הנתונים מוכיחים: מעמד הביניים הישראלי כבר מת
מחירי המזון והדיור רק עולים בזמן שתלושי המשכורת תקועים, הישראלים קונים פחות בסופרמרקט ויצרני המזון בפאניקה
בחסות התנומה שהשתלטה על החברה הישראלית, תנומת הלוחם, הן שאפו "לפצות את עצמן" על שנתיים קשות שבהן ממש נאלצו להיות תחרותיות. באורח מעניין פורסמו השבוע נתוניה של שופרסל לרבעון הרביעי של 2013, עם גידול של 39 אחוז ברווח אל מול הרבעון המקביל ב-2012, ובסך הכל 78 מיליון שקל. באופן כמעט רשמי, בידיעות שתיארו את ההצלחה הגדולה הזו נכתב כי העלייה ברווחיות היא תוצאה של "העלאת מחירים וצמצום מבצעי מכירות".
האם הרווחיות שלכם עלתה? האם המשכורת שלכם צמחה השנה בשישה אחוזים? נראה שלא. כי השכר הישראלי ממשיך להיות קפוא למדי. המשק פרח וצמח בשנים האחרונות. המחירים גאו, מהנדל"ן ועד מחירי מוצרים בסיסיים בסופרמרקט, אך המשכורות לא זזו. על הדרך שבה מעמד הביניים נבזז באורח עקבי, יסודי ומתוכנן כתבתי כאן פעמים רבות - לפני המחאה ואחריה. הביזה הזו מתרחשת בחסות של מציאות מדומה, מציאות של כלכלת מושבת המטעים ששמה ישראל.
במציאות הזו יש תחרות, אבל בכאילו. אנשים יכולים לבחור במוצרים שהם קונים, אבל בשי"ן קו"ף רי"ש. הרי 45 אחוז משוק המזון הישראלי נשלטים בידי ארבע חברות ענק שמכתיבות את המחירים כמעט ללא עוררין. יש גם "תחרות" בשוק הנדל"ן, שחוגג על חינגה גדולה של אשראי משכנתאות מטורף למדי וריביות נמוכות.
הטענה הידועה של הקבלנים על מרכיב הקרקע בעלות הדירה מבוססת באורח חלקי מאוד. בדיקות של משרד האוצר בחודשים האחרונים העלו שגם כאשר ערך הקרקע היה נמוך ב-30 אחוז, הקבלנים שימרו מחירים גבוהים. מעמד הביניים חי את המציאות הזו, שבה הוא נחלב - מילה עדינה, מכובסת. לא על חשבון השכר שלו. השכר בישראל מזמן נמוך מדי ואיננו קשור דיו להוצאה למשק בית. השכירים מסתמכים על צורות שונות, מגוונות ודי אימתניות של אשראי.
אשראי: באוברדראפט בבנק, בהלוואות פרטיות, בהסתמכות על כספים עתידיים משפחתיים, במשכנתאות מבהילות. העולם כולו חי במציאות של ריבית נמוכה וכסף זול, אך בישראל לכאורה הייתה צמיחה; בחסותה אמורה הייתה החברה הישראלית ליהנות, יחד עם הגידול בתוצר ובהוצאות המחיה, גם ממשכורות גבוהות יותר. זה לא קרה. הגידול בתוצר שימש את הפוליטיקאים שלנו להתפארויות בפורומים בינלאומיים. הוא לא חלחל לתלוש. באורח מעניין, הוא גם לא לגמרי הגיע לגני הילדים, לבתי החולים או לבתי הספר שלנו. לאן הוא הגיע? לזה עוד נגיע.
את כל הדברים הללו אנחנו כבר יודעים. אך השבוע הופיעו עורבים שחורים באופק, מבשרים את יום החשבון. וכאשר יש חוסר איזון כזה, שבו מצבו של המעמד העובד כבר אינו בר קיימא, התוצאה חייבת להיות קשה. וזו ההתפתחות השנייה השבוע: סימנים מבשרי רעה. סימנים של נחיתה לא נעימה שמתקרבת. נתוני הצמיחה של המשק הולכים ונסוגים. הם נסוגים כבר זמן רב מאוד.
מ-2010 ובאורח עקבי. הצמיחה הישראלית הולכת ונחלשת - לבד משני רבעונים-מרבעון אל רבעון. בחצי האחרון של 2013 צמח המשק הישראלי בשיעור הנמוך ביותר מאז 2009 (ואז היינו בשיאו של משבר כלכלי עולמי חריף). התוצר של המגזר העסקי צמח רק ב-2.6 אחוזים, וזה נמוך מאוד. אתם מאמינים לממשלה שמחירי הדירות יירדו? כדאי שתחשבו על הנתון הבא: במהלך 2013 לא צמחה כמעט בכלל ההשקעה בבנייה למגורים.
מה זה אומר? זה אומר שהקבלנים שמעו את הבטחות הממשלה לשיווק נרחב של קרקעות; הם אפילו יקנו את חלקן במכרזים. אבל באורח מעשי, כבר שנה וחצי היזמים והקבלנים מתחילים להקפיא את השוק. מדוע? כדי שהמחירים יעלו או לפחות לא יירדו. הרי מספר התחלות הבנייה עלה משמעותית, וזה עשוי להוביל לירידת מחירים דרסטית. הם לא רוצים "להיתקע" עם דירות.
אם הממשלה הייתה רצינית, היא הייתה משווקת קרקעות עם תנאי אחד הכרחי במכרז (שמוכר את נכס המדינה המשמעותי ביותר, הקרקע): יציאה לבנייה בתוך זמן קצוב או השבת הקרקע בחזרה למדינה, כולל קנס משמעותי שיוטל על היזם. מדוע המדינה לא עושה את זה בקרקעות שלנו, שאותן היא מוכרת כנאמן של הציבור? רק ליאיר לפיד ואורי אריאל יש תשובות.
היצוא במצוקה כבר זמן רב בגלל התעצמות השקל, אבל גם בגלל סיבות נוספות כנראה. מה שמניע את המשק זו הצריכה הפרטית, רק שגם היא הולכת ויורדת. ומדוע שלא תרד? המחירים ממשיכים לעלות. המשכורות ממשיכות להיות קפואות. האווירה בחברה הישראלית היא של חוסר ודאות, כולל ובעיקר במקומות העבודה. אנחנו חיים עכשיו על איזה תפר, והתחושה היא שהתקופה המתקרבת תהיה פחות טובה.
הנתונים מצדיקים לגמרי את האינטואיציה הזו. מעמד הביניים הגיע לסוף: הוא לוקח את המשכנתאות הכי גדולות, משתמש באשראי הכי נרחב, מוציא על דיור חלקים אדירים מההכנסה הפנויה, משלם מחירים גואים בסופרמרקטים. היה פעם שר אוצר במדינת ישראל שאמר: "אין לי". למעמד הביניים אין יותר. הקלישאה המטומטמת על המסעדות המלאות ובתי הקפה השוקקים עומדת להגיע אף היא לידי סיום, וזה לא מקרי שרשת כמו קופיקס משגשגת בדיוק בעיצומם של ימים אלה.
יש ירידה במחזורים העסקיים של בתי עסק. יש ירידה באינפלציה, החודש השני ברציפות, ויצרני המזון בפאניקה מתחילת חודש ינואר: התברר להם שהישראלים פשוט התחילו להוריד את כמויות הקניות בסופר. הם לא רק קונים יותר בזול. הם קונים פחות. הפרה שהיא מעמד הביניים הישראלי כבר חלושה מאוד, ועטיניה התרוקנו כמעט כליל. הם חיים על הלוואות ופנטזיות. העגלים שיונקים ממנה - חבורה של חברות ריכוזיות, האוליגרכיה החדשה של הנובורישיות הישראלית ודומיהן - מאוד רעבים.
רצוי וצריך לדבר על הרעב הזה. חוסר יעילות, חוסר תחרות, מונופולים ואוליגופולים זה לא דבר שרע רק לנו. זה רע לחברה כולה, ובסופו של דבר זה אפילו רע לנצלנים למיניהם. כי אם חברת בנייה יודעת שהיא יכולה למכור דירה עם רווח יזמי מטורף (אל תאמינו לנתוני הקבלנים על שולי הרווח, פשוט אל תאמינו להם), היא מתחילה לגדל שומנים; לעבוד באורח לא יעיל; למשוך משכורות מופרזות; לחלק דיווידנדים שמנים.
ואז, כאשר התחרות מגיעה, אחרי כמה שנים כאלה של ניצול ובזבוז, פתאום העגלים היונקים ניעורים בתדהמה ובכעס: הם לא יודעים איך לעבוד אחרת. אין להם מושג. הם היו רגילים לציבור של פראיירים. הם מעולם לא התמודדו עם חברת בנייה זרה, יעילה וצרה וגמישה. אותו הדבר עם רשתות השיווק; המחירים שלהן לעתים גבוהים יותר מהמחירים של רשתות השיווק המובילות בעולם המערבי, אבל איכשהו הן מתקשות לייצר רווחים הולמים.
איך זה? הן פשוט התרגלו למציאות מעוותת, לרצפה עקומה, לחברה של צרכנים שבויים. ואז פתאום בא כוח "משבש", כמו קופיקס לבתי הקפה או רמי לוי לרשתות השיווק, ומתברר שאפשר למכור בפחות ולעשות רווח נאה. כאשר הרצפה מתחילה להתיישר, בגלל תחרות או משום שלצרכנים נגמר הכסף, מתחולל משבר. ואנחנו, לפי חלק מהנתונים, כבר בתוך שוליו של המשבר. עד כמה? אינדיקציה טובה היא נתון די מדהים שמתחבא בסקר נילסן. לראשונה הישראלים צמצמו את הביקורים שלהם בסופרמרקט. הם לא רק קונים פחות, הם רוצים להיות שם פחות.
מה עושה הממשלה? בתחום הדיור היא עדיין מאמינה שתוכל לתמרץ את השוק. כן, המחירים עוד יירדו, אבל ממש לא בגלל הפרויקטים שהממשלה מנסה לקדם, ומי יודע מתי יקומו. הם יירדו משום שכאשר המשק בהאטה והמחירים בשיא היסטורי, פשוט אין להם עוד לאן ללכת. לא בגלל הצלחת יוזמת הממשלה הם יירדו, אלא בגלל הכישלון הכללי של ניתוב החברה הישראלית אל מחוזות של היגיון.
כל כך התמקדנו כולנו בשערוריות בתוך הדסה, ששכחנו שבחרנו לעצמנו נציגי ציבור שהיו אמורים לוודא שזה לא יקרה; שחולים וחולות בבתי חולים לא יסבלו ממצב שבו אנשי צוות רפואי אינם מקבלים שכר; שמיליונים רבים לא יעברו למוסד בזבזני וחדל פירעון, שעומד עכשיו להינצל בחסותם של עוד מאות מיליונים - שלכם, שלנו. אז זהו, שלמעמד הביניים כבר אין ממש מאיפה; השומנים המועטים שלו כבר נשרפו במרתון הבלתי נגמר של החיים כאן. כמו בבדיחה ההיא, הסוס כבר מת מזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם