איחרת בבנייה? תרום לארגון החזרה בתשובה
חברת "באמונה" שיווקה קרקעות לבנייה באבן שמואל והשיתה קנסות כבדים על מי שלא קיבל טופס 4 בזמן שנקבע: הרוכשים נדרשו "לתרום" את הכסף היישר לעמותה שבראשה עומד מנכ"ל "באמונה"
מהר מאוד גילה אזולאי כי מדובר ביעד בלתי-אפשרי. כל מי שבנה אי פעם בית יודע כי זמן הבנייה הוא גמיש ולא תמיד תלוי רק בבעל הבית עצמו, אך המונה של 'באמונה' המשיך לתקתק. החוזה נחתם בשנת 2009, אך ההרחבה עצמה חוברה לחשמל רק באמצע 2010 והבנייה התעכבה. אזולאי, שכבר מכר את ביתו הקודם, נאלץ לשכור דירה ולקחת הלוואות רבות. לפני כשנתיים עבר סוף-סוף לביתו החדש, אך הופתע לגלות כי לא די בקנס שהושת עליו עד לסיום הבנייה שהתעכבה שלא באשמתו, אלא שעל פי הפרשנות של חברת 'באמונה', "סיום הבנייה" משמעו קבלת טופס 4 (אישור אכלוס), לא פחות. אזולאי מיואש. כבר שנתיים שהוא מנסה להוציא את הטופס המיוחל, אך עד כה ללא הצלחה.
"פרשנויות זה בגמרא ולא פה", הגיב נציג חברת 'באמונה' כאשר ניסה אליאסף אריאל להסביר לו מה לדעתו הפרשנות הנכונה של הסעיף. אריאל הצליח לסיים את הבנייה בזמן שאליו התחייב, לא בלי גאווה על שעמד ביעד המפרך, אך לתדהמתו גם הוא נאלץ לשלם קנס בשל העיכוב בקבלת טופס 4. לתחושתו מדובר בגזל של ממש. אגב, בעוד מרבית הרוכשים התחייבו לסיים את הבנייה תוך שנה וחצי, אריאל התמקח וסגר על שנתיים. "שיטת מצליח", קורא לזה אריאל.
"כל הפניות לא עוזרות", מוסיפה אסתר סוויסה בכעס מאופק. "הסברנו להם שהעיכוב לא תמיד באשמתנו. למשל, הוועדה לתכנון ובנייה 'שקמים' פורקה והוקמה מחדש על ידי המועצה המקומית, דבר שעיכב אותנו מאוד – ארבעה חודשים אם לא יותר – אבל זה לא מעניין אותם".
אנחנו נפגשים בביתה של סוויסה, אישה עדינה שמנסה ליזום התארגנות כלשהי בקרב הקהילה הבלתי מגובשת עדיין של ההרחבה החדשה. פורום האמהות והתינוקות שהגיעו ראשונות מתרחב אט-אט. חבר מביא חבר, ותוך שעה קלה מתמלא הבית בעשרות תושבים כועסים ומאוכזבים. מתברר שאזולאי, סוויסה ואריאל אינם לבד. חלק מהתושבים מבקשים להישאר בעילום שם. הם עדיין זקוקים לשירותי החברה ופוחדים מנקמה. האמיצים מוכנים להצטלם, אבל לא לבד. סיפור רודף סיפור, הפרטים משתנים ממשפחה למשפחה אך העיקרון דומה.
ההרחבה באבן שמואל שווקה כלהיט נדל"ני בקרב הציבור הדתי-לאומי. היישוב ממוקם באחד האזורים היפים בחבל לכיש, ועשרות המשפחות הצעירות שחלמו על בית עם גינה חתמו על הסעיף הדרקוני ונקלעו למרוץ מטורף נגד הזמן. חלקן בנו בלי היתרי בניה כדין וחלקן נאלצו לבנות בצורה חובבנית – מרזבים נשכחו, בורות ביוב נבנו בצורה לא תקנית, פשרות וויתורים נעשו על ימין ועל שמאל. אך גם מי שהצליח לסיים את הבנייה בזמן נתקל בחומותיה הבצורות של ועדת התכנון והבנייה. חודשים רבים ולעתים שנים עברו עד שזכו לטופס 4 המיוחל, אם בכלל, ובינתיים החוב לחברת 'באמונה' המשיך להצטבר. רבים מהם גילו יום בהיר אחד שהחברה פדתה את צ'ק הביטחון שהפקידו, בסך של 12,000 ש"ח, ללא כל התראה או הודעה מוקדמת.
קחו את מלי זהבי למשל, שנקלעה לחובות בגלל עיכובים בירוקרטיים. זהבי נכנסה לביתה לפני זמן רב, אך עברו עוד שלוש שנים עד שקיבלה את טופס האכלוס. לפני כשנה פדתה החברה את צ'ק הביטחון שהפקידה מלי, מבלי שהודיעה לה על כך מראש. בסופו של דבר זהבי נדחקה לפינה. היא הייתה חייבת לקבל מ'באמונה' את אישור הזכויות בשביל התשלום האחרון של המשכנתה, אך החברה סירבה לתת את האישור כל עוד החוב לא משולם. מרוב לחץ הסכימה זהבי לשלם את החוב, שהצטבר לסך של 33,000 ש"ח.
בחוזה קיימת התניית בוררות. הצדדים מחויבים לפנות בכל עניין ודבר, מחלוקת או שאלה העולה מן החוזה, אך ורק לרב יעקב אריאל או לרב דב ליאור. אני מנסה לברר עם זהבי מדוע לא פנתה לאחד הרבנים. "היו לי רק כמה ימים להסדיר את העניין מול הבנק", היא עונה, "הייתי בלחץ ולא היה לי זמן".
בניית בית היא עסק יקר ומפרך. מי שהגיע לשלב סיום הבנייה נמצא בנקודה רגישה וסחיטה במיוחד. אחרי כל ההוצאות והמשכנתה שהולכת ותופחת, מה זה עוד כמה עשרות אלפי שקלים? אין פלא אפוא שחלק מהתושבים שנלחצו אל הקיר החליטו לוותר, אך תחושת החמיצות עדיין מלווה אותם.
חברת 'באמונה' שבבעלות היזם ישראל זעירא זכתה במכרז מול מנהל מקרקעי ישראל ושילמה סך של 12.5 מיליון ש"ח כולל הוצאות פיתוח. מדובר בסכום של כ-200,000 ש"ח למגרש. רוב המגרשים נמכרו תוך שנים ספורות בסכומים שנעים בין 360,000 ש"ח ל500,000 ש"ח ויותר, רווח נקי ויפה של בין 80% ל-150% למגרש. במקרה זה שימשה החברה כצינור בלבד. המגרשים הרי מיועדים לבנייה עצמית, והחברה העבירה אותם הלאה לרוכשים בדיוק כפי שקיבלה אותם.
אפשר להניח שהמִנהל חסך לעצמו מעט מעבודת השיווק, אך על חשבון מי? במקום שהכסף יגיע לקופת המדינה לטובת כלל האזרחים, גזרה חברת 'באמונה' קופון שמן, ואף על פי כן היא מתעקשת היום על עמידה דווקנית בקיום סעיפי החוזה לחומרא, ללא כל נכונות להקשיב לטענות הקונים.
"במגרשים שהמִנהל מכר ישירות כאן באבן שמואל, נתנו לאנשים שלוש שנים לסיום הבנייה, וגם מי שלא סיים בזמן, לא עושים לו כלום", טוענת רחלי וייצמן. "יש פה חוזה מאוד לא הוגן, והתחושה היא של 'שגר ושכח'. המנהל לא מפקח ולא בודק איך 'באמונה' מתנהלת מול הלקוחות שלה".
וייצמן מספרת כי בעת רכישת המגרש הבטיח להם עו"ד ארז אסולין שערך את החוזה, כי מטרת הקנס היא לוודא שאנשים יבנו את הבתים ולא יקנו מגרשים ריקים להשקעה. אותו אסולין, אגב, עובד במשרדו של עו"ד דוד זעירא, אביו של ישראל זעירא. "אסולין אמר שהם לא יגבו את הכסף אם באמת נתחיל בבנייה, והאמנו לו. הרצנו את הבנייה, ראינו שלא נספיק תוך שנה וחצי וביקשנו הארכות, אבל אז כבר לא הסכימו לכלום. סיימנו אחרי שנתיים. אבל הם עדיין דרשו מאיתנו 8,000 ש"ח. בסוף הגענו להסדר שלפיו נשלם רק 4,000 ש"ח, והם יועברו כתרומה ל'ראש יהודי'.
"מלבד זאת", מוסיפה וייצמן, "הם טענו שאנחנו חייבים להם 4,000 ש"ח נוספים מכיוון שהתעכבנו עם התשלום בכמה ימים. גם את הסכום הזה תרמנו בסוף ל'ראש יהודי'".
יעקב רייכגוד, עולה ישן-חדש מדאלאס, טקסס, הוא איש מסודר מאוד, אמריקני חביב וישר כמו סרגל. הוא מציג בפניי מסמכים ערוכים שמפרטים בדיוק רב מדוע נאלץ להתעכב בבניית הבית. 14 חודשים תמימים עברו מעת שהגיש את הבקשה ועד שקיבל את היתר הבנייה. על פי החוזה, אסור היה לו להתחיל לבנות ללא ההיתר. הסעיפים מסומנים באדום במסמכים שהעביר לידי. רייכגוד ציית לחוזה ולחוק, אך חברת 'באמונה' סירבה להשיב לו את 12,000 השקלים שהופקדו על ידיו בנאמנות אצל עורכי הדין של החברה. לבסוף, ולאחר משא ומתן הסכימה החברה להשיב את הפיקדון בתנאי שרייכגוד יעביר 2,748 ש"ח כתרומה לעמותת 'ראש יהודי'.
'ראש יהודי', על פי אתר האינטרנט שלה, היא עמותה שמטרתה "העמקת הזהות היהודית לכל שכבות האוכלוסייה, גישור בין אוכלוסיות ואחדות העם", ובמילים אחרות – החזרה בתשובה ברוח הציונות הדתית. מי שהקים את העמותה ומשמש כיום כיו"ר שלה הוא, ניחשתם נכון, ישראל זעירא, אותו יזם צעיר ומצליח של חברת 'באמונה'.
התרומות ל'ראש יהודי' הן תופעה נפוצה בקרב תושבי אבן שמואל. התעכבת בבנייה? נו, טוב, נוריד לך חצי מהחוב ואת השאר תתרום ל'ראש יהודי'. החלטת לבטל את העסקה ואתה מעוניין לקבל את כספך בחזרה? אין בעיה: 12,000 ש"ח ל'ראש יהודי', והכול יהיה בסדר. נראה שההפרדה בין חברת 'באמונה' לבין עמותת 'ראש יהודי' עמומה למדי. "שוק טורקי", "שטיבלך", "הפרד ומשול" – אלה רק חלק מהביטויים, העדינים שבהם, שנזרקים לחלל האוויר כאשר מנסים הרוכשים המאוכזבים לתאר את ההתנהלות מול נציגי 'באמונה' ועורכי הדין. בשבתות, התורמים בעל כורחם נוהגים לנופף בעלונים של 'ראש יהודי' שמופצים בבתי הכנסת ולהתבדח כי הם בעצם מממנים אותם. בדיחה עצובה.
הרציונל מאחורי סעיף סיום הבנייה והקנסות ברור, ולכאורה נועד להיטיב עם רוכשי הדירות. הכוונה היא לשווק את המגרשים במהירות למי שמעוניין בפועל לבנות את ביתו, ולא למשקיעים פוטנציאליים שיניחו את המגרשים שוממים עד להתנפחותה של בועת הנדל"ן הבאה. עם זאת, ההתעקשות על קבלת טופס 4 אינה ברורה. מדובר באישור מטעם ועדת התכנון והבנייה המקומית או מהנדס העיר על שהבית עומד בתנאי ההיתר, ושניתן מבחינה בטיחותית לאכלס אותו ולחברו לחשמל ולמים. בפועל, מכיוון שזהו הליך בירוקרטי ארוך וסבוך, הדבר אינו מונע חיבור זמני למים ולחשמל בזמן ההמתנה, שיכולה להימשך גם שנים.
מי שבכל זאת ניסה להתווכח ולהתעקש על כך, קיבל מכתב ממשרד עו"ד זעירא הטוען בתוקף כי כניסה לבית ללא טופס 4 היא לא פחות מעברה פלילית, ו"הואיל ולא יכול להיות כל ספק כי שני הצדדים להסכם המכר לא התכוונו לעבור במסגרתו על החוק, הרי שהפרשנות החוקית היחידה שאליה התכוונו הצדדים הינה סיום הבית ואכלוסו כדין, דהיינו הצגת טופס 4". עברה פלילית? האם מדובר ביישוב שלם של עבריינים?
הנה לכם פטנט ידוע בקרב עורכי דין. מקישים במאגר המידע המשפטי את צירוף המילים 'עברה פלילית' ו'טופס 4', מוצאים את פסק הדין הראשון שקושר בין השניים באופן כלשהו, והופ – קיבלתם הפניה יפה ומאיימת, עם הרבה מספרים וקיצורים לא מובנים, לטענה שביקשת להוכיח. ואכן, בסיום הפסקה מופנה הקונה לפסק דין ארוך ומפולפל של כבוד השופטת כרמלה רוטפלד-הפאט, ולפיו אי-קבלת טופס 4 מהווה שימוש במקרקעין בלא היתר ו/או בסטייה מהיתר. מה ששכחו עורכי הדין של זעירא לציין זה ש"טיעון המחץ" הזה מתבסס על פסק דין שולי וחסר משמעות מחייבת שניתן בשנת 2009 בבית משפט השלום בנצרת ונוגע בכלל להפעלת תחנת דלק.
רבים מהרוכשים טוענים שעדנה עמוס, ששיווקה להם את המגרשים מטעם 'באמונה', כמו גם עו"ד אסולין ואפילו זעירא בעצמו, הרגיעו אותם לפני שחתמו על החוזה ואמרו שהקנסות לא ייגבו אם הבנייה תתקדם. כמו כן, בחינת התנאים שקיבל מי שרכש באותן שנים מגרשים ששווקו ביישוב ישירות על ידי המִנהל, מעלה שניתנו לו שלוש שנים להשלמת הבנייה וכי אין כל איום בקנסות, וממילא המנהל רשאי להאריך את הזמן למי שכבר התקדם בבנייה.
"אף אחד לא רוצה לחיות לנצח בתוך אתר בנייה", מסכים ל', ששילם בינתיים כ-17,000 ש"ח "תרומה" ל'ראש יהודי', אך עדיין לא קיבל טופס 4 וחושש מחיוב נוסף. "מצד שני, לא כל אחד שקונה מגרש יכול להעריך בצורה מדויקת כמה זמן ייקח לבנות את הבית. הקטע הלא ישר הוא שבאה משפחה תמימה שבאמת רוצה לבנות, ואין לה יכולת להעריך ריאלית את משך הזמן שהפרויקט ייקח, ו'באמונה' מתנהגת באגרסיביות כלפיה".
התושבים מתלוננים שעל אף הקנסות והלחץ מצד 'באמונה', עדיין נותרו מגרשים ריקים שאפילו לא נמכרו. "מול הבית שלי יש מגרש ריק, ומאחורי הבית שלי יש שני מגרשים ריקים", מספר אודי אבהר, שחייב לחברה 30,000 ש"ח. לטענתו, "כשיתחילו לבנות על המגרשים האלו, הם יפגעו בנו הרבה יותר ממה שהבית הבנוי שלי פגע במישהו בתקופה שחיכיתי לטופס 4. הם לוקחים את הקנסות, אבל האם מישהו משפה אותנו על הסבל שנסבול בעתיד מכך שהם לא הצליחו למכור את המגרשים?"
*
המשפחות מתארות התנהלות קרה מול עורכי הדין. זעירא, לדבריהם, מסרב לדבר איתם ישירות. "אין לך סיכוי לנצח אותנו" טענה עורכת הדין בפני י' שחייב ל'באמונה' סכום של 16,000 דולר. כשביקש לפנות לבוררות, טענה עורכת הדין שבעיקרון הם אינם מוכנים להגיע לדין תורה (כלומר לבוררות של הרב יעקב אריאל או דב ליאור) אלא רק לבית משפט, וזאת על אף שהמסמך שהם עצמם ניסחו מחייב אותם לבוררות של רבנים אלו. מי מבין הקונים שעדיין לא פנה לעורך דין שוקל את צעדיו. הציפיות מהחברה ה"דתית" היו גבוהות, והאכזבה עמוקה. ההתייחסות היבשה לחוק ולסעיפי החוזה אינה תואמת את האופן שבו נתפסה בעיניהם החברה שבחרה לעצמה את השם המחייב 'באמונה'.
מי שלא מציב סנקציות לבנייה – יוצר ערי רפאים. חברת 'באמונה' הינה חברה הבונה, מפתחת ומקימה שכונות ברחבי הארץ, בעיקר לציבור הדתי-לאומי. כאשר רשות מקרקעי ישראל הוציאה ב-2008 מגרשים לצורך בניית צמודי קרקע, חברת 'באמונה' ראתה בכך יעד נוסף להכות שורשים באבן שמואל ולהקים ביישוב שכונה ברוח התורה.
במסגרת המכרזים שיצאו, רכשה החברה 64 מגרשים בשטח של כחצי דונם בממוצע לבניית צמודי קרקע. זמן קצר אחר כך החלה החברה למכור את המגרשים לגורמים פרטיים במחיר מוזל, תוך הבטחה חוזית כי הללו יבנו עליהם את ביתם ויקימו שכונה כמובטח.
במסגרת החוזה שחתמה החברה, סוכם כי תינתן לרוכשים זכות בנייה לתקופה של 18-24 חודשים, זמן סביר בהחלט כדי לתכנן, להוציא היתרים ולסיים בנייה של וילה אחת. במקרים חריגים שבהם נתקלו רוכשי המגרשים בבעיות בירוקרטיות, ובמיוחד לרוכשים הראשונים, ניתנה הארכה משמעותית על הזמן שנקוב בחוזה.
מי שהתייחס ברצינות לחוזה, ומטרתו הייתה לבנות בית בישראל ולא להשקיע השקעה ספקולטיבית, עמד במשימה. נכון להיום, מתוך 64 מגרשים ששיווקה החברה, נבנו בתים על למעלה מ-50 מהם.
בניגוד לנטען, בשום מקרה לא נאמר לרוכשים על ידי מי מנציגי החברה כי אין כוונה לגבות את החוב וכי סעיף זה המצוין בחוזה מהווה גורם הרתעה בלבד. על החוזה חתמו הרוכשים בדעה צלולה, מתוך ידיעה והבנה ברורה כי מטרת חברת 'באמונה' היא להקים במקום שכונה ולא להפוך את הרכישה להשקעה רווחית בלבד. מטרות החברה אשר הוגדרו מראש באו לידי ביטוי גם בעלות רכישת המגרשים כאמור, אשר הייתה מוזלת לרוכשים הראשונים.
חברת 'באמונה' מחלה על חלק מהחוב לרוכשים שראתה כי יש להם נכונות ופעלו כדי לפתח את הקרקע. אין בכוונת החברה למחול על חוב לרוכשים שרכשו קרקע בזול, ידעו מה מטרות הרכישה ובמשך שנים לא קידמו דבר ממשי. רוכשים אלה אינם יכולים לצפות להתעלמות של החברה מסעיפי החוזה. התנהלותם היא זו שגורמת נזק לתושבי השכונה שעמדו ביעדים ולחברת 'באמונה' שהבטיחה לרוכשיה כי המקום יפותח. גם לרוכשים אלו יש אחריות, אך הם מתעלמים ממנה ברגל גסה.
החוק בישראל איננו מתיר לגור בבית ללא טופס 4, כך שהטיעון על עמידה בתנאי החוזה ללא קבלת טופס 4, מעבר לכך שאינו נכון, הינו גם עברה פלילית.
לעניין רשות מקרקעי ישראל – רשות מקרקעי ישראל הוציאה בזמנו עוד כ-150 מגרשים דומים ששווקו לפרטיים. אין כל קשר בין התנהלות הרשות לבין התנהלות חברת 'באמונה'. חברת 'באמונה' אינה הזרוע הביצועית של הרשות אלא פועלת כחברה פרטית. בהעדר הצבת סנקציות ואולטימטום כפי שנקבה החברה, היינו יוצרים שכונת רפאים, כפי שקורה היום על קרקעות רשות מקרקעי ישראל שמאז 2008 ועד היום מרבית רוכשיהן טרם החלו בבנייה.
לעניין טענת הבוררות – מדובר בטענה שכולה שקר וכזב. מעולם לא נעשתה פנייה מרוכש שביקש להגיע לבוררות, ואנחנו סירבנו. חברת 'באמונה' היא שהכניסה ביזמתה את סעיף הבוררות לחוזה, מתוך חשיבה שזהו צעד שמיטיב עם החברה ועם בעל הקרקע.
קונים רבים הגיעו להסדר עם חברת 'באמונה', ובמסגרתו החברה מוותרת על חלק מהחוב ובמקום זאת הם תורמים תרומה לעמותת 'ראש יהודי' הפועלת להעמקת הזהות היהודית לכל שכבות האוכלוסייה, לגישור בין אוכלוסיות ולאחדות העם. זכותה של החברה לוותר על חלק מהכנסותיה ולייעד אותן למטרות חיוביות שנראות לה, לטובת ארגון שתורם רבות לציבור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם