חינוך מופקר: מה קורה בבית הספר "לב טהור"?
על אף שבית הספר החרדי לחינוך מיוחד בירושלים אמור להיות ממומן באופן מלא על ידי משרד החינוך, המורים לא קיבלו שכר כבר כמה חודשים ובתגובה נוקטים בעיצומים המסכנים את הילדים. משיחות עם העובדים מצטיירת תמונה קשה של שחיתות בניהול המוסד ופיקוח לקוי מצד המדינה על מוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי. משרד החינוך בתגובה: "פועלים להבראת המקום"
בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה עמותת 'לב החינוך', שמפעילה את בית הספר יחד עם כשמונה מוסדות חינוך נוספים, במשך קרוב לארבעה חודשים לא שולמו משכורותיהם של כ-320 מבין עובדי העמותה. רוב המורות והסייעות הן נשים חרדיות, אמהות למשפחות מרובות ילדים ומפרנסות עיקריות. ללא המשכורות הגיעו משפחותיהן למצוקה כלכלית חמורה. המצב הקשה בבית וחוסר התקווה לשיפור הובילו לכך שחלק ניכר מהצוות עזב או בחר לקחת ימי מחלה ולא להגיע לבית הספר. מורות ממלאות מקום לא מוכנות להגיע, וכך נוצר מצב שבו מתוך שש מורות שהיו אמורות להיות נוכחות ביום הפגישה עם נעמה, רק שתיים הגיעו. לדבריה, בסיטואציה כזו לא ניתן להשגיח כראוי על הילדים, והם מצויים בסכנה של ממש.
המוסדות שמפעילה העמותה משויכים לחינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר). "מוכר" – כי המדינה מתקצבת אותו באופן מלא או חלקי ומפקחת עליו, "שאינו רשמי" – כי המוסדות אינם מחויבים לתכנית החינוך הממלכתית, רשאים לגבות שכר לימוד ומעסיקים עובדים באופן פרטי. על פי חוק החינוך המיוחד, המדינה מתקצבת באופן מלא את מוסדות המוכש"ר של החינוך המיוחד החרדי, אך עמותת 'לב החינוך' מפעילה גם תלמוד תורה אחד "רגיל" שעל פי חוק מקבל מימון של 75% בלבד.
מרבית המימון שמתקבל ממשרד החינוך מיועד לתשלום על תכניות הלימוד ומשכורות, אך מוסדות המוכש"ר מתוקצבים גם על ידי הרשויות המקומיות, תשלומי ההורים וכספי תרומות. זוהי נקודה משמעותית במיוחד, שכן על פי התלונות שהגיעו לידי 'מקור ראשון' מתברר שמשכורותיהם של המורים המלמדים בתלמוד התורה ה"רגיל" מועברות כסדרן, ואילו דווקא צוות החינוך המיוחד של העמותה, שאמור להיות ממומן באופן מלא על ידי המדינה, סופג את החובות שאליהם נקלעה העמותה.
דוברות משרד החינוך מתעקשת כי המשרד עמד בהתחייבויותיו והכספים הועברו כסדרם. אז לאן נעלם הכסף? ומהו טיבו של הפיקוח שמפעילה המדינה על מאות מוסדות המוכש"ר שאליהם מועברים מאות מיליוני שקלים מדי שנה? על אף פניות חוזרות ונשנות, סירבה דוברות משרד החינוך להשיב לשאלות אלו, ורק מסרה כי "בשל הקשיים הכספיים שהעמותה נקלעה אליהם, דרש המחוז מהעמותה המנהלת את מוסדות 'לב החינוך' להגיש תוך שבועיים תכנית הבראה לפתרון הבעיות. במקביל ידוע כי הרשות (עיריית ירושלים, ל"נ) בוחנת חלופות אחרות לכלל המוסדות".
דוד (שם בדוי), שהשתייך לצוות הפרא-רפואי של העמותה עד לפני חודש, מודאג מאוד. "מדובר בילדים מאוד בעייתיים, על הרצף האוטיסטי ועם בעיות נפשיות מורכבות. אני למשל טיפלתי בילד שאנס בצורה סדירה. מזעזע לחשוב שאותו הילד אינו מווסת ואינו מטופל כראוי. בשבוע שעבר הייתה שם דקירה. הכול מוסתר ומטויח אבל משרד החינוך יודע מהכול, שר החינוך שי פירון יודע על כך, המנכ"לית יודעת על כך. כולם יודעים על כך".
מהשיחה עם נעמה ודוד מצטיירת התנהלות בעייתית במיוחד מצד הנהלת העמותה. מלבד הלנת השכר, הפסיקה העמותה כבר לפני תשעה חודשים להפריש את כספי הפנסיה שניכתה משכרם של העובדים, פעולה שמוגדרת בחוק כעברה פלילית. נוסף על כך, לפני כשנה וחצי מינה מנכ"ל העמותה, דוד גרטנר, את בנו אלימלך למנהל בית הספר 'לב טהור', אך למרבה הפלא מי שרשומה כמנהלת המוסד באתר משרד החינוך היא אפרת ישראלי, מורה בבית הספר ומרכזת התחום הדידקטי, שכלל לא הייתה מודעת לקידומה המהיר בתפקיד. גרטנר הבן לא הופיע כמעט בבית הספר, ובחודשים האחרונים המוסד תפקד למעשה ללא הנהלה כלל. כלתו של גרטנר, שייני גרטנר, אף היא קיבלה שכר על עבודתה ב'לב טהור', אם כי לאף אחד מהעובדים שעמם דיברתי לא היה ברור במה בדיוק עסקה.
עוד מספרים השניים על פגישה שנערכה בחצר בית הספר עם המפקחת מטעם משרד החינוך, ציפי פיונטק. בפגישה חשפה פיונטק בפני המורים את הרשימות שהעבירה העמותה למשרד החינוך, שבה מפורטים מספר המורים והצוות הפרא-רפואי ומספר שעת הלימוד שמתקיימות בבית הספר. משרד החינוך מתקצב את העמותה בהתאם לרשימות הללו, ולתדהמתם המספרים היו מנופחים. ברשימה הופיעו מורים שלא מלמדים בבית הספר זה זמן רב, וכמות השעות הנוספות הייתה גבוהה בהרבה מן המציאות.
המורות, הסייעות והצוות הפרא-רפואי עמדו בפני שוקת שבורה. על אף התלונות הרבות, התשובות של משרד החינוך ומנכ"ל העמותה דחו אותם פעם אחר פעם בטענה שהעניין בטיפול. לטענת העובדים, העמותה חייבת להם כ-10-15 מיליון ש"ח בסך הכול. פנייה להליכים משפטיים בבית הדין לענייני עבודה אינה מקובלת בעולם החרדי, אך זה לא מנע מן העובדים להתאגד לפני שבועות ספורים בהליך מזורז תחת הארגון 'כוח לעובדים'.
כניסתם של העובדים החרדים לעולם העבודה המאורגנת הפכה לתופעה של ממש בחודשים האחרונים. "הראשונים להתאגד היו השוחטים ומשגיחי הכשרות", מספר שי כהן, המזכיר הארגוני, ממקימי 'כוח לעובדים'. "בשבועיים האחרונים אנחנו נמצאים במצב שהגענו כמעט לכל המפעלים בארץ. בכולם יש הסכמים חתומים או לפחות הצטרפות המונית".
כמה עובדים חרדים מאוגדים דרככם סך הכול?
"מדובר בכ-700-800 חברים וחברות במקומות עבודה בתוך הציבור החרדי, כמו המכללה הטכנולוגית בירושלים או מכון 'בועות' באשדוד, ועוד מאות חברים בתוך קבוצות מעורבות כמו איגוד מטפלות המשפחתונים, איגוד הצהרונים בירושלים והנהגים של חברת 'קווים'. יש גם כמה מקומות שהתחילו בתהליך, ובשלב זה אני כמובן מנוע מלחשוף את שמותיהם".
יש לקבוצה הזו מאפיינים מיוחדים?
"נקודה חשובה היא שגילינו שדווקא הארגון הדמוקרטי שלנו – עיקרון מובנה בתקנון הוא שעובדים שמתאגדים דרכנו יכולים להחליט בעצמם ולאחוז בסמכויות לגבי התהליך של ההתאגדות שלהם – פותח פתח ענקי לחרדים יראי שמים שרוצים לקבל הסכמה של סמכות רבנית או מעוניינים לפנות לבתי דין רבניים לפני שפונים לבתי דין של המדינה. בארגונים הוותיקים יותר יש גורם מקצועי שמקבל החלטות לאו דווקא בהתאם לרצון העובדים. השוחטים, למשל, ניסו להתאגד דרך אגודת השוחטים של ההסתדרות, אבל גילו שההסתדרות פועלת בלי לשאול אותם, למשל בפנייה לערכאות". כהן מדגיש כי "התארגנות העובדים באה לשנות לטובה את יחסי העבודה וגם את המבנה של חלוקת המשאבים בחברה, אבל היא לא באה לקרוע את המרקם החברתי והתרבותי של החברים בה".
דוד, שלא הצטרף לארגון העובדים והעדיף להתפטר, רואה את הדברים באופן קצת שונה. "כשעובד לא מקבל שכר במקום רגיל, הוא פונה לבית הדין לעבודה, אבל האיגוד של 'לב החינוך' פנה לבית הדין של הרב שפרן, שנחשב לגדול הדור של דיני ממונות. מהרגע הזה מהלכים אימים בציבור החרדי על מי שרוצה לפנות לבית הדין לעבודה או על מי שרוצה לשבות. לאחר השביתה הראשונה הבעלים פנה מיד אל רב חשוב בשכונה, והוא הלך לרב שפרן. הרב שפרן הוציא פסק הלכה שלפיו אסור לעשות שביתה, ואז המורות לא היו יכולות לשבות. ומה הסיבה האמיתית שבגללה הרב שפרן אסר שביתה? הרב מהשכונה בכה לו שאם השביתה תימשך, משרד החינוך יסגור את העמותה, ואז מה יהיה עם התלמידים של תלמוד התורה הרגיל? הוא לא הבין שמדובר בכסף שלקחו לעובדים מהכיס".
כאן חשוב לציין שכעבור כמה ימים, כשהובהר שאין פתרון באופק וכי יש להפעיל לחץ על משרד החינוך, התקבל היתר והתקיימה שביתה במשך מספר ימים. בתחילת השבוע, בעצה אחת עם ההורים הנואשים, פתחו המורים בעיצומים. התלמידים נשלחו לבתי הספר וקיבלו השגחה בסיסית, אך לא מעבר לכך. הטיפולים הופסקו ותכניות הלימוד התקיימו במתכונת מצומצמת, הכול באישור רבני ובהסכמה של נציגי ארגון העובדים.
כהן אינו נבהל מההתערבות הרבנית בסכסוכי העבודה, ואף מביע הערכה לקביעות הרבנים. "יש לנו כאן הזדמנות להכיר את התרבות של הכרעה בתוך החברה החרדית. היא שונה מהתרבות המשפטית שאנחנו מכירים ויש בה הרבה יופי: היכולת של הרב לשקול צדדים ולשנות החלטה אם יש צורך בכך. במקרה של 'לב החינוך', העובדים הציגו את התמונה הרחבה בפני הרב, והוא שינה את העמדה כי הבין את ההקשר האמיתי של הקונפליקט והתיר להם לשבות פעם נוספת".
ביקשתי לקבל את תגובת הנהלת העמותה, אך בתחילת השבוע מונה יצחק פינדרוס, סגן ראש עיריית ירושלים לשעבר, למנכ"ל העמותה במקומו של הרב דוד גרטנר. על פי פינדרוס, הוא התבקש לבחון אם ניתן להבריא את העמותה מבחינה כלכלית. מבדיקה שערך עלה שהדבר יהיה אפשרי אם כלל הגורמים הרלוונטיים יתגייסו למשימה. כשניסיתי לברר לאן לדעתו נעלם הכסף, השיב פינדרוס כי ההנהלה הוציאה כספים רבים על תכניות מיוחדות לילדי החינוך המיוחד, אם כי קשה לו לומר כיצד בדיוק הגיעו לגירעון.
האם מוסדות החינוך המיוחד אינם מתוקצבים במלואם על ידי המדינה?
"זה לא מדויק", טוען פינדרוס. "אלו מוסדות שחלקם מקיימים גם תלמוד תורה ולימוד אחרי הצהריים. יש מלמדים ושכר דירה שמשרד החינוך לא משלם. אני קצת מתמצא בעניין הזה מתוקף תפקידי בעשורים האחרונים. להגיד שזה 100% מתוקצב? הם הרי נשענים על תרומות ותמיד מתאמצים להביא כסף מבחוץ. 'לב החינוך' הוא לא המוסד הראשון של החינוך המיוחד שיש לו בעיה תקציבית, ולא האחרון".
אך התקציב של משרד החינוך אמור לעבור ישירות למורות, לסייעות ולצוות הפרא-רפואי.
"ואם לדוגמה המוסד מחליט להעסיק יותר מורים ממה שמתוקצב? זה עדיין 100%?"
המורים אמרו שהמפקחת באה אליהם עם רשימה של מורים שבכלל לא עובדים יותר במוסד, ושכמות השעות הייתה מנופחת.
"אני לא ראיתי רשימה כזו. להשמיץ תמיד אפשר. בכל אופן אני לא הייתי בתקופה הרלוונטית וזה גם לא רלוונטי לדיון. הדיון הוא פשוט – האם הולכים להבריא את המוסד או לא? העובדים ומשרד החינוך צריכים לקבל את ההחלטה. אם יחליטו על הבראה ילכו על הבראה, אם לא אז לא".
באתר של משרד החינוך, מי שרשומה כמנהלת של 'לב טהור' זו מורה בשם אפרת ישראלי, אם כי המנהל בפועל הוא אלימלך גרטנר, בנו של המנכ"ל לשעבר.
"אלימלך הוא המנהל החינוכי ואפרת ישראלי היא המנהלת המקצועית. כרגע היא בחופשת לידה ולכן אינה מנהלת בפועל". על הטענה שמשכורות המורים בתלמוד התורה הרגיל משולמות כרגיל, משיב פינדרוס כי זהו מוסד בעל חשבון בנק נפרד שמאוזן כלכלית מכיוון שאין לו הוצאות מיוחדות. עם זאת מוסיף פינדרוס כי גם שם קיימות בעיות שכר מסוימות בגלל המצוקה התזרימית.
התלונות על הפיקוח הכושל של משרד החינוך על מוסדות חינוך המוכש"ר אינן חדשות. לפני כשנתיים דן בג"ץ בעתירתה של עמותת 'חדו"ש' שטענה שאין די ב-13 מפקחים על כלל מוסדות החינוך החרדי. העתירה נדחתה לאחר שמשרד החינוך הציג עלייה משמעותית במספר התקנים. עם זאת, רק לפני חצי שנה נחשף בעיתון 'כלכליסט' דו"ח שהוזמן על ידי חשבת משרד האוצר, המבקר בחריפות את הנעשה במוסדות 'מעיין החינוך התורני' של ש"ס. על פי הדו"ח, הרשת שילמה שכר פיקטיבי לעובדים שאינם קיימים, העסיקה קרובי משפחה וניפחה משכורות, ובשנת 2012 הגיעה לגירעון של 140 מיליון ש"ח, שכוסה מתקציב המדינה.
עם או בלי קשר לדו"ח, הודיע שר החינוך שי פירון על סגירת האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי והקמת מחוז חינוך חרדי חדש שיפקח בצורה טובה יותר על הנעשה בחינוך המוכש"ר החרדי. על פי אתר משרד החינוך, החינוך החרדי כולל כ-395,000 תלמידים, הלומדים ב-5,774 כיתות גן, 724 בתי ספר יסודיים, 381 בתי ספר על יסודיים, ו-78 מוסדות חינוך מיוחד. מספר התקנים למפקחים עלה כאמור, אך עדיין עומד כיום על כ-40 מפקחים בלבד, המספרים עדיין רחוקים מלהיות משביעי רצון ובמהלך השנה צפויים להיפתח 15 תקנים נוספים.
כאמור לעיל, מוסדות המוכש"ר זכאים רק ל-75% מימון מן המדינה, אך רשתות החינוך החרדי הגדולות, החינוך העצמאי ו'מעיין החינוך התורני', שבהן רוב מוסדות המוכש"ר, מתוקצבות ב-100% על אף החופש הניהולי הרב והפיקוח החלקי שממנו הן נהנות. עם הקמת הממשלה הנוכחית ביקש פירון להפחית את תקציביהן של הרשתות הללו אך נתקל בבעיה משפטית – לא ניתן להפחית את התקצוב כאשר לתלמידים החרדים אין כל חלופה שתמלא את חובת המדינה לספק להם חינוך חינם.
ואכן, מעבר לניסיונות ההסדרה של הפיקוח, הצהיר פירון שיקים זרם ממלכתי חרדי, שיהיה חלופה להורים החרדים שכן מעוניינים שילדיהם ילמדו את לימודי הליבה בצורה מלאה ובתכנית לימודים מסודרת. על פי משרד החינוך, כ-20 בתי ספר יסודיים כבר נכנסו למסלול, אך כרגע נראה כי משרד החינוך – שנתקל בהתנגדות לא קלה מצד הגורמים החרדיים – החל לסגת מהרעיון וחוזר לפעול במסלול הבעייתי של הפיקוח.
"בזמנו, שר החינוך שי פירון הצהיר שייסד זרם חינוך ממלכתי חרדי. זרם כזה עשוי היה לתת מענה לרבים מן הקשיים המתעוררים היום בשטח, אך לצערי אני לא רואה שזה קורה", טוענת ד"ר לטם פרי-חזן מהחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך באוניברסיטת חיפה, מחברת הספר 'החינוך החרדי בישראל: בין משפט, תרבות ופוליטיקה' שיצא לאור לאחרונה. "נדמה שהמגמות הן הפוכות, וכי המדיניות צועדת לכיוון הגברת המאפיינים הציבוריים בבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים. דוגמה לכך הן ההסכמות שנחתמו לאחרונה מול רשת 'מעיין החינוך התורני', שלפיהן הרשת תקבל על עצמה יותר פיקוח אך תקציבה לא יקוצץ".
על פי פרי-חזן, "בהעדר זרם חינוך ממלכתי חרדי, התלמידים החרדים חייבים ללכת לבתי ספר בבעלות פרטית ואין להם אופציה אחרת. העובדה הזו משליכה על תקצוב החינוך הפרטי, על לימודי הליבה, על העסקת המורים ועל נושאים רבים נוספים שיש להם השפעה כלל-מערכתית. ייסודו של זרם חינוך ממלכתי חרדי לא יחייב כמובן את אלה שיעדיפו ללמוד בבתי ספר השייכים לרשתות החרדיות או לעמותות אחרות, אבל הוא ירחיב את הבחירה העומדת כיום בפני משפחות חרדיות וייתן מענה מותאם תרבותית לתלמידים חרדים המעוניינים בלימודי יסוד ובתעודת בגרות. אני סבורה שתכנית הליבה המחייבת היום את החינוך החרדי היא פיקציה. תכנית הליבה היא טבלה שמגדירה מספר שעות לימוד במקצועות שונים, אבל היא אינה מפרטת תכנים ואינה מגדירה תכניות לימודים. גם אם יהיה יותר פיקוח, לא ברור מה משמעותו".
האם החרדים יהיו מעוניינים בכך?
"ישנם מחקרים המצביעים על תהליכים של שינוי בחברה החרדית, הקשורים בין היתר בהעדפות החינוכיות. על השינויים הללו ניתן ללמוד גם ממאבקי הקיום התרבותיים והכלכליים של הישיבות התיכוניות החרדיות המעטות שבהן ניתן ללמוד לתעודת בגרות. השיח הציבורי המאשים את החרדים בכך שאינם מעוניינים בלימודי יסוד בבתי הספר לבנים מתעלם מכך שהמדינה אינה מספקת להם מסגרות מתאימות ואינה מסייעת לישיבות תיכוניות שמוקמות כתוצאה מיזמות חרדיות. סביר להניח שלא תהיה נהירה המונית לזרם חינוך ממלכתי חרדי, אבל עם רגישות תרבותית והתאמות זהו מהלך שיוכל להתפתח עם השנים".
אז האם יש ניסיון אמיתי להקים זרם חינוך ממלכתי חרדי? לכאורה, זה הפתרון האידיאלי לסיטואציה הקשה שאליה נקלעו ההורים, התלמידים והצוות בעמותת 'לב החינוך', לאחר שהפיקוח של משרד החינוך כשל באופן ברור. אך מתברר שמשרד החינוך כלל אינו מעוניין להכליל את החינוך המיוחד בתכנית. בשיחה עם פינדרוס, כאשר אני מנסה לברר אם יש סיכוי שהעמותה תעבור לניהול המדינה, הוא מפתיע וטוען: "יש עשרות מוסדות שמחכים שזה יקרה. אם המדינה הייתה מוכנה לבוא לנהל את החינוך המיוחד החרדי, אני חושב שיהיו הרבה מוסדות שיקפצו על המציאה. אבל עד כמה שאני יודע, השר פירון הצהיר שהוא הולך על הזרם הממלכתי חרדי מלבד החינוך המיוחד".
מדוע מתנגד משרד החינוך להכללת מוסדות החינוך המיוחד במסגרת הממלכתית? כאמור, מעבר לתגובה תמציתית ולקונית סירבה דוברות משרד החינוך להגיב לשאלותיי. ניתן רק להניח שהערך המוסף שבהכנסת החינוך החרדי למסגרת הממלכתית – השילוב העתידי במעגל העבודה – אינו קיים בכל הנוגע לתלמידי החינוך המיוחד.
*
ביום שלישי האחרון הגיש משרד החינוך בקשה למינוי מפרק לעמותת 'לב החינוך'. המפרק עתיד לנסות לאזן את תקציב העמותה או לכל הפחות להחזיר את החובות לעובדי העמותה ולנושים. ארגון העובדים היציג אופטימי: "אנו שמחים על שמשרד החינוך קיבל את עמדתנו, לפיה אין טעם לנסות ולהבריא את העמותה", אומר יוני בלבן המלווה את ועד העובדים מטעם 'כוח לעובדים'. "כל מנכ"ל חלופי היה יורש את חובות העמותה ונכשל בניסיון לחלצה מהמשבר התקציבי". עם זאת, לא ברור אם המפרק אכן יצליח במשימתו, או שהעמותה תיאלץ להתפרק בזמן הקרוב ולהותיר מאות ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחיפוש אחר עמותה חדשה שתסכים לקלוט אותם תחת חסותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם