כיצד באמת תפקד ג'ון קרי במלחמת ויאטנם
מזכיר המדינה האמריקאי מרבה להזכיר את חלקו בלחימה בלב הג'ונגל האסייתי. אך מסתבר שרבים שלחמו לצידו, רואים בו בוגד
בראיון ל"ניו יורק טיימס" כינה את המועמד לנשיאות "שקרן" והסביר שהוא לא יכול לשאת את העובדה שחייל בגד בחבריו. קרי הפסיד לבסוף באותן בחירות לג'ורג' בוש.
בעשר השנים שחלפו מאז הספיקה התקשורת האמריקאית לגלות שחלק מהקמפיין של הארגון מומן על ידי תומכים של המפלגה הרפובליקנית, אולם הופמן עדיין מוכן להצהיר תחת כל עץ רענן שקרי שקרן.
לארי תורלואו זועם לא פחות. "אני שונא את קרי", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו בקנזס. במלחמת וייטנאם תורלואו היה מפקד סירת משמר לצדו של קרי. "אין לי כבוד אליו. בעיניי הוא אותו קצין צעיר שהכרתי בווייטנאם לפני 40 שנה, הוא לא השתנה. הוא אוהב להופיע מול המצלמות, ומה שחשוב לו זה אך ורק המעמד שלו.
"יש אנשים שחושבים שראוי שהוא יהיה הנשיא הבא, אבל אני חושש כשאני רואה אותו במזרח התיכון. אם הוא באמת רציני לגבי תהליך השלום ומוכן להבטיח לישראל שארצות הברית תמשיך לתמוך בה, הכל בסדר. אבל אם הוא רק רוצה להופיע מול המצלמות ולהגיד לכל אחד את מה שהוא רוצה לשמוע, אני מאוד חושש. בכל פעם שאני רואה אותו בטלוויזיה אני מרגיש רע".
קרי היה סגן צעיר במלחמת וייטנאם. הוא שימש מפקד סירת משמר שפטרלה לאורך נהר המקונג, ואף זכה בחמישה עיטורים על חלקו בלחימה - שלושה עיטורי "לב הארגמן", עיטור "כוכב הכסף" ועיטור "כוכב הברונזה". בשבועות האחרונים הזכיר את המלחמה בכמה הזדמנויות, ואף השווה בינה לבין הסכסוך במזרח התיכון.
בדצמבר ביקר בווייטנאם וסייר בדלתא של הנהר שבסמוך לו הוצב. "אני מרגיש מוזר", אמר מזכיר המדינה האמריקאי לעיתונאים שהצטרפו לסיור. "היום אני עד לדרך ששתי האומות (ארצות הברית ווייטנאם; של"ד) עברו יחדיו". במסיבת עיתונאים שנערכה בינואר אמר קרי שניתן להגיע להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, בדיוק כפי שקרה בין ארצות הברית לווייטנאם. "הייתי חייל צעיר כשלחמתי שם, וזו ההוכחה שלמרות העבר המכאיב, יריבים מפעם יכולים להיות שותפים ליום חדש ושאתגרי ההיסטוריה יכולים להיות הזדמנות לתקופה חדשה".
בפברואר שב קרי ודיבר על מלחמת וייטנאם, הפעם בוועידת הביטחון במינכן. קרי הזהיר שם מהתוצאות החמורות הצפויות במקרה של כישלון שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים. נפתלי בנט אמר בתגובה שהוא מצפה שידידי ישראל יעמדו לצדה. קרי לא נשאר חייב, ובראיון לסי-אן-אן העביר מסר לכל מי שמתח עליו ביקורת ושילב בו התייחסות - ניחשתם נכון - למלחמת וייטנאם. "בעבר הותקפתי על ידי כדורים אמיתיים", אמר. "אני לא חושש ממילים".
"כמוכם, גם אנחנו תוהים אם קרי יפיח חיים בתהליך השלום", אומר לנדן תורן, גיסו לשעבר של קרי, אחי אשתו הראשונה ג'וליה תורן, שנפטרה לפני שמונה שנים. "אולם בגלל הרגישות של הנושא והרגע המסוים שבו הגעת אליי, אני סבור שכדאי שלא אדבר על זה עם התקשורת", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו בשלדון, קרוליינה הדרומית.
"אני לא מתפלא שקרי מזכיר לאחרונה את מלחמת וייטנאם בתכיפות", אומר פרופ' איתן גלבוע מאוניברסיטת בר-אילן. "הניסיון שלו בווייטנאם הפך אותו לפציפיסט ועד היום מהווה מניע חשוב בהתנהלות שלו. פיקוד על סירת משמר ששטה לאורך המקונג וחשופה לירי בהחלט יכול ליצור טראומה.
"לאחרונה נמתחת עליו הרבה ביקורת. טוענים שכתוצאה מהשקפת העולם שלו הוא עושה יותר מדי ויתורים בסוריה, באיראן ובסכסוך הישראלי-פלסטיני. אני לא בטוח שנכון עבורו לחזור להיסטוריה האישית שלו מפני שזה יכפיל את הביקורת עליו. יעלון עשה שטות כשאמר לציטוט ש'קרי אובססיבי', אבל נראה שאכן יש אצלו מידה של אובססיביות, שכפי הנראה נובעת מווייטנאם".
אדריאן לונסדייל, שהיה מפקדו של קרי בווייטנאם, מציע לא להשליך מהניסיון בווייטנאם על המזרח התיכון. "אסור לשכוח שקרי הוא פוליטיקאי אמריקאי ופטריוט אמריקאי ושהוא יעשה במזרח התיכון את מה שטוב לאינטרסים האמריקאיים, בלי שום קשר לווייטנאם", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו במסצ'וסטס.
ג'ון קרי הגיע לווייטנאם ב-17 בנובמבר 1968 ועזב בתחילת אפריל 1969 הודות לזכייתו בעיטור לב הארגמן השלישי. לפי הכללים שהיו נהוגים בווייטנאם, חייל שזכה בשלושה עיטורי לב הארגמן היה רשאי לשוב לארצות הברית. כאן המקום לציין שהעיטור הנ"ל אינו מעיד על גבורה או אומץ יוצאי דופן, אלא על פציעה תחת אש. ההערכה היא שמתוך כחצי מיליון חיילים אמריקאים שנלחמו בווייטנאם, למעלה מ-200 אלף זכו בו.
"לא פגשתי אף חייל חי"ר שלא זכה בעיטור", אומר ג'ק פסטור, ששימש במהלך המלחמה כקצין בחטיבת החי"ר 199 וכיום מתגורר בקיבוץ כפר המכבי. "הרי אין כמעט חייל שלא נפצע בווייטנאם - קיבל שריטה או רסיס". תחקירים רבים בתקשורת האמריקאית, כמו גם שלושה ספרי עיון שראו אור, עסקו בהתנהלותו של קרי במלחמה.
המחלוקת התגלעה סביב טענתם של כמה מוותיקי וייטנאם, שלפיה קרי לא היה גיבור, אלא להפך - קצין שבגד בחבריו בעצם גינויו את המלחמה בעדות בפני הקונגרס ב-1971, זאת בשעה שחבריו עדיין נלחמים בג'ונגל הווייטנאמי. אחרים, לעומתם, מעריצים את קרי עד היום. "הייתי המפקד שלו", אומר אדריאן לונסדייל, "אני מכיר אותו. לדעתי הוא היה גיבור, הוא ביצע את עבודתו לשביעות רצוני ועשה את המוטל עליו היטב.
"תמכתי בו כשוותיקי המלחמה יצאו נגדו. אומנם אני רפובליקני, אבל יש לי הערכה וכבוד אליו. הוא בחור טוב, אם כי אסור לשכוח שהוא פוליטיקאי שיעשה את מה שהוא צריך לעשות כדי להתקדם. כבר בווייטנאם הוא היה שאפתן".
אלא ששבועיים אחרי שקרי נחת על אדמת אסיה, פקודת המבצע הנוגעת לסירות הסיור השתנתה, והצבא הכריז על מבצע "אדוני הים" שנועד להפוך אותן לפיתיון שיפחיד את המקומיים ויגרום להם להתקומם נגד הווייטקונג. אזור הדלתא של נהר המקונג הוכרז כאזור ירי חופשי שאפשר לחיילים האמריקאים לירות על כל אדם שנחשד כלוחם וייטקונג. בעיטור לב הארגמן הראשון קרי זכה שבועיים אחרי שהגיע לווייטנאם.
ב-2 בדצמבר הוא יצא לפטרול הראשון שלו לאורך אחת התעלות של נהר המקונג, ובסמוך לחצות גילו אנשי הצוות שלו סירת דייגים וייטנאמית. קרי ירה זיקוק שהיה אמור לשמש סימן לאנשי הצוות שלו להתחיל לירות לעבר הסירה הווייטנאמית ונפצע פציעה קלה בזרוע, כפי הנראה משברי מטח הירי שלו עצמו. הפציעה זיכתה אותו בלב הארגמן הראשון, אף שאין הוכחה לכך שאנשי הסירה הווייטנאמית ירו לעבר סירת המשמר האמריקאית ושקרי השתתף בקרב (עיטור לב הארגמן ניתן אך ורק לחיילים שנפצעו מפעולת האויב).
גרנט היבארד, שהיה מפקדו של קרי בפעולה וסירב להעניק לו את לב הארגמן, טען שהפציעה הייתה כה קלה עד שנראתה כמו שריטה של ציפורן. התקשורת האמריקאית אף טענה שקרי קיבל את העיטור בגלל קשריו הטובים עם משפחת קנדי. דגלאס ברינקלי, מחבר הביוגרפיה על קרי, "מסע החובה", חשף באפריל 2004 באתר האינטרנט "סלון" את ממצאי הדוח הרפואי של האירוע: נקבע שם שרסיס הוצא מזרועו השמאלית של קרי מעל למרפק.
ברינקלי אף טוען שהפציעה אירעה במהלך פעולה של האויב וכי רק אידיוט או אדם צנוע באופן מיוחד לא היה מבקש את העיטור בעקבותיה. "וקרי לא היה זה ואף לא זה". בתחקיר ב"ניו יורק טיימס", בספטמבר 2004, כתב ניקולס קריסטוף, מבכירי כותבי העיתון, שאיש אינו יודע מאין הגיע הרסיס שגרם לפציעתו של קרי. "יכול להיות שמותחי הביקורת צודקים", הוא כתב. ביל זלדוניס, חייל שנטל חלק בפטרול, אמר לקריסטוף שהוא לא חושב שהפציעה נגרמה מהירי של קרי.
את עיטורי לב הארגמן השני והשלישי, כותב קריסטוף, קרי קיבל על פי כל הכללים. את העיטור השני הוא קיבל אחרי שנפצע ב-20 בפברואר 1969 מרסיס ברגלו השמאלית; פטרול זיהה שלושה בני אדם לבושים בשחור על החוף, וקרי נפצע בחילופי הירי. על פי התחקיר של קראניש ב"בוסטון גלוב", דוח של הצי מתח ביקורת על החלטת אנשי הצוות של סירות המשמר לירות על מטרות מזדמנות באזור. הירי אומנם לא הוביל לאבדות בנפש, אבל מאות קילוגרמים של אורז, כמה בקתות ועשרות סירות דיג הושמדו.
שמונה ימים אחר כך השתתף קרי בפעולה שהעניקה לו את עיטור כוכב הכסף. סירת המשמר בפיקודו העבירה חיילים דרום וייטנאמים במעלה נהר הדונג קאנג. אחרי שהחיילים ירדו לחוף, נורתה אש לעבר הסירה. לפי תחקיר במגזין "קאונטרפאנץ'", קרי הפנה את הסירה לעבר מקור הירי וירד לחוף עם מכונות הירייה של הסירה. בכך עבר על הוראות הצבא שאסרו על ירידה לחוף מחשש לשלומם של אנשי הצוות. "רצינו לוודא שירינו באיש הווייטקונג", הסביר מייקל מדיירוס, שלחם בצוות של קרי, לברינקלי את הרעיון מאחורי המהלך.
בראיון ל"ניו יורק טיימס" ב-1996 קרי הרחיב על הפרשה ותיאר גם היתקלות בחייל וייטקונג חמוש במטול. "מאיזושהי סיבה", אמר קרי. "החייל החליט לא לירות, הסתובב וברח. אם הוא היה יורה, כולנו היינו מתים". שניים מאנשי הצוות, מדיירוס וטומי בילודאו, אמרו שהחייל לא ירה מפני שלא טען את המטול. בראיון ל"בוסטון גלוב" אמר בילודאו שהוא ירה ברגליו של החייל, החייל נפצע באורח אנוש, קרי ירה בו וגרם למותו. מדיירוס, שגויס לקמפיין הבחירות של קרי, אמר שהחייל כיוון לעברם את המטול. הוא לא ירה, קרי הרג אותו.
המחלוקת לא הסתיימה בזה. בארגון "ותיקי סירות המשמר למען האמת", זה שזוהה עם המפלגה הרפובליקנית, טענו שההרוג היה נער. אולם פרד שורט, שהיה עד לאירוע, אמר לקריסטוף מ"הניו יורק טיימס" שקרי נכנס ליער כדי להציל את חיי אנשיו; החייל התכוון לירות לעבר הסירה, "ולולא קרי לא הייתי חי היום", אמר שורט.
וויליאם רוד, שהיה עד לאירוע ולימים שימש כעורך ב"שיקאגו טריביון", טען שקרי וצוותו נתקלו באש כבדה ושקרי הרג אדם מבוגר שהיה לבוש בבגדי הווייטקונג, ולא נער כפי שטענו בארגון "ותיקי הסירות". אפילו הופמן, אחד המתנגדים הקולניים לקרי, אמר שהפעולה דרשה אומץ. "אני מעריך את זה", אמר לקראניש מ"הבוסטון גלוב". את כוכב הברונזה ואת עיטור לב הארגמן השלישי קרי קיבל בפעולה ב-13 במרס 1969.
הוא זכה בעיטורים אחרי שמשה מהמים קצין שסירתו נפגעה ממוקש. קרי נפצע בזרועו מההדף, ותחת אש כבדה ניווט את סירתו לעבר ג'ים רסמן, הקצין שנפגע, וחילץ אותו. בארגון "ותיקי סירות המשמר" טענו שבמהלך החילוץ לא נורתה לעבר הסירה של קרי אש אויב. לארי תורלואו, שהיה מפקד הפטרול וזכה אף הוא בעיטור הברונזה, אמר גם כן ל"וושינגטון פוסט" שלא שמע ירי של האויב. מנגד, וויליאם רוד ורסמן, שאף המליץ על הענקת כוכב הברונזה לקרי, אמרו שהסירה נתקלה בירי.
אירוע נוסף שזכה לאורך השנים לסיקור נרחב בתקשורת האמריקאית התרחש ב-20 בינואר 1969. סירה בפיקודו של קרי הבחינה בסירת דייגים וייטנאמית, וקרי ציווה לפתוח באש לעברה. בתגובה, סירת הדייגים נעצרה, וקרי, מלווה באנשי צוותו, עלה עליה. הוא מצא שם אישה האוחזת בתינוק, ולידה גופתו של נער צעיר מנוקבת בכדורים.
"פניו של הילד יישארו עמי לכל חיי", אמר קרי לדגלאס ברינקלי. לקראניש מ"הבוסטון גלוב" הוא אמר שאנשי צוותו הצילו את האישה והעבירו אותה לתשאול על ספינת הצי. הוא לא הספיק לראות אם היא הסתירה כלי נשק, ולכן אינו יודע אם נשקפה לו ולאנשי צוותו סכנה אמיתית. "זה מכעיס", הוא אמר. "אבל הווייטקונג השתמשו בנשים ובילדים. מי יודע מה הם הסתירו מתחת לשקי האורז?"
צפו: סרטון של סי-בי-אס מהמלחמה
הכל היה חוקי, אמר ביל זלדוניס, אחד מאנשי הצוות של קרי. "אמרנו להם לעצור, וכשהתחלנו לירות אנשים התחילו לקפוץ מהסירה. הקצין שלי פקד עליי לירות. אחר כך מצאנו על הסירה גופה של נער בן 15, אבל שם נערים בני 15 היו חיילים". כשלושה שבועות אחרי שקיבל את עיטור כוכב הברונזה קרי עזב את וייטנאם. "המשמעות של העזיבה המוקדמת", כתב קראניש. "היא שעזב את אנשי הצוות שלו, שעברו ביחד איתו קרבות דמים. לזכותו ייאמר שארגן להם שירות נוח יותר". אבל כמה ימים אחרי שקרי עזב נהרג אחד מחבריו, דונלד דרוז.
מווייטנאם קרי עבר לברוקלין, שם שימש עוזרו האישי של האדמירל וולטר שלך. בינואר 1970 השתחרר מהצבא ושירת במילואים עד 1978. בתחילת שנות ה-70 הצטרף לתנועת המחאה נגד מלחמת וייטנאם, וב-22 באפריל 1971 קרי היה החייל הראשון שהעיד בפני הסנאט על שירותו הצבאי בווייטנאם. "אני כאן לא כג'ון קרי", הוא אמר בתחילת נאומו. "אלא כחבר בקבוצה של אלף ותיקי המלחמה שמייצגים קבוצה גדולה יותר".
הוא דיבר על פשעי המלחמה שמתבצעים בווייטנאם על בסיס יומיומי. מעדויות החיילים, הוא אמר, עולה שהם אנסו, חתכו אוזניים וכרתו ראשים, חשמלו איברי מין, פוצצו גופות, ירו באזרחים, בזזו כפרים בסגנון המזכיר את ג'ינגיס חאן, ירו בכבשים ובכלבים לשם השעשוע, הרעילו מלאי של מזון. "יכולנו לשתוק", הוא אמר. "יכולנו לא לספר מה קורה בווייטנאם, אולם הפשעים האלה מסכנים אותנו, לא את הקומוניסטים.
"אנחנו כאן כדי לשאול: היכן המנהיגים של המדינה?". עד היום תורלואו לא מסוגל לסלוח לקרי על הנאום. "הוא תיאר אותנו כפושעי מלחמה", הוא אומר. "הוא סובב את מה שעשינו ומחה נגד המלחמה על חשבוננו". מיכאל חי מקיבוץ עין דור, ששירת בווייטנאם בחיל הקשר, זוכר את נאומו של קרי כרגע של התעלות. "חזרתי מהמלחמה מבולבל, לא ידעתי איפה הצפון, הרגשתי שמשהו רע קרה שם, אבל לא הצלחתי לנסח את זה.
"לקרי היה הרבה אומץ לצאת נגד המלחמה אחרי שהוא שירת בווייטנאם. זה דורש אומץ גדול להגיד שאין צדק במלחמה. לא קל להגיד: 'היינו במלחמה אבל טעינו'. אני מעריך אותו שהוא עשה את זה. אני לא בטוח שהוא היה גיבור, אבל הוא עשה את שלו, ועוד איך. הוא בהחלט יכול להתגאות במה שהוא עשה שם. הלוואי שילדינו לא יצטרכו יותר לעשות את מה שאנחנו עשינו בווייטנאם. אני מתאר לעצמי שזאת הסיבה שהוא טורח כאן באזור על הסכם שלום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם