מקסיקו: חוטפים ילדות יפות וחומקים ללא עונש
בשנה האחרונה גדל מספר החטיפות של ילדות צעירות במקסיקו ב-31%. האזרחים לא סומכים על הממשלה ומלבישים את הבנות כמו בנים ומכינים בשבילן מקומות מחבוא כדי לנסות לשמור עליהן
לופיטה הייתה בת עשרים כאשר מכונית מסחרית ובה חמישה גברים נכנסה לכפר הקטן סמוך לדוס-באקוס, לא הרחק מעיר הנמל ורקרוז. "כאשר הם יצאו מהרכב כל מה שראינו זה מכונות הירייה בידיהם", ממשיכה לופיטה. "הם רצו לדעת איפה הילדה היפה, זו עם הנמשים. כולנו ידענו במי מדובר. הם לקחו אותה. היא עדיין אחזה בבובה שלה כאשר הם הרימו אותה והכניסו אותה למכונית כאילו הייתה שקית תפוחים. זה היה לפני יותר מ-12 שנה, ומאז לא שמענו ממנה".
לופיטה מספרת שלילדה קראו רות. "היא הייתה הראשונה שהם חטפו, אבל אחר כך שמענו שזה קרה גם בכפרים אחרים". האנשים שערכו את הביקורים בכפרים עבדו בשביל כנופיות הסמים המקומיות, וחטפו את הבנות כדי לכפות עליהן עבודה בזנות. "לא היה היכן להסתתר בכפר שלנו", מסבירה לופיטה. "איפה אפשר להתחבא? אז חפרנו בורות באדמה, ואם שמענו את אנשי קרטל הסמים מגיעים היינו אומרים לילדות ללכת לבורות שלהן ולהיות מאוד שקטות במשך שעה, עד שהם עזבו".
היא זוכרת שאמא אחת אפילו השאירה בבור צבעים ונייר בשביל בתה. "זה עבד במשך זמן מה, אבל בסוף אנשי כנופיות הסמים שמעו על הבורות האלה". כעבור שנתיים עזבה לופיטה את הכפר והגיעה למקסיקו סיטי במטרה לחפש עבודה.
הנה כמה שמות מתוך רשימת הילדות הנעדרות שהורכבה על ידי סוכנויות ממשלתיות וארגונים לא ממשלתיים: קארן סוארז פואנטס (10), נעלמה בעת שהלכה לבית הספר באקפולקו. עור חום, שיער חום. עיניים חומות; איקסל ריבאס מורנה (13), אבדה בקסלפה. גובה 1.50 מטר , משקל חמישים קילו. שיער חום בהיר, עור חום בהיר, פרצוף מעוגל, רזה, קרע בתנוך אוזן שמאל; רוזה מנדוזה חימנז (14), רזה . עור חום, שיער חום כהה, ארוך.
הרשימה נמשכת ונמשכת. לפי נתוני הממשלה, בשנה שעברה חל גידול של 31 אחוז במספר החטיפות. אולם הנתונים הללו מתייחסים לקורבנות שנחטפו תמורת דמי כופר בלבד, משום שסביר שאנשים ידווחו על פשע כשמעורב בזה כסף.
אבל יש עוד סוג של חטיפות שלא מדווחים עליו: כאשר עושים לילדה "רובדה" - שפירושה המילולי הוא גנבה - היא נלקחת מהרחוב, בדרך לבית הספר או לקולנוע, או אפילו נחטפת מתוך הבית. אף אחד לא מבקש תמורתה דמי כופר. הגוף שלה זה כל מה שמעניין את הפושעים. אנשי הקרטלים יודעים ששקית עם סם הם יכולים למכור רק פעם אחת, אבל את גופה של יצאנית צעירה הם יכולים למכור כמה פעמים ביום.
משפחות נוקטות בצעדים קיצוניים כדי לחמוק מהחוטפים. יש נשים שמסתתרות במקלטים חשאיים ובבתים שהחזיתות שלהם מוסוות כחנויות. למשפחות איכרים עניות רבות יש מקומות מסתור סודיים בבקתות שלהן, שבהם מסתירים את הבנות מפני הפשיטות הבלתי פוסקות של אנשי הקרטל.
אישה שמוכרת מחרוזות על החוף באקפולקו מספרת לי כיצד הוריה יצרו כוך קטן בין הקיר למקרר שאליו ניתן היה להיכנס רק בזחילה. היא הייתה נכנסת לשם כאשר סוחרי הסמים היו בסביבה. "היו יריות וחטיפות כל הזמן", היא אומרת לי, "אנו כבר לא גרים שם. אף אחד כבר לא גר בכפר הזה".
אם את לא יפה, זו דרך נוספת לחמוק מאנשי הקרטל. פעם אחר פעם אני שומעת אמהות מסבירות שהן לא מרשות לבנותיהן להתלבש יפה, להתאפר או לשים בושם. כמה אמהות באזורים כפריים שפגשתי בצעדות ובהפגנות במקסיקו סיטי אפילו הופכות את הבנות שלהן ל"מכוערות" בכוונה - הן מספרות את שיערן לאורך קצר ומכריחות אותן להתלבש כמו בנים.
"אמרתי לבת שלי לשמור על פרופיל נמוך", מספרת לי סריטה מצ'ילפנסינגו, עיירה גדולה במדינת גררו. "אבל היא אף פעם לא שמעה בקולי". דמעות זולגות על לחייה של סריטה והיא מנסה לנגב אותן כלפי מעלה, כאילו להחזירן לתוך עיניה. "כל הזמן רבנו משום שלא הסכמתי שהיא תשים שפתון. בסוף אני לא יודעת אם היא נמלטה מרצונה עם גבר או נחטפה. היא יצאה לבית הספר בוקר אחד ולא שבה".
בעיירה בדרום מקסיקו אני מבקרת במנזר מהמאה ה-17, שבו מסתירים נשים שנקלעו למצבים מסוכנים. הנזירות כאן, שגילן של כולן מעל גיל 75, מסתירות במרתף עשרים נשים שלקחו את הילדים ונמלטו מהבעלים ומהחברים שלהן. אני שואלת את הנזירות מה יקרה אם אחד מאותם חברים או בעלים יופיע בפתח המנזר עם חברי כנופייתו החמושים. הנזירות עונות לי, ללא היסוס, שהן יעמדו כולן יחד וייצרו חומה אנושית, משום שהן מוכנות למות כדי להגן על הנשים והילדים האלה.
אני פוגשת במנזר את מריה בת ה-18. היא מתגוררת עם הנזירות כבר יותר משנה. בעלה ראה אותה לראשונה במסיבה. "הוא הביט בי וידעתי שאין לי סיכוי נגדו", אומרת מריה. "הסתתרתי בשירותים כל הלילה, אבל הוא לא ויתר והמתין מחוץ לדלת. אם את מסרבת לאנשים כאלה הם חוטפים אותך. אי אפשר לסרב, אישה לא יכולה להגיד לא. בסוף יצאתי מהשירותים והוא היה שם. הוא אנס אותי במשך ימים".
מריה מתארת כיצד לאחר כמה ימים היא שבה למשפחתה אחרי שהצליחה לחמוק דרך החלון בעת שהוא ישן. "כאשר אמי ראתה אותי נכנסת חשבתי שהיא תחבק אותי, אבל במקום זאת היא צלצלה לאיש הזה ואמרה לו היכן אני", היא מספרת. "אמא אמרה לי שהיא לא מתכוונת למות למעני. הוא הכניס לי מכות רצח לאחר שהגיע לאסוף אותי".
אין נתונים מדויקים על מספר הנשים, הנערות והילדות שנחטפות במקסיקו כדי שיעבדו בזנות. באזורים כפריים רק מעטים סומכים על השוטרים, שבדרך כלל קשורים לכנופיות הסמים המקומיות. אולם על דבר אחד מסכימים כל הארגונים העוסקים בנושא - ממשלתיים ולא ממשלתיים: מספר החטיפות עולה בקצב מדאיג ביותר, למרות שהממשלה התחייבה למצוא דרכים יעילות יותר להילחם באלימות במדינה.
בנובמבר האחרון עמד נשיא מקסיקו, אנריקה פניה נייטו, לצד השרה לפיתוח חברתי, רוסריו רובלס, כאשר היא חנכה מרכז לנשים בכפר טלפה דה-קומונפורט בגררו. "במקסיקו, במאה ה-21, אלימות היא הביטוי הנורא ביותר לאפליה נגד נשים", אמרה רובלס. "במקסיקו המודרנית יש עדיין מדינות שבהן מקבלים עונש חמור יותר על גנבת פרה מאשר על חטיפת אישה".
ביום האישה הבינלאומי בשנה שעברה, משפחות שבנותיהן נעלמו, נחטפו או נהרגו, ערכו הפגנה בוורקרוז. "הפסקנו לקחת את הבנות שלנו לשווקים", סיפרה לי אחת המפגינות. "זה היה יותר מדי מסוכן. אם היית משחררת את היד של בתך כדי לבחור פפיה, היא הייתה יכולה להיעלם בתוך שניות. זה מה שקרה לבת דודתי, שבתה נחטפה בשוק.
"פתאום דחפו אותה, היא נפלה על הארץ והם לקחו ממנה את הילדה. היא הייתה רק בת שבע. כאשר בת דודתי פנתה לשוטר שאמור לשמור על המקום הוא אמר לה שרק אידיוטית מביאה את הבת שלה לשוק.'את יכולה ללדת עוד ילדה', הוא אמר לה.'את עדיין צעירה'".
האמן לואיס מנואל סראנו עורך כבר יותר מעשר שנים סדנאות קולאז'ים בכלא הנשים "סנטה מרתה אקטיטלה" במקסיקו סיטי.
כמעט כל אישה שאני פוגשת בכלא אומרת שהחיים כאן טובים יותר מאשר החיים בחוץ, וכנראה הן לא סתם אומרות את זה. הסוהרות מעולם לא אומרות לאסירות מתי הן עומדות להשתחרר. במקום זאת, מוציאים את האסירה בחופזה מהתא בשעת לילה מאוחרת ומשחררים אותה בשקט. אם השחרור לא יתבצע כך, יש סיכוי שהוא לא יצא לפועל כלל. האסירה או חברותיה עלולות לעשות משהו - להכניס סמים או כלי נשק לתא או לתקוף סוהרת - כדי להישאר בכלא.
סראנו מספר לי שלעתים קרובות הנשים שמשתחררות מבצעות פשע כדי לשוב לבית הסוהר. "לאסירות רבות כאן זו הפעם הראשונה בחייהן שהן מרגישות בטוחות, שמישהו דואג להן", אומר סראנו.
העיסוק העיקרי של האסירות כאן הוא טיפוח. לפעמים זה נראה כמו סלון היופי הגדול ביותר במקסיקו-סיטי. כל הכלא מריח מספריי לשיער, מלק ומבשמים. האסירות מעבירות את רוב זמנן בצביעת הציפורניים, בצביעת השיער בשלל צבעים ובהצמדת ריסים מלאכותיים. לפני כמה שנים פוטרו כמה סוהרות לאחר שהן אפשרו לערוך מסיבת בוטוקס במרפאת הכלא. אולי כאן, בבית הסוהר, נשים מרגישות בטוחות יותר כאשר הן יפות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם