הסיפור המלא על נשות הדסה וקריסת בית החולים
רבים סוברים כי הארגון הציוני אחראי על המצב של ביה"ח: הניהול הבעייתי, השליטה בדירקטוריון, הפיטורים התמוהים והשקעה שכשלה
עוד על המשבר בהדסה ב-nrg:
>נתניהו: "צריך כעת להבריא את הדסה"
>במשבר של בית חולים הדסה אשמים גם הרופאים
מכריה של פלצ'וק בישראל אינם מתרשמים מהצניעות החדשה של מי שהייתה ידועה כמנהלת קשוחה ומעורבת. "לנשות הדסה ולפלצ'וק יש חלק בקריסה של בית החולים," אומר איש עסקים ישראלי שישב בדירקטוריון של בית החולים הדסה.
"עכשיו הן נחבאות אל הכלים, אבל הן ידעו הכל. הן אפילו לא יוכלו לטעון שהן לא מבינות עברית ולכן לא ידעו מה מתרחש, מפני שכל הדוחות נערכו באנגלית ובישיבות דיברנו באנגלית. מדי רבעון נערכה ישיבת דירקטוריון, פעמיים בשנה בניו יורק ופעמיים בשנה בירושלים. בין הישיבות הן באו לארץ, ולא היה שבוע שלא הייתה כאן בכירה מהארגון. הן ידעו כל מה שמתרחש בבית החולים. הן באו איתי לפגישות במשרד האוצר, הן נפגשו עם ראש הממשלה. לא תמיד הן הסתפקו במידע הכספי שההנהלה העבירה אליהן. אנשי הכספים שלהן נכנסו לקרביים של הדוחות הכספיים, בדקו כל שורה והעירו הערות. אם יתחילו להרים בהדסה את כל האבנים, ימצאו הרבה מאוד רמשים שקשורים להתנהלות של נשות הדסה."
ארגון נשות הדסה, הארגון הציוני הגדול ביותר בארצות הברית, ובו למעלה מ300- אלף חברות, הוא הבעלים של בית החולים הדסה שהצליח להישאר בצל בימים האחרונים. הארגון, שהפסיד 90 מיליון דולר בעקבות ההונאה של ברנרד מיידוף, סובל בשנים האחרונות מירידה תדמיתית וכלכלית. בניין ההנהלה בלב מנהטן נמכר לאחרונה, סניפים בכל רחבי ארצות הברית נסגרו, הקשר עם תנועת "יהודה הצעיר" ניתק, ורבע מהעובדים פוטרו. בכיר בארגון טען שהנשיאה הקודמת פלצ'וק והנשיאה הנוכחית מרסי נתן השתמשו בכספי הארגון לצורכיהן הפרטיים.
חקירה של עורך דין ניו-יורקי אמנם שללה את הטענות, אולם העננה המשיכה להעיב על הארגון. "במשך שנים הן סובלות מאובדן של חברות, תהליך שמשקף מגמות בחברה ולא בהכרח כשל מנהיגותי," אמר לפני כשנה ל"וול סטריט ג'ורנל" סטיבן כהן, חוקר מדיניות יהודית בארצות הברית.
דירקטורים לשעבר בהדסה סבורים שמנהיגותן של נשות הארגון בהדסה דווקא נכשלה. "לא רק שהן ידעו הכל," אומר חבר דירקטוריון, "הן גם הכתיבו הכל, והן יכלו לעשות את זה מפני שרוב חברי הדירקטוריון היו אמריקאים, נציגים שלהן. הן שלטו בדירקטוריון ועדיין שולטות בו. ההחלטות החשובות עברו דרך הדירקטוריון, וכשהן רצו שהחלטה תעבור, הן הפעילו את חברי הדירקטוריון האמריקאים."
עם 15 חברי הדירקטוריון של הדסה נמנו עד לאחרונה רק חמישה ישראלים, ביניהם יו"ר הדירקטוריון אסתר דומיניסיני. באוקטובר האחרון התפטרה דומיניסיני ואיתה עוד שלושה חברי דירקטוריון, ירום אריאב, יוסי רוזן ואורי נייגר, בטענה שלא ניתנה להם סמכות ממשית לפקח על הנהלת בית החולים. היום מכהנים רק שני חברים ישראלים בדירקטוריון, מוטי דבי ואבי בלשניקוב.
"אמרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע שזה לא ראוי שרוב הדירקטוריון יהיה אמריקאי," אומר אחד מיושבי הראש לשעבר של הדירקטוריון. "דיברתי עם חברי כנסת ושרים, אבל שום דבר לא עזר. נשות הדסה לא היו מוכנות לוותר על המבנה הניהולי. חברי הדירקטוריון האמריקאים הם אנשים מכובדים ועתירי ניסיון בניהול, אבל הם לא מכירים את הניהול ואת שיטות העבודה הישראליות. הרבה דברים הם בכלל לא הבינו. הם לא מכירים את מערכת הבריאות הישראלית. אף שהם העבירו רק בין ארבעה לעשרה אחוזים מהתקציב השוטף, הם רצו לשלוט."
"לא פעם גישרתי בכוח בין הנציגים הישראלים לנציגים האמריקאים בדירקטוריון," אומר זלמן שובל, בעבר שגריר ישראל בארצות הברית ומבעלי בנק ירושלים, שהיה חבר בדירקטוריון הדסה, "אם כי בדרך כלל השתדלתי שאי-ההבנות והעימותים יסתיימו ברוח טובה. יש הבדלים בתרבות ובמנטליות בין נשות הדסה לחברי הדירקטוריון הישראלים. נשות הדסה רצו שהדברים יתנהלו כפי שהם מתנהלים בארצות הברית. חברי הדירקטוריון הישראלים נקלעו למצב מוזר: מצד אחד אנחנו מכירים את החיים בישראל ויודעים שהעבודה כאן מתנהלת בצורה שונה, ומצד שני רצינו שנשות הדסה ימשיכו לתמוך בבית החולים. סמכנו עליהן, הן הארגון הציוני החשוב ביותר באמריקה. זה גוף של צדיקות. חלק גדול ממה שקורה היום בבית החולים הוא באשמת הממשלה. הדסה הוא אנדרוגינוס, בית חולים ציבורי שלא מקבל תמיכות ממשלתיות."
לאנדרוגינוס הזה יש בעלים. איפה האחריות שלהן?
"אחת השגיאות הייתה שהן לא מצאו דרכים לממשלה כדי לקבל תמיכה. הן לא הצליחו במשא ומתן עם הממשלה."
ואיפה בכל התהליך הייתם אתם, הדירקטורים הישראלים?
"סמכנו על רואי החשבון של הדסה. יכול להיות שלא כל דבר קיבל ביטוי מספיק בדוחות. אני ראיתי בזה שירות לאומי. גם כשלא הסכמנו עם חברי הדירקטוריון האמריקאים, לא יכולנו לשנות סדרי עולם. הם רצו לקצץ, למשל, בצורה שהייתה לצנינים בעינינו, אבל לא היינו הרוב ולדברינו לא היה משקל רב."
אבנר נווה, ששימש סגן מפקד חיל האוויר ודירקטור בהדסה, טוען שעצם קיומו של הדירקטוריון הוא בעייתי. "אף בית חולים בארץ לא מנוהל על ידי דירקטוריון", אומר נווה. "עשרת חברי הדירקטוריון האמריקאים שאמורים לקבוע מדיניות התערבו בניהול השוטף. לא פעם הם דיברו עם ראשי מחלקות מעל ראשה של ההנהלה ולא היו מספיק נוקשים בתוכנית ההבראה. בדי-אן-איי שלהם הם לא מבינים איך מערכת הבריאות בישראל עובדת. בארצות הברית, אם אין לך איך לשלם, אתה לא מקבל טיפול רפואי. הם פשוט לא הבינו מה קורה כאן. לנשות הדסה יש הרבה קרדיט על כל מה שהן עשו למען הבריאות בישראל, אבל קשה לאמריקאים לשלוט בבית חולים ישראלי שמשרת אוכלוסייה ישראלית".
איפה החלק של הדירקטורים הישראלים בקריסה? כולכם אנשי עסקים ידועים שמכירים היטב את המציאות הישראלית.
"ניהלנו מקום שלא יכולנו להשפיע עליו. האמריקאים היו הרוב, הם קבעו הכל. מי ספר אותנו בכלל? אפילו כסף לא קיבלנו על ישיבות הדירקטוריון. את הכל עשינו בהתנדבות".
אחד מחברי הדירקטוריון הישראלים לשעבר אומר שרבות מהצעותיהם נדחו על הסף. "ניסינו לשכנע את נשות הדסה להקים אגודת ידידי בית החולים בישראל שתתרים בישראל כספים למען בית החולים", הוא מספר. "אבל נשות הדסה סירבו. הן רצו שהתרמת הכספים תיערך בארצות הברית, בשליטתן".
בשלוש השנים האחרונות עזבו גם שני מנכ"לים: שלמה מור-יוסף עזב ב-2010 ואהוד קוקיה התפטר בינואר 2013. "הן החליטו שעכשיו הן רוצות אשף פיננסי והביאו את אביגדור קפלן", אומר אחד מחברי הדירקטוריון הישראלים. "לא ברור לי למה הן החליטו שקפלן הוא אשף פיננסי. בינתיים הוא לא הוכיח כישורים פיננסיים יוצאי דופן".
"לנשות הדסה יש כוונות טובות", אומר פרופ' יואל דונחין, שהיה מנהל מחלקת ההרדמה בהדסה. "הן מאוד מסורות לישראל, הן עובדות ומתנדבות, אבל אין להן מושג ירוק מה קורה ברפואה בישראל". דונחין התעמת לא אחת עם נשות הדסה. לפני ארבע שנים הדיחה ננסי פלצ'וק את שלמה מור-יוסף מתפקידו כמנכ"ל הדסה. דונחין היה מראשי התומכים במור-יוסף ואף כתב מאמר ב"גלובס" המביע חשש לעתידו של בית החולים. "אני מקווה שפלצ'וק לא תהיה הנשיאה האחרונה של הדסה", הוא כתב אז. בתגובה הוא קיבל מכתב אזהרה מעורכי הדין של פלצ'וק. לטענתם, דבריו היוו פגיעה בשם הטוב של נשיאת הדסה. "אמרתי לפלצ'וק: 'בבקשה, תתבעי אותי'", נזכר דונחין, "אבל המכתב רק נועד להפחיד אותי".
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שדונחין התעמת עם נשות הדסה. הוא היה מהמתנגדים למגדל האשפוז החדש בהדסה עין כרם. "הייתי חבר בוועדות ההקמה והחלטתי לפרוש אחרי שראיתי שאין עם מי לדבר", הוא מספר. "הן הביאו את הארכיטקטים הכי טובים מאמריקה ובנו מגדל מגלומני. המחלקות גדולות כאילו שאנחנו באמריקה, וצריך לרוץ בהן קילומטרים. בתי החולים בישראל הרבה יותר צנועים. אי אפשר היה לדבר איתן על המגדל. שלמה מור-יוסף היה בן הטיפוחים שלהן במשך שנים, עד שפרץ ויכוח על המגדל, ופלצ'וק הפסיקה לאהוב אותו.
"ההיסטוריה של נשות הדסה בניו יורק עם בית החולים הדסה בירושלים רצופת אי-הבנות. מנהל בית החולים, רופא העיניים פרופ' חיים יסקי, כתב במלחמת השחרור להנרייטה סולד שאי אפשר להמשיך לעבוד בבית החולים בהר הצופים. 'זה מסוכן', הוא כתב. סולד אמנם גרה בישראל, אבל ההחלטות התקבלו בניו יורק. יסקי התחנן לפנות את בית החולים ודרש מנשות הדסה לדאוג למשפחתו אם יקרה לו משהו, אבל הן היו אטומות למה שנעשה אז בארץ, ובאמת, באפריל 1948 הוא נרצח כשנסע בשיירה להר הצופים".
"לאורך כל ההיסטוריה היו חיכוכים בין ניו יורק לירושלים. הן רוצות לשלוט, אבל הן לא מבינות אותנו. הן לא מבינות בכלכלת בריאות. הן הביאו לכך שבית החולים נמצא בקדמת הרפואה, אבל הן לא הבינו שיש לכך מחיר. מאז 1912 ועד הקמת המדינה כל מערכת הבריאות הייתה של הדסה. התרומה שלהן גדולה, חבל שהן לא מבינות מה צריך לעשות פה. רפואה היא לא רק החזון של הנרייטה סולד, אלא גם עסק כלכלי".
אולם אל מול הביקורת על ההתנהלות הפיננסית, פרסמה השבוע מרסי נתן באתר הדסה מכתב המאשים את משרד הבריאות, קופות החולים, האוניברסיטה העברית וגופים אחרים במשבר שאליו נקלע בית החולים.
"זהו רגע קשה", כתבה נתן. "למרות ההישגים הנפלאים של בית החולים, כיום הוא ניצב בפני משבר תקציבי שלא מאפשר שום פתרון מלבד הליך ארגון מחדש. העמדה של נשות הדסה ברורה - נתמוך בבית החולים ונבצע את חלקנו כדי לסייע בהליך, אך אנו מצפות ששאר הנוגעים בדבר - ממשלת ישראל, ארגוני העובדים, האוניברסיטה העברית, הנושים והספקים של בית החולים - יצטרפו אלינו במאמץ. כמו המשבר הכלכלי שפקד את תעשיית הרכב של ארצות הברית, לאתגר הפיננסי שעומד בפני בית החולים אין סיבה אחת. המשבר הוא תוצאה של דינמיקות שנבנו במשך שנים וכוללות החזרים נמוכים שאינם בני-קיימא עבור שירותי בית החולים, הסכמי עבודה שלא ניתן לעמוד בהם והתחייבות לא מציאותית לאוניברסיטה שמכשירה את הסטודנטים שלה בבית החולים".
המשבר החל לפני שש שנים, כשארגון נשות הדסה הפסיד 90 מיליון דולר בהונאה של ברנרד מיידוף, וכ-40 אחוז מערך השקעותיו בבורסה האמריקאית. "אנחנו בישראל הפסדנו במפולת של הבורסה רק ארבעה אחוזים מערך ההשקעה שלנו", אומר אחד מראשי הדירקטוריון לשעבר, "אבל הן הפסידו 40 אחוז".
המשכורת הגבוהה ביותר בארגון האמריקאי הגיעה באותה שנה ל-355 אלף דולר. הוצאות ההנהלה היו 17 מיליון דולר, סך כל ההוצאות הגיע ל-270 מיליון דולר, ואילו ההכנסות, על פי "פורבס", היו רק 28 מיליון דולר. הנתונים הקשים השפיעו על בית החולים. ארגון נשות הדסה הודיע על הפחתת התמיכה מ-40 מיליון דולר בשנה ל-19 מיליון דולר. "ניסינו לשכנע אותן שלא יעשו את זה", אומר אחד מראשי הדירקטוריון לשעבר, "אולם הן סירבו ואמרו שאין להן יותר כסף". בראיון ל"מעריב" הסבירה אז פלצ'וק שבשנים הקרובות היא שואפת לקצץ לאפס את התמיכה בתקציב השוטף של בית החולים ולהתמקד רק בפיתוח.
שנה אחר כך התברר שמיידוף הוא רק קצה הקרחון. בספר חושפני גילתה שריל ויינשטיין, שהייתה סמנכ"לית הכספים של הדסה וחברה בוועדת ההשקעות של הארגון, כי היא הייתה המאהבת של מיידוף במשך שנה וחצי. הם נפגשו במהלך עבודתה בהדסה. היא אמנם טענה שלא שלטה בהחלטות ההשקעה של הדסה, ובהדסה אמרו שלא ידעו על קשריה עם מיידוף, אולם ב"ג'ואיש טלגרף אייג'נסי", סוכנות החדשות היהודית בארצות הברית, נכתב כי ספרה של ויינשטיין "מעלה את השאלה איך הארגון היהודי הגדול ביותר השקיע 40 מיליון דולר אצל מיידוף". שנה לפני שוויינשטיין עזבה את הארגון הועברו למיידוף 33 מיליון דולר. ויינשטיין עצמה קיבלה מענק פרישה נדיב של למעלה מ-400 אלף דולר כפיצויים ופדיון ימי חופשה.
פלצ'וק שמרה אז על אופטימיות. היא אמרה שגם אחרי המפולת וההונאה של מיידוף, התורמים ממשיכים להעביר כספים להדסה. "אנחנו מביטים לעבר עתיד תוסס לארגון", היא אמרה ל"ג'ואיש טלגרף אייג'נסי", שבדירקטוריון שלו שימשה חברה.
העתיד אמנם היה תוסס, אבל מסיבות אחרות. ביוני 2011 החליטה מועצת המנהלים של הדסה על ניתוק מ"יהודה הצעיר", ארגון שנועד לקרב את הצעירים לישראל. בהדסה התחייבו להעביר שבעה מיליון דולר בשלוש השנים הבאות כדי לאפשר ל"יהודה הצעיר" למצוא משקיע. בית ההארחה "יהודה הצעיר" בירושלים נמכר ב-55.5 מיליון שקל. לפני כשנה וחצי נמכר הבניין המיתולוגי של הדסה ברחוב 58 במנהטן תמורת 71 מיליון דולר. "אנחנו לא חייבים למכור את המשרדים", אמרה מרסי נתן, נשיאת הדסה, "אולם קיבלנו הצעה בסכום של חמישה מיליון דולר מעל לשווי של הבניין. העיתוי נכון ומאפשר לנו לעבור לחלל שמתאים לנו יותר".
על פי "וול סטריט ג'ורנל", שווי הנכסים של הדסה עומד על מיליארד דולר. בבקשה להקפאת הליכים בבית המשפט נחשף השבוע ששווי 26 נכסי הארגון בישראל מגיע ל-200 מיליון שקל, ביניהם דירות למגורים, בנייני משרדים בירושלים ובתל אביב וקרקע חקלאית בחדרה. נתן, שנבחרה לנשיאה ב-2011, התגאתה בהשפעתו של הארגון על בית החולים. "בסמכותנו להעסיק, למנות או לפטר את מנהל בית החולים", היא אמרה. "אנחנו עם אצבע על הדופק".
למרות האצבע על הדופק, ב-2010 עזב מור-יוסף את בית החולים והותיר אחריו גירעון של כ-800 מיליון שקל. היום עומד הגירעון על 1.3 מיליארד שקל. החגיגות בהדסה, לעומת זאת, נמשכו. רופאים בכירים בהדסה הרוויחו בין שלושה ל-5.5 מיליון שקל בשנה. במרס 2011 החלו בארגון לחגוג מאה שנים להקמתו במסיבה מפוארת בפנטהאוז בתל אביב.
במאי 2011, חודשיים לפני שעזבה את תפקידה, קיבלה פלצ'וק, יחד עם חברת הכנסת דליה איציק, תואר כבוד מטעם הארגון בטקס במלון יוקרתי בבוסטון. חגיגות המאה להדסה נערכו באוקטובר 2012בכל רחבי הארץ בסדרה של אירועים. השיא היה בהענקת פרס הנרייטה סולד לראש הממשלה נתניהו. אודרי שמרון, נציגת הארגון בארץ, היא אשתו של עו"ד דוד שמרון, פרקליטם של בני הזוג נתניהו ובן דודו של נתניהו.
לארי בלום, בכיר לשעבר בהדסה, לא התלהב מהשמחה. בנובמבר 2011 הוא נאלץ לעזוב את הדסה אחרי שהתגלה שהוא השתמש בכרטיס האשראי של הארגון למימון הוצאותיו הפרטיות. בלום הכה בחזרה. במכתב שהחליק מתחת לדלתותיהם של 200 נציגי מועצת המנהלים של הדסה, שהתכנסו בבית מלון בפאלם ביץ' בינואר 2012, כתב בלום שהוצאותיו הפרטיות הגיעו למאה דולר, בעוד פלצ'וק העבירה, בארבע שנות כהונתה, חפצים מדירה של הדסה לביתה הפרטי בסכום שבין 10,000 ל-20,000 דולר.
הוא אף טען שהיא חייבה את כרטיס האשראי של הדסה באלפי דולרים למימון יין ונסיעות פרטיות לפלורידה. על פי המכתב של בלום, נתן עצמה העניקה לתומכיה על חשבון הארגון טובות הנאה כמו שדרוג בטיסות ונסיעות לישראל כדי שיבחרו בה לנשיאה. בעקבות הפרשה, שנחשפה ב"פורוורד", מינתה נתן את עו"ד דניאל קרץ לבודק מטעם הדסה בפרשה.
באפריל 2012 כתב קרץ בדוח מפורט שלא נמצאו ראיות לטענות של בלום. הוא מסרב לחשוף את הדוח המלא. "מדובר בחיסיון בין עורך דין ללקוח, לאף אחד אין אינטרס לפרסם את הדוח", הוא אומר ל"מוספשבת" בשיחת טלפון ממשרדו בניו יורק. "אחרי שעברתי על אלפי מסמכים ושוחחתי עם כשני תריסר עדים, הגעתי למסקנה שאין בסיס לטענות של בלום. הבדיקה שלי הייתה מקיפה ועצמאית".
כמה עצמאית יכולה להיות בדיקה שממומנת על ידי הדסה?
"מישהו היה צריך לשלם לי. לא הייתי מסכן את האינטגריטי שלי תמורת שום תשלום. הדוח שלי היה אובייקטיבי".
"למרות כל הקשיים שעובר הארגון לאחרונה", טוען יו"ר הדירקטוריון לשעבר, "הן לעולם לא יוציאו את הדסה מהידיים שלהן. אם תיקחו לנשים האלה את הדסה, אין להן כלום. זה האליל שלהן. ל'הדסה אמריקה' אין קיום בלי בית החולים הדסה. הן לא יוותרו עליו".
אחרים טוענים שמדובר בצעצוע יקר, שנמצא תחת שליטתו של ארגון אמריקאי עשיר שלא תמיד יודע מה לעשות איתו. "אני מזמינה את מי שאומר דברים כאלה לעמוד מול נשיאת הדסה שמקדישה לבית החולים שבעה ימים בשבוע", אומרת אודרי שמרון, הנציגה של נשות הדסה בישראל. "חבל שאתם לא מבינים שהליקוי הגדול ביותר בא ממערכת הבריאות, שלא נתנה לנו לפתוח את ההסכמים מול קופות החולים, ובכך גרמה להגדלת הגירעון שלנו. כולם מאוד נחמדים איתנו, יושבים ומדברים, אבל גוררים אותנו חודשים".
יכול להיות שחברי הדירקטוריון האמריקאים, שלא מבינים את המנטליות הישראלית, הם אלה שאחראים לגירעון?
"הם לא מנהלים את בית החולים. הישראלים בדירקטוריון שמבינים את המנטליות הישראלית לא עזרו לנו, אלא קמו והתפטרו והשאירו אותנו לבד".
אתן לא מנהלות באופן רשמי, אבל בהדסה אומרים שאתן לא מהססות להיפגש עם מנהלי מחלקות מעל לראשי המנכ"לים.
"התורמות נכנסות לבית החולים ומדברות עם כולם. לא פעם מנהלי מחלקות מתקשרים אלינו באופן ישיר. את כל הטענות אנחנו מעבירות להנהלה".
למה בית חולים ישראלי צריך מגדל אשפוז כל כך מפואר, שהקמתו ואחזקתו יקרים באופן יוצא דופן?
"החזון שלנו הוא בתי חולים מודרניים. אנחנו שואפים להעלות את הרף של הרפואה במדינת ישראל, זה הפשע היחיד שלנו".
למה אתן לא מקימות ארגון ידידים ישראלי שיתרים בישראל כסף לבית החולים?
"אנחנו רוצות להתחיל להתרים כספים גם בישראל. אנחנו לא חושבות שצריך בשביל זה אגודת ידידים. נעשה את זה בעזרת אנשי מקצוע מתאימים".
בשנים האחרונות אתן שבות ומזכירות את הונאת מיידוף כסיבה לצמצום ההשקעה שלכן בבית החולים, אך לא מדברות על ההפסד שנגרם להשקעה שלכן בבורסה, בלי קשר למיידוף.
"אני מבקשת לשאול את הגאונים במדינת ישראל אם רק אנחנו הפסדנו במשבר המניות. יש לנו תיק השקעות, אנחנו מתייעצות עם טובי המומחים, וכמו רבים גם אנחנו הפסדנו, אם כי הרבה פחות מאשר מוסדות אחרים".
למה פיטרתם את ברודט, שנחשב יו"ר טוב?
"יש אצלנו תחלופה מובנית. הוא התבקש להישאר בדירקטוריון. נשיאת הדסה מתחלפת אחת לארבע שנים. ככה אנחנו פועלות, וכנראה שאנחנו פועלות לא רע. אנחנו הנחנו את התשתית של מערכת הבריאות בארץ. 330 אלף החברות שלנו הן הלובי החזק ביותר של ישראל בארצות הברית. אנחנו לא פועלות נגדכם. להפך, כולנו עם אחד, שותפים לגורל אחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם