אלף דפני-ליפים לא יחתכו למנכ"לים את החוטים
העובדים שלנו חייבים לשמור על תדמית המסכנות. דירקטור ויועץ חיצוני לחארטה זכאים לתנאים מפליגים. הם הרי, ובכן, - מנכ"לים
אז איך אנחנו אוהבים את העובדים שלנו? מסכנים, עניים מרודים ובטח לא עם משכורת חמש-ספרתית. קחו למשל את בית החולים הדסה: הנהלת בית החולים הגישה בקשה להקפאת הליכים. בתוך הבקשה, הדגיש מי שהדגיש, התחבאו המספרים הגדולים: מפקח ניקיון בבית החולים הרוויח 19 אלף שקלים, מזכירות בכירות נהנו ממספר דומה.
אה, השוד הגדול נחשף! מגיע להם, חבורת עבדים כי ימלוכו, לוגמי כספי ציבור לשוכרה. באיזו זכות הצליחו פועלים פשוטים להתחבר לאינפוזיה ולהשמין משקלים? עכשיו, כשהם בצרות, שיחפשו.
עוד בחדשות ב nrg מעריב:
- ועדת שקד: שירות הגברים יקוצר בארבעה חודשים
- עובדי הדסה מפגינים מול הכנסת: "ביבי תתפטר"
במקרה הזה, צרוּת עין פוגשת פטרונות מרושעת. ובתרגום חופשי: העובדים שלנו – והם יכולים להיות פקידי קבלה, מלגזנים, עובדי ניקיון או פועלים ברכבת ישראל – חייבים להקפיד על התדמית הציבורית שלהם, על המסכנות.
הם צריכים להרוויח 4,000 שקלים, לגרד את החודש מלמטה,
הם עובדי צווארון כחול, פועלים פשוטים. חלשים. בדיוק כך אנחנו צריכים אותם: חלשים. אם הם מאוגדים, מחוזקים ומחלקים לעצמם משכורות שיספיקו גם לחופשה או שתיים, או אז הם גנבים קטנים וחצופים, שודדי כספי ציבור - וחייבים להפריט, לפרק ולהביא להם סינים על הפרצוף. שילמדו.
בציבוריות הישראלית, מפקח ניקיון לא יכול להרוויח 19 אלף שקל. ימות העולם, אסור לו לחצות את ה-5,000 שקלים בחודש. הפועל הנבער חייב להגיע לנו רק עד המותניים. לנו יש תואר, משרה, קביעות, פנסיה, ליסינג. לנו מגיע. לו? ובכן, תלוי. כשהוא מרוויח שכר רעב אנחנו מזדעזעים. כשהוא סוף-סוף עוקף את תקרת השכר, זוכה לתנאים, מוגן ומיוצג, מיד הוא הופך לאיש הרע, לגזלן, לבריון.
באותה מידה, מנכ"ל, דירקטור ויועץ חיצוני לחארטה פנימית זכאים, בסיוע מלוא הלגיטימציה, לתנאים מפליגים. הם הרי, ובכן, נו - מנכ"לים. רואים עליהם. הם נולדו עם מצנח זהב, ואלף דפני-ליפים לא יגדמו להם את החוטים.הבנתם, עובדי ניקיון ומזכירות בכירות? אתם שם, על קו העוני, וקר לכם בחגים. זה המקום שלכם, שלא תעזו לחצות את הקווים.
זה ייגמר, כמו שזה ממשיך, בזיגזג אינסופי. פוסטים מרגשים בפייסבוק יספרו לנו על עובדת הניקיון - שלושים שנה במפעל, 4,000 שקל לחודש - שפוטרה דקה לפני הפנסיה. כולנו נתגייס ונרחם.
במקביל – בלי טיפת ציניות - נקרא על החברה הציבורית שבה האחיין של מזכירת ראש הוועד (מלגזן, חמש שנים, תשע שעות משמרת) משתכר 12 אלף ברוטו ועוד מנצל ימי מחלה. לא זו אף זו, הבחור משוריין באמצעות ועד חזק. גועל נפש אלה, רק שותים את הדם של המדינה. שיביאו במקומם סינים, אמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם