חוקרים: רוב הילדים שחוו התעללות – שותקים
מנתונים שנחשפו בכנס באר שבע לשלום הילד עולה, כי כ-20% מהילדים שדיווחו על הפגיעה, החליטו לחזור בהם מהאשמה שמסרו
לרובם לא עזר שדיברו צילום אילוסטרציה: פלאש 90
הכנס נערך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, במושב מיוחד שעסק בשתיקתם של הילדים הנפגעים. דברי פרופ' לב, רוב הילדים שכן דיווחו על דבר הפגיעה העדיפו לספר לבן משפחה או לחבר או חברה (76% ו-61% בהתאמה) ורק מיעוטם סיפרו על כך לאיש מקצוע (11% לעו"ס, 6% לרופא או אחות).
ד"ר כרמית כץ מאוניברסיטת תל אביב, אמרה במהלך הכנס כי כ-20% מהילדים אשר נחקרו על ידי חוקרי ילדים ושחקירתם התבררה כמהימנה, החליטו בסופו של דבר, לחזור בהם מהאשמה שמסרו. התופעה בולטת בעיקר בקרב ילדים ללא תמיכה הורית ובקרב ילדים שנפגעו על ידי ההורה בעצמו.
מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אמר במושב הפתיחה של הכנס כי "אנו יודעים היום כמה מעט ידוע לנו באמת על היקף תופעת ההתעללות בילדים בישראל. זהו אתגר לכל השירותים לילדים בתחומי הרפואה, החינוך, הרווחה והמשפט שחייבים לשפר את הנגישות שלהם לילדים על מנת לאפשר לילדים לספר את סיפורם.
"כל עוד הילדים שותקים,
שופטת בית המשפט העליון, עדנה ארבל, נשאה דברים במהלך הכנס ואמרה כי "בני משפחה שהופכים את הקטין לשק חבטות, מפעילים נגדו אלימות, לעיתים מסמרת שיער, או כאלה שנסמכים על היכולת להפחיד את קרבנם הקטין ולטוות סביבו קשרים של שתיקה, על-ידי יצירת אווירה של פחד, איום וניצול התלות של הקטין בבני משפחתו.
"אסור לאפשר מציאות בה משלמים הקטינים את מחיר השתיקה", הוסיפה ארבל. "יש חשיבות רבה לערנות, לתגובה של הסביבה הקרובה ובמעגלים רחבים יותר - שכנים ששומעים צעקות וחושדים כי מאחורי הדלת מצוי ילד הנתון לפגיעה; גננת, מטפלת, מורה או מדריך בפנימייה המבחינים בסימני מצוקה, בסימני אלימות או חשים בכך שמשהו אינו כשורה; רופא שנתקל בסימנים מעוררי חשד אגב בדיקת קטין – ערנות ודיווח של הגורמים הללו יכולים להציל חיים".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם