המהפכה הצרפתית: מסע אל הקהילות היהודיות המתפוררות
בתי הספר מתרוקנים ובאוניברסיטות הסטודנטים נאלצים להסתיר את זהותם מחשש להתנכלות. אלפי יהודי צרפת, רוצים לעזוב את מולדתם בעקבות האנטישמיות והמשבר הכלכלי שפוקדים את המדינה: "המצב בלתי נסבל. אם הוא לא ישתנה הקהילה היהודית תיעלם"
עוד ב-nrg:
>כתב יד יהודי עתיק ייכלל במאגר של אונסק"ו
>פנייה לצוקרברג: הסר התכנים האנטישמיים מפייסבוק
ממשיך מיימון, אך מודה שהוא לא מתכנן לעלות בקרוב: "זה לא מה שמפחיד אותי, זה לא מה שיגרום לי לעלות". אני יורד מהמונית ומגיע לאולם Salons Vianey בפריז, שבו מתקיים אירוע הסברה לעידוד עליית צעירים לישראל. המקום מאובטח כמו לקראת הגעתו של ראש הממשלה: בכניסה לבניין עובר כל אחד תשאול ובידוק ביטחוני קפדני הכולל גם גלאי מתכות. באולם מלא עד אפס מקום הציגו כ-50 ארגונים תוכניות ארוכות טווח לצעירים (מהתיכון עד גיל 30) במסגרת פרויקט "מסע" בישראל. בסוכנות היהודית משערים כי הגיעו 3,000 משתתפים - כולם מעוניינים להגיע לישראל לתקופה של חודשים ספורים עד שנה - צעד ראשון לקראת עלייתם.
"ההבדל בין צרפת לארה"ב, לדוגמה, הוא שבצרפת המילה 'עלייה' היא ממש לא מילה גסה", אומר אריאל קנדל, ראש משלחת הסוכנות היהודית בצרפת. לדבריו, עצם ההגעה של בני הנוער והוריהם ליריד העלייה של "מסע" מצביעה על כך שהם החליטו שהילדים יעלו לארץ, וההורים בעקבותיהם. "הקהילה בצרפת תופסת את ?מסע' כמקפצה לעלייה. יש רק עניין טכני שצריך לפתור, והעובדה שהם רוצים לעלות היא בכלל לא סוד".
ואכן , לפי נתוני הסוכנות קיימת צמיחה של 63 אחוזים במספר העולים מצרפת בשנה החולפת, נתון שממקם אותה כאחת המדינות עם נתוני העלייה לישראל הגבוהים ביותר. לדברי קנדל, "חבר'ה צעירים, ציונים מבית, מבינים שאין להם מה לחפש בצרפת, הם מבינים שאין פה עתיד מבחינת הכלכלה ושהאבטלה גוברת. הם מבינים למה לא צריך לחיות בצרפת ואומרים לעצמם: למה לא לעלות לישראל?"
לטענתו , ממשלת ישראל צריכה לסייע בעלייה באמצעות טיפול אישי במצבם הייחודי של העולים מצרפת. "הפסיכומטרי, למשל, הוא חסם גדול מאוד לעלייה", מסביר קנדל, שעלה לישראל לפני כ-20 שנה . "צריך להבין שבמבחנים בצרפת אין מבחנים אמריקניים - אני הכרתי מבחן כזה לראשונה רק אחרי שעליתי לישראל. בצרפת אתה מקבל נקודות גם על הדרך שבה הגעת לתשובה, לא רק על התשובה עצמה".
בחודשים האחרונים גיבשה הממשלה תוכנית לעלייה מאסיבית של יהודי צרפת לישראל. התוכנית, שצפויה להגיע לאישור הממשלה בתוך כמה שבועות, כוללת הרחבה של מערך השליחים הישראלים
בריכוזי היהודים בצרפת, הגדלה משמעותית של מאמצי ההסברה וסדרת פעולות שיאפשרו את ראשית
קליטת היהודים הצרפתים בעודם בארץ המוצא. במקביל צפויה הממשלה לאשר צעדים נוספים שיקלו מאוד על הקליטה וההשתלבות של היהודים הצרפתים בארץ, מבחינת תעסוקה, מגורים ותנאים קהילתיים.
למה פתאום יש גל המוני של עלייה? בישראל כולם בטוחים שזה קשור אך ורק לאנטישמיות הגואה.
קנדל: "ממש לא רק. יש צרפתים שנעלבים כשחושבים שהם עולים רק בגלל האנטישמיות. במדובר במכלול של כמה סיבות, ובעקבותיהן יש התעניינות הולכת וגוברת בעלייה. קודם כל מדובר בציונות, ביהודים שמבינים שצריך לחיות בישראל. אך יש גם מרכיבים נוספים: אנטישמיות, בין אם בתקשורת או בחיי היומיום, המצב הכלכלי, וגם עצם העובדה שהנושא עלה על סדר היום. 'אם כולם עושים עלייה, אולי נשקול זאת גם אנחנו'".
אך לא הכל ורוד. כלפי הסוכנות היהודית נמתחה ביקורת בקרב ארגונים המעודדים עלייה, הטוענים שהיא לא מצליחה להשתלט על גל הפניות ולטפל בהן. "זה לא סוד, הסוכנות היהודית לא הייתה מוכנה למצב הנוכחי", מודה קנדל, "רק בשבוע שעבר שכרתי עוד שני אנשים שנוספו לצוות של 25 שליחים ועובדים, כדי שיסייעו לנו בביקוש הגדול לעלות. יש הרבה צעירים שרוצים לעלות, וצריך לתת להם מענה. המזל הוא שיהודי צרפת חיים בתרבות של הדקה ה-90, מדובר באנשים שיכולים לקבל החלטה לעלות ובתוך חודש או חודשיים להיות בישראל".
לטענתו של קנדל קיימת צמיחה משמעותית בהתעניינות יהודים בעלייה לישראל. הנתונים מדברים על 60 אחוזים מבין חברי הקהילה היהודית בצרפת ששוקלים לעזוב את מולדתם, כשמחציתם חושבים על עלייה לישראל. "אם עד לפני כשנה הגיעו בכל שבוע כ-100 משפחות לערב עיון לקראת העלייה, כיום מדובר בכ-300 בשבוע ובכ-1,200 משפחות בחודש". אם נכפיל את הנתון בחודשי השנה, ובממוצע של שלוש עד ארבע נפשות למשפחה, מדובר בכ-43 עד 57 אלף איש ששוקלים לעלות לישראל בכל שנה.
"עשרות אלפי אנשים שוקלים באופן אקטיבי את העלייה לארץ", אומר קנדל. "זו כבר לא רק מחשבה, הם ממש עוסקים בזה". לדברי קנדל, השינוי המשמעותי בתוכנית המוצעת ליהודי צרפת צפוי להיות בתחום התעסוקה. "יש המון צרפתים שאם היו יודעים שהם יכולים להגיע לישראל ומחר כבר יש להם עבודה - הם היו עולים אתמול", הוא מסביר. "יש לנו המון פניות מחברות כמו אינטל וטבע שרוצות להעסיק עולים מצרפת, אך לצערי עוד אין גוף שמטפל בתעסוקה לעולים באופן מסודר".
גורם אחר שמהווה זרז לעלייה לישראל הוא האנטישמיות ההולכת וגוברת בצרפת, בעיקר מכיוונה של הקהילה המוסלמית הגדולה במדינה. פיגוע הירי בטולוז במרץ 2012, שבו נהרגו הרב יונתן סנדלר, שני ילדיו וילדה נוספת מחוץ לבית הספר "אוצר התורה" בטולוז, גרם רשמית לשינוי תודעתי בקרב הקהילה היהודית ולחשש עמוק של סכנה בהפגנת היהדות כלפי חוץ.
"בחורה אחת פנתה אליי, ואמרה לי ששאלו אותה באוניברסיטה אם היא יהודייה, והיא ענתה שלא. היא סיפרה לי בהתרגשות: "הייתי בהלם שאמרתי לא. הרי הם לא היו אנטישמיים או משהו, בסך הכל שאלו אם אני יהודייה'", מתאר קנדל. "עם שם כמו 'אזולאי' קשה להתנער מהקשר ליהדות, ומתוך אינסטינקט היא אמרה שהיא לא יהודייה. מתוך פחד. באותו רגע היא כבר הבינה את הבעיה שבמציאות הנוכחית".
אז יש או אין נהירה המונית?
קנדל: "זה לא יהיה כמו רוסיה, לא יעלו לישראל מיליון איש. אבל אם יש עשרות אלפי יהודים שמתעניינים אקטיבית בעלייה, ואילו הקהילה היהודית המאורגנת היא של כ-150 אלף איש, אז בהחלט מדובר בעלייה המונית שתשפיע על המצב בקהילה פה: הרי אם שיעור כה גבוה יעלו לישראל הדבר יפגע במוסדות היהודיים, כמו בתי הספר ובתי הכנסת, שכל פגיעה כלכלית קטנה יכולה לגרום להם לקריסה. יש מצב שהם פשוט יפשטו את הרגל".
לדבריו של קנדל מצטרף אברהם כהן, תושב פריז שהגיע לכנס. "כל השכנים שלי מתכננים לעלות לישראל", הוא אומר. "המצב פה פשוט בלתי נסבל, מסוכן ברחובות, יש אנטישמיות בכל מקום והמצב הכלכלי קשה. אם זה לא ישתנה בקרוב, סביר להניח שהקהילה היהודית פה תיעלם".
מאז שפורסמו נתוני העלייה של שנת 2013 ונפוצו שמועות על התוכנית הממשלתית לעליית יהודי צרפת לישראל, מקבל קנדל אינסוף פניות מכלי תקשורת ברחבי העולם שרוצים לסקר את סיפור "הבריחה ההמונית של יהודים לישראל". "הבי-בי-סי, הניו יורק טיימס וכלי תקשורת אחרים פונים אליי כל הזמן כדי ללוות משפחות שעולות לישראל", אומר קנדל.
בחודשים האחרונים גם העיתונות היהודית מסקרת בהרחבה את הנושא. "באנו לראות אם באמת יש אקסודוס", אמר לי ביריד הסוכנות פייר אסולין (32), עיתונאי יהודי-צרפתי שכותב בעיתון היהודי Actualite Juive ("חדשות יהודיות"). עיתונו הקדיש לנושא כמה משעריו בחודשים האחרונים, ולפני כשבוע פורסם פרויקט גדול שבחן "האם באמת יש 'אקסודוס' של יהודי צרפת לישראל". בכתבה אחרת נבדקה "מכניקת השנאה האנטישמית", שהתייחסה לקומיקאי האנטישמי דיודונה, והכתבה "אנטישמיות - יהודי צרפת בחרדה", שעסקה באירועי האנטישמיות האחרונים במדינה.
אסולין עצמו מתכנן לעלות לישראל באוקטובר, עם אשתו ובנו. "רבים מבכירי הקהילה היהודית אמרו שהגיע הזמן ללכת ולעלות לישראל", הוא אומר. לדבריו, הציבור הצרפתי לא מזדעזע מכך שיהודים מדברים על הגירה מהמדינה: "אין הפגנות בנושא, והם בטוחים שהיהודים עשירים, כך שהם לא יכולים להתלונן".
האם העזיבה מורגשת בקהילות או בבתי הכנסת?
"בפריז לא, אבל בעיירות קטנות או בקהילות יהודיות מרוחקות יותר בהחלט מרגישים זאת. יש מקומות שהיהודים עזבו לגמרי. בעיר גרנובל בדרום צרפת, למשל, מספרים שהיהודים התמעטו מאוד".
אז לדעתך יש אקסודוס או אין אקסודוס?
"כן, יש אקסודוס. הרי כל הצעירים עוזבים, אז בעוד 20 שנה לא יהיה פה כלום. אתה צריך להבין, בבית המדרש לרבנים פה בפריז נרשם רק אדם אחד בשנה האחרונה, והוא עזב אחרי זמן קצר. זהו, זה הסוף". אסולין מסביר שאמנם אי אפשר לראות אלפי יהודים עם מזוודות בשדות התעופה בצרפת, אך כשגורם שלישי כמו ממשלת ישראל מדבר על עלייה המונית ועל "התקפלות", הדבר מתחיל לאט-לאט לחלחל לתושבים.
למה אתה עוזב?
"לא בגלל הפחד. הייתי בעל תשובה ולמדתי בישיבה חרדית לא ציונית בשטרסבורג, והיה אדם אחד שלמד איתי את כתבי הרב קוק. זה פתח לי את העיניים, התחברתי לציונות, והבנתי שמקומי בישראל".
גם שרה ביסמוט (24), כתבת בעיתון היהודי שהגיעה ליריד, רוצה לעלות לישראל. "אני רוצה לעבוד בערוץ החדשות החדש i24 news", היא אומרת עם ניצוץ בעיניים. "ישראל היא המדינה שלי, אני ממש לא רוצה להישאר פה".
התוכנית הממשלתית החדשה יכולה לדעתך לסייע למצב העלייה?
"כן. לצערי רוב הצרפתים שעולים לא ממש הופכים להיות חלק מהחברה הישראלית. הם פשוט גרים אלה ליד אלה וחיים בקהילות סגורות. לאחרונה שמעתי שרק 10 אחוזים מהעולים הצרפתים השתלבו לחלוטין בחברה הישראלית. השאר חיים בקהילות צרפתיות. אני לא רוצה להיות כזאת, אני רוצה להשתלב ולחיות כמו כולם".
אל ביסמוט ניגשת נציגה של "החוויה הישראלית", שמסייעת לסטודנטים למצוא התמחות בישראל. "יש לנו כבר כמה סטודנטים שעושים סטאז' בערוץ i24 news", היא אומרת ומעלה חיוך על שפתיה של ביסמוט. "תשלחי לנו פרטים דרך האתר, ואני לא מאמינה שתהיה לנו בעיה לסדר לך שם התמחות", סיכמה . זה אולי הצעד הראשון, אבל בשביל ביסמוט זה עשוי להיות הצעד שיסייע לה סוף-סוף לעלות לישראל.
לא כל עובדי העיתון מסכימים עם גישתו של אסולין. "ההורים שלי לא רוצים שאעלה לישראל", אומרת יעל סממה, עורכת בעיתון. "הם עבדו קשה כדי להיות צרפתים, ומבחינתם זה יהיה בזבוז אם אעזוב". הוריה של סממה היגרו לצרפת מתוניסיה. "אני לא מבינה למה ההנהגה הצרפתית לא מנסה לשכנע את היהודים להישאר", היא מפטירה. "יש אמנם עלייה באנטישמיות, אבל לא צריך להרים את המזוודות ולעזוב".
בשנה שעברה היגרו צרפתים רבים, ובהם גם יהודים רבים, למדינות אחרות למטרת עבודה. נתוני הסוכנות מצביעים על הגירה של יהודים לבריטניה, קנדה, ארה"ב ואוסטרליה. בשנת 2013 בלבד היגרו כ-20 אלף צרפתים לאוסטרליה בעקבות המצב הכלכלי במדינה. "במהלך מפגש של מנהיגי יהודי צרפת היה דיון חריף שבו אמרו ש'חייבים לעשות אקזיט מצרפת'", מתאר אסולין. "רבים מחברי הקהילה מהגרים למיאמי, למונטריאול, להונג קונג ולאנגליה", הוא מגלה. "לונדון נמצאת שעה מפריז, כך שזה נוח למי שרוצה לגור שם ולעבוד פה", אומר אסולין.
"אני שוקל אם להגר לאנגליה או לעלות לישראל", אומר ז'אק, אב לשלושה ילדים שהגיע ליריד. "מבחינה עסקית יהיה לי פשוט יותר לגור באנגליה ולנהל את העסק שלי שממוקם בפריז, אך מצד שני אני ציוני, וחשוב לי שבסופו של דבר י לדיי יגורו בישראל", הוא אומר. "רוב הא נשים שמהגרים למדינות כמו אנגליה עושים זאת מטעמי נוחות, ולא יהיו 'אנגלים'. הם עושים זאת כמשהו זמני, ממ ש כמו שיש מי שרואים בצרפת מקום זמני. אני מאמין שבסוף נגיע לישראל, גם אם זה אומר שנחיה כמה שנים באנגליה".
למחרת רציתי לצאת לשדה התעופה כדי להגיע בטיסה לטולוז, העיר הדרומית שבה החל השינוי התודעתי של יהודי צרפת. הצטרפתי לחברי משלחת הסוכנות היהודית שאירחו אותי במדינה. אך באותו יום התקיימה שביתה של נהגי המוניות בעיר. "פה בצרפת בכל יום יש שביתה", הסביר לי נציג הקבלה בבית המלון. טלפון אחד לחברי, נהג המונית סטפן מיימון, והעניין סודר.
למיימון יש מניפסט מסודר בכל הנוגע למצב הקהילה היהודית בצרפת, ולגל העלייה לארץ: "אתה צריך להבין", הוא פותח, "80 אחוז מהיהודים שגרים היום בצרפת הם רק דור שני או שלישי פה. מדובר ביהודים שהיגרו לפה ממדינות צפון אפריקה. גדלנו כאן, אבל כל הזמן ישראל הייתה לנו בראש. הגוף שלנו פה, אבל המוח והנשמה נמצאים בישראל. אנחנו עוקבים כל הזמן אחרי מה שקורה בישראל. כולנו גם לומדים עברית מגיל צעיר".
מתברר שמיימון עלה בעבר לישראל. הוא הגיע למרכז הקליטה בערד, שירת בצה"ל, נישא לישראלית ובנו הראשון נולד בבית החולים לניאדו. הוא עבד בבית מלון בים המלח, אך חזר לצרפת בשל בעיות כלכליות. "אם בצרפת יכולתי להרוויח סכום השווה ל-5,000 אירו , בישראל הרווחתי 2,000 שקלים", הוא נזכר. "אין לי בעיה לרדת קצת ברמת החיים, אבל לא היה פשוט להחזיק מעמד". לאחר מכן הוא עבד, מהבוקר עד הערב, אצל מתקין תנורי נפט. לטענתו עמיתיו לעבודה הרוויחו פי שניים ממנו ("ככה זה כשאתה עולה חדש, עובדים עליך").
"יש לי דרכון ישראלי", אומר מיימון. "בכל רגע אני יכול לחזור לישראל, חצי מהמשפחה שלי שם. זה כמו לשבת על שני כיסאות, ובכל רגע אתה יכול לבחור צד. זה המצב שלנו". ועדיין, הוא מתחרט שעזב את ישראל. "היום אני מצטער על זה, איבדתי הרבה זמן".
הוא מפרט את ההטבות הכלכליות שניתנות במדינה. אשתו לא עובדת ומקבלת 1,350 אירו לחודש, לכל ילד שלומד בבית הספר מקבלת המשפחה 380 אירו ועוד 90 אירו לרכישת ציוד ספורט. בבית הספר יש חדר אוכל בתשלום של חצי אירו למנה. בנוסף, מקבלות משפחות "צ'ק חופש" ליציאה לחופשה במשך שבועיים, ובחגים מקבלים 500 אירו במתנה. כאב לארבעה ילדים מיימון לא משלם על נסיעות במטרו, ומקבל 40 אחוז הנחה על נסיעה באוטובוסים. אפילו באיקאה הוא מקבל הנחה משמעותית בעקבות "מעמדו".
"למרות כל ההנחות וההטבות שאנחנו מקבלים, אנחנו מבינים שעדיף לגדל את הילדים בישראל", מודה מיימון. "אתם הישראלים לא מבינים שלא כל היהודים בצרפת עשירים. אם היה לי בית בישראל לא הייתי נשאר פה עוד דקה אחת".
לטולוז הגעתי יחד עם כ-40 נציגים ישראלים שבאו לגייס משתתפים ומשתתפות לתוכניות "מסע" בישראל. בעיר היפה יש מפעלי תעשייה גדולים ומצליחים, כמו חברת ייצור המטוסים "איירבוס". קשה להתעלם מכך שטולוז הפכה בשנתיים האחרונות לסמל לרציחתם של ארבעה בני אדם רק בשל היותם יהודים. אולי העולם שכח את האירוע, אך אצל היהודים המעשה הנפשע נכנס עמוק ללב. שלטי זיכרון נתלו בבית הספר לזכר כל אחד מהקורבנות, וקולות רבים בקהילה היהודית הקטנה קוראים לחפש מקום אחר לגור בו.
"באנו להוציא את הבנות שלנו מפה", אומר דוד בן אפרים, שהגיע לכנס המשלחת עם אשתו אינס ושלוש בנותיהם, בגילאי 8 עד 16. "העתיד של הילדות שלנו הוא בארץ, ואחרי הבגרות של הגדולה זה מה שיקרה".
מה עם העתיד שלכם?
"ברור שלא רק הן. אם הבנות שלנו יעלו, אנחנו נעלה בעקבותיהן. לתמיד".
מה המצב כיום בקהילה, כמעט שנתיים אחרי הפיגוע?
"אחרי הפיגוע התחלנו לחשוב על עלייה. הרי זה לא נגמר, יהיו עוד אירועים אלימים. זה רק עניין של זמן. למשל, יש כאלף צעירים מוסלמים שנסעו מצרפת לסוריה כדי לסייע למורדים. כשהם יחזרו לפה המצב לא יהיה טוב. המטרה שלנו היא לשמור על הביטחון של בנותינו עד שנוכל לעלות".
והעלייה לארץ קשורה לאנטישמיות?
"ברגע שאתה מפחד להשאיר את הבת שלך בבית ספר יהודי-פרטי, אתה מבין שזה נגמר. אין עוד מה לחפש פה".
גם ג'ולי, אם לשניים מטולוז, מספרת על החיים מאז הפיגוע. "ילדיי לומדים בבית הספר 'אור התורה'", היא אומרת. "אני לא רגועה כשאני שולחת אותם לשם, אבל אין לי מה לעשות. תחשוב שאתה שולח את ילדיך, האוצר שלך, למקום שבו נהרגו לפני קצת פחות משנתיים ארבעה אנשים, שלושה מהם ילדים קטנים, רק כי הם יהודים". היא מספרת שבעקבות הפיגוע נשלחו לבית הספר פסיכולוגים ואנשי מקצוע כדי לסייע לילדים להתגבר על הטראומה. "הם לא רצו ללכת לבית הספר", היא אומרת. "הבת שלי הסתגרה בחדר במשך יומיים ולא רצתה לצאת, רק אחרי התערבות פסיכולוגית והמון שיחות היא הסכימה ללכת".
באשר לעלייה, היא אומרת שעד שתמצא עבודה בישראל לא תוכל לעלות. "זה לא שהחיים הכלכליים שלנו פה בצרפת פשוטים", היא מודה ומגלה שעסקיו של בעלה נחלשו מאוד בשנה שעברה בגלל המשבר הכלכלי הקשה. "בצרפת יש תנאים סוציאליים טובים, וזה בסופו של דבר מה שמחזיק אותנו פה, אבל זה עניין של זמן עד שנגיע לישראל", היא מסכמת.
יואל מרגי, נשיא ארגון ה"קונסיסטואר" (איגוד הקהילות היהודיות שהקים נפוליאון, ומייצג את היהודים מול ממשלת צרפת), לא מסכים עם האמירה שקיימת עלייה מאסיבית לישראל. לטענתו, מספרים כמו שרואים היום כבר נראו בעבר. "קיימנו לאחרונה שבתון עם כמאה ראשי קהילות יהודיות מרחבי צרפת, ודיברנו על המצב הנוכחי. כולם דיברו על שילוב של עלייה בתכנים שלהם, כי רואים שבקהילות יש עלייה, ובכל שנה העלייה מתגברת".
לדברי מרגי, "זו עלייה עם אידאלים שאולי קצת קשורה לאנטישמיות. אנחנו צריכים לדאוג שהעלייה תצליח, שלא תהיה ירידה. אנחנו גם לוקחים אחריות על כל אחד מהעולים שלנו, במיוחד כי מדובר במיטב חברי הקהילה, מנהיגים ורבנים".
רוב ההנהגה הבכירה של הקהילות, הרבנים ואנשי המפתח הם אלה שעולים, מסביר מרגי, מה שיוצר מצב בעייתי לאלה שנשארים בצרפת.
"גם אם יעלו ששת אלפים בכל שנה", הוא אומר, "עדיין יישארו פה מאות אלפי יהודים. אמרתי לנתניהו לפני שנה שזו אחריותה של מדינת ישראל לקרב את היהודים הרחוקים, שאינם קשורים לקהילה היהודית בצרפת. הרי אם נצליח לקרב אותם מדובר במאות אלפי עולים פוטנציאליים, אך אם נשקיע רק בעלייה, נאבד אותם".
אז יש עלייה המונית? יש אקסודוס?
"לא. יש יותר יהודים שעולים מאשר בשנים הקודמות, אבל זה לא משמעותי. אנחנו לא במצב של אקסודוס". כדי להבין את חוזקה של הקהילה היהודית בצרפת, כדאי להתייחס לנתונים הבאים: בקונסיסטואר חברים לא פחות מ-500 בתי כנסת. בפריז עצמה יש כ-200 מסעדות כשרות ו-200 בתי כנסת.
מרגי מבקש להעביר מסר למארגני התוכנית של ממשלת ישראל להעלאת יהודי צרפת. "המדינה צריכה לדבר איתנו, להתייעץ איתנו", הוא מכריז. "מי מכיר את השטח טוב מאיתנו? טוב שממשלת ישראל תגבש את התוכנית יחד איתנו".
מה אתם הייתם ממליצים לממשלת ישראל לעשות?
"הממשלה צריכה לחשוב לטווח הארוך, לא לטווח הקצר. הרי יש פה 200 או 300 אלף יהודים שצריך לקרב אותם ליהדות. לא מספיק להתגאות בכך שמספרי העולים יעלו בכמה אלפים. צריך לחשוב על העתיד של העם היהודי".
בסקר שערכו בארגון בשבועות האחרונים עלה כי מבין 1,700 ראשי הקהילות היהודיות וראשי הארגונים, כשליש השיבו שהם חושבים על עלייה בשנים הקרובות. "אנחנו חושבים ברצינות על הדרכים להחליף את המנהיגות אם הם באמת יעלו לארץ", מסביר מרגי.
בקונסיסטואר החליטו להקים סניף גם בישראל, כדי שימשיך את הפעילות הקהילתית גם בקרב 100 אלף היהודים דוברי הצרפתית המתגוררים בישראל. לפני כשבוע נפגש מרגי עם רבנים וראשי קהילות לשעבר המתגוררים בארץ, כדי להבין מה השירותים הנצרכים לעולים בישראל.
למה העולים מצרפת צריכים אותך?
"הם לא צריכים אותי. אבל אם יש בישראל כ-100 אלף עולים דוברי צרפתית אנחנו רוצים שהקשר שלהם איתנו לא ייעלם. יש גם צורך להישאר מחוברים לקהילות, אפשר גם לנסות לסייע להם בקליטה".
אני חוזר שוב לשדה התעופה שארל דה גול בדרכי חזרה לישראל, ונפרד מנהג המונית מיימון שהפך לידידי במסע הזה.
מה לאחל לך?
"אני מקווה... שתאחל לי שאצליח לעלות ולהיקלט בישראל שוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם