החוק לשוויון בנטל הפך לחוק בהזמנה חרדית
ח"כ אטיאס יכול לקחת את הקרדיט על החוק המוזמן. וגם, ליברמן כחייל בצבא השלום וההבטחה של הרב פינטו לרעידת אדמה
עוד ב-nrg:
>מגעים עם חב"ד לגיוס בני החסידות אחרי גיל 25
>בכיר בצה"ל: "בישיבות מחפים על תלמידים שלא לומדים"
במהלך השנים הארוכות בפוליטיקה, בממשלה, בכנסת ובעיקר בש"ס למד אטיאס גם את תורת המסדרונות. בשפה החרדית קוראים לזה "לערבב". אתה שופך לתוך הסיר את העמדות, את האינטרס, את הנתונים שלמדת וגם את כושר השכנוע. תוסיף לזה קצת תושייה עסקנית מוצלחת, ואתה מוציא תבשיל מוצלח במיוחד. אם החוק לשוויון בנטל הפך בחודשים האחרונים לחוק בהזמנה חרדית כמעט, אטיאס יכול לקחת לעצמו את הקרדיט. הערבוב הצליח מעל המשוער, ולא יעזרו ההפגנות, ההתרסות וההתבטאויות הקשות של החרדים, שמבליעים שביעות רצון, אבל מציגים אכזבה מועילה כלפי חוץ.
אטיאס, וגם ח"כ משה גפני (יהדות התורה), הם שניים משמונת חברי ועדת שקד שקמה כדי להכין את חוק הגיוס לקריאה שנייה ושלישית. בחודש הבא יעלה החוק למליאת הכנסת אחרי ששופטי בג"ץ הבהירו כי לא תהיה עוד סחבת בוועדה. שר האוצר יאיר לפיד הודיע: "לא נשב בממשלה שלא תעביר את חוק השוויון בנטל, והוא צריך להיות אמיתי". המציאות הולכת להיות מורכבת הרבה יותר, אם לא הפוכה. לפיד יישב בממשלה, והחוק לא יהיה אמיתי. השבוע אמר לו מישהו שהחרדים מאוד מרוצים. "הם רק עושים את עצמם", טען לפיד. בואו נבחן.
הבסיס לטרפוד החוק היה הגיל. אטיאס וגפני ידעו היטב שאם הם דוחים את גיל הגיוס, הם בעצם משיגים את הכל. העניין פשוט. החרדים מתחתנים בגיל מוקדם יחסית. האשכנזים בסביבות 18, המזרחים קצת יותר מאוחר. בגילאים האלה הם צריכים ללמוד בישיבה, להינשא, להקים בית, ללדת ילדים, ובעצם לבסס את המסגרת הדתית והתרבותית. אסור להם ללכת לצבא כי אז הם יפרקו את הישיבות ויהרסו את אורח החיים שמיועד להם. כל משפחה חרדית יודעת שאם בנה ילך לצבא בגיל 18, לפני החתונה, הוא ייחשב מקולקל, ואולי גם מקולל, ואין לו שום סיכוי למצוא שידוך ראוי.
"אתם רוצים שוויון בנטל, בבקשה, חיילים לא ייצא לכם מזה", אמר אטיאס לחברי הוועדה. הם הבינו את המציאות הזו גם דרך הרגליים. בסיורים בישיבות לא מצאו חברי הוועדה אפילו תלמיד חכם אחד שיסכים להקדים גיוס לחתונה. המדינה, או חברי ועדת שקד לצורך העניין, הבינו שאם הם רוצים לעמוד במכסות הגיוס המיועדות (5,200 איש בשנה), הם חייבים להתחשב בתנאי הזה. דחיית הגיוס הלכה והפכה לסעיף בחוק, שרק הלך והשתפר מבחינת החרדים. בחור חרדי בן 18 יכול לדחות את הגיוס שלו פעם ועוד פעם עד לגיל 24, אז יוכל לבוא לבקו"ם עם האישה פלוס חמשת הילדים שישתרכו אחריהם. מעניין לאן צה"ל ייקח את המשפחה הענפה הזו.
אטיאס אמר בוועדה כי חייל בן 24, חסר השכלה כללית, יכול להיות תומך לחימה. אולי. בכל מקרה החרדים מקבלים כאן צ'ופר כפול ואפילו משולש. ראשית, החייל החרדי יכול לבחור את מסלול השירות שלו, צבאי או אזרחי. אטיאס סידר לצעירים שמתנדבים היום בזק"א או בשירותי ההצלה והסיוע האחרים שיהפכו למשרתים במסגרת מחייבת; שנית, השירות הצבאי או האזרחי של החרדי הנשוי יעניק לו משכורת חודשית בסך 5,000 שקל (ומכאן גם ההתעקשות על גיל הגיוס והמצב המשפחתי); שלישית, אם הצבא יעמוד במכסות שעליהן מדובר, לא תחול חובת גיוס על החרדים האחרים, והם יהיו חופשיים כמו ציפורי דרור.
אגב, החוק עצמו ייכנס לתוקף רק בעוד ארבע שנים, במהלך 2017. והנה עוד טריק. הרכב הממשלה והקואליציה יכול להשתנות עד אז כמה פעמים. החרדים יכולים להיות חברים בממשלה ואז להוריד את המכסות למינימום שנוח להם. אטיאס, אגב, פוסל את האפשרות הזו. הוא טוען כי בג"ץ והתקשורת לא ייתנו יד למהלך כזה, ואין לו סיכוי מלכתחילה.
טוב, עכשיו צריך רק לסדר את עניין העונשים, כלומר למנוע מהחרדים הצעירים סנקציות פליליות אם הם מחליטים לא להתגייס. אטיאס יודע כי בעניין הזה הוא הפסיד לכאורה. מצד אחד, זה הדגל שבו מנופף לפיד מול הקהל שלו ומול נתניהו כדי להשיג מראית עין של חובת גיוס. מצד שני, אטיאס יודע גם שמדובר בפנטזיה חילונית, שלא תצא אל הפועל.
ההצבעות בוועדה על הסנקציות הפליליות יתקיימו במהלך השבוע הבא, שעתיד להיות סוער לעילא. במהלך הדיונים בוועדה חזר אטיאס פעמים רבות על קורותיו המדיניים והאזרחיים של אהוד ברק. הדוגמה הבולטת הייתה ועידת קמפ דייוויד הכושלת ביולי 2000. "ברק הגיע לשם והחליט לגמור את כל הסכסוך הישראלי־פלסטיני בזבנג אחד, יאללה, גומרים הולכים. בסוף הוא הפך להיות שנוא על הימין, על השמאל וגם על הפלסטינים. זה לא הולך ככה. צריך ללכת לאט, בהדרגה. אתה משנה כאן דפוסים של אלפי שנים".
אהוד ברק ניסה לעשות את מהפכת הגיוס הרבה לפני יאיר לפיד, עפר שלח וחבריהם. ברק הוא האיש שנשא את הנאום המפורסם על ימי הזיכרון, שבהם בני משפחותיהם של חללים חילונים עומדים לצד קרוביהם של חללים חובשי כיפה סרוגה או בני מיעוטים, ורק החרדים נעדרים. העסק לא צלח. לימים הגיע ברק למסקנה כי אין שוויון בנטל. הוא הציע לקרוא לגיוס החרדים "השתתפות בנטל". אטיאס מציע ברוח זו לבטל את הסנקציות הפליליות לטובת האינטרס של החברה הישראלית. "הכל הולך לאט, אבל בסדר. למה להרוס? למה לגייס את כל החרדים נגד כל החוק?" הוא שאל.
"תעשו בשלב ראשון סנקציות כלכליות, תשללו הטבות דיור, ארנונה, הטבות במסים", הציע אטיאס. "למה אתם צריכים להכריז עכשיו על עונשים פליליים. למה אתם כופים מציאות שלא בטוח שתתקיים בעוד ארבע שנים? למה אתם משחקים לידי הקיצונים? ממילא לא תשלחו אף אחד לכלא. אם נגיע לשם, תטפלו בזה. מה זה נותן לכם עכשיו חוץ מאשר יתרון פוליטי למישהו?"
החרדים, בקיצור, יודעים שקיבלו חוק ידידותי ונוח, לא שונה בהרבה מחוק טל, והם עוד הופכים אותו לטובתם. זו הסיבה שההמונים החרדים לא יצאו עד היום לרחובות, ומי שכן הפגין היו החיילים של הרב שמואל אויערבך המתבדל, שרצו בעיקר להפגין שרירים בתוך הרחוב החרדי. מה יקרה בשבוע הבא? יש כאלה שטוענים כי הפגנות ענק גם ירחיקו את הסנקציות הפליליות וגם יאחדו את החרדים. העניין עדיין נתון בוויכוח פנימי סוער.
שר הבינוי והשיכון אורי אריאל הגיע ביום שני בערב לכנס של גרעינים תורניים במלון רמת רחל. אריאל נדרש לנושא המדיני וכך אמר (לא נגענו): "אני לא רואה שום הסכם. לא יהיה שום הסכם. הנייר של קרי יידחה. או שהפריץ ימות או שהכלב ימות או ששניהם ימותו בעזרת השם, ותבוא גאולה על עם ישראל. רגע, סליחה, יש פה תקשורת? לא שאלתי אתכם. טוב, כולם פה עם אייפונים, אז יש כאן תקשורת. אתם יכולים לדווח שאני המרגיע הלאומי".
בשעה שאריאל דיבר ברמת רחל, הופיע חאמד מאהר בשדרה השלישית בניו יורק בפני חברי הוועד היהודי־אמריקאי. מאהר, נציגו של הפריץ לצורך העניין, הוא אמריקאי ממוצא לבנוני, שהיה פעם בכיר במכון ברוקינגס. היום הוא העוזר של מרטין אינדיק, שליחו של מזכיר המדינה ג'ון קרי למשא ומתן. מאהר בא לעדכן את חברי הוועד ושפע אופטימיות לגבי התהליך. הוא אמר שראש הממשלה נתניהו בשל לקבל החלטות, וגם אבו מאזן יכול לנצל את חולשתו של חמאס כדי ללכת על ההסכם שמציע קרי.
מאהר לא הזכיר בדבריו את שר החוץ אביגדור ליברמן. גם אורי אריאל לא הזכיר את ליברמן במהדורה המתונה שלו, ולא ברור איפה שר החוץ עומד אצלו על הסקאלה, בין הפריץ והכלב. מקור אמריקאי נהנה לספר השבוע באכזריות אופיינית איך הממשל הצליח לאלף את ליברמן, איך הם אימצו אותו אליהם עוד לפני שחזר למשרד החוץ, איך שר החוץ קרי מעניק לו יחס מיוחד, ואיך ליברמן רץ לדווח להם על כל מהלך לפני שהוא מתאם עם נתניהו.
לפי אותו מקור, בסוף השבוע שעבר היה השגריר דן שפירו במשרד החוץ אצל ליברמן. השר חשף בפניו את הנאום שעמד לשאת למחרת במועדון המסחרי בתל אביב, ממש כמו תלמיד שמתגאה בפני המורה בעבודת הגמר שכתב. הנאום הפך את ליברמן באופן סופי לחייל בשירותו של קרי. ליברמן טען שם שוב כי אין לנו בעלת ברית טובה יותר מאשר ארצות הברית, הודיע כי הוא מעדיף את שלמות העם מאשר את שלמות הארץ ותקף באופן קשה את השר נפתלי בנט, שנוא נפשם של נתניהו והאמריקאים, כמי "שרץ לכל מיקרופון אבל לא רץ לאופוזיציה".
ליברמן מאשר כי נפגש עם שפירו, אבל טוען כי לא הראה לו מראש את הנאום המתון שכתב. כך או כך, ליברמן הופך להיות שחקן רלוונטי בתהליך המדיני והפוליטי בזכות הקרבה המפתיעה לאמריקאים. בקדנציה הקודמת, להזכיר, האמריקאים לא ספרו את שר החוץ, והוא נסע בכל העולם כדי לחפש להם תחליף. בעיני האמריקאים, ליברמן היה תמיד האיש של הנשיא פוטין, מי שמעדיף את האינטרס הרוסי, ולכן צריך להתייחס אליו כמו לחפץ חשוד. כל הדלתות בוושינגטון נסגרו בפניו. היום הכל השתנה. בדצמבר האחרון עזב המזכיר קרי בכבודו ובעצמו את השיחות בארץ כדי לתפוס את ליברמן בוושינגטון, שם הופיע בפני באי כנס סבן, ולארח אותו כיד המלך.
ליברמן כבר מושך דיווידנדים על העמדה המרוככת שלו. הציבור לא אוהב את הקיצונים, והיום הוא מתייחס לליברמן אחרת. סקר של ערוץ הכנסת בדק את היחס אליו לפני ואחרי הנאום בתל אביב. לפני הנאום 13 אחוז חשבו שהוא מתאים להיות שר החוץ. אחרי הנאום המדובר - 24 אחוז חושבים שהוא האיש המתאים.
ההתנהגות של ליברמן גורמת לכאב ראש גדול בליכוד. הם לא יודעים איך לאכול את האיש שתמיד הבטיח כי אצלי "מילה זו מילה", ועכשיו מפזר את מילותיו ברוח. אגב, מישהו זוכר היום שליברמן נימק בקדנציה הקודמת את ההיעדרות שלו מהמשא ומתן המדיני בכך שהוא גר בהתנחלות נוקדים ומדובר בניגוד אינטרסים? ליברמן, ככל הידוע לי, לא עבר דירה לאחרונה.
פוליטיקאי בכיר בליכוד, שמכיר את ליברמן היטב, טען השבוע כי מטרתו היחידה של שר החוץ היא לתקוע טריז בין נתניהו ובין הליכוד. "ליברמן הרגיש בקדנציה הקודמת שהגיע לטופ, אבל נשאר מאחור. עכשיו האמריקאים מנכסים אותו ומעבירים אותו לצד שלהם. מבחינה פוליטית זה נוח לו. הוא מאתגר את נתניהו משמאל. הוא רואה שהוא לא יכול להצטרף לליכוד, כי הליכוד לא רוצה אותו, ולכן הוא רוצה לגרום לשבר בין נתניהו והליכוד, עד שיוציא אותו החוצה".
לפי הבכיר בליכוד, שר החוץ רוצה להקים עם ראש הממשלה מפלגה אלטרנטיבית, מכיוון שאם ירוץ לבד, הוא יזכה בחמישה או שישה מנדטים בלבד. "המפלגה המשותפת יכולה להבטיח לנתניהו וליברמן את השלטון בבחירות, ואז הם יעשו סוג של רוטציה ביניהם. האם ליברמן רוצה באמת ללכת להסדר מדיני? התשובה היא לא, אבל הוא ינסה לשחק את המשחק עד הסוף".
ליברמן אמר בתגובה: "מדובר בשטויות והזיות שלא ראויות להתייחסות".
יצחק אהרונוביץ', השר לביטחון הפנים, מכנה את הניצב הפורש מנשה ארביב "פרא אדם". הוא לא מתכוון לגנות, אלא להחמיא. ארביב נחשב תמיד כמי שלוחם במשפחות הפשע ללא חת, פועל ויוזם, ואהרונוביץ' אהב את זה. יש לו זיכרונות טובים מהימים שבהם ארביב פיקד על משטרת טייבה. הזכויות הללו לא עזרו לארביב כאשר נודע לאהרונוביץ' על הקשרים האסורים שהוא ניהל עם הרב יאשיהו פינטו. בפגישה עם המפכ"ל יוחנן דנינו אמר לו אהרונוביץ': "אם זה נכון והוא קיבל דברים, אין ברירה. הוא צריך ללכת. בכל זאת, הוא עומד בראש יחידת להב 433. הוא לא ראש אגף לוגיסטיקה".
אהרונוביץ' טען בפני אנשיו כי כל יום שבו ארביב נשאר במשטרה גורם נזק אדיר לארגון. הוא גם קרא בפומבי להגיש כתב אישום נגד הרב פינטו. ארביב קלט את המסר והלך הביתה בתחילת השבוע. ההתפטרות שלו הקלה על הפרקליטות להגיש שלשום כתב אישום נגד הרב פינטו. בפרקליטות מתכוונים לכלול בכתב האישום הזה מתן שוחד בסך 200 אלף דולר לתנ"צ אפרים ברכה, כדי שימסור לידיו פרטים על חקירה אחרת שהתנהלה נגדו סביב קבלת כספים שלא כדין מישיבת "חזון ישעיה". כתב האישום כולל הדחה בחקירה, הטרדת עד, הלבנת הון ואולי עוד כמה סעיפים מספר החוקים הפלילי.
אני לא יודע איך הפרשה תסתיים, אבל בינתיים צפוי לנו אחד המשפטים הסוערים שהיו במדינה. הרב פינטו, שאני חוזר ומספר על קרבתי אליו, טוען כי נרקמת נגדו עלילה זדונית, רבת היקף, בארץ ובחו"ל, שמעורבים בה עבריינים, אנשי יחסי ציבור, חבר קונגרס אמריקאי וקציני משטרה מושחתים. הרב טוען בתוקף כי מעולם לא נתן שוחד לתנ"צ ברכה וכי העביר לו כספים על בסיס חברי לאורך שנים, לפי בקשתו. הוא לא חוזר בו, אף שהדברים נבדקו בידי הפרקליטות.
"ברכה דיבר עם אשתי הרבנית חמש־שש פעמים ביום. הוא סיפר על 200 אלף הדולרים שקיבל, אבל מה עם הכספים האחרים?" שאל הרב פינטו. לפי הרב, ברכה היה האיש שניהל את החקירה נגדו, בניגוד לכל הנהלים, כדי לחלץ את עצמו. לימים הצטרף ניצב ארביב לחגיגה, אחרי שנחשף לקשרים הללו, כשהיה נציג המשטרה בוושינגטון, וביקש להגן על ברכה. ארביב הוא אחד מעדי התביעה המרכזיים בכתב האישום נגד הרב פינטו. את החקירה שלו בבית המשפט אין להחמיץ.
לאורך כל הדרך טען הרב כי המשטרה הפעילה נגדו טרור וניצלה את מצבה הנפשי המעורער של רעייתו הרבנית. כזכור, אשתו של תנ"צ ברכה הקליטה את הרבנית בסתר והוציאה מפיה את סיפור השוחד. בעקבות הדברים הרבנית נפלה למשכב ואושפזה. "הם ידעו שהרבנית חולה ועשו עליה מניפולציה", טען הרב. "קורים פה דברים נוראים, שאם כולם יידעו אותם, המדינה תתפרק".
הרב מתייחס בגיחוך גם להאשמות כאילו משך כסף שלא כדין מישיבת "חזון ישעיה". מדובר ב־1.2 מיליון דולר שהוא קיבל, לדבריו, מגיוס תרומות, שעליהן דיווח לרשויות בארצות הברית. "מי שמועל בכספים רץ לדווח למס הכנסה?" שאל הרב.
בתחילת השבוע, כאשר הודיע על ההתפטרות שלו, טען ניצב ארביב כי משחו את גופו בזפת ובנוצות וגלגלו ברחוב. זה נכון. הרב פינטו סופג יחס דומה. הרב שהה השבוע במרוקו והשתטח על קברי צדיקים, ביניהם בני המשפחה הענפה שלו שהלכו לעולמם. "כאשר נפרוש את התמונה המלאה, אנשים יבינו הרבה יותר טוב את מה שקרה כאן", אמר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם