שלום לנין: המדינה האחרונה שתקועה במלחמה הקרה
נשים בתפקידי מפתח בממשלה ונבחרת כדורגל מצליחה: הצצה נדירה לחיים באחד השרידים המרתקים של ברית המועצות
בטרנסניסטריה מעריצים את העמדות הפוליטיות של לנין וסטלין. היא מתהדרת במועדון כדורגל עשיר להפליא, "שריף טירספול", שהוקם בידי קציני קג"ב ומתעתד לנצח בליגת האלופות, ובניקולאי גונצ'רנקו, גנרל לשעבר בצבא האדום, שבבעלותו גן חיות פרטי ובו נחשי אנקונדה המסתובבים חופשי. כל זה נשמע לקוח מסרטי ג'יימס בונד, אבל לא מדובר פה בהזיה פרועה על המלחמה הקרה, אלא במדינה עם חוקים, ממשלה, מטבע וצבא משלה.
בוואקום שנוצר אחרי התפרקות ברית המועצות ב-1991, התפצלה טרנסניסטריה הזעירה ממולדובה, הנוטה למערב, במלחמת "עצמאות" עקובה מדם שפרצה עקב סיבות כלכליות ופוליטיות גם יחד. הכוח הרוסי לשמירת השלום התערב בניסיון להפסיק את ההרג, אולם עברו 20 שנה והחיילים עדיין שם. היום אוליגרכים מוסקבאים הם הבעלים של כמעט כל דבר בעל ערך במקום. כ-75 אחוזים מהתקציב של טרנסניסטריה מגיעים מסובסידיות רוסיות ישירות או עקיפות, ואומרים שאנשי הממשל בחבל הם אנשי השירות החשאי הרוסי. אין זה מפתיע, אם כך, ששום מדינה בעולם אינה מכירה ב"עצמאותה" של טרנסניסטריה.
אבל עכשיו טרנסניסטריה מעוניינת בשינוי תדמית. שעות ספורות בלבד לאחר שנשיא טרנסניסטריה יבגני שבצ' וק נכנס לתפקידו, הוא פיטר עשרות ביורוקרטים נוקשים ואנשי נומנקלטורה (האליטה של בריה"מ לשעבר), והחליף אותם באנשים משלו. כלומר, בנשים. שרת החוץ שלו, שטנסקי, הייתה אז בת 34 (מקורות באופוזיציה טוענים שהיא גם המאהבת שלו). שרת המשפטים החדשה, מריה מלניק, בדיוק חגגה את יום הולדתה ה-30. אלנה שולגה בת ה-32 מונתה לתפקיד שרת הפיתוח הכלכלי. המנכ"לית החדשה של הטלוויזיה הממלכתית, אירינה דמנטייבה, היא עלמה סמוקת לחיים בת 28. לממשלה הזאת הצטרפו בהמשך גם שרת האוצר אלנה גירצול, בת ה-34, ושרת הבריאות בת ה-28 טטיאנה סקריפניק.
פרט לגיוס מומחיותן ואנרגיית החיים השופעת של הנשים הצעירות הללו, מטרתו של הנשיא הייתה גם לשדרג את התדמית של הרפובליקה ולהפוך אותה לסקסית יותר בחו"ל. הוא רצה שהברק שלהן יטשטש את צללי העבר. אם לשפוט לפי המספר הגדל של דיפלומטים גברים אירופים שמתייצבים בתור כדי לפגוש את השרות החדשות, נראה שהמהפך של הנשיא הצליח.
כמוהו הצליח גם מסע יחסי הציבור האישי של נינה שטנסקי בפייסבוק. "בוקר טוב, חברים, מדינות, יבשות שיהיה לכם שבוע נפלא. הלוואי שכל החדשות יהיו טובות, שהקרה החורפית תהיה תמיד טובה, ושכל הפגישות יהיו חמימות", כתבה זמן קצר לאחר שמונתה לתפקיד.
"כל הכבוד, אדוני הנשיא לא כל פוליטיקאי יכול להתגאות בפתיחות דמוגרפית כזו". היא בירכה את שותפה הפוליטי בפוסט לרגל ניצחונו בבחירות. מתוך אופוריה היא פנתה לתושבי עיר הבירה וכתבה: "תושבי טירספול אנא גלו לי: איפה בטירספול כיף להחליק בגלגיליות? " בפוסט אחר כתבה: "צופה באירוויזיון. השוודים האלו פשוט העיפו אותי מגניב".
הפוסטים הישירים והקצרצרים של שטנסקי - שעוסקים באהבתה לאופנה, לאפייה ביתית ולסיידר האירי של "מגנרס" - וההערות הרציניות שלה בנושאי מסחר ופוליטיקה מכוונים ליצירת התחושה שהמדינה הדמוי-סובייטית הזאת היא מודרנית, ושהפוליטיקאים שלה נגישים ואורבנים. אחרי שהשתתפה בכנס הביטחון של מינכן התוודתה שטנסקי על תשוקתה למרציפן גרמני. במהלך טיול בצפון אירלנד (במימון משרד החוץ) היא שפכה מחמאות על עצי חג-המולד האיריים. ברשימה הלייקים שלה נכללים דפי הפייסבוק של שאנל, אסקווייר רוסיה, וכמובן - ולדימיר פוטין.
לפני השימוש הפוליטי הזה בפייסבוק נדמה היה שטרנסניסטריה היא מקום שקפא בזמן, מובלעת רוסית ש-800 ק"מ מפרידים בינה ובין אמא רוסיה. אפילו כיום חייליה מצדיעים לפטיש ולמגל במצעדים פטריוטיים.
במרוצת שני העשורים מאז מלחמת "העצמאות" שלה, טרנסניסטריה קנתה לה שם כעיר מקלט למבריחים. בני אדם, אלכוהול וסיגריות חלחלו דרך גבולותיה הפרוצים. כמויות כה גדולות של עוף יובאו אליה ללא מכס והועברו אחר כך בסתר לאוקראינה, עד שנראה שצריכת העוף לתושב בטרנסניסטריה היא 60 ק"ג בשנה. כ-40,000 טונות מהנשק והתחמושת הסובייטיים הישנים שאוחסנו בה בעבר צצו והופיעו במדינות הבלקן, בצ'צ'ניה ואפילו ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
במהלך השנים ההן הייתה טרנסניסטריה תחת הנהגתו של איגור סמירנוב, מנהל מפעל יליד רוסיה. הוא קידם בזרועות פתוחות את הכוח הרוסי לשמירת השלום שנשלח ממוסקבה, וגם הציע לעשות בייביסיטר לטילים שלהם. אף לא אחד מארבעת ניצחונותיו בבחירות קיבל הכרה בשאר העולם, ובסוף 2011 הוא איבד את כוחו כשבאופן בלתי צפוי הקרמלין הביע מפורשות את חוסר אמונו במנהיג הטרנסניסטרי. לאחר שהובס הוא הרס את המשרד שלו וצעק על עוזריו: "אמרתם שאני אנצח. אמרתם שאני הוא המנצח". סיסמת הבחירות שלו הייתה "את המולדת לא מוכרים", והיא נכונה רק משום שהמולדת הזאת כבר נמכרה.
בזמן כהונתו ריפד סמירנוב היטב את כיסיו ואת כיסי בני משפחתו והחביבים בשותפיו. בנו הבכור ולדימיר היה ראש רשות המכס. בנו הצעיר אולג היה חבר המועצה הנשיאותית. גם הוא, כמו אביו, עמד בקשרים קרובים עם העסק החזק ביותר במדינה: "שריף".
המונופול המוחלט כמעט של "שריף" זכה להגנתו של סמירנוב, אבל הזמן חלף ואפשרויות הניצול בשוק הביתי הלכו ואזלו. מצבה המדיני המעורפל של טרנסניסטריה האט את גדילת החברה. לבסוף, בסיועה של חברת "שריף", הוקמה מפלגה פוליטית חדשה. מנהיגה הצעיר והכריזמטי, יבגני שבצ' וק, איים על סמכותו של סמירנוב. שבצ'וק, כמו מחצית מחברי הסובייט העליון (לפחות), כיהן בתפקיד ניהולי בחברת "שריף" בזמן זה או אחר. ב-2012 הוא תפס את מקומו של סמירנוב כנשיא.
נסעתי ברחוב משובש בטירספול. מתחת לקשת גדולה ותכולה שעליה מתנוסס כוכב "שריף" צהוב עמד שומר במדים הדורים שהנחה אותי לעבר כביש גישה מרוצף אבנים בסגנון הוליוודי נוצץ. נהגתי ברחבי השטח המטופח ומכוניתי חלפה ליד ערוגות פרחים מעוצבות ככוכבים, בסמוך למגרשי אימונים, ואל עבר האצטדיון.
מול מלון חמישה כוכבים חדש ניצבו עצי גינה מעוצבים שתרמו לתחושה הסוריאליסטית, כאילו מדובר בנווה מדבר מעולם אחר. מתחם הספורט וקבוצת הכדורגל של "שריף" עלו יותר מ-200 מיליון אירו. במקום יש שלושה מגרשים עם תו תקן של אופ"א, שבתפוסה מלאה יאכלסו עשירית מאוכלוסיית טרנסניסטריה.
"למה כדורגל?" אומר פיוטר ליאליוק, לשעבר מפקד המשטרה הפלילית של טרנסניסטריה וכיום מנהל המתחם. "כי כדורגל הוא שגריר השלום. אחרי התמוטטות ברית המועצות החלטנו להשקיע את כספנו בשגריר השלום". מאחוריו , באולם הפנימי הגדול, מתאמנות שש קבוצות בגילאים שונים. "פיקחתי על הפרויקט מתחילתו", מספר ליאליוק. "אני זוכר את הימים שהיה כאן רק מגרש פשוט. עכשיו הקמנו פה ממלכה של כדורגל".
למען האמת, טרנסניסטריה היא כסף קטן במאבק בין אירופה לרוסיה. הכסף הגדול הוא אוקראינה, שנמצאת מעבר לגבול המזרחי שלה. בנובמבר שעבר פרשה קייב מהסכם יסוד האיחוד האירופי, ומפגינים יצאו לרחובות והאשימו את הממשלה בכניעה ללחץ הרוסי. עכשיו נראה סביר שטרנסניסטריה, ואולי גם אחותה החורגת מולדובה, יישאבו אל האיחוד האירו-אסייתי של פוטין. משכורת חודשית ממוצעת בטרנסניסטריה עומדת על 150 אירו. האוכלוסייה מונה כיום כחצי מיליון בני אדם, שליש מהם ממוצא מולדבי, שליש ממוצא אוקראיני והשליש הנותר ממוצא רוסי.
אבל במרוצת שני העשורים האחרונים ירד מניין האוכלוסין בחצי. במהלך 12 החודשים האחרונים, לפחות אב אחד, אם אחת, בן או בת, מתוך 40 אחוזים מהמשפחות במדינה, עברו לחו"ל כדי לעבוד. בניסיון להגדיל את הכנסות המדינה הועלו מחירי הגז, אבל הדבר הביא לתוצאה הפוכה: תעשיית המתכת במדינה ומפעל המלט בריבניטה נכנסו להקפאה עמוקה. מפעל המלט ותעשיית המתכת אחראים ל-60 אחוזים מהתפוקה התעשייתית במדינה.
ביליתי חודש שלם בטרנסניסטריה בחברת הצלם ניק דנציגר, במחקר לקראת כתיבת הספר שלנו: Transnistria USSR: Heroic Adventures in Back in the ("בחזרה לברית המועצות: הרפתקאות הירואיות בטרנסניסטריה"). נפגשנו שם עם פוליטיקאים ואנשי עסקים, אבל פגשנו גם אזרחים רגילים. פגשנו את מורי בית הספר הצייתנים, שכבר 30 שנה לא קיבלו ספרי לימוד חדשים. פגשנו את מפעילי המכונות שייצרו את הכבלים לתחנת הכוח הגרעינית בעיר בושהאר שבאיראן. פגשנו גמלאים, חברי קולחוז לשעבר, שסופרים את "פנסיית פוטין" שלהם (תשעה אירו שהם משלשלים לכיסם אחת לחודש), בעודם מהללים את הקרמלין ושומרים את תלונותיהם לעצמם.
לאורך רחובות נרקבים בכפרים סבתות גוררות מזחלות ועליהן מחבצות ביתיות מלאות במי שתייה מהבאר. בנותיהן מוכרות פטריות מוחמצות מתוך בתים עטויי לילך עם גגות מפח גלי, ובניהן המובטלים והשיכורים משיקים כוסות מתחת לפסל של איכרה איקונית, המצמידה אלומת חיטה אל שדיה המלאים.
אבל נינה שטנסקי לא רואה כך את עתיד מדינתה. טרנסניסטריה מתוארת באופן מוטעה, היא חוזרת וטוענת, כצינור להעברת נשק, להברחת סמים ולסחר בבני אדם. "הדימוי המרושע הזה" חייב להשתנות, היא מתעקשת. "בני עמי ממתינים כיום להסדר כלשהו, למערך ערבונות בינלאומי כלשהו". היא מצמידה את ידיה זו לזו וטוענת שהדרך היחידה להתקדם היא "מציאת פתרון לסטטוס הבלתי מוכר של מדינתי".
במוסקבה רוצים להגביל את השפעתה של אירופה באזור. הם שומרים על אחיזתם בטרנסניסטריה בכך שהם מעניקים לה גז בחינם ומושכים אותה אל האיחוד האירואסייתי, אבל הם לא הולכים רחוק עד כדי הכרה בטרנסניסטריה כמדינה. כך יוצא בעצם שהם משתמשים בה ככלי שרת למימוש יעדיהם הפוליטיים. נראה כי שטנסקי והפוליטיקאים הצעירים האחרים עושים מאמצים כנים להתמודד עם המצב הכלכלי הגרוע, להוריד את רמת השחיתות, אפילו להגביל את זכויות היתר של "שריף". ולמרות כל זאת, טרנסניסטריה שלהם נותרת חסרת הכרה בינלאומית וחסרת שליטה על התעשיות החשובות ביותר שלה. אלו הן העובדות היבשות, ששום פוסט בפייסבוק לא יצליח לטייח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם