כך בגדנו: סוכני החטיבה היהודית בשב"כ נחשפים
מלכודת הדבש, הלחץ והבדידות הקשה. סוכנים שגויסו על ידי החטיבה היהודית בשב"כ מספרים על תהליך האיתור ותחושות הבגידה בחברים
במהלך החקירה נכנס לפתע לחדר אדם לבוש אזרחי. "סמכותי, גבוה, רחב", נזכר יהודה. הסמכותי קשר שיחה אגבית עם הנחקר הטרי, והם החליפו טלפונים. אחרי שבועיים הטלפון סלולרי של יהודה צלצל. "שלום יהודה, זה איתמר", הקדים הקול הלא מוכר והזמין את יהודה לפגישה בירושלים. "אל תביא איתך שום דבר ותבוא לבד", הזהיר "איתמר".
בשביל בחור הישיבה הצעיר שמעולם לא שירת בצבא, התפאורה הספיקה. "התחלתי להרגיש שאני סוכן חרש של הסי-איי-אי", הוא מודה. "הגעתי לבניין משרדים שומם. אני דופק בדלת, הוא פותח, מסתכל, הכול בסדר. לחצנו ידיים.
"הוא אמר לי: 'קוראים לי איתמר ואני ממשרד הביטחון, אני אחראי על הסדר בעיר העתיקה. לפעמים יש הפרות סדר, וזה יכול להיות מצד יהודים וגם מצד ערבים'. התחלתי להבין מה קורה ושאלתי אותו אם הוא מהמחלקה היהודית של השב"כ. הוא אמר לי 'תראה, אנחנו מהמחלקה היהודית אבל אנחנו מטפלים גם בלא יהודים. אנחנו מטפלים בכולם'. הוא ניסה לעדן את זה, כי יש להם שם רע בגבעות".
יהודה ביקש זמן. "הייתי ספקן ורציתי את טובת ההתיישבות", הוא מספר. אחרי שלושה ימים איתמר התקשר. "הוא אמר לי 'תראה, ההתיישבות היא טובה ואני בעדה, אבל החבר'ה האלה גורמים לנזק עצום. הם עושים בלגן והורסים לכולם. יש הרבה רבנים שתומכים בנו'. השתכנעתי והסכמתי לעבוד איתם".
הגיוס של יהודה היה רק קדימון לשנתיים של עבודה כסוכן החטיבה היהודית בשב"כ. מטבע הדברים מתמקדת החטיבה בפעילות הקשורה בהר הבית, בתושבי המאחזים, ב"תג מחיר". עשרות תושבים ביהודה ושומרון קיבלו בשנים האחרונות הצעות לשמש סוכנים מטעם שב"כ. יהודה הוא רק אחד מהם.
רק מעטים מעזים להיחשף בשמם, גם בחלוף שנים רבות. מבחינתם העבודה כסוכני שב"כ היא פצע פתוח. לראשונה הסכימו כמה מהם לשפוך אור על עבודת החטיבה היהודית של ארגון הביטחון: הגיוס, שיטות הפעולה, העבודה בשטח וההשלכות הנפשיות.
בשלב הראשון עוסקים במסירת מידע בסיסי. "בפגישה השנייה איתמר, המפעיל שלי, הוציא את המחשב, הראה לי כל מיני תמונות של חבר'ה שהיו איתם בעיות. הוא רצה שאני אזהה לו אנשים מסוימים, אתן לו רקע עליהם, מידע. לא 'ההוא מתכנן ככה וככה' אלא פרופיל מורחב על כל אחד, עד כמה הוא מסוכן וקיצוני, האם יש לו תכונות מנהיגות, מי הולך אחריו, מי החברים שלו, איפה הוא מסתובב, פרטים קטנים מאוד. מה סדר היום שלו, איפה הוא נמצא. כל פרט עניין אותם.
"בהמשך הוא נתן לי הוראה מעשית להתחבר לאנשים מסוימים ולהיות לידם. בשלבים מאוחרים יותר הוא אמר לי ללוות
את השיחות עם המפעיל נדרש יהודה לקיים רק ממקום שקט, עדיף מהבית, ובכל מקרה לא בצורה מחשידה. "הוא תמיד היה מזהיר אותי", מספר יהודה. "הסודיות שם היא ממדרגה ראשונה. אינספור אזהרות. 'יהודה, אתה לבד? אף אחד לא שומע?' פעם הוא צעק עליי כי דיברתי איתו מהאוטובוס. "בחיים אל תעשה את זה.
"בחיים אני לא רוצה לשמוע שאתה מדבר איתי מהאוטובוס. אתה לא יכול לדעת מי נמצא לידך". אנשים שם חשדניים מאוד, אז הוא לימד אותי כל מיני שיטות. למשל, לקרוא לו בשיחות טלפון "אבא"'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם