האם היועמ"ש נתן יד לספין של הרב פינטו?
בכירים ברשויות האכיפה טוענים: "היועמ"ש נתן לרב פינטו להשתלט על דעת הקהל". ובינתיים - גזרת הולילנד רותחת
- היועמ"ש נפגש שוב עם פרקליטי הרב פינטו
- מה ידעו בארה"ב על היחסים בין פינטו למשטרה
- האם אורי מסר יסבך את אהוד אולמרט?
במשטרה, וגם בפרקליטות, מותחים ביקורת רבה על האופן שבו ניהל היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את המשא ומתן עם פרקליטי הרב בשלב הסדרי הביניים. זה התבטא בהסכמתם של היועץ ובכירי הפרקליטות שלא לפרסם את ההחלטה העקרונית להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד הרב, זאת בתמורה למידע הראשוני הנוגע לארביב.
"קודם כל היו מודיעים על ההחלטה לציבור, ואז הולכים למשא ומתן", אומרים בכירים ברשויות אכיפת החוק. "היועץ המשפטי לממשלה נתן לרב פינטו להשתלט על דעת הקהל".
ביקורת נוספת נגד היועץ היא על ההסכמה להתנות את חקירתו של ארביב באזהרה במסגרת הסכם בין הצדדים. "איך אפשר לחתום על הסכם?" תוהים ברשויות אכיפת החוק, "בלי שאנחנו יודעים משהו על גרסת ארביב?"
יש אמת בביקורת, ואפשר אפילו להניח שלולא היה זה החבר והעמית הוותיק של וינשטיין, עו"ד אלי זהר, שמייצג את הרב פינטו, ספק אם הרב היה מגיע עם היועץ להסדר הביניים הנדיב. עם זאת, חשוב להבהיר: בניגוד לספינים המופצים בשלושת השבועות האחרונים אין מה להשוות בין חשד נגד ניצב במשטרה, במיוחד כזה המוביל את היחידה המשמעותית והרגישה ביותר במשטרת ישראל, ובין רב המחלק את זמנו בין אשדוד למנהטן, יהיה פופולרי וכריזמטי ככל שיהיה. העובדה שאנשים עם מוח בין שתי אוזניהם הולכים אחריו בעיניים עצומות לא הופכת אותו לאיש ציבור.
כמו כל דבר בחיים, הכל שאלה של פרופורציות: אם מה שיישאר נגד ארביב הוא כמה לינות בודדות בחינם במלון ניו-יורקי, הרי שאז קשה לראות איך מידע כזה מבטל לחלוטין את כתב האישום נגד הרב (המדבר על שוחד העולה על מאה אלף דולר) ; אך אם מדובר בטובות הנאה שמסתכמות בשווי משמעותי, למשל כזה העולה על מאה אלף שקל (אפשר כמובן להחליט על סכום אחר כשובר שוויון), הרי שלדעתי אין כל ספק לאיזה תיק יש ערך ציבורי רב יותר.
החשש של וינשטיין הוא שבסוף יתבזה-יסגור את התיק העיקרי נגד הרב ולא יצליח להוכיח את החשדות נגד ארביב. מאידך, אם לא יגיע להסדר עם הרב, מה יעשה עם המידע שקיבל נגד ארביב?
בשלושת השבועות האחרונים שמענו לא פעם כי האופציה המועדפת על היועץ המשפטי לממשלה ועל המפכ"ל היא להראות לארביב את הדלת החוצה בהליך מנהלי. גם זה לא פשוט. מבדיקת הפוליגרף שהשבוע נתן לה פומבי אנחנו למדים כי ארביב מכחיש באופן טוטלי שקיבל טובות הנאה כלשהן מהרב ושלוחיו, לרבות לינה בבתי מלון. אז אם הוא מכחיש הכל, על סמך איזה מידע בדיוק אפשר יהיה להעיף אותו מהמשטרה? הרי צריך לפחות ראיות מנהליות, וללא הסדר לפרקליטות אסור להשתמש באף ראיה שניתנה לה מעורכי הדין של הרב. התסבוכת לא פשוטה, וההתמודדות איתה תקועה. מי ייתן שעל מדרונות השלג בשווייץ, שם נמצא כעת פרקליט המדינה החדש שי ניצן, יעלו במוחו רעיונות יצירתיים.
2. גזרת הולילנד רותחת עם הגעתה לשלב הסיכומים, בעיקר בחזית אולמרט-שולה זקן. השבוע כתבתי כי עם הגעת המשפט לרגעיו הקריטיים, אולמרט עושה הכל כדי להרחיק את עצמו מזקן. זה התחיל בראיון שהעניק פרקליטו, עו"ד רועי בלכר, בתוכנית "עובדה", שם הצביע על "הגרסה השקרית" של זקן, והמשיך בפנייה המוזרה של בלכר לבית המשפט להסתיר מזקן את סיכומי אולמרט עד לסיכומי פרקליטה בעל-פה בבית המשפט.
היכן בדיוק מתנגשים האינטרסים בין השניים? זקן אמרה בחקירתה כי מתוך מאה אלף שקל שקיבלה משמואל דכנר (בפרשת המשנה המכונה פרשת "חוות הזרע") העבירה 60 אלף לכיסוי גירעונות מקמפיין פוליטי של אולמרט. האחרון הכחיש זאת בעדותו מכל וכל וטען שכלל לא היו באותה תקופה גירעונות מקמפיינים פוליטיים. בבית המשפט זקן גמגמה, התמוטטה, וכעבור שבוע סיפקה גרסה אחרת, שלפיה אכן העבירה את הכסף לעו"ד אורי מסר לצורך מטרה זו, אלא שעכשיו - לאחר עדות אולמרט - היא מבינה שנעשה בכסף שימוש לא ראוי על ידי מסר. על הגרסה הזאת אמר בלכר שהיא שקרית. ברור שבלכר היה מעדיף שזקן תיקח את כל האחריות על עצמה.
מי שלכאורה היה יכול לפתור את התעלומה היה עו"ד אורי מסר. לו היה מוזמן לבית המשפט, יכול היה לספר אם גרסת זקן בחקירה היא הנכונה, או אולי גרסתה בבית המשפט, או שמא גרסת אולמרט, ואולי בכלל שניהם שיקרו. אלא שאיש לא הזמין את מסר להעיד בבית המשפט.
כאן בדיוק המקום להזכיר ששיטת המשפט הישראלית היא השיטה האדברסרית (הבריטית במקור) השונה משיטת המשפט הקונטיננטלי (הנהוגה במדינות רבות באירופה). במשפט הקונטיננטלי השופט הוא בדרך כלל מעין שופט-חוקר שיש לו תפקיד מרכזי בהבאת הראיות. בשיטה האדברסרית, הנהוגה בין השאר בישראל, באנגליה ובארצות הברית, הצדדים הם שמנהלים את ההליך הפלילי - התביעה מזמינה את עדיה, מגישה את ראיותיה, ואחר כך עושה זאת ההגנה. כעיקרון, השופט לא מתערב בהליך הפלילי למעט בשאלות הבהרה במהלך הדיונים, וכמובן בניהול הדיון ובכתיבת ההחלטות ופסקי הדין.
ובכן, גם אנשים מטעמו של אולמרט וגם מטעמה של זקן גיששו עם מסר מה יגיד בבית המשפט (איש לא ידע מה גרסתו משום שבמשטרה שמר על זכות השתיקה), ולשניהם מסר העביר מסר שלא כדאי להם לארח אותו באולם. גם נציגי הפרקליטות לא רצו לקחת סיכון. הם חששו שמסר יהרוס להם. מסר החבול והמוכה מאולמרט, המשטרה והפרקליטות, לא רצה להגיע שוב אל דוכן העדים בבית המשפט.
אלא שאת הבעיה הזאת היה יכול לפתור השופט דוד רוזן בנקל. נכון, אומנם השיטה המשפטית הישראלית היא אדברסרית, ובכל זאת, בחוק סדר הדין הפלילי כתוב במפורש: "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד". השימוש בסעיף הזה הוא אומנם חריג ביותר, ובכל זאת - האם יש מקרה קלאסי מזה שמצדיק את השימוש בו? זימונו של מסר היה יכול לכאורה להפליל את אולמרט או אולי לנקותו.
השאלה נכונה במיוחד דווקא כשמדובר בשופט כל כך אקטיבי, כמו השופט רוזן. רוזן, בשונה מרבים מעמיתיו, לא נח במהלך המשפט; לעתים הוא ממש משתלט על הדיון וגונב את החקירה הנגדית מעורכי הדין. הוא מעלה תזות ומפריכן, מקשה על העדים, ופשוט פועל כשופט חוקר, ממש כמו בשיטה הקונטיננטלית. אז מדוע דווקא בנקודה המשמעותית ביותר הרפה? ושוב ההסבר יהיה מן הסתם שהשימוש בסעיף הוא נדיר ביותר וכמעט אף פעם לא נעשה. השאלה היא אם מקרה שבו עומד חשד לקבלת שוחד נגד ראש ממשלה לשעבר הוא לא המקרה שבו צריך להפעיל את החריג.
3. עצוב היה לראות את ניצב ניסו שחם בראיון שהעניק לעמיתי משה נוסבאום בחדשות ערוץ 2. נכון , אי אפשר לשפוט אדם שנאבק על חפותו, על שמו הטוב; ובכל זאת, מאדם שכל חייו עבד בשירות החוק והמוסר היינו מצפים ליותר.
כתב האישום נגד שחם מורכב משני סוגי עבירות. בעניין יחסיו עם שתי נשים הוא מואשם בעבירות מין, ובעניין יחסיו עם חמש נוספות הוא מואשם בעבירת הפרת אמונים.
מח"ש והפרקליטות היו מוכנות לוותר בהסדר טיעון על עבירות המין, משום שהראיות שם חלשות. שחם כמעט חתם על ההסדר ונסוג ברגע האחרון. את עיקר הראיון מיקד שחם בחשדות בדבר עבירות המין. שם, לטענתו, נעשה לו עוול נוראי. הוא מספר על מהלכים לא כשרים שנעשו על ידי מח"ש והפרקליטות. קשה בשלב זה לדעת אם יש אמת בגרסת שחם, ועם זאת, העובדה שהפרקליטות הייתה מוכנה לוותר על כל עבירות המין בהסדר מדברת בעד עצמה. מהיכרותי עם הפרקליטות, אם היו לה ראיות חזקות, היא לא הייתה מוותרת.
שחם נמנע בכוונה בראיון מהעיסוק בחמש הנשים הנוספות. שם, כאמור, לא מדובר על עבירות מין, וגם לא - כפי שבטעות פורסם - בניצול יחסי מרות. במקרים הללו מעמדן של הנשים הוא לא של קורבנות עבירה: הנשים סיפרו על הסכמה מלאה ועל רצון חופשי ללא שום לחץ. במקרה שלהן שחם מואשם בניגוד עניינים, שממנו גם הנשים יכלו לכאורה ליהנות-הוא, כמפקד המחוז,
בעניין החמש, אם כן, שחם רק ציין כי אינו גאה במעשיו ושעליו לתת דין וחשבון רק לאשתו וילדיו. האומנם? בלי להיכנס לשאלה המעניינת אם היחסים הללו הם אכן פליליים או לא (מקרה מבחן מצוין לקביעת תקדים בבית המשפט העליון), מדהים ששחם, גם היום, לא רואה שום בעיה עקרונית בקיום יחסים שיטתיים עם שוטרות שנמצאות תחת פיקודו.
מדהים כיצד אינו חושב שחוץ מההסברים לילדיו ולרעייתו, הוא צריך לספק הסברים גם לארגון שאותו ביזה, וגם לציבור. העניין שלנו, ניצב בדימוס שחם, הוא ממש לא בבגידה שלך באשתך. קל לך לקחת את הסיפור לשם, שכן אתה באמת לא הראשון ולא האחרון שבגד ברעייתו.
וכאן מגיע החלק העצוב עוד יותר בכתבה - הראיון עם בת הזוג, תנ"צ בדימוס ורדה שחם. ורדה שחם היא אחת הקצינות הערכיות, החכמות והמקצועיות שצמחו במשטרת ישראל. צחוק הגורל הוא שהייתה גם ממקימי מח"ש, ובמשך תקופה ארוכה שירתה כסגנית מפקד היחידה, שלימים חקרה את בעלה.
בראיון סיפרה שחם כי על אף הקושי החליטה לשמור על אחדות המשפחה ולסייע לבעלה להתמודד במערכה של חייו. בתפקידה זה מיד תקפה גם היא את התנהלות מח"ש והפרקליטות בפרשת עבירות המין. בלי שאני מכיר מספיק טוב את העובדות, אני מוכן להמר שאם שחם שמה את שמה הטוב על העניין הזה, ייתכן שבאמת זיהתה מחדלים בחקירה.
מה שבאמת היה מאכזב לראות הוא את שתיקתה בעניינים שבהם אין ויכוח עובדתי - מערכות יחסים שיטתיות של בעלה עם פקודותיו הזוטרות. ורדה שחם הייתה ידועה כבעלת קול ברור וצלול בחקירות רגישות, ביניהן חקירות עבירות מין מפורסמות. לא רבים יודעים, למשל, שממש בסמוך לשולחן שבו התראיינה לנוסבאום,
אז נכון, כעת שחם היא אישה פרטית שמגנה על בעלה, אבל אם בחרה להתראיין (דבר שממש אינו ברור מאליו במקרים כאלה), היא הייתה חייבת לדבר גם על ערכים - לא משפחתיים, אלא ציבוריים. היא הייתה יכולה לומר, למשל, שלדעתה לא מדובר במעשים פליליים, אבל שלניצב אסור לקיים קשרים אינטימיים עם שוטרות שקידומן תלוי בו, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין. בכך שחמקה מהנושא המשמעותי ביותר בפרשה לא הועילה לציבור, ולדעתי גם לא לבעלה.
baruchk@10.tv
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם