חמאס רוצה מלחמה; הרשות מחכה לרגע המתאים
פעילי חמאס שואפים לייצר חוסר שליטה של הרשות, שתוביל להפרות סדר ולכמה שיותר נפגעים ישראלים. חטיפה היא הפעולה המועדפת
בליל יישום השלב השלישי של שחרור המחבלים לרגל המשא ומתן, בחודש שעבר, יושב ראש הרשות אבו-מאזן חגג במוקטעה ברמאללה עם המשוחררים. כמה קילומטרים משם, בכניסה לעיר, התקיימו חגיגות שונות בתכלית. עשרות חמושים רעולי פנים ירו באוויר לאות ניצחון, והוכיחו כי למרות מאמצי מנגנוני הביטחון, נשק ואמצעי לחימה נמצאים בידי חמושים המשתייכים לפלגים שונים. גם בשכם ובג'נין דיווחו גורמים פלסטינים מקומיים על חמושים שמסתובבים עם נשק באירועים למיניהם.
שוק הנשק ביהודה ושומרון פורח. ארסנל אמצעי הלחימה שבידי החמושים מגוון מאוד, ודרכי הסחר מגוונות אף הן. רובי קלצ'ניקוב מגיעים בדרך כלל מהרשות הפלסטינית – בצורה ישירה, דרך חברי מנגנוני ביטחון שפרשו, או בעקיפין בעזרת גנבים ששמו ידם על כלי נשק של המנגנונים.
רובי M–16 מגיעים לידי הפלסטינים בזכות קשרים הדוקים עם גורמי פשע בישראל. מחירם גבוה במיוחד; עם כוונות טלסקופיות וציוד נלווה, יכול מחיר M–16 להגיע ל-60 אלף שקלים. מקור נוסף הוא הגבול עם ירדן. מאז הקמת המכשול בגבול עם מצרים בסיני, התרבו תפיסות של נשק וחומרי נפץ שהגיעו מגבולנו המזרחי.
וישנו גם הנשק הלא תקני. באגף זה מככבים היום הזיקוקים. תושבי יו"ש רגילים לפיצוצים המפלחים את השמיים, מנהג רווח בחתונות בכפרים הפלסטיניים. אולם כעת צובר תאוצה השימוש בכלי הנפץ החביב ככלי נשק. בנובמבר האחרון פלסטיני ירה לעבר חיילים בצומת תפוח זיקוק במטרה לפגוע בהם. בצה"ל התייחסו למקרה כאל ניסיון פיגוע. לפני שבוע נורו לעבר כוח של צה"ל שפעל באזור דרום הר חברון, בכינון ישיר, שתי 'כוורות' של זיקוקים.
השימוש בירי זיקוקים ובמטענים מאולתרים נובע מהמחיר הגבוה של הנשק התקני, המאמיר עוד בהתאם לגובה המתיחות. פעילות צה"ל ללכידת נשק מולידה הצלחות לא מבוטלות. מצבורי נשק גדולים נחשפו באחרונה בעיקר באזורים הכפריים.
"הרבה נשק יש פה", אומר מרואן א-שרוואת, תושב אזור חברון, שאני פוגש בכניסה הדרומית לעיר. "וכשהרבה נשק מתחבר עם חוסר תעסוקה, לחץ כלכלי, חוסר תקווה ומחשבות מוטעות, ועם כל המתיחויות בין אנשים שמזוהים עם ארגונים שונים – חבית הנפץ מתפוצצת".
מנגנוני הביטחון הפלסטיניים פועלים בחברון ובערים נוספות ביהודה ושומרון כדי להשליט סדר וכדי למנוע התפתחות של תאים רדיקליים. לטענת א-שרוואת, זה אחד הגורמים למתיחות הפנים-פלסטינית.
"ישראל לוחצת אותנו מבחוץ – מדברת על הרחבת ההתנחלויות, השתלטות על בקעת הירדן וביטול זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים – וגם מבפנים, בשטח עושה לנו מחסומים ומעצרים. הרשות הפלסטינית מנהלת עם ישראל משא ומתן, ופועלת נגדנו בשטח. אתה מבין? הרשות הפלסטינית המושחתת, שהבכירים שלה נוסעים ברכבי שרד, מפעילה כוחות נגד אלה שלא יכולים לחיות גם ככה. הם יוצרים קרע בחברה הפלסטינית, שאף אחד לא יכול לתקן".
צפו בסיור הכתב בחברון:
המעצרים שחיילי צה"ל מבצעים במחנות הפליטים עוברים בקלות יחסית. כוחות הביטחון הפלסטיניים, לעומת זאת, נתקלו בהתנגדות שכללה גם ירי ישיר של חמושים המשתייכים לארגונים שונים. שרוואת מאשר באוזניי את התופעה ואומר בנימה רצינית, "בכלי התקשורת מדברים על פיוס פנים פלסטיני, אבל בשטח יש מלחמה של ממש בין פת"ח לחמאס ולארגונים אחרים שפועלים פה.
"במיוחד במחנות הפליטים. הם לא נותנים לשוטרים של הרשות הפלסטינית להיכנס בצורה חלקה. מבינים שהרשות הפלסטינית מונעת על ידי הוראות של האמריקנים. מבחינתם הם אויב בדיוק כמו ישראל ואפילו גרוע מכך".
נוסף למתיחות על רקע שיוך ארגוני, מדברים הפלסטינים על מתיחות חברתית בין אנשי העיר לתושבי מחנות הפליטים. כשביקרתי במחנה הפליטים ג'לזון הסמוך לרמאללה התבטאו תושבי המחנה בחריפות נגד ה"עירוניסטים" והרשות הפלסטינית. "השוטרים שגרים ברמאללה או ביריחו חושבים שאנחנו, הפליטים, סוג ב'. אנחנו חלק מהעם הפלסטיני ויש לנו זכויות יותר מאלו שגרים בבניינים הגבוהים ברמאללה ואוכלים צ'יפס בקניונים", אמר לי איברהים, תושב המחנה.
בולטים במיוחד מאמציו של המתחרה הגדול של הרשות הפלסטינית, ארגון חמאס. באזור חברון, חמאס נחשב לשליט. באחרונה נחשפה גם פעילות של פעילים סלפיים, הנחשבים לבעלי דוקטרינה דתית קיצונית הדומה לזו של אל-קאעידה. ועדיין, הדגלים הירוקים של חמאס הם הנותנים את הטון באזור.
בעיר חברון עצמה, הפעילים עובדים מתחת לפני השטח ומתרכזים בעיקר בדעווה, כלומר תעמולה דתית, המבססת תמיכה במבצעי הלוחמה בשטח. בכפרים המצב שונה לחלוטין. רועי הצאן המהלכים בשדות והגפנים המעטרות את הגבעות יוצרים מראה מטעה של שלווה ורוגע. אולם המרחב הכפרי הוא מרחב הפעילות העיקרי של חוליות הטרור.
פעילי חמאס והארגונים הנוספים הפועלים באזור שואפים לייצר חוסר שליטה של הרשות, שתוביל להפרות סדר ולכמה שיותר נפגעים ישראלים. אבל מבחינתם פיגוע חטיפה הוא הפעולה המועדפת. מתוך מודעות למגבלות ולמורכבות של השארת חטוף בחיים, תוכנית הפעולה של הארגונים היא חטיפת חייל או אזרח ישראלי, רציחתו והטמנת גופתו במקומות מסתור. הכוונה היא לסחור בגופה תמורת שחרור אסירים פלסטינים. באחרונה נתפסו כמה חוליות שהיו מוכנות לפעולה. מקום הטמנת הגופה כבר היה מוכן.
אפרופו גופות. מתחת לאפה של תשומת הלב הציבורית בישראל, 36 גופות של מחבלים מועברות בימים אלה לפלסטינים ונמסרות להלוויה אסלאמית. בשבוע שעבר נמסרה לפלסטינים גופתו של אחמד עבד-אל-ג'וואד. השהיד הפלסטיני, שזכה לשיירה של מכוניות שליוותה את גופתו לקבורה, הסתנן בשנת 2002 ליישוב אלון-מורה ורצח ארבעה מבני משפחת גביש בביתם. הלווייתו התקיימה סמוך למחנה הפליטים בלאטה בשכם, והפכה מפגן כוח של חמאס.
ארונו נעטף בדגלי הארגון, והמלווים צעקו קריאות עידוד לגדודי עז-א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של הארגון. "אני שמחה שהצלחתי להביא את בני לקבורה. מבחינתי יום קבורתו הוא יום חתונתו", אמרה אם השהיד והשמיעה קול צהלולי שמחה.
אך יותר משמשחררת ישראל גופות, היא משחררת מחבלים חיים. ומי שמוביל את הפעילות הטרוריסטית בשטח הם כיום אסירים שהשתחררו בעסקאות שונות עם ישראל. בחברה הפלסטינית יש להם, מעצם היותם אסירים לשעבר, מעמד של גיבורים. המבוגרים ביניהם מתרכזים בפעילות של הסברה, ואילו הצעירים יותר חוזרים לעסוק באיסוף אמצעי לחימה ובצד הביצועי של הטרור.
הפעילות מתמקדת בינתיים בהפרות סדר נגד כוחות צה"ל וביידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר התושבים היהודים בכבישים ביהודה ושומרון. בחודש שעבר נרשמו גם שני אירועי ירי. פלסטיני ירה לעבר כוח צה"ל סמוך לעטרת, וחולייה נוספת ירתה לעבר רכב ליד קדומים.
ברצועת עזה, שבה השלטון בידי חמאס, התמונה הפוכה: מטרת חמאס לא לייצר בלגן ולעורר את השטח, אלא להוכיח משילות. חמאס נתון מזה חודשים בלחץ כבד. הרס המנהרות בין סיני לעזה בידי המשטר החדש במצרים גרם להפסקת ההברחות, דבר המכביד מאוד על משטר חמאס מבחינה כלכלית. למצוקה זו נוספת מצוקה מדינית. השלטון החדש בקהיר מתייחס לחמאס כאל ארגון טרור המסייע לאחים המוסלמים ולארגוני הטרור הפועלים בסיני ובמצרים נגד הממשל.
חמאס מבקש לשמור לעת עתה על רגיעה עם ישראל, ולמנוע מארגונים סוררים לירות רקטות לכיוונה. חמאס מאמין
הג'יהאד האסלאמי, שבתקופה האחרונה הרים ראש, נמצא בוויכוח מבצעי עם חמאס. הוא מבקש לנצל כל הזדמנות לפגוע במטרות ישראליות. בתקופה האחרונה נעשתה רצועת עזה לביתם של ארגונים נוספים, לאו דווקא פלסטיניים, שמקורם בסיני, כגון 'אנסאר בית אל-מקדס' המזוהה עם אל-קאעידה, והאחים המוסלמים שנמצאים ברצועה ומהווים אתגר לשלטון חמאס בה. חמאס מנסה לתמרן במציאות לא נוחה זו.
הוא פועל כאמור לשמירת הרגיעה, אך ומפעם לפעם משחרר את הפיקוח על פעילי הארגונים שפועלים ברצועת עזה. שחרור הלחצים מתבטא בירי רקטות לעבר ישראל ובהפעלת מטענים נגד חיילי צה"ל.
בחודשים האחרונים חמאס הקים עמדות שמירה הפרוסות לאורך הגבול עם ישראל. אסלאם שהואן, דובר משרד הפנים של חמאס האחראי על כוחות הביטחון, שלח מסר של אזהרה לעבר ישראל וציין כי "חמאס לא יאפשר לאויב להיכנס לרצועה". הוא ביקש להסביר שהעמדות של חמאס נועדו לשמור על הגבול מפני חדירה של ישראל. בפועל, העמדות משמשות בראש ובראשונה למטרה הפוכה: למנוע פעילות מתוך רצועת עזה לעבר ישראל.
כוחות של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז-א-דין אל-קסאם, הוסטו מתפקידיהם השונים כדי לשבת בעמדות הנמצאות מאות מטרים בודדים מהגבול עם ישראל. מבטם של שומרי הגבול הללו מופנה בעיקר לאחור, לעבר רצועת עזה. העמדות רחוקות קילומטרים אחדים זו מזו. בכל עמדה מוצבים שניים עד ארבעה פעילים. רובן מאוישות משעות הבוקר עד שעות הלילה המאוחרות; חלקן מאוישות 24 שעות ביממה.
ובכל זאת, לצד ריסון הכוחות הפלסטיניים, פעילי חמאס המוצבים בעמדות מופקדים גם על איסוף מודיעין על הפעילות הישראלית בעבר השני של הגבול. כמוהם עושים גם תושבים המסתובבים בקרבת הגבול. נוצר מצב מסוכן, שבו חמושים של חמאס לובשי מדים מתצפתים אל גדר הגבול עם ישראל, מתקרבים אליה לעתים כדי 150 מטר, וקשה לדעת מתי הם פועלים לעצירת פיגועים ומתי הם מעורבים בפעילות נגד צה"ל; למשל, בחצי השנה האחרונה התגלו 15 מטענים שנפרסו סמוך לגדר במטרה לפגע בחיילי צה"ל. עם הדילמה הזאת מתמודדים מפקדי צה"ל שפועלים בגזרה.
עמדות נוספות של איסוף מודיעין מפוזרות במקומות אסטרטגיים ברצועה. העמדות הללו זוכות לטיפול ישראלי בדמות מתקפות אוויריות. מלבד כוחות השמירה על הגבול ומערך איסוף המודיעין, חמאס מקפיד לייצר אמצעי לחימה לקראת העימות העתידי. בעקבות מבצע הרס המנהרות שביצע הצבא המצרי בסיני, הייצור הוא בעיקר ייצור עצמי. ההתמקדות היא ברקטות ארוכות טווח מדגם M-75 שהגיעו במבצע עמוד ענן עד לתל-אביב. אולם מיוצרות גם רקטות קצרות טווח, כדי לגוון את מערך הלחימה נגד ישראל.
המנהרות – חלק משמעותי מהתקציב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם