קרי פועל לסיכול עסקת מכירת טילים ישראליים להודו
הודו אמורה הייתה לרכוש מישראל טילי "ספייק" מתוצרת "רפאל" במיליוני דולרים. ברגע האחרון הפעילו מזכיר המדינה והממשל בארה"ב לחץ לביטול העסקה ולקניית טילי "ג'בלין" אמריקאים. להודים הובטח גם שיתוף בפיתוח טיל הנ"ט האמריקאי הבא
עוד ב-nrg חדשות
8000 מתיישבים, ח"כים ושרים בעצרת ב- E1
לפיד: "אם לא יהיה שוויון בנטל נפרוש מהממשלה"
דוח: צפון קוריאה האיצה עבודות באתר הגרעין
אלא שממש ברגע האחרון חלה תפנית מפתיעה: מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, ובעקבותיו כל צמרת הממשל, החלו להתערב ולהפעיל על ההודים לחץ מדיני כדי שיגרסו את כל הניירות שהכינו עם הישראלים, ותחת זאת יקנו טילי "ג'בלין" אמריקאיים. האמריקאים העניקו הבטחה מפתה: לשתף את ההודים בפיתוחו של טיל הנ”ט (נגד טנקים) האמריקאי הבא, אם רק יקנו "ג'בלין" מהדור הנוכחי, במקום "ספייק".
התערבות הצמרת האמריקאית נובעת מהקיצוץ בתקציב הביטחון האמריקאי. כתוצאה מכך, הממשל עושה כל שביכולתו כדי לספק עבודה לתעשיות הענק של ארצות הברית על מנת שלא "יתייבשו" מחוסר פרנסה.
לנוכח ההתערבות הזו, עדיין לא ברור אם ההודים יחזרו בהם מהעסקה עם ישראל. אולם הפרשה, שנחשפת כאן לראשונה, היא רק קצה הקרחון של שינויים דרמטיים בהרגלי צריכת הנשק בעולם. מאות בכירי ביטחון ישראלים, החל משר הביטחון עצמו ומטה, שנהרו בשבוע האחרון לשתי התערוכות הביטחוניות הגדולות של אסיה – תערוכת Defexpo בניו דלהי, הודו, והסלון האווירי של סינגפור - מבינים את מה שרוב הישראלים אינם יודעים: להחלטות של מדינות כמו הודו יש השפעה עצומה על הכלכלה הישראלית ועל הביטחון הישראלי, והיא עוד צפויה לגדול.
כדי להבין את הקשר בין החלטות שמתקבלות במזרח ובין הכלכלה והביטחון הישראליים חשוב לדעת כי מודל פיתוח הנשק הישראלי מבוסס על יצוא. כצבא של מדינה קטנה, צה"ל אינו יכול להרשות לעצמו להצטייד בכל אמצעי הלחימה שעליהם מפנטזים הדרגים הצבאיים. על מנת לפתח בישראל יותר ממה שצה”ל יכול להרשות לעצמו, המנהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון (מפא"ת) מפתח חלק מהאמצעים בשיתוף פעולה עם מדינות זרות אך ידידותיות. בנוסף, משרד הביטחון הקים אגף סיוע ליצוא הביטחוני (אגף סיב"ט).
בדרך כלל המכירות לחו"ל מאפשרות לתעשיות הביטחוניות לממן את עלויות הפיתוח העצומות (לפעמים נמכרים לצה”ל אמצעים גם במחירי הפסד, רק כדי שניתן יהיה להגיד בחו”ל שצה"ל משתמש באמצעים הללו). אולם לעתים נוצרים מצבים אבסורדיים: מדינות זרות מצטיידות באמצעים שצה"ל אינו יכול להרשות לעצמו.
היקף היצוא הביטחוני צמח בעשור האחרון עד כדי כך שהוא עומד על שבעה מיליארד דולר בשנה – כרבע מכלל יצוא ההיי־טק הישראלי. היקף היצוא הביטחוני גבוה עד כדי כך שלמעלה מ-80 אחוז מהייצור של ארבע התעשיות הביטחוניות הישראליות המובילות (התעשייה האווירית, אלביט מערכות, רפאל ותעש) מיועדים לצבאות זרים ולא לצה”ל. הנתונים אינם כוללים יצוא עצום של מוצרי אבטחה והגנה שנחשבים אזרחיים, ואת מוצריה של תעשיית הסייבר הישראלית, אם כי לא תמיד ניתן לקבוע חד־משמעית איזה מוצר הוא "ביטחוני" ואיזה "אזרחי".
עד לפני כמה שנים התחלק הייצוא הביטחוני הישראלי לשלושה חלקים שווים למדי: ארצות הברית, אירופה ושאר העולם. אולם בשנים האחרונות, שבהן חלה קפיצת מדרגה ביצוא הביטחוני, עיקר המכירות היה לדרום־מזרח אסיה ולמדינות מסוימות בברית המועצות לשעבר. גם וייטנאם נחשבת מבחינת ישראל לשוק עם פוטנציאל (חברת הנשק IWI, למשל, פתחה שם מפעל נשק קל בשותפות עם הממשלה, שרואה בו פרויקט לאומי). אולם מבין כל המדינות באסיה, מי שנחשבת ללקוחה גדולה במיוחד של היצוא הביטחוני הישראלי היא הודו.
לדברי שרלי בן שטרית, סמנכ"ל השיווק של התעשייה האווירית, שעמד בעבר בראש משרדי החברה בסינגפור, המגמה של התחזקות השוק הביטחוני באסיה רק תתעצם. מהערכות שגובשו בתעשייה האווירית עולה כי המגמה תוביל לכך שתקציבי הביטחון באסיה יהיו גבוהים בשנת 2020 ב־53 אחוז לעומת 2012. בה בעת, תקציבי הביטחון בארצות הברית ובאירופה, שכבר הצטמקו, יהיו נמוכים בעוד שש שנים ב־20 אחוז לעומת התקציבים באותן מדינות ב־2012.
הסיבות לשינויים הן כלכליות וגם גיאופוליטיות: הכלכלות במזרח מתפוצצות בעוד שוקי המערב דועכים, ומדינות ברית נאט"ו כבר עייפות ממלחמות וסובלות מעודפי ציוד לאחר היציאה מעיראק ומאפגניסטן, בעוד באסיה המצב רק הולך ומתחמם. הסכסוך ההודי־פקיסטני חם כתמיד, אבל הסכסוכים על איים ואזורי שליטה בים סין, שבהם התגלו בשנים האחרונות משאבי אנרגיה אדירים, רק הולכים ומתגברים ככל שסין מבססת את מעמדה כמעצמה עולמית מובילה ומנסה לנכס לעצמה עוד שטחים.
"המצב משפיע על כל אסיה", אומר בן שטרית. "סימנו כיעד שורה של מדינות במזרח הרחוק, כולל יפן שנפתחת לשוק הישראלי, ואפילו בפיליפינים החליטו במפתיע על תקציב התעצמות שנתי בסך 1.8 מיליארד דולר”.
לא ניתן לחשוף הכל על היחסים הביטחוניים עם מדינות אסיה, אבל העובדה שהודו וישראל, למשל, שותפות לפיתוח רכב קרבי עתידי – פרויקט רקי”ע, שיירש בעשור הבא את טנק המרכבה המיתולוגי – מדברת בעד עצמה.
בכניסה למפעל מל"מ של התעשייה האווירית בבאר יעקב (המפעל שמייצר בין השאר את טילי "חץ") תלוי שלט עם הפסוק "הודו לה’ כי טוב". איש מהעובדים אינו בטוח אם הרקע לכך דתי, או קשור לעובדה שמל”מ, כמו גם התעשייה האווירית כולה, חייבת את שגשוגה לתת־היבשת העצומה. עד שנת 1992 לא התקיימו בכלל יחסים דיפלומטיים בין ישראל להודו, אבל בעשור האחרון מדובר בברית עמוקה במיוחד, שהחליפה את השותפות האסטרטגית עם טורקיה.
"להודים הערכה עמוקה לישראל", אמר בסוף השבוע רוני זילברמן, איש תעשיית הנשק הישראלית, שייצג בעבר לא מעט חברות ישראליות בשוק ההודי. "כשההודים קונים משהו, הם עושים את זה בגדול. זו יבשת ענקית עם צבא ענק. למשל, יש להם כיום מכרז לאספקת כוונות לנשק קל. הם מבקשים לקנות לא פחות מ־300 אלף כוונות, מתוך זה 120 אלף כמנה ראשונה. כל תעשייה יכולה רק לחלום על מכירה כלשהי לצבא הודו, בטח תעשיות שמוכרות לצה”ל – שבו מדובר במספרים קטנים בהרבה".
חברות ישראליות מרכזיות מכרו בהודו במיליארדים לאורך העשור האחרון, ובראשן התעשייה האווירית, שמכרה מטוסים ללא טייס מסוג "הרון", מכ"מים, טילי "ברק 1" בפרויקט משותף עם רפאל וטילי "ברק 8", שיסופקו בעתיד לחיל הים ההודי ולחיל הים הישראלי. רפאל מכרה, בין היתר, מספר גדול של טילי "ברק 1", ועומדת למכור עוד לחיל הים ההודי, לאחר שמבקר הודו לענייני שחיתויות בדק את העסקה והכריז עליה לאחרונה ככשרה.
תערוכת Defexpo בניו דלהי אינה מרשימה; העיר מלוכלכת ומצויה באנדרלמוסיה תמידית, כמו שההודים יודעים; אבל העוצמה ניכרת בכל ביתן: בעיקר ההתייצבות של התאגידים האמריקאיים הגדולים.
הכניסה הדרמטית של תעשיות הענק האמריקאיות להודו יכולה להשפיע לרעה על המכירות הישראליות שם, שבזכותן נוצרו בארץ רבבות מקומות עבודה איכותיים. בשנים האחרונות האמריקאים הדירו את רגליהם מהשוק ההודי, גם בגלל אמברגו נשק שהטילו על הודו בעקבות ניסוי גרעיני ב־2008 וגם בשל חוסר עניין (בשונה מהמצב בישראל, תעשיות הנשק של ארצות הברית מוכרות 80 אחוז מהתוצרת שלהן לצבא המקומי, ובמחירים טובים).
התעשיות האמריקאיות הסתפקו בעבר במכירת פלטפורמות ענקיות כמו מטוסים, אבל עכשיו הן מתחרות ברעב עצום על כל מכרז, ואינן בוחלות בהפעלת מזכיר המדינה ובכירי הממשל, כאמור (אפילו ברק אובמה מצרף אליו נציגים של תעשיות הנשק האמריקאיות במסעותיו בעולם).
גם מדינות אירופה מנסות לתמוך בתעשיות הביטחוניות שלהן. "ערכנו דירוג של המובילים בתחום מכירות הנשק בעולם", אומר סמנכ"ל השיווק של רפאל, אורון אוריול. "במקום הראשון נמצא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. במקום השני נשיא צרפת פרנסואה הולנד, וברק אובמה במקום השלישי".
למרבה הדאגה המורגשת בתעשיות הביטחוניות הישראליות, גם מדינות כמו בריטניה וגרמניה הסירו מגבלות על יצוא נשק, שחלקן היו בתוקף מאז ימי מלחמת העולם השנייה, והן מנסות לתפוס נתח גדל והולך בשוק הנשק העולמי. אם זה לא מספיק, תעשיית הנשק הסינית הצומחת מתחרה על כל מכרז של מדינה שאינה נחשבת אויבת שלה. המחירים של הסינים נמוכים כמו בכל תחום אחר, וגם אם האיכות נחשבת לא מזהירה, לא פעם המוצרים הסיניים מהווים תחרות של ממש, או לפחות מורידים את המחירים העולמיים.
בסינגפור הסיפור שונה. המדינה המצוחצחת, עם תוצר גולמי של 60 אלף
סינגפור היא מדינה קטנטנה שמתנהגת כמעצמה. המפגן שפתח את הסלון האווירי הוא מפגן של עוצמה, ולמדינה שנחשבת”דיקטטורה נאורה” יש פנקס פתוח ויד רושמת: אם הסינגפורים מזמינים דמות ביטחונית כלשהי לסלון האווירי, מפגן העוצמה הלאומי שלהם, אין סיכוי שהיא תסרב.
אין פלא, אפוא, שגם שר הביטחון משה יעלון, מנכ”ל משרד הביטחון דן הראל, ועוד עשרות דמויות מפתח בממסד הביטחוני הישראלי, כולל כל צמרת התעשייה הביטחונית, בילו את השבוע האחרון בסלון של סינגפור.
האם ישראל עומדת לאבד את שוקי הביטחון של אסיה שתורמים כה רבות לכלכלתה ולביטחונה? ראש הממשלה אינו מקדם תעשיות ביטחוניות, אבל המוניטין, כמו גם קשרים ביטחוניים ואישיים, שומרים את התעשיות הביטחוניות הישראליות בתמונה גם בשורת המכרזים הנוכחיים. בישראל מצפים לחתום על כמה עסקאות חדשות עם הודו אחרי הבחירות שייערכו שם ביוני, למרות המאמץ האמריקאי לסכל את עסקת "ספייק".
עם זאת, האדמה בשוק הביטחוני של ישראל רועדת כאשר ברקע צה"ל קיצץ באופן משמעותי את ההזמנות מהתעשיות הביטחוניות. לנוכח הקיצוצים בישראל ובמדינות המערב, מצבת העובדים באלביט מערכות כבר ירדה בשנה האחרונה מ-13 אלף ל-12 אלף. רפאל, תעשיות נוספות וגם צה”ל עצמו נמצאים ממש בימים אלה בעיצומו של גל פיטורים משמעותי. אם זרם המיליארדים מהמזרח יצטמצם, המכה תהיה כואבת פי כמה.
ועדיין, יש גם בשורות טובות: משיחות עם גורמים הודיים עולה כי הם אינם נוטים לתת אמון באמריקאים. הם עדיין זוכרים להם את האמברגו שבוטל באופן חד לנוכח הצורך האמריקאי במזומנים, וחוששים לא מעט מכך שהאמריקאים יחדירו להם "סוסים טרויאניים" עם התוצרת הצבאית. החשש הזה עלה בעקבות חשיפת השיטות הבלתי נלאות של ה־NSA, שמרגל בכל דרך גם אחרי ידידותיה הגדולות ביותר של ארצות הברית.
לדברי אוריול, מה שעומד כעת על הפרק הוא שינוי דרמטי במדיניות של הודו: לא עוד רכישת תוצרת זרה תוך התחייבות לרכש גומלין, אלא ביצוע עסקאות נשק בשיתוף מלא של התעשייה הביטחונית ההודית, תוך העברת חלק ניכר מן הייצור להודו. "זו לא דרישה מופרכת", אומר אוריול. "כל המדינות נוקטות שיטה דומה: כך יש לנו כבר שנים שורה ארוכה של שיתופי פעולה עם חברות אמריקאיות כדי לבצע מכירות בארצות הברית. אנחנו מבינים את המדיניות ההודית החדשה, ויצרנו כבר כמה שיתופי פעולה משמעותיים עם חברות הודיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם