קרי הבין: לפעמים מלחמה טובה יותר משיחות שלום
בזמן שהג'יהאדיסטים בסוריה מחזיקים בצבא של ממש, אפילו קרי מודה שהאסטרטגיה של ארה"ב כשלה. וגם: הפיאסקו של משחקי סוצ'י
עוד ב-nrg:
>הרצוג: "תומך בדרישה להכרה פלסטינית בישראל כמדינת היהודים"
>דיווח: קטאר וסעודיה מנסות להדיח את מלך ירדן
רשמית, מחלקת המדינה האמריקאית אינה מספרת מה בדיוק קרי אמר. אבל הפוליטיקאים בוושינגטון נלהבים לשוחח עם התקשורת על תדרוכים סגורים כאלה כמעט כמו הפוליטיקאים הישראלים, ומה שהסנאטורים המכובדים סיפרו היה מרתק; מרתק בהרבה מהניסיונות האמריקאים להשיג הסכמות בין ישראל לפלסטינים, וגל החרפות, הגידופים ואפילו הסרטונים (הפתטיים) שג‘ון קרי סופג בגלל ניסיונו להשיג הסדר.
מודה בכישלון. ג'ון קרי
צילום: איי.אף.פי
לפי דיווחי הסנאטורים, מזכיר המדינה האמריקאי אמר שאמריקה נכשלת בסוריה, ושהכישלון הזה הוא כישלון מסוכן; שהאסטרטגיה כולה קרסה, ודרוש כעת מהלך אגרסיבי ונחוש בהרבה; שאולי אמריקה צריכה להיות מעורבת יותר במלחמה ופחות בניסיונות המקרטעים להשיג הסדר שלום.
אלה ציטוטים די מדהימים, אבל הם באמת רק ההתחלה. משום שקרי הודה בשיחה הזו, לכאורה כמובן, שהסורים אינם עומדים בלוח הזמנים למסירת הנשק הכימי שלהם - הבייבי של ממשל אובמה והרוסים. ואם כבר מזכירים את הרוסים, מזכיר המדינה האמריקאי הודה שהם הגבירו את קצב משלוחי הנשק שלהם למשטרו של אסד.
מה שמפתיע כאן, כמובן, אינם הציטוטים עצמם, אלא ההודאה שהם מסמלים, ועוד בפני הקונגרס. קרי בסך הכל מכיר כאן במציאות. המשבר הסורי הפך למלחמה באמצעות שליחים - איראן ורוסיה מצד אחד, ערב הסעודית והמערב מצד שני. רק שהמערב אינו מוכן לשפוך דם או להקריב את חייליו למען הסורים (כפי שעושים האיראנים(, והוא גם אינו רוצה להציף את סוריה בנשק כפי שעושים הרוסים.
מדיניות אי-ההתערבות הזו, או לכל היותר אספקה של נשק קל למורדים בכמויות מוגבלות, מתפוצצת עכשיו לחלוטין. מה קרה? האמריקאים לא רצו שהנשק שלהם, שאותו יספקו למורדים "הטובים“ (הFSA-) יזלוג לאל-קאעידה, אנוסרה ושאר הקבוצות הפנאטיות שמציפות את סוריה. אז הם סיפקו נשק במשורה, אם בכלל, ובאופן כללי השתדלו להיות מעורבים כמה שפחות במלחמה עצמה.
אך בעוד עבור האמריקאים, אל-קאעידה וחבר מרעיו הם מצורעים, בעיני הסעודים וחלק ממדינות המפרץ הם שימושיים. הקבוצות הללו נהנות לא רק מאספקה של נשק באדיבות תומכים עשירים, אסלאמיסטים וקיצוניים, אלא גם מזרם בלתי פוסק של מתנדבי ג‘יהאד שמגיעים מכל העולם כדי להצטרף לזכות הגדולה של מלחמת קודש בשיעים. וכך, בעוד המורדים החילונים הולכים וקמלים, הקהילה הג‘יהאדיסטית רק הולכת ומתרחבת. להערכת המודיעין האמריקאי, מדובר בכ30- אלף לוחמים ג‘יהאדיסטים. זה כבר צבא קטן.
חוסר יציבות שעלול לזלוג החוצה. סוריה
צילום: AP
מה אמר על זה קרי? הוא אמר שהמדיניות האמריקאית בסוריה כבר אינה נגזרת של הרצון להביא להחלפתו של אסד. הסיפור של אסד, במילים אחרות, הוא כבר לא המוקד. המוקד הוא יצירת קואליציה פנים סורית שתהלום באל-קאעידה ותוכל לבלום עליית כוחות מסוכנים, כאלה שיאיימו על ארצות הברית ועל בעלות בריתה. האינטרס האמריקאי היסודי במלחמה היה קשור כל העת לדיכוי שהמשטר הסורי הפעיל נגד עמו שלו, שיקולים של התערבות הומניטרית, וחשש שהסכסוך יזלוג אל מעבר לגבולות סוריה ויגרום ערעור יציבות אזורי.
המרכיב האחרון כבר כאן: הנוכחות הגוברת של אסלאמיסטים בסוריה עשויה להוביל בדיוק למרכיב האחרון - חוסר יציבות. יתרה מזו, עליית כוחות אל-קאעידיסטים בשיעורים כאלה עשויה לסבך את ממשל אובמה באורח עמוק, גם פוליטית. זה כמובן מתקשר לעדות שנתנו בכירי קהיליית המודיעין האמריקאית לקונגרס בשבוע שעבר. הם אמרו, וזה ציטוט, "אל-קאעידה שוקל מתקפה על המולדת,“ תוך שימוש בסוריה כבסיס. באמריקה של אחרי 11 בספטמבר, זו התבטאות שאין ממנה חזרה. היא מחייבת את הממשל לפעולה, אחרת הוא עשוי להיות מואשם בעצימת עין פושעת.
התסבוכת אפילו רחבה יותר. נניח שהנשיא אובמה מחליט להלום במורדים ג‘יהאדיסטים; נניח תקיפה אווירית של האמריקאים נגד בסיסי אל-קאעידה. הוא למעשה מסייע בכך סיוע ישיר לבשאר אל-אסד, לחיזבאללה ולטהרן. פעולה כזו צריכה להיות מלווה בטיפול וחיזוק מסיבי לכוחות המורדים החילונים נגד אסד. יתרה מזו; הזוועות שמבצע משטר אסד מצדיקות תגובה בפני עצמה, אך הממשל האמריקאי כבר מחויב להסדר פירוקה של סוריה מנשק כימי (המתנהל די בעצלתיי). אם האמריקאים יגבירו את תמיכתם במורדים (הטובים) או יתקפו ישירות את המשטר הסורי, מובן שכל התהליך של פירוק סוריה מנשק כימי ייעצר.
לכן הסורים מבינים שתהליך הפירוק כשלעצמו משמש עבורם כמטריית הגנה נאה ואפקטיבית, שבמהלכה הם יכולים לעשות כל דבר - כולל ביצוע נרחב יותר של זוועות ופשעים נגד האנושות - כי וושינגטון לא תרצה לפעול לפני שהמשימה האסטרטגית של הוצאת נשק כימי מסוריה תושלם. המלכוד הכפול של וושינגטון הוא משתק ממש, ויש רק דרך אחת לשבור אותו - לפצוח במדיניות אגרסיבית של מעורבות במשבר הסורי, כולל הפעלת אזור ללא טיסה ועוד כהנה וכהנה מהלכים צבאיים שעשויים לגרור את ממשל אובמה אל תוך המלחמה. מאידך, אי-הפעולה של הממשל מצמיחה בפני עצמה שורה של תהליכים שעוברים הסלמה ככל שהזמן עובר. אי-פעולה כבר אינה אופציה בת קיימא.
משחקי סוצ'י - השקעה בלא רווח
משחקי סוצ'י נפתחו אתמול (ו') בשעה טובה, ואין ספק שמדובר, ללא קשר לארגון המשחקים, בפיאסקו ממשי, ואחד הגדולים בהיסטוריה הרוסית המודרנית (הכותרת של "ואניטי פייר" נשמעת יותר טוב: סקנדל בסוצ'י). עצם ההחלטה השערורייתית לקיים את משחקי החורף באחת הערים החמות ביותר ברוסיה מעידה משהו על המגלומניות, אבל מכאן הבעיות רק הלכו ונערמו.
הלפיד בדרך לאולימפיאדת סוצ'י
צילום: איי.אף.פי
אלה המשחקים היקרים ביותר בהיסטוריה: 50 מיליארד דולר, וכל זה בכלכלה ובאומה עם בעיות מבניות וחברתיות קשות ביותר. סוצ'י הייתה עיר קטנה של 350 אלף בני אדם, עם תשתיות לקויות, והרוסים נדרשו לבצע עבודה נרחבת רק כדי שהיא תהפוך לעיר מודרנית מספיק כדי לארח את המשחקים. אך הסיבה שהסכומים הללו גדולים כל כך קשורה הרבה יותר לשחיתות מאשר לאתגר של מודרניזציה והכנת מסלולי הסקי.
התושבים מתלוננים שהעיר שלהם נהרסה; שההבטחות שקיום המשחקים שם יוביל לפריחה כלכלית צפויות להתבדות, ומתבדות למעשה כבר כעת. העיתונאים שהגיעו השבוע לסוצ'י גילו שהמלונות שלהם לא מוכנים, בלשון המעטה. חלקם צייצו בפייסבוק על מלונות שבהם אין רצפה בלובי. או שאין רצפה בכלל. או שבתי השימוש אינם עובדים. הם הראו תמונות של חורים גדולים שלא נאטמו בטיילת החדשה. וכמובן, יש חששות ביטחון גדולים ומבוססים למדי, איומי טרור והאלמנות השחורות שעוד מחפשים אחריהן.
מה שבטוח, רוסיה לא הרוויחה שום דבר תדמיתית מהמשחקים - והם טרם התחילו. הקמפיין נגד הומוסקסואלים ולסביות זכה לתשומת לב בינלאומית ושלילית מאוד, וההחרמה של המשחקים התפשטה לדרג מנהיגים, כולל נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו (הבית הלבן, פורמלית, אומר שלא מדובר בהחרמה). איומי הטרור זכו לתשומת לב נרחבת. קיים כמובן גם עניין המאפיה הרוסית; באורח מסורתי, חלקים חזקים שלה מגיעים מצפון הקווקז. משעה שמיליארדי דולרים החלו זורמים לסוצ'י, ארגוני הפשע החלו בגביית דמי פרוטקשן מחברות בנייה ומכל מי שרצה להרוויח משהו מהבוננזה האולימפית. זה כמובן גרם לעליית מחירי המשחקים עצמם.
לרוסיה, שלא יהיה ספק, יש מה להרוויח ממשחקים מוצלחים בסוצ'י. היא הכלכלה השמינית בגודלה בעולם, ויש בה עוד מקום ענק להתרחבות שירותים. עשרות מיליונים ברוסיה ירוויחו בעשור הקרוב יותר מ-30 אלף דולר בשנה, אך החדירה של גופים מסחריים זרים למדינה עדיין מצומצמת. הממשלה הרוסית מנסה לעודד רפורמות ופיתוח כלכלי, ולמרות או בגלל שלטון פוטין, רוסיה נהנית מצמיחה איתנה וביקושים גוברים. סוצ'י הייתה אמורה לפתוח את רוסיה לעולם; ספק אם זה קרה.
אך יותר מכל דבר, סוצ'י מייצגת את הכשלים של משטרים שאינם נהנים ממערכות דמוקרטיות של איזונים ובלמים. המעגלים שהרוויחו מיליארדים מסוצ'י קשורים מאוד לקרמלין במגוון דרכים. החל מעצם ההחלטה לקיים את המשחקים שם, דרך ההוצאות הכלכליות האדירות, ועד התוצאה המוגבלת בהצלחתה, ברור לגמרי שזהו פרויקט שהיה צריך לעבור ביקורת ציבורית נרחבת; שספק אם היה יוצא אל הפועל ככה, או בכלל, במדינה דמוקרטית יותר מרוסיה הנוכחית.
דמוקרטיה, במילים אחרות, היא לא רק דבר טוב, היא גם דבר יעיל וחסכוני יותר. היא מסכלת התמכרויות לתאוות מגלומניות או התפרצויות של שחיתות ואמורה לחייב מנהיגים לשלם על טעויותיהם. ייתכן מאוד שהרוסים יצליחו לקיים משחקים סבירים בסוצ'י, אבל ספק גדול אם הם כבר ישתלמו להם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם