אלימות ורצח ברחוב: העימותים בבאנגי מחריפים
מעשה לינץ' שביצע המון מוסלמי בעובר אורח נוצרי הוא רק אות המבשר על העלאת רף השנאה ועל הטרגדיות הנוספות שבדרך
עוד ב-nrg מעריב:
- מטיף ולוחם: הכירו את רוח הרפאים מבגדד
- נשיא סין לשעבר מבוקש בספרד על רצח עם
- סופה קטלנית בבורונדי: עשרות הרוגים ונזק כבד

לפחות אדם אחד דקר את פומנדלה, לפני שגרונו שוסף. במהלך מעשה ההרג כמה מהרוצחים שלו הורו לעיתונאי ה"וושינגטון פוסט" שהיה עד למעשה לעזוב את המקום. "לך, לך", צעק אליו אדם אחד באנגלית ובצרפתית, כשהוא מנופף בידיו באיום.
לא רחוק משם ניצבה עמדה של חיילי כוח השלום מבורונדי, שקיבלו הוראה מהאו"ם להגן על אזרחים. אבל הם לא ידעו על הלינץ' עד שכמה גברים, כנראה הרוצחים, עברו עם הגופה במריצה ליד העמדה שלהם.
הם זרקו את הגופה מחוץ למשרדי הצלב האדום, בסמוך לבסיס הבורונדי. הגופה של פומנדלה נלקחה בזריזות לחדר המתים, שם היא התווספה לשלל ההרוגים במלחמה האחרונה של אפריקה. לפחות תשעה בני אדם נוספים נהרגו ביום ראשון באזור בו נרצח פומנדלה, כך לדברי פעילי זכויות אדם וסוכנויות סיוע.
נוצרים הרגו מוסלמים, מוסלמים הרגו נוצרים. חנויות נשרפו, בתים נבזזו, גופות נשרפו ברחובות, לנגד עיניהם של חיילי כוח השלום האפריקני. כמה ניסו לעצור את הבוזזים, אחרים התעלמו. בסך הכול, אירועי יום ראשון היו האות האחרון לתוהו ובוהו השורר בבירה, העוברת את אחת האפיזודות הקשות ביותר של אלימות בין פלגים דתיים ביבשת בהיסטוריה הקרובה.
פומנדלה היה קורבן של נסיבות. חצי שעה לפני שהוא נהרג, פרצו חילופי יריות כבדים ליד המסגד הגדול, בסמוך למשרדי הצלב האדום, באחת המובלעות המוסלמיות האחרונות שנותרו בבירה. המוסלמים האשימו שלושה נוצרים, את פומנדלה ושניים מחבריו, בכך שהם התכוונו להשליך רימונים לתוך המסגד. החיילים מבורונדי לקחו לחסותם שניים מהגברים, אבל פומנדלה רץ לכיוון אחר. לא היו לו רימונים, אמרו הבורונדים אחר כך. הוא פשוט רץ לכיוון הלא נכון.
בתוך דקות, ההמון הדביק אותו. כמו מקרי מוות רבים אחרים כאן, מותו של פומנדלה היה האות המבשר על טרגדיות נוספות, על הגברת הכעס והעלאת רף האלימות. קרובי משפחתו הגיעו לחדר המתים, ללוות את גופתו הביתה. הם הניחו את גופתו, העטופה סדינים, בתוך מריצה. אז הם עטפו את הגופה בדגל אפריקני צבעוני, כמו כדי לשוות חזות של כבוד למסע האחרון של פומנדלה.
אחיו, אחיותיו, קרובים וחברים אחרים הלכו ברחובות, מאחורי המריצה. הם בכו, החזיקו ידיים, היו כאלה שזעקו. "המוסלמים עשו את זה", צרח אחד הקרובים. "הם חתכו את צווארו כמו פרה. הם יהרגו את כולנו".
אנשים יצאו מבתיהם. מכוניות האטו. כשהתהלוכה הקודרת הגיעה לשכונה של פומנדלה, חברים נוספים ושכנים הצטרפו. היבבות נעשו רמות יותר, וגם ההאשמות. "כל המוסלמים במדינה הזו ימותו", נשבעה אחת הנשים שצרחה בקול. וכאשר הגופה הגיעה לשכונה, קהילה ענייה, נוצרית ברובה, אדם אחד צעק: "אנחנו צריכים לשרוף מוסלמי ולאכול אותו".

הגופה של פומנדלה הוכנסה לביתו הקטן. אביו, גילברט, נראה מבולבל ממותו הבלתי צפוי. "הוא אזרח", הוא אמר. "אין לא רובה. הוא לא נשא סכין. למה? למה?". זו הייתה שאלה שאיש מבין המסתופפים בחוץ לא יכול היה לענות עליה. בקרבם היו רק כעס והאשמות. המלחמה הגיעה לפתח ביתם. פומנדלה, הם אמרו, היה הראשון בקהילה שלהם שנהרג בעימותים הבין-דתיים.
חלק האשימו את החיילים הצרפתים והאפריקנים, 6,500 במספר בערך, שפועלים בחסות מועצת הביטחון של האו"ם, בכך שהם אינם מצליחים להגן על הקהילה. אחרים האשימו את הפוליטיקאים של האומה, שממשלתה התמוטטה אחרי ההפיכה במרץ שביצעו מורדים מוסלמים. הפגיעה של המורדים בקהילה הנוצרית הולידה את תנועת הנגד, של נוצרים הפועלים נגד מוסלמים.
"אנחנו רוצים שהמוסלמים במובלעת שלהם יפורקו מנשקם לחלוטין", אמר אימה נקה בן ה-32, דודו של פומנדלה. "אנחנו נפגין שם עד שהם ימצאו פתרון לאלימות".
שעתיים אחרי שהגופה של פומנדלה הגיעה, הוא הולבש במכנסיים שחורים וחולצה כחולה-צהובה. צווארו נעטף בפיסת בד, כדי להסתיר את הפצע שגרם הסכין שהרג אותו. אישה קוננה וליטפה את פניו השלווים, כל כך שלווים עד שהוא נראה כאילו הוא ישן. קרובי המשפחה, החברים והשכנים שרו שירי כנסייה ומחאו כפיים בקצב של קינה. לרגליו דלק נר, ומאחורי ביתו נחפר הקבר שלו.
כשריימונד לגרט צפה בטקס, הוא הרגיש חשש. פניהם של חבריו הצעירים של פומנדלה ובני משפחתו היו כעוסים. מבחינת לגרט, ראש הקהילה, זהו אות מבשר רע. "אני לא יודע אם בני הנוער שלנו יירגעו", הוא אמר בקול נמוך כשהוא מניד בראשו. "יהיו פעולות נקמה, והמצב יחמיר. כל מוסלמי שייכנס לאזור שלנו ייהרג. כל שיתוף פעולה בין מוסלמים לנוצרים כבר לא אפשרי. הכול משתבש".