבחוח ועד ההפצצה
הוא היה מטובי הלוחמים בסיירת מטכ"ל. מפקדים ולוחמים ראו בו מודל לחיקוי, ותמיד הטביע את חותמו בכל דבר שעשה. שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה החל גורדין
"א' הועלה בדרגה באופן חריג עוד בטרם סיים את תפקידו כמפקד היחידה. הוא זכה לכבוד הגדול בשל הצטיינות יתרה של היחידה בזמן שפיקד עליה", נכתב בחודש ספטמבר 2009 באתר מועצת חבל אילות בערבה, נוף ילדותו של גורדין. תחת הכותרת "מפקד סיירת מטכ"ל הועלה לדרגת אלוף משנה" נכתב בגאון באתר האינטרנט המקומי כי אל"מ א' הוא בן קיבוץ יטבתה, בנם של שני חברים ותיקים ומוכרים היטב באזור.
"כל פעולותיה של היחידה, הכפופה לאמ"ן (אגף המודיעין של המטה הכללי, י"ע) ולמפקדו אלוף עמוס ידלין, הן חשאיות ועלומות", נכתב, ואף צוין כי הרמטכ"ל וראש אמ"ן הרעיפו על פעילותו של גורדין שבחים שגרמו להתרגשות רבה בקרב הנוכחים בטקס. "אל"מ א' הוא מקור גאווה לאזור ודוגמה לנוער, ונראה כי ימשיך בצניעות ובהצטיינות לטפס בסולם הדרגות והתפקידים".
מפקד הסיירת היחיד שעלה גם הוא בדרגה באופן יוצא דופן הוא תושב ערבה אחר, שר הביטחון משה יעלון. הוא היה מפקד סיירת מטכ"ל עם גיוסו של גורדין, ופיקד עליה גם הוא בדרגת אלוף משנה, אך קיבל את הדרגה לאחר שנעתר לבקשתו של ראש אמ"ן דאז, אמנון ליפקין-שחק ז"ל, לפקד על סיירת מטכ"ל.
בהתייחסות זהירה לשירותו החשאי במשך קצת יותר משני עשורים, מציג גורדין את תפיסת עולמו בקשר לסיפורי הגבורה על לוחמי היחידה, ומסביר נחרצות שאינו אוהב את העיסוק בנושא. "אני חייב להגיד שאני לא כל כך אוהב לדבר על זה", אומר גורדין. "היחידה צריכה להיות מחוץ לשיח הציבורי. אני יודע שזה קצת נאיבי, אבל אני חושב שעדיף שאת הסיפורים נשאיר לחבר'ה".
במשך שלוש שנים, כאמור, פיקד גורדין על סיירת מטכ"ל. מפקדו הישיר ידלין מעיד כי היו אלה שנים מורכבות במיוחד. "לא אכנס לפרטי פעילות הסיירת", הוא אומר. "אני יכול לאשר שמדובר בשנים יוצאות דופן מבחינת היקף הפעילות של היחידה. גורדין היה המפקד הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון".
מה היה יכול לעמוד לפתחה של הסיירת בתקופה כזאת? תפקידה של סיירת מטכ"ל הוא בין היתר לספק מודיעין לקראת פעולות מורכבות בעומק שטח האויב. בקיץ שקדם למינוי גורדין למפקד הסיירת, במלחמת לבנון השנייה, נהרג בסמוך לבעל בק שבלב הבקעה הלבנונית אחד מבכירי לוחמי היחידה, סגן-אלוף עמנואל מורנו ז"ל, ששמו הפך לאגדה. כמו מורנו גם גורדין פעל במבצעים הסודיים והנועזים ההם על אדמת לבנון, והוכיח פעם אחר פעם מדוע הוא ראוי לקבל את המושכות ולפקד על היחידה. סיירת מטכ"ל קיבלה מכה מורלית משמעותית בתקרית בבעל בק, אך גם בשנים הבאות הסתמכו עליה במשימות חשאיות רבות, כולן אסורות בפרסום.
מבט קצר על פעילות המיוחסת לישראל מעבר לקווי האויב בשנים שהסיירת הייתה תחת פיקודו של גורדין מאפשר להעלות השערות על הדברים שייתכן שבהם עסקה. גופותיהם של חיילי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר היו בידי חיזבאללה בלבנון: בוודאי היו ניסיונות לאתר מידע מודיעיני על מקום הימצאם.
לפי דיווחים זרים, לפני הפצצת הכור הגרעיני בסוריה – שיוחסה במקורות הזרים לישראל – פשטו חיילי סיירת מטכ"ל על מבנה במדינה, ונטלו מהמקום חומרים גרעיניים שמקורם בצפון קוריאה. הסאנדיי טיימס הבריטי דיווח שחיילי סיירת מטכ"ל, הלבושים במדי צבא סוריה, אספו את הדגימות מעומק השטח הסורי כדי לערוך בדיקות מעבדה במטרה לאשר שמקורו של החומר הגרעיני אכן בצפון קוריאה, ולהשיג בכך את תמיכת הממשל האמריקני בתקיפה האווירית.
במשך עשרים ושתיים שנה היה גורדין אלמוני לחלוטין. כשהגיע לחטיבת המילואים שהוא מפקד עליה בשנתיים וחצי האחרונות, לא הצליחו חייליו לאתר ולו
"כתבו עליי בוויקפדיה? יש עליי ערך?" הוא תוהה, ומתקשה להאמין שאכן קיים אחד כזה. "זה חדש, כי לא היה. עד לפני שנתיים היית כותב 'אורי גורדין' בגוגל ולא היה יוצא כלום, כלום. הדבר הראשון שהיה כתוב הוא בהצגה שלי לווקסנר (ארגון פילנתרופי יהודי-אמריקני שמימן את לימודיו של גורדין בארה"ב, י"ע). האתר שלהם הוא המקום הראשון שבו מצאתי משהו כשחיפשתי 'אורי גורדין'".
הוא נראה כאילו יצא מסרט, ומזכיר את אנשי הקומנדו המשחקים תפקיד ראשי בסרטי הפעולה. לוחמים שהיו תחת פיקודו מספרים על כוחו הפיזי הרב, ומתארים כריזמה שופעת, חוכמת חיים, יכולות נדירות של פיקוד והנהגה. "אפילו המראה החיצוני שלו משדר משהו, מעורר רצון ללכת אחריו", מספר לוחם עבר בסיירת.
התכנון שלו לקראת פעילות הוא קפדני, כמעט אובססיבי. גורדין לא מותיר שום פרט ללא טיפול, גם במגבלות הפעילות החשאית, הבלתי צפויה בחלקה, במבצעים של לוחמי סיירת מטכ"ל. "אורי הוא בנאדם רציני מאוד ויסודי ברמה שלא נתקלתי בה", מוסיף אלוף-משנה במיל' רונן כהן, קצין בכיר לשעבר בחטיבת המחקר של אגף המודיעין, שעבד במקביל לגורדין בתפקיד מטה שביצע באמ"ן. "הוא יורד לפרטים. עד שהוא מקיף את המשימה מכל הכיוונים הוא לא מניח לה".
הוא בן קיבוץ יטבתה שבנגב. את ילדותו עבר ברכיבה על סוסים ובחליבת פרות בערבה, כקיבוצניק אמיתי, אך גורדין נולד בארצות הברית ולארץ הגיע רק בגיל שנתיים. אביו הלל, קיבוצניק "הארד קור" שחלם להיות חקלאי, הוא מהמומחים הגדולים בעולם בתחום החקלאות הימית, וניהל במשך שנים את המכון לחקר ימים ואגמים באילת. אמו רחל לימדה בבית הספר המקומי בערבה וכן באולפן עולים.
גורדין הוא ילד סנדוויץ': אחותו בוגרת ממנו בשלוש שנים, אחיו צעיר ממנו בשלוש שנים. בתום לימודי התיכון עשה גורדין שנת שירות בתנועת הנוער של הקיבוצים, וכמדריך בתנועה הוצמד לו אז שם הגנאי "חבובון". לדבריו, הוא זכה לצאת הביתה פחות משזכה לכך בימיו בסיירת.
בנובמבר 1988 התגייס אורי גורדין לסיירת מטכ"ל, ועבר את מסלול ההכשרה תחת פיקודם של בוגי יעלון ורן שחור. לאחר שיצא לקורס קצינים חזר להיות מפקד צוות, ובין היתר פיקד על נפתלי בנט, היום שר הכלכלה. כבר בראשית דרכו הוא סומן כעילוי, והחליף בתפקיד מפקד פלגת לוחמים את האלוף ניצן אלון שמונה לסגן מפקד היחידה. אף שאז נחשב גורדין לקצין צעיר, הוא קיבל את התפקיד שנשמר לרוב לוותיקים ממנו. בהמשך עבר בתפקידי פיקוד נוספים, בין היתר בתפקיד מטה באמ"ן, ובו עסק בעיקר בתכנון פעילות היחידה. במשך עשרים ושתיים שנותיו בסיירת מטכ"ל יצא גורדין לחופשה ארוכה אחת, בת שנה, וניצל אותה לטיול בדרום אמריקה.
"הוא היה מפקד צוות בזמן שפיקדתי על היחידה, ואני מאוד בעדו ושמח על ההתקדמות שלו", אומר סגן-אלוף במיל' דורון אביטל, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל ואחד מהמודלים לחיקוי של גורדין. "עוד כשהיה צעיר ביחידה פגשתי אותו, וכבר אז עשה עליי רושם מיוחד. הוא היה קצין טוב, בוגר ומסודר מאוד, בעל יכולות נדירות. הוא אדם של הכנות יסודיות, לא מוותר על שום שלב. אחד הקצינים שהכי אהבתי. חשוב שאנשים ביחידות המיוחדות יתפתחו ויצאו גם לצבא הגדול".
מספרים עליו שהוא בעל אישיות מיוחדת, מלא ביושרה פנימית. על מה שעשה בשני העשורים שלו ביחידה אי אפשר לדבר, בוודאי על התקופה שבה פיקד על הסיירת. לדברי אביטל, התקופה שבה גדל גורדין ביחידה הייתה משמעותית לסיירת מטכ"ל כולה. בשנים ההן עברה הסיירת שינוי דרמטי, לאחר אסון צאלים שבו נהרגו חמישה לוחמים באימון לקראת מבצע "שיח האטד" לחיסולו של סדאם חוסיין בעיראק. "אורי גדל תחת הקצונה שהגיעה אחרי אסון צאלים, והיה מבוגרי הדור של הפרק השני שעברה היחידה", אומר אביטל. "הוא היה מהתלמידים החשובים בפרק הזה, שבו עברנו שינוי נרחב בלוגיקה שלנו ובפעילות היחידה".
בראשית שנות האלפיים מונה גורדין לסגן מפקד היחידה, ובנובמבר 2006 החליטו הרמטכ"ל דאז רב-אלוף דן חלוץ וראש אמ"ן ידלין למנותו למפקד היחידה, לאחר שגבר על שני מועמדים אחרים. "קיבלתי פיקוד על אמ"ן בינואר 2006. גורדין היה אז בתפקיד מטה מרכזי, וגם שם הוא בלט והצטיין", משחזר ראש אמ"ן לשעבר ידלין. "ראיתי אותו בפעילות מבצעית, כולל במלחמת לבנון השנייה, וגם בזכות הרקורד שלו מהעבר הוא הגיע לקו הגמר של הראויים לפקד על היחידה. נדרשתי לבחור מחליף למפקד היחידה הקודם לו (עודד ראור, י"ע), ונדרשתי לבחור בין שניים או שלושה מועמדים יוצאים מן הכלל. הוא היה מי שנבחר בסופו של התהליך".
כיום מתגורר גורדין במושב הסמוך לרחובות, ונשוי למירי, ביולוגית שעמלה על הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר אילן במקביל לגידול שלושת ילדיהם, בני 14, תשע ושנתיים וחצי. בסוף שנות ה-90 למד גורדין לתואר הראשון באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצלחה לימודי הנדסת אלקטרוניקה למרות שבילה את רוב הזמן ביחידה ולא בכיתות הלימוד. לאחר הפיקוד על הסיירת למד שנה אחת באוניברסיטת הרווארד האמריקנית, ורכש תואר במנהל ציבורי. בשנתיים וחצי האחרונות הוא מפקד על חטיבת מילואים של הצנחנים, ובמקביל מדריך בקורס מ"פים ומג"דים.
לקראת הפיקוד על היחידה ערך גורדין סבב שיחות עם מפקדים לשעבר בסיירת מטכ"ל וביקש מהם לשמוע על התפקיד ולקבל "טיפים". "הוא בא לשוחח איתי וביקש ללמוד מהעבר. כמו בצעירותו, הוא נשאר מפקד שמתכונן ברצינות לתפקידים או למבצעים, ובזכות זה גם באות ההצלחות שלו", מספר אביטל. גם ידלין מעיד על קשר שכלל התייעצות ולמידה: "כשהוא היה תחת פיקודי הישיר היו בינינו פגישות עבודה רבות, וראיתי אותו בתרגילים, במודלים וכמובן גם בפעילות מבצעית. הקשר בינינו היה אמיץ וחזק".
קשר חזק אחר היה לגורדין עם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, שגדל בקרקע שונה לחלוטין מזו של גורדין. לוחמים שנחשפו לביקורי הרמטכ"ל לשעבר ביחידה ובאימונים מספרים על שיתוף פעולה רצוף ופורה, למרות הניגודים הבולטים בין השניים מבחינת האישיות והמנטליות. אשכנזי אפילו הדביק לו שם חיבה, "גולדין". מידת האמון בין השניים הייתה גדולה, ובלעדיה לא היה גורדין מסוגל להוביל את היחידה למה שעשתה. אישור תוכניות מורכבות כמו אלו של היחידה דורש ביטחון מוחלט של המפקד בפקודו, ובמטה הכללי ידעו ש"יש על מי לסמוך" גם מאות קילומטרים מחדר הפיקוד בבסיס הקריה בתל אביב.
למרות הקשר הקרוב, הרמטכ"ל לשעבר ידע גם לנזוף בגורדין. "באחד הביקורים של הרמטכ"ל ביחידה הגיע אורי להצגת תוכניות אחרי שלא הספיק להתגלח, אבל את אשכנזי זה לא עניין והוא שלח אותו להתגלח באופן מיידי," מספרים לוחמים בסיירת. "הוא לא אהב את המראה, לא הסכים לוותר ופשוט נזף בו על ההופעה. גורדין כמובן שב על עקבותיו כדי לסדר את עצמו".
קשר מיוחד שיצר גורדין במהלך השנים הוא עם בני משפחתו של עמנואל מורנו ז"ל. "הוא לא היה בן מחזור של עמנואל, והכרנו אותו רק אחרי המלחמה, אבל הוא ידע לתמוך בנו ולחזק אותנו", מספר אילן, אביו של עמנואל. "לא תמיד יש למפקדי היחידה זמן לטפל בדברים הללו, אבל הוא תמיד מצא זמן אלינו. אני מניח שהם עבדו יחד – אחרי הכל הם היו בעלי אותה דרגה - אבל הכרנו את אורי רק אחרי נפילתו של עמנואל".
כשקיבל גורדין את הפיקוד על היחידה הוזמנו אילן ובני המשפחה לטקס החילופים. גם לטקס העלאת הדרגה הם הוזמנו, בלי לדעת מה הסיבה למסיבה. "שמענו עליו שהוא מפקד מוערך מאוד, ואותנו חינכו לא לשאול שאלות בשום עניין שקשור ליחידה. כמו במנזר השתקנים", מספר אילן. "אף פעם לא ניסינו לברר על מה הדרגה, אבל אני בטוח שכל מי שהגיע לטקס ידע היטב. הרגשנו את גורדין איתנו כל הזמן, הוא תמיד היה פנוי בשבילנו כאילנו אנחנו חלק מהמשפחה שלו".
בקיץ הקרוב ייפרד גורדין מהכומתה האדומה, וייקבל את המושכות כמפקד חטיבת הנח"ל. תאריך אמנם לא נקבע, אבל גורדין כבר החל להיערך לקראת היעד הבא. בשבועות האחרונים נפגש עם קצינים לקראת פיקוד על החטיבה, ואת חלק מהמפקדים שישרתו תחתיו הוא כבר פגש והדריך. כמו מפקדי סיירת קודמים יצא גורדין אל הצבא הגדול רק לפני כשנתיים וחצי, בתום שירות ארוך ביחידה. לאחר שהכיר פעולות מבצעיות עם מספר לוחמים מצומצם, הוא יידרש עכשיו לפקד על כוחות נרחבים של מאות ואלפי לוחמים במקביל.
"הוא יסודי ומבין עניין אבל אי אפשר לומר שהוא לא לוקה באיזושהי יהירות של בוגרי מטכ"ל", מסביר לוחם לשעבר בסיירת. "כשהוא יוצא עכשיו לצבא הגדול, שבו החיילים יכולים פחות לאלתר, לחשוב לבד באופן יצירתי, להניע את עצמם, הוא חייב לחדד את היסודיות שלו לכל פרט ופרט לפני שהוא מוריד משימות למטה".
בסיירת מטכ"ל היית הראשון שקיבל דרגת אל"מ במהלך תפקידו, והיחידה קיבלה גם צל"ש מהרמטכ"ל ב-2010. מה מזה לוקחים לחטיבת הנח"ל?
"אביא את עצמי, את מי שאני. זה אחד הדברים שלמדתי: לא לנסות להיות מישהו אחר. צריך לעשות את הדברים הכי טוב ולזכור שברמות הפיקוד הבכירות אנחנו עושים את הדברים באמצעות אנשים ולא לבד. בתור מפקד יחידה למדתי את זה באופן הכי עמוק שאפשר, ואני מניח שזה יבוא איתי גם הלאה".
אבל זה סוג אחר של לוחמים. עכשיו מורידים רגל מהגז, כי האיכויות הן לא אותו דבר?
"האיכויות מתבטאות בדברים אחרים, וגם המשימות הן אחרות. תמיד אמרתי לחבר'ה ביחידה: אתם לא טובים יותר מאף אחד, אתם פשוט מתאימים יותר למשימות של היחידה, ולכן נבחרתם. הם אנשים מעולים, אבל אני חושב שהם מקבלים אמירה כזו, והיא נכונה בעיניי. יש ביחידה אנשים מעולים עם הרבה איכויות, אבל הם לא טובים יותר ממי שנמצא היום בחטיבת הנח"ל, למשל, שעשו דרך אחרת. פגשתי אנשים מדהימים שלא נופלים במילימטר ממה שפגשתי ביחידה".
כשהחל את תפקידו בחטיבת המילואים שהוא מפקד עליה, הבין גורדין כי הצבא הגדול שונה לחלוטין מהסיירת. בשיחת פתיחה עם אחד הגדודים לקראת אימון בבסיס האימונים של פיקוד מרכז בלכיש, הוא נכנס לאולם והציג את עצמו. אחרי שסיפר מעט על שירותו, לא התאפק אחד החיילים והרים את ידו. "מה אתה עושה פה?" תהה בקול רם. "מגיע לך משהו גדול הרבה יותר מאשר מפקד חטיבת המילואים שלנו". גורדין עצמו היה נבוך מעט מהמחזה, אך נהנה מהאומץ והפתיחות שלא הכיר קודם לכן. "הוא מח"ט אהוב ונתנו לו הרבה כבוד", מספר אחד מלוחמי החטיבה. "ראינו אותו בתרגילים קשים מאוד, והערכנו אותו. בעניין הזה יש קונצנזוס".
"אני חושב שאחד הדברים שהקלו עליי הוא הגיל שלי", אומר גורדין. "אני מבוגר יחסית, ורוב החיילים לא מסתכלים עליי כעל צעיר. פגשתי חטיבה עם אנשים רציניים מאוד, שרצו מאוד בהצלחתי. הם רואים בי יותר אורח: אני באתי לקצת יותר משנתיים, אבל הסמח"ט שלי - שהוא עכשיו בן חמישים - מגיל 22 או 23 הוא בחטיבה. תעשה את החשבון. והם עושים הרבה מילואים, החברה האלו".
ולא סתם מילואים: בימי הסערה לפני כחודש ערכה חטיבתו של גורדין תרגיל חטיבתי מלא, מופע נדיר בפני עצמו, ולראשונה הוא זכה לנהל כוח עצום של לוחמים. התרגיל החל בבסיס צאלים בדרום, ובזמן שמדינה שלמה התמודדה עם קשיי הסופה התייצבו לוחמי החטיבה והחלו לתרגל לחימה שכללה גם טיסה לאזור מדבר יהודה. כשחזרו אל מתחם האימונים האורבני בצאלים, סיכמו את התרגיל שכלל לילות בלי שינה, ואימון בתנאי קור חריפים.
ומה אתה אומר על הפסגה שסיימת לכבוש?
"בעיניי החטיבה הזו היא חתיכת בית ספר. למדתי יותר ממה שהשארתי כאן. בכל מקום שאתה עובר אתה אוסף משהו, והולך לכבוש את היעד הבא. מצד שני, צריך גם לבנות עוד קומה במקום שאתה נמצא בו. בכל מקום שהלכתי אליו עסקתי הרבה מאוד במורשת, וזה דבר חשוב".
במבט צופה פני עתיד, אתה מוטרד מכשירות הלוחמים של חטיבת המילואים הזו?
"זה תמיד מטריד אותי, ובגלל זה משלמים לי. אני רוצה לראות איך אני מחזק כשירות ומשפר אותה ומביא חטיבה מוכנה יותר למה שיקרה, כי גם אם היית נותן לי את החיילים האלו 365 ימים בשנה הייתי מוצא איך לאמן אותם, להתעסק איתם ולשפר אותם. זה לא נגמר. אני חושב שאנחנו כמפקדים תמיד צריכים לדרוש ולרצות יותר, לעשות את הכי טוב שאפשר כדי לשמור על הכשירות ולהביא את החטיבה למוכנות ליום פקודה. בלי להיות נביא, הפקודה כנראה תבוא. אנחנו בישראל, לא בין שווייץ לדנמרק".
כשהוא מדבר על אנשי המילואים עיניו בורקות בגאווה כאילו היו בניו. "אתה רואה פה חברה שעשו תרגיל ארוך וקשה, ועשו את זה בחדווה ובשמחה ובלי להתלונן", אומר אל"מ גורדין. "כל מה שהם עושים – תמיד עם חיוך על הפנים, עם הרבה גאווה למורשת המפוארת של החטיבה. וגם עם מחויבות הדדית, רעות, מחויבות לשם של החטיבה, מחויבות לצבא ולמדינה. אני אומר את זה בלי גרם של ציניות.
"בעיניי, הסיפור של מי שמשרת בחטיבת המילואים מעניין הרבה יותר מהסיפור של סיירת מטכ"ל. יש פה מסירות-על, ואיזו תהילה יש בזה - להיות ארבעה ימים בבוץ ולחזור עם קצת גב כואב וקצת שפשפות ברגליים? בסוף התרח"ט שרים התקווה, אומרים בהצלחה והולכים הביתה. עם זה, עם התקווה. בעיניי זה סיפור מדהים על ציונות, על אהבת הארץ, על אהבת האדם".
רבים משווים את גורדין למפקד פיקוד המרכז, האלוף ניצן אלון: לוחמים ששירתו תחת השניים מספרים שהם קורצו מאותם החומרים. "הוא מזכיר את ניצן בגלל האופי השקט, וגם כי הוא משדר שהוא לא חייב שום דבר לאף אחד", מספר אחד מחייליו. השניים דומים בגלל עברם המשותף בסיירת, וגם בגלל התנהלותם השקולה, חוכמת החיים והשקט שהם מקרינים.
כשגורדין משיב לשאלות במהלך הראיון הוא עושה זאת תוך כדי מחשבה ובורר את מילותיו בקפידה, ואפילו מתקן בזהירות את הניסוח מדי פעם, משיב מחדש לשאלה כשהוא לא מרוצה מהתשובה הראשונית שענה. "מי שמגיע לפיקוד על היחידה הוא קצין מעולה בזכות עצמו, בלי להשוות אותו לאף אחד אחר", אומר עמוס ידלין. "כל המפקדים הם בני אדם ולא בני אלים, בשר ודם, ולכל אחד מעלות רבות ואפילו קצת חסרונות".
בצה"ל חוזים לגורדין עתיד דומה לזה של אלון: רבים מאמינים שהוא עשוי לכבוש בתוך שנים את אחד מכיסאות המטה הכללי, ואולי אפילו את כיסאו של החייל מספר אחת. גם בפגישה קצרה עמו אפשר להתרשם מייחודיותו. גורדין נחשב מבוגר יחסית למפקדי החטיבות המקבילים לו, והוא מודע לכך. קצינים בגילו נמצאים לרוב כבר בדרגת תת-אלוף, אך את הפער הזה סביר להניח שיצמצם בהמשך הדרך.
"כדי לקחת את המקצוע הצבאי ברצינות צריך לעבור גם את האתגר הזה. הפיקוד על מאסות של חיילים באופן מלא, יומיומי, הוא אתגר ייחודי", אומר גורדין, ומבהיר: "פה יש אתגרים ושם יש אתגרים, אבל אני חושב שאם אני רוצה להגיע למקומות הגבוהים בארגון, גם מתוך האתגר אבל הרבה מתוך הרצון לעשות ובגלל תחושת השליחות, אז אני צריך לנסות לעשות באמת את הטוב ביותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם