חשיפה: האם נתניהו מחפש חלופות לאבו מאזן?
מדוע ישראל מחזקת קשרים עם מוחמד דחלאן, יריבו המר של אבו מאזן? וגם - הכירו את מרטין אינדיק הפרסונה נון גראטה החדשה באזורינו
עוד על המשא ומתן ב-nrg:
>משנה כיוון? אבו מאזן מחדש יחסים עם טהרן
>הח"כים הערבים בדיון בכנסת: "הגליל הכבוש"
>"הבניה בי-ם – ניסיון להרוס הזדמנות לשלום"
בשלב קריטי זה שבו עומד המשא ומתן לפני התנגשות בקרחון או פריצת דרך - רמת האמון שרוחשים בירושלים כלפי אינדיק שואפת לאפס. התנהלותו, מזהירים גורמים בכירים בבירה, עלולה לפגוע גם באמון של ישראל בתהליך עצמו.
אינדיק, יהודי בריטי שגדל באוסטרליה, שירת פעמיים כשגריר ארצות הברית בתל אביב. יש מי שמספר עליו שתמך בצורה גלויה כמעט במועמדותו של שמעון פרס לראשות הממשלה בשנות ה-90 מול נתניהו, כך שאין מה להתפלא שמי שקרי מחזיק ממנו מומחה מספר אחת לפוליטיקה הישראלית, לקח את המנדט שקיבל כשליח האמריקאי המיוחד למשא ומתן רחוק מדי והחל, לטענת גורמים בירושלים, לשחק במגרש הפוליטי המקומי. אולי בשל כך אינדיק כמעט ואינו "מורשה" להיכנס לחדר שבו מתנהלות השיחות בין לבני לסאיב עריקאת. אינדיק הפך לטענת אחד הפקידים הבכירים בירושלים ל"מערבב מקצועי".
מי שכינה אותו בכינוי הלא מלבב הזה היה גם מי שנזכר בארוחת שבת שהתקיימה בעיירת הקיט השוויצרית בדאבוס לפני כשבועיים. לצד פרס ישבו ראש הממשלה ורעייתו שרה שצעדו ברגל ממלונם לזה של פרס. הנגיד לשעבר יעקב פרנקל קידש. חב?ד היו על החלות. באולם ישבו גם ציפי לבני, ואפילו נשיא איסלנד עם רעייתו היהודייה לבית מוסאיוף. ואז אינדיק נכנס לאולם כרוח סערה. הוא עבר שולחן שולחן, לא מפספס אף אחד. גם לא את שורת אנשי העסקים הישראלים החברים בארגון BTI שדוחפים לקדם את המשא ומתן עם הפלסטינים שיצאו באחרונה בקמפיין הקורא לנתניהו לעשות שלום. "הבן אדם לא התיישב לרגע,? נזכר אחד המשתתפים. "הסתובב כמו טווס".
אינדיק ואנשיו, הכוללים את החוקר והמומחה למפות, העיתונאי לשעבר דיוויד מקובסקי, ואת ראש הצוות האמריקאי אילן גולדנברג, נפגשו בשבועות האחרונים עם שרים וחברי כנסת מסיעות יש עתיד והתנועה, עם בכירים בתנועת ש"ס ומפלגת העבודה ואפילו עם מספר מצומצם של חברי ליכוד. זאת לצד פגישות שקיימו עם גנרלים לשעבר ועם מעצבי דעת קהל.
לאורך כל הדרך אינדיק דווקא נזהר. אחרי שרכש במהלך הקריירה הדיפלומטית בישראל, ובהמשך כראש מרכז סבן למדיניות במזרח התיכון במכון ברוקינגס, קשרים אישיים רבים במערכת הפוליטית והביטחונית בישראל - הוא נמנע מלערוך פגישות אישיות. הוא השתדל להותיר את המלאכה לצוותו, למעט הגורמים הבכירים ביותר שעמם נפגש לצד קרי, כמו לפיד והרצוג, ועם בכירים לשעבר במערכת הביטחון. אינדיק חשש מלהיתפס כמי שבוחש במערכת הפוליטית. הוא אולי נזהר, אבל זאת בדיוק הייתה התפיסה בירושלים.
במקום להתמקד במנדט שלכאורה קיבל מקרי ולעסוק בהצעות גישור לצדדים, עסק אינדיק בהסברה. אינדיק החל לספק לקרי, כך לדברי דיפלומטים אירופאים ששוחחו עם הגורמים הבכירים ביותר במשרד ראש הממשלה, המלצות עם גוון פוליטי מובהק. במילים אחרות: המלצות של הפחדה. באמצעות החריש שבוצע במערכת הפוליטית, הביטחונית והציבורית בישראל, ביקש אינדיק ככל הנראה לייצר בדעת הקהל לחץ נגדי על נתניהו ולגרום לו להתגמש ולוותר לקראת הצגת מתווה המסגרת.
"אינדיק פועל לייצר אופוזיציה מדינית לנתניהו ופועל מאחורי גבה של הממשלה", אומר אחד ממקורביו של ראש הממשלה. "זה לא לגיטימי", מוסיף גורם יהודי מרכזי בארצות הברית. "כאן לא תופסים את העומק של מה שאינדיק עושה בישראל". אותו גורם מוסיף: "גם אם לא אוהבים את ביבי או את המדיניות שלו, ההתנהגות הזו מאוד חריגה".
מאידך , יש גם מי שאומרים שנתניהו הרוויח ביושר את חוסר השקיפות הזה של האמריקאים והניסיונות לבצע כאן תמרונים פוליטיים, גם אם מוגבלים בהיקפם. עם זאת, דיפלומטים זרים משוכנעים שזה יעבוד לאינדיק, בערך כמו שהמעורבות הישראלית המיותרת בקמפיין הבחירות לבית הלבן, וכן המעורבות בקונגרס בסוגיית החרפת הסנקציות נגד איראן, סייעה לנתניהו. "זה יחזור לקרי כמו בומרנג", הם משוכנעים.
לצד הביקורת יש לציין כי חלק בלתי מבוטל מחברי הכנסת שנפגשו עם אנשיו של אינדיק סיפרו שמטרת הפגישה עמם הייתה בסך הכל לנסות ולמפות את הלך הרוח במערכת הפוליטית בישראל. הם בעיקר שוחחו על הדינמיקה בסיעות, על מי יתמוך בהסכם, מי יתנגד ומי עלול לפרוש. לא הרבה מעבר.
יו"ר מפלגת העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג סבור, למשל, שההתנפלות על אינדיק אינה במקומה. "יש כאן טעות בסיסית בהבנת הנקרא", הוא אומר. "קרי ואינדיק מגיעים ממקום של דאגה אמיתית לישראל ולעתידה. הם רואים משם דברים שלצערי הרבה ישראלים לא רואים או לא רוצים לראות מכאן. אז מה רוצים, שיסתיר את מחשבותיו ויתעלם ממה שהוא רואה? לא יזיק שנשמע מה שיש לו לומר ושלא נחמיץ הזדמנות היסטורית".
בראייה אמריקאית, הפרשנות הביקורתית בירושלים לפעילותו של אינדיק אינה מובנת. אינדיק, לא חרג מגבול הטעם הטוב והתנהל באופן נכון. הראיה היא שעד רגע זה, אף גורם רשמי בישראל לא טען נגדו דבר.
יתרה מכך, אינדיק לא הוביל בשום שלב קמפיין שנועד ללחוץ על נתניהו. ברור שנפגש עם גורמים שונים, אך לא ביקש מהם ללחוץ פומבית על נתניהו. כל זה נועד כדי לקבל מידע. והוא בטח שלא מוביל קו של הפחדה ואיום באמצעות הפן הכלכלי. הרי עוד בשנת 1993, כשהיה בכיר בממשל קלינטון, פיקד על המאמצים שהובילו להחלטה להסיר את החרם הערבי מעל ישראל. לו אינדיק היה מסכים להגיב לטענות, הוא כנראה היה אומר שהוא הקדיש את כל הקריירה שלו כדי להיאבק נגד הבידוד הישראלי.
לדברי פקיד אמריקאי בכיר במחלקת המדינה, "עלינו להתמצא ככל שאנחנו יכולים בסוגיות. הדבר מחייב לשוחח עם מומחים הן בצד הישראלי והן בצד הפלסטיני על הסוגיות המרכזיות שעל הפרק במשא ומתן. אבל אנחנו נותנים לכל צד לעסוק בעניינים הפוליטיים שלו".
לפחות כרגע נראה שאינדיק, המומחה הגדול בעיני עצמו לפוליטיקה הישראלית, טעה. בסופו של דבר, הלחץ האמריקאי שהופעל על נתניהו מאחורי גבה של הממשלה בהובלתו של אינדיק, יצר אפקט הפוך שאינדיק לא צפה: לחץ מהימין הפוליטי בישראל, מצד הבית היהודי ונצי הליכוד, שעלולים רק להצר את יכולת התמרון של נתניהו.
יתרה מזאת, מהלכיו של אינדיק עלולים לשמש כרקע לנרטיב הפלסטיני שלפיו ישראל היא האשמה במבוי הסתום ועליה תוטל האחריות אם השיחות ייכשלו. זאת בזמן שאינדיק מודע לכך שהסרבן הוא לא רק נתניהו בכל הסיפור, אלא גם אבו-מאזן.
"אינדיק יודע שאין לאמריקאים מנופי לחץ אמיתיים על אבו-מאזן ועל דעת הקהל הפלסטינית ולכן הוא מפנה את כל מרצו ללחץ על נתניהו", אומר פקיד בכיר בירושלים. "התפיסה היא שרק ישראל צריכה לתת ולכן אבו-מאזן יודע שהוא יכול להיות רגוע".
מלשכת ראש הממשלה נמסר: "הטענות אינן נכונות. ראש הממשלה מכיר את מרטין אינדיק שנים והוא מעריך את מאמציו והשקעתו בקידום התהליך המדיני".
בזקן מאפיר וחולצה מרושלת בצבע חאקי, ישב בשבוע שעבר ברוס קשדן, בקפה הומה אדם בלב תל אביב. קשדן, דיפלומט ישראלי בכיר, השגריר הנודד של ישראל במדינות המפרץ, כפי שכונה במברקים המודלפים של מחלקת המדינה האמריקאית לוויקיליקס, סירב לשוחח על טיב פעילותו בימים אלה. "פרשת מהמשרד, לא?" אני שואל אותו. "אז אתה כבר יכול לדבר, נכון?" וקשדן, יהודי ממוצא בריטי, גבר נמוך קומה שעור פניו צרוב מיותר מדי שמש מדברית, השיב: "עדיין לא". מסתבר שקשדן הגיע לגיל פנסיה, אך מכיוון שלא היה לו תחליף, גייס אותו משרד החוץ בחוזה מיוחד.
היחסים בין ישראל לבין חלק ממדינות המפרץ נבנו על אינטרסים משותפים בני שנים רבות, שלמעט תקופה קצרה של פריחה יחסית, נשמרו תמיד מתחת לרדאר.
בעקבות הסכמי אוסלו הסכימו קטאר ועומאן בשנת 1996 לפתוח משרד אינטרסים ישראלי בבירותיהן. עומאן סגרה את הנציגות שלה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 וקטאר סגרה את הנציגות שלה בשנת 2009.
אלא שהקשרים בין מדינות המפרץ לישראל לא חדלו ובהתאם לתקופות השונות, ידעו הגדרות שונות. "מדינות ערביות רבות אינן מתייחסות לישראל כאל אויב אלא כאל ידיד", אמר לאחרונה נתניהו בראיון לטלוויזיה הקנדית.
כפי שעולה מעת לעת בפרסומים זרים, נפגשים גורמים ישראלים עם עמיתיהם מהמפרץ ומסעודיה, ודנים בסוגיות של ביטחון אזורי, תוך שיתוף פעולה בסוגיות אנרגיה וברכישה של אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. למרות הדאגות העמוקות המשותפות לכל אחת ממדינות המפרץ, ניתן להעריך כי הן מעדיפות לקיים קשר עם ירושלים באופן חשאי ודו-כיווני, בלי לשתף את המדינות האחרות.
נכון לשעה זו, רחוק היום שבו אחת המדינות תסכים להניף דגל ישראלי בשטחה. שדרוג היחסים עם ישראל יתבצע רק בתנאי שתחול התקדמות ממשית בתהליך השלום.
על רקע מה שמתואר כיחסים חשאיים בין ישראל למדינות המפרץ, ל"מוספשבת" נודע כי בעיצומו של המשא ומתן עם הפלסטינים, שיגר ראש הממשלה נתניהו את שליחו המיוחד, עורך הדין יצחק מולכו, לפגישה עם בכיר הרשות הפלסטינית לשעבר מוחמד דחלאן, השוהה בגלות בנסיכות דובאי במפרץ. לא ברור כמה פעמים נפגשו השניים. שני מקורות אישרו את הידיעה.
ההערכה היא שישראל מעוניינת לשמר את הקשר עם דחלאן כהכנה לרגע שבו אבו-מאזן יעזוב את כיסאו כנשיא הרשות הפלסטינית. יש בירושלים גורמים שרואים בדחלאן מועמד ראוי להחליף את אבו-מאזן.
המגעים עם דחלאן מתקיימים בין היתר על רקע ההערכה בצמרת הישראלית שאבו-מאזן לא יהיה מסוגל לחתום על הסדר קבע וייתכן שאף יכשיל גם את המתווה האמריקאי המסתמן. יש מי שמעריך בירושלים שדחלאן עשוי להיות פרטנר לשלום בניגוד לאבומאזן ואולי אף ליצור גשר בין הגדה לעזה.
אחד הטיעונים של מתנגדי המשא ומתן עם הפלסטינים הוא שאבו-מאזן אינו מייצג את העם הפלסטיני כיוון שהוא נמנע מעריכת בחירות. טיעון נוסף הוא שהריכוז הפלסטיני בעזה אינו נמצא בשליטת אבו מאזן, אלא תחת שלטון חמאס. ולכן לא יהיה תוקף להקמת מדינה פלסטינית אם עזה לא תיכלל בהסדר הקבע. דחלאן היה מראשי הביטחון המסכל ברצועת עזה ומראשי הפת?ח. בשעתו, נמתחה עליו ביקורת שאפשר את השתלטות חמאס על עזה בשנת 2007. בנובמבר 2010 החלו לצוץ דיווחים שלפיהם פעל דחלאן ביחד עם קבוצת בכירי פת"ח להדחת אבו-מאזן, ופעל להקמת כוח מזוין שיסייע לו בעת הצורך בהדחת יו"ר הרשות. דחלאן אף מתח ביקורת אישית חריפה על אבו-מאזן.
לפי דיווחים שונים, במכתב ששיגר לממשל האמריקאי בעיצומו של הקונפליקט עם אבו-מאזן טען דחלאן שאבו-מאזן אינו פרטנר לשלום ואילו הוא כן. "אבו-מאזן אינו מסוגל להביא לשלום ואילו אנחנו מסוגלים לכך. אין ברירה אלא להחליף אותו בדמות עם יכולת להביא להישגים", כתב.
אלא שלאחר חקירה ודיונים, הוחלט להדיחו מחברותו בוועד המרכזי של הפת"ח. דחלאן, שחברותו באש"ף לא נשללה, הספיק בינתיים לעזוב לירדן ומשם לדובאי.
מדובאי הוא ממשיך בניסיונות להשפיע על הנעשה ברשות. לפי דיווח של כתב הפלסטינים של "מעריב" אסף גבור, דחלאן מממן פעילויות שונות בשטחי הרשות, ובהן מימון של מיליציות במחנות הפליטים. בינתיים נראה כי התמיכה באבו-מאזן גבוהה ועומדת לפי סקר שהתפרסם אתמול על כ-60 אחוז . לכן, אין מה לדבר בשלב הזה על בחירות.
דיפלומטים זרים העוקבים מקרוב אחר המתרחש ברשות הפלסטינית ואחר פועלו של דחלאן, הגיבו בגיחוך לשמע הידיעה על הקשר שישראל מתחזקת עם דחלאן. "אין לו שום סיכוי לחזור לגדה ואחרי הפרסום, המבוכה שתיגרם לישראל רק תרחיק אותו יותר מאי פעם מתסריט כזה".
מלשכת ראש הממשלה לא התקבלה התייחסות לקשר של מולכו עם דחלאן.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם