איך תנצל איראן את ההסכם כדי לייצר פצצה?
עם פתיחת השיחות על הסכם הקבע, נרשמת פסימיות רבה בקרב נציגי המערב, על רקע הפערים הגדולים בין הצדדים. בניגוד לעמדת המעצמות, האיראנים יתעקשו שלא לוותר על מערך הצנטריפוגות, שיאפשר להם לפתח נשק גרעיני בתוך זמן קצר
בזירה הדיפלומטית שררה היום פסימיות רבה לקראת תחילת השיחות בווינה על הסכם הקבע בין איראן למעצמות, שאמור למנוע מהאיראנים לפתח נשק גרעיני. עוד לפני פתיחת השיחות שב והצהיר אתמול מנהיג העל של איראן, עלי חמינאי, כי הן ממילא "לא יובילו לשום מקום". אבל איש לא היה זקוק לדברי הכפירה שלו כדי לדעת שהפערים בין הצדדים עצומים.
בנובמבר האחרון, נחתם בז'נבה בין נציגי האיראנים והמעצמות על ההסכם שעליו עמלו במשך חודשים ארוכים. ההסכם, שכבר נכנס בינתיים לתוקף, העניק לאיראן הקלות בסנקציות בתמורה לפתיחת מתקניה הגרעיניים לפיקוח ולהפסקת העשרת האורניום לדרגות העשויות לשמש לצרכים צבאיים.
אבל מעבר לעובדה שמדובר היה בהסדר ביניים למשך חצי שנה בלבד, נותרו בו גם לא מעט סעיפים שנתונים לפרשנות, ומאפשרים לאיראנים לרמות את הקהילייה הבינלאומית. כך, בזמן שבמערב "שווק" ההסכם כהישג המאפשר לראשונה לפקח על תוכנית הגרעין האיראנית ולהביא להקפאתה, הרי שבאיראן התרברבו בכך שכופפו את המעצמות, ושלהלכה תוכנית הגרעין שלהם זכתה להכרה ולהכשר בינלאומיים.
הסכם הביניים, שממילא נתפס על ידי רבים כמעין הסכם שביתת נשק, הפך כך לאבן נגף בשיחות ההמשך שהתקיימו היום בז'נבה. הסכם הביניים קובע שאיראן תוכל בסופו של דבר להעשיר אורניום בהגבלות מסוימות ותוך פיקוח, כדי להבטיח שההעשרה תיעשה לצרכים אזרחיים בלבד.
אולם, כך נוצרו הפערים הגדולים בין הצדדים. בהסכם לא פורט על אילו הגבלות מדובר, על איזה פיקוח והאם יוכלו האיראנים להפעיל את 20 אלף הצנטריפוגות הקיימות או להסתפק רק באלפים מהן - כמות שעמה האמריקאים יכולים לחיות בשלום? האם יוכלו להכניס לשימוש צנטריפוגות מדור מתקדם יותר? אלו חלק מהשאלות הגדולות שעליהן צפויים הצדדים להתקוטט בכל הקשור להעשרת האורניום.
איש הבית הלבן לשעבר גארי סאמור, שהשתתף בסבבי השיחות הקודמים, אמר היום לסוכנות הידיעות אי-פי שהאיראנים מצדם אינם מתכוונים לוותר על מערך הצנטריפוגות הקיים, ועל היכולת להכניס לשימוש מערך משוכלל יותר של מתקנים להעשרת אורניום. אלא שהאמריקאים לא יוכלו לוותר בנקודה זו, משום שמערך כזה יאפשר לאיראנים להעשיר אורניום לדרגה ולכמות שתיתן להם ייצור נשק גרעיני בקלות רבה יחסית.
ישנם עוד פערים רבים נוספים, אבל ייתכן שהם קלים יותר לגישור – פורדו, למשל. היות שהמתקן הזה מבוצר היטב וחסין להתקפות אוויריות, דורשים האמריקאים והאירופים לנטרלו. האיראנים הצהירו כבר שלא יהיו מוכנים לסגור אף מתקן גרעיני, ולכן ייתכן שיצליחו להתפשר על הסבת ייעודו מבלי לסגור אותו. גם סביב מתקן המים הכבדים באראק שממנו אפשר לייצר פלוטוניום, קיימת מחלוקת הניתנת לגישור.
האיראנים טוענים שאינם יכולים להסב כבר את ייעודו לייצור "מים קלים", שבהם עושים שימוש, למשל, במתקנים גרעיניים לייצור חשמל. לטענתם, יהיה זה זול יותר להרוס את המתקן ולבנות אתר ייעודי לייצור "מים קלים", מאשר להסב את המתקן הקיים. אבל לדברי סאמור, נציגי המעצמות עשויים להציע לאיראן לסייע בהסבת המתקן.
לבסוף, נשאלת השאלה עד מתי תיאלץ איראן לפעול תחת זכוכית המגדלת של הקהילייה הבינלאומית, ומתי תידרש לפיקוח המקובל בשאר המדינות החתומות על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני.
האמריקאים והאירופים צפויים לדרוש שההסכם יהיה ארוך טווח, עד 25 שנה, בתקווה שעד אז יהיה שינוי משטר באיראן והשלטון החדש שיקום ברפובליקה האיסלאמית יוותר על שאיפותיו לפתח נשק גרעיני.
אולם, לדברי סאמור, הנציגים האיראנים במשא ומתן יתעקשו להגביל את ההסכם לחמש שנים בלבד, שלאחריהן יוכלו לפתח תוכנית גרעין אזרחית ללא ההגבלות המחמירות. אם יקבלו את מבוקשם, הם יוכלו בתסריט הזה לרענן ולהגדיל את מערך הצנטריפוגות שלהם בתוך שנים אחדות, להחזיר לייעודו את מתקן המים הכבדים באראק – ולהשקיע פחות אנרגיה בניסיון להסתיר את מאמציהם לפתח נשק גרעיני.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם