במלחמה הפנימית של החרדים על הגיוס הכל מותר
דיווח מהשטח הבוער: מהקלטות סודיות דרך הסתות פרועות ועד חרמות ונידויים. וגם: האם סילבן תקע לריבלין סכין בגב במרוץ לנשיאות?
עוד ב-nrg:
>דיווח: קטאר וסעודיה מנסות להדיח את מלך ירדן
>ג'ון קרי: קולו של יאיר לפיד צריך להישמע
אייכלר וחבריו לא מבינים דבר פשוט. שופטי בג"ץ לא שונאים את התורה. הם שונאים מצב שבו מנצלים את התורה. הם רואים את החרדים הופכים את חמשת חומשי התורה לנשק בקרב על חיי נוחות והשתמטות. כאילו שתורת החיים שקיבלנו בסיני כוללת פרק על קומבינות ותחמנות לשמה. אין עוול גדול יותר שנגרם למקורות החיים של העם היהודי. זהו חילול השם של ממש. החרדים שלא רוצים שבני הישיבות ילכו לצבא רק משניאים את התורה כולה על חלקים גדולים בציבור האזרחי. איזו טעות איומה וקולוסאלית נעשית פה. איך שופכים ככה את התינוק עם המים?
כולם יודעים ומבינים, גם ראשי הציבור החרדי עצמם, כי לא כל תלמידי הישיבה הוגים בתורה יומם ולילה עד שהם נרדמים על דפי הגמרא. העילויים הללו אומנם קיימים. זו האליטה, "יחידי הסגולה", כפי שכינה אותם הרב עובדיה יוסף. מאות או אפילו אלפי חכמי התורה הללו לא צריכים ללכת לצבא. הם יכולים להיות סמל ומופת, פך השמן הטהור, הציבור התורני הנבחר שכל העם יתמוך בו ויכבד אותו, גם מי שלא נכנס לבית מדרש מעודו.
אבל ראשי הציבור החרדי רוצים לתפוס את הכל, וכך הם לא תופסים דבר. ההתנהגות הזו גורמת עוול נוראי גם לבני הישיבות עצמם, אלה שרוצים ללמוד, אבל גם ללכת לרכוש השכלה רחבה, להתגייס לצבא, לעבוד ולהתפרנס בכבוד. אני רואה את הצעירים הללו מקרוב. הם מוכשרים, רבים מהם מבריקים ויכולים לפרוץ הרבה מעבר למסכת אבות. הם יכולים לרכוש מקצוע, וכך להועיל גם לחברה וגם לעצמם. חז"ל כבר אמרו: "כל תורה שאין איתה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".
החוק לשוויון בנטל שמתגבש כעת הוא הנוח ביותר לחרדים. אין אוכלוסייה שהייתה זוכה ליחס סימפטי כזה. הצעיר החרדי יכול לדחות את הגיוס שלו עד גיל 24, אם המדינה תעמוד במכסות הגיוס הצנועות שלקחה על עצמה בשנים הבאות. הצעיר החרדי יוכל לבחור לעצמו מסלול גיוס צבאי, או שירות אזרחי, או פטור שיידחה מדי שנה. חיילים חרדים שילכו לצבא, אחרי שיעשה עבורם את ההתאמות הדתיות הדרושות, יזכו בפעם הראשונה בחייהם גם לשכר של אלפי שקלים בחודש, בעוד עמיתיהם החילונים ביחידות הקרביות יקבלו כמה מאות שקלים בלבד. גם לזה אנחנו מוכנים.
חוק השוויון בנטל הוא הזדמנות בלתי חוזרת של החרדים להשלים ולהשתלב בחברה הישראלית בלי לשלם מחיר אמיתי. יש בו רק רווח חברתי ואפילו כספי. האם יש בו רווח פוליטי? ראשי המפלגות החרדיות יודעים שאם עשרות אלפי הצעירים החרדים ישמרו על התורה, אבל גם יזרקו מעליהם את הבערות, הם ייצאו ממעגל העוני ולא יסמכו יותר על ההקצבות והמלגות שהם מסדרים להם; לא יהיו להם יותר קליינטים בקלפי. ואולי זו התורה כולה על רגל אחת.
הרב שמואל אויערבך ישב ביום שלישי בצהריים בראש שולחן השיש הארוך בביתו שברחוב אבן שפרוט 3 בירושלים. מול הרב היו מונחים ארבעה ספרים פתוחים, זה על גבי זה. מדי פעם קירב אליו הרב ספר, ציטט פסוק והרחיק בחזרה. את השיעור היומי הקדיש אויערבך למסכת בבא מציעא, פרק א', שעוסקת בעיקר בתביעות ובטענות שבין אדם לחברו בענייני ממון ורכוש. אולי, תוך כדי שיעור, הרהר הרב גם במלחמת התביעות והטענות הבוטה, חסרת הגבולות, בתוך העולם החרדי-ליטאי שהוא עומד במרכזה. הכל סביב מאבקי השליטה וההגמוניה, ותחת הכותרת הלא משתנה: גיוס תלמידי הישיבות.
הרב אויערבך, בן 83, הוא איש גדול למראה. זקנו לבן ועיניו יוקדות. דיבורו מהיר. הוא מתחיל את המשפט בעברית, אבל עד מהרה עובר ליידיש. לכל אורך השיעור ידו נעה במעגלים קטנים עד שהיא נוחתת על הפסוק המבוקש, ואז הוא מרים את קולו כמי שמצא שלל רב. סביבו יושבים בשקט קרוב ל-30 צעירים, תלמידי ישיבת "מעלות התורה" שגם היא נמצאת בתוך הבית בשכונת שערי חסד. החבר'ה נראים נחמדים ומנומסים, אבל אם מסתמכים על אנשיו של המנהיג הליטאי המוביל, הרב אהרן לייב שטיינמן, מדובר רק במראית עין מסוכנת.
בעיתון "יתד נאמן", הביטאון הנוכחי של שטיינמן, וגם בפשקווילים שהופצו השבוע, מתוארים אויערבך וחסידיו כך: "קומץ שולי, מכנים את עצמם שומרי עולם התורה, שרודף את עולם התורה כדי להלך אימים. מביעים מחאה וזעזוע במעטה של קנאות שקרית ומתוך תסכול. רוצים להצדיק את קיומם של הנערים הקנאים שלהם ולספק כותרות אדומות בעיתונם ההולך ודועך. כת נבלים, שאין להם חלק בדוד ולא נחלה בבית ישי". לדברים הללו מתלווה גם אזהרה חמורה: "גורו לכם מיום הדין. סורו ממנו טמאים ורשעים".
הרב אויערבך, למי שעדיין לא מבין, הוא קוץ בבשרה של היהדות החרדית-ליטאית. קשה להם להתמודד עם הייחוס שלו ועם גדולתו בתורה. הרב, אלמן ללא ילדים, הוא בנו של הרב שלמה זלמן אויערבך, שהיה מראשי הפוסקים של העולם החרדי. כמו אביו, גם הוא ידוע כמי שלא קם מספרי התלמוד והגמרא, ועליהם הוא גם מניח את הראש בלילה. כך הוא נח ולומד, מנמנם ולומד, ולכן גם איש לא היה דורש ממנו ללכת לצבא. הרב מחזיק תחת ידיו קרוב ל-2,000 משפחות ברחבי הארץ. זו חצר בסדר הגודל של חסידות בעלזא הנחשבת, שעושה הרבה יותר רעש ומחרידה את הציבור החרדי כמעט מדי יום.
השבוע פרץ לאוויר העולם סיפור הקלטות הסתר שביצעו אנשים בתוך ביתו של הרב שטיינמן בבני ברק. החשד נפל על אנשי הקומנדו של הרב אויערבך בישיבת פוניבז'. חיים אפשטיין, סגן ראש העיר ירושלים, מאנשיו של אויערבך, מכחיש כל קשר ואומר שמדובר בסכסוך פנימי. כך או כך, ההקלטות הללו הופצו בכל אתר חרדי אפשרי ודרך קבוצות הווטסאפ ועוררו מבוכה גדולה, גם עניינית וגם ערכית. לפי ההקלטות, אנשי הרב שטיינמן מנהלים, רחמנא ליצלן, מגעים עם רשויות הצבא בענייני הגיוס. מבחינת הרב אויערבך, היה מדובר בהוכחה חד-משמעית כי שטיינמן הפך להיות איש של פשרה הפוגע בציפור הנפש של החרדים. כלומר, הוא מוכן לראות תלמידי ישיבה במדים.
הסיפור הוא כמובן אחר. שטיינמן ואנשיו מתנגדים לגיוס חרדים. הם תקיפים בעמדה, אבל פשרנים בטקטיקה. אם צעיר חרדי בן 17 בקהילה שלהם מקבל צו גיוס ראשון, הוא פונה לראש הישיבה שלו, שפונה לעסקן המתאים, שסוגר על דחיית גיוס. אצל אויערבך זה אחרת. מי שמקבל צו גיוס חייב לזרוק אותו לפח. כל משא ומתן עם הרשויות נחשב אצלם חילול הקודש. "בכל משא ומתן יש גם מתן", אומר אפשטיין. "מה המתן? שילכו לצבא או לנח"ל החרדי או שידחו קצת את הגיוס. הרב אויערבך לא רוצה להיכנס למסלול הזה בכלל".
אנשי שטיינמן נכנסו להיסטריה אחרי פרסום ההקלטות. איש לא אוהב שקושרים את שמו עם פשרות הגיוס. הם לא ידעו איך להתמודד עם הפרשה והכפישו את חסידיו של אויערבך, שבינתיים מחככים את ידיהם בהנאה. גם הפרסומים המביכים האחרים שיצאו מבית הרב שטיינמן גרמו להם עונג שבת. באחת השיחות נשמע אדם שאומר כי "הצדיק ישן, עוד מעט הוא יקום, ילך לשירותים ונשאיר אותו שם". עד לרגע זה לא ברור מי הצדיק שאמור לבלות את יומו בשירותים.
הכל מתחיל, נגמר וייגמר במאבקי ירושה ושליטה מחודשת. הרב אלעזר מנחם שך, שהיה הרב החשוב ביותר בעולם הח רדי-ליטאי, הלך לעולמו בסוף המאה הקודמת. לפני מותו קבע כי הרב יוסף שלום אלישיב ימשיך את דרכו.
הרב אלישיב היה גדול בתורה, אך חסר אמביציות של מנהיג. הוא מעולם לא כתב ספר או נשא נאום חוצב להבות, אף שהיו לו פסיקות חשובות לאורך השנים. בכהונתו התחוללו קרבות הנהגה בין שטיינמן ואויערבך, שהגיעו לשיאם אחרי מותו של הרב אלישיב. שטיינמן התגלה כאיש יוזם ואקטיבי, אבל פרקטי במידת האפשר. אויערבך, כאמור, הוא רב קשוח שלא רוצה שום קשר עין עם העולם החילוני. נטורי קרתא בסגנון קצת יותר מתון.
לפני שנה וחצי החליטו אנשי שטיינמן להדיח אדם בשם נתי גרוסמן, שהחזיק תחת ידיו את הביטאון הליטאי המוביל "יתד נאמן". הטענה הייתה כי גרוסמן, אחת הדמויות הממולחות בשטח, משתמש בעיתון כדי להמליך את אויערבך על הציבור, וכי הוא מפרסם מאמרים שבזים לשטיינמן. ההדחה של גרוסמן נעשתה בן לילה. הוא נזרק מחדרו, המפתחות במערכת העיתון הוחלפו, ועל הדרך הושחתו גם הרהיטים והמחשבים.
התקרית הזו מסמלת את הפילוג הגדול. אויערבך ואנשיו התבצרו בחצר משלהם ואימצו עמדות מיליטנטיות, שהיו בעיקר התרסה נגד שטיינמן. הם גייסו גם מיליונר רוסי, אולג מליס שמו, איש אמונו של הרב הליטאי פנחס גולדשמיט שחי ברוסיה. מליס הוא השלדון אדלסון של אויערבך, ולפי אחת השמועות הקים ומימן את עיתון הקהילה "הפלס".
"הציבור שלנו צריך להיות בתוך הגטו, להסתגר ולא לצאת לשום מקום", מסביר ישעיהו וויין, סגן עורך העיתון. וויין טען לא מזמן כי הרב שטיינמן ומקורביו "לא אומרים שלום בלי לקחת כסף". הציבור החרדי רתח, ואילו וויין סבל מהתנכלויות ואיומים. הרב אויערבך, בכבודו ובעצמו, הגיע לביקור הזדהות אצל וויין במודיעין עילית ותמך בדברים הקשים שנאמרו על שטיינמן.
הפילוג הגדול הפך גם לפוליטי. בבחירות המוניציפליות האחרונות הריץ אויערבך את רשימת בני תורה בכמה מקומות בארץ. בירושלים הוא העמיד את המועמד אפשטיין, ובעצם שבר את השורה החרדית שהתייצבה מאחורי משה ליאון והכריע את הבחירות לטובת ניר ברקת.
אפשטיין הפך לסגן ראש העיר, אף שהרשימה שלו קיבלה מנדט אחד בבחירות למועצת העיר. אויערבך הריץ מועמדים גם בבני ברק ובמודיעין עילית, שנבחרו למועצות העיר, אבל איש לא יעז לצרף אותם לקואליציה.
הקרע בין הצדדים הוא בלתי נתפס. הרב חיים קנייבסקי, מי שנחשב מקובל בעל סגולות ואחד הפופולריים בציבור החרדי, לא מפסיק לקלל ולהשמיץ את אויערבך בכל הזדמנות. אם הרב אויערבך תכנן לרשת את הרב שטיינמן בן ה-100, אומרים, בא הרב קנייבסקי ומחק את האופציה הזו למשך מאה השנים הבאות. על הרב אויערבך ואנשיו הוטל חרם לא פשוט. בציבור החרדי הכללי הוא לא מקובל, לאירועים נחשבים הוא לא מוזמן, בעיתון שלו לא מפרסמים. בעיני רבים הוא הפך לראש כת משונה ומתבדלת. "זה קרב קשה ואכזרי מאין כמוהו", מודה וויין.
אנשי שטיינמן אומרים שאצה לאויערבך הדרך. אילו היה ממתין, הירושה הייתה נופלת לידיו כפרי בשל. בחצר של אויערבך לא מתרגשים וחוזרים על הפסוק: "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". וויין : "לפני שנה וחצי, כאשר פיטרו את גרוסמן, אמרו שיש לנו רק 160 משפחות. עשינו אירוע ראשון באולמי'היכלי מלכות' בבני ברק, באו 3,500 איש . עשינו כנס בבנייני האומה, הגיעו 10,000. הלכנו לבחירות בשלוש ערים, הבאנו 15 אלף קולות. אנחנו גדלים בקצב מסחרר. לא יעזור להם כלום".
עכשיו התקבלה החלטת בג"ץ, שעוצרת כידוע את הכספים לישיבות שלא ישלחו תלמידים לצבא. שני הצדדים טוענים בלהט שניצחו לאורך כל הדרך. אנשי שטיינמן אומרים שלא צריך ללכת עם הראש בקיר וכי הלחץ המתמיד ברמה הפוליטית הצליח להביא לפשרות מרחיקות לכת בחוק לשוויון בנטל, ובסופו של דבר יימצא חוק נוח, שלא יהיה שונה בהרבה מחוק טל. אנשי אויערבך מגחכים: "הרב אמר תמיד שלא ייצא שום דבר מהשיחות איתם. בא בג"ץ והוכיח שצדקנו".
וכך זה יימשך. ביום שלישי הרגשתי את המתח והחשדנות הזו מקרוב. הנוכחות שלי בשיעור של הרב אויערבך עוררה לחשושים. עברתי תחקיר קצר. בדרך למכונית עקבו אחריי התלמידים וצילמו מקרוב. ההסברים שלי שאני לא חוקר פרטי, מקליט בסתר או איש של שטיינמן לא התקבלו.
לשר סילבן שלום יש כבר את השורה הראשונה בנאום ההכתרה שלו כנשיא המדינה, אם יחליט להתמודד ויזכה בתפקיד. "אמא שלי לא האמינה שהילד שנולד בתוניסיה ועלה לארץ בגיל שנה יהפוך לנשיא מדינת ישראל", הוא יאמר, קרוב לוודאי. רק החיזיון הזה מעורר אצל סילבן התרגשות מובנת, אבל בינתיים, כך הוא טוען, הוא טרם החליט אם יתמודד על התפקיד. יש מי שיאמר שסילבן עובד בכל הכוח מאחורי הקלעים, אבל על הבמה הוא עדיין משחק את המתלבט, שחייו וחיי משפחתו עלולים להשתנות מן הקצה אל הקצה, לאו דווקא לטובה.
סילבן רוצה את התמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מבחינתו, זו תמיכה קריטית. לפני שבוע וחצי הוא נפגש במסעדת "ליליות" בבית אסיה עם איל חיימובסקי, מנהל לשכת ראש הממשלה. השניים טוענים כי קיימו דיון על הרעיון להאריך את חופשת סוף השבוע גם ליום ראשון, וכי נושא הנשיאות לא עלה. אולי. ההערכה שלי היא כי ראש הממשלה יישב על הגדר ולא יתמוך באיש, בדיוק כפי שעשה בבחירות לעיריית ירושלים. סילבן מעולם לא היה הפייבוריט של נתניהו, ואת רובי ריבלין, מועמד נוסף בליכוד, הוא לא רוצה בשום תפקיד ציבורי. דוד לוי? נתניהו הודיע שלא יתמוך גם בו, ולכן גם הוא ירד מהמרוץ לנשיאות.
סילבן הוא פוליטיקאי מיומן, ומי כמוהו מכיר את נפש עמיתיו. הוא יודע שאם ייבחר כנשיא הבא, הוא יפנה כמה תיקים לעמיתיו שמייחלים לקידום או להרחבת סמכויות. כך הוא גם יכול לפתות אותם לתמוך בו. גלעד ארדן, שעשוי להתפטר מתפקידו כשר להגנת העורף, אחרי קרב הרואי שהוא מנהל נגד שר הביטחון משה יעלון, יכול לקבל כפיצוי את תיק התשתיות שסילבן מחזיק היום. יובל שטייניץ, שפעם לא רצה להיות שר הנגב והגליל, לא יתנגד אם שני התיקים האלה יצטרפו לאין תיק שיש לו היום. לא מזמן פגש סילבן את סגנית השר גילה גמליאל. "אם אני הולך, את מסודרת", הוא שח לה. "את מיד נכנסת לממשלה".
אבל גם ריבלין לא יושב בשקט. שנים ארוכות הוא חולם על משכן הנשיא, ואין סיבה שיגנוז את הרעיון שלושה חודשים לפני יום הבוחר. בראש המטה שלו עומד ח"כ חיים כץ האגרסיבי. השניים הצליחו לגייס את השר גדעון סער, ציפי חוטובלי ואולי גם את צחי הנגבי.
ריבלין משוכנע כי סילבן תוקע לו סכין בגב, ממש על קו הסיום. השבוע הוא סיפר למישהו על הימים בתחילת 2010, שבהם הוא כיהן כיו"ר הכנסת וסילבן היה שר מתוסכל, שסובל מנחת זרועו של נתניהו. ריבלין טוען שהוא לא הפסיק לנסות לקרב בין השניים.
פעם אחת ריבלין אפילו הסתכן בנפשו. בפברואר 2010 ביקר בארץ ראש ממשלת איטליה לשעבר סילביו ברלוסקוני. באחד הטקסים העדיף ריבלין את סילבן ורעייתו ג'ודי שלום ניר מוזס על פני נתניהו ואשתו שרה. עד כדי כך היה לו חשוב לפרגן למי שרוצה עכשיו לקחת את מקומו.
סילבן וריבלין לא לבד. גם פואד בן אליעזר בשטח. יש עוד כמה מועמדים שמחכים בחוץ, אבל לכולם ברור כי אחד מהשלושה הללו ייבחר. בסך הכל מדובר במעגל בוחרים סגור, שלא ייתן לאיש לחדור פנימה ולהגיע לקודש הקודשים במשכן הנשיא. שלושת המועמדים מאוחדים בינתיים בדבר אחד. הם טוענים כי לאיש החינוך, המדע, או לרב שמגיע מבחוץ אין שום יתרון על פניהם. מבחינתם, הם נבחרי העם האותנטיים כי אחרת הם לא היו יושבים בכנסת, ורק מתוכם צריך לצאת נשיא המדינה.
השבוע הסתובב בכנסת פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל לכימיה ומועמד מטעם עצמו לתפקיד הנשיא. שכטמן, איש ראוי בהחלט, הגיע לכנסת עם ראש המטה שלו אלכס פינקלשטיין, שהוא גם חתנו, והשניים חילקו קורות חיים של שכטמן, שלא דילגו על שום פרט בשושלת היוחסין שלו. שכטמן צריך לגייס עשרה חברי כנסת שיחתמו על טופס המועמדות שלו. הוא קבע פגישות עם כולם. בינתיים הוא הצליח לגייס רק אחד, ח"כ ישראל חסון מקדימה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם