הימים הראשונים בקייב שאחרי המהפכה
ההמונים ממשיכים להפגין, רוסיה מאיימת, הפוליטיקאים מתנצחים והמיליציות החמושות מנסות לתפוס את תפקיד הצבא והמשטרה
עוד בחדשות nrg:
>האוקראינים טוענים: צבא רוסיה פלש למדינה
>החרדים צודקים. לא היתה סיבה לביטול הבחירות בבית שמש
>יצור מכוכב אחר: התגלו עולמות דמויי כדור הארץ
אולם סיפורו של מי שהביא אותי הנה מטורף אפילו יותר. אני עושה את דרכי לכאן ברכב שטח של יחידת המיליציה "ריינג'רס אוף מיידאן", עם מפקדם הגברתן, נ' רעול הפנים, ושניים מחייליו. נ', חמוש בקלצ'ניקוב ולובש אפוד מגן, נוהג ברכב. בדרך אנחנו עוצרים לביקורת ביטחון בכמה נקודות בעיר. הראשונה היא בית הכנסת. בנקודות אחרות אנחנו מעלים ומורידים ציוד. הנהגים המעטים שהסתכנו ביציאה לרחובות השוממים מפנים לנו דרך בחיפזון. ברכת "סלאבה אוקראיני" (כבוד לאוקראינה) הדדית מספיקה לנו כדי לחלוף במחסומי המשמרות האזרחיים.
דווקא בכניסה ל"כביש הנשיא" מעז שוטר תנועה משופם, שנראה כאילו צץ מסרט אחר, לעצור את מכונית ה"ריינג'רס" לזיהוי. נ' מתעצבן ולא תוקע בו כדור רק מתוך התחשבות בי. השוטר שמבחין בטעותו, אך מסרב למחול על כבודו, נותן לנו את ברכת הדרך ונושם לרווחה. משמר הטירה פותח בפנינו את הדלתות. בדרך חזרה מסיר נ' את כובע הגרב השחור שמכסה את פניו וחובש על ראשו כיפה.
נ', שכינויו ב"מיידאן" הוא "דלתא", עומד בראש יחידה של 30 חיילים, מתוך 23 הקנטוריות שהתארגנו כאן בנוסח הצבא הרומי, העונה, כאמור, לשם "ריינג'רס אוף מיידאן". לנוכח מערכת טוהר השפה האוקראינית שעליה הכריז הימין הקיצוני, קשה להאמין שהם יצליחו לשמור על השם הזה. נ' הוא יהודי דתי יליד אוקראינה, אך בעל אזרחות ישראלית בלבד. הוא שירת בצה"ל, ביחידת "שועלי שמשון" של גבעתי ("התקופה היפה בחיי", הוא אומר), שב לאוקראינה כדי לעסוק בבנקאות בקייב ולאחר מכן החליט להילחם "למען הצדק והשלום, משום שעברנו כאן תקופה של אי-צדק". בנו עומד להתגייס בארץ. ביום חמישי הגיע נ' אל שדה הקרב ישר מן התפילה, והשבת האחרונה הייתה, לדבריו, הראשונה מאז השירות בארץ שאותה חילל; זאת בשל הכוננות שבה היה אחרי הקרבות שבהם הצטיינו הוא ויחידתו.
מאז הקרבות שהתחוללו נגד משטרת המהומות והצלפים הפכה היחידה שבפיקודו לסיירת המטכ"ל של "מיידאן", כך הוא מספר, והיא הצליחה לחסל שני צלפים מתוך חמישה בסך הכל שחיסלו המתקוממים. הוא בעצמו הרג אחד מהם, ולדבריו מדובר בסוכן רוסי. חיסול הצלף ביסס גם את האוטוריטה שלו ביחידה, במיוחד לאחר שלקח את הנשק שלו. "עכשיו, כשיש לי רובה א.ק. 47 ביד, כולם ממושמעים מאוד", הוא אומר. "קודם החזקתי את היד בכיס כדי שיחשבו שאני עלול לשלוף בכל רגע".
שלוש פעמים ירו עליו סוכני הממשל בסוף השבוע. מי שירה בו בפעם הרביעית במוצאי שבת היה אחד מאנשי המיליציות שלו, שנתפס כשמילא את כיסיו בכלי זהב וכסף שלקח מהטירה של ינוקוביץ'. מניעת ביזה היא אחת המשימות של חברי היחידה של נ'. משימה אחרת היא לצוד את סוכניו המסתתרים של המשטר שנפל, והם מצליחים בכך לא רע. בין סוכני הממשל הקודם שאותם "צד" נ' נמצאים אנשי יחידת "נשר הזהב" לדיכוי מהומות ששר הפנים ארסן אבאקוב הודיע השבוע על פירוקה. מה עושים אחר כך עם אלה שנאסרו? "זה לא ענייני, אני רק מוצא אותם", עונה "דלתא".
נ', שכאמור אינו אזרח אוקראינה, היה הלוחם שהצטלם עם דגל אוקראינה ל"תמונה הרשמית" של המהפכה, אחרי כיבוש "בית אוקראינה" שבו התבצרו 300 שוטרים. הוא גאה בכך שניהל את המשא ומתן שמנע מהמתקוממים להצית את הבניין ולנקום כך את מותם של חבריהם. העובדה שהתקבל ב"מיידאן" על אף יהדותו סותרת את הדימוי הקיצוני והאנטישמי שדבק במתקוממים. "גם אני שמעתי את הסיפורים והופתעתי", הוא אומר. "קיבלו אותי, כיבדו אותי והעריכו את הניסיון הצבאי שלי. הצלחתי להפוך את האנשים שלי לחיילים. כולם יודעים שאני שומר שבת ואוכל כשר ומברכים אותי ב'שבת שלום'. יש כאן סולידריות ואחוות לוחמים שלא זכורות לי מצה"ל. אני מקיים עכשיו קשר עם אנשי ה'פראבי סקטור', שיצא להם שם של היחידה החמושה ביותר והקיצונית ביותר, והם הסכימו לעשות צעדים כדי להפגין שהם לא אנטישמים, אף שיש ביניהם כמה כאלה".
אנשי הפראבי סקטור מופקדים, בין השאר, על השמירה על הפרלמנט ועל מוסדות מרכזיים אחרים. מי שמותח על היחידה ביקורת הם דווקא יהודים שטוענים שהתחברה לאנטישמים. במהלך המהומות דאג נ' לבית הכנסת שלו, התקין בו מכשיר קשר ודאג לביקורים ביטחוניים תכופים, אבל הכל עבר כשורה. נ' ממשיך לעבוד כבנקאי במקביל לעיסוקו כמפקד מיליציה, או "טרוריסט", במונחים רוסיים. לא נותרו לו הרבה שעות שינה ביממה.
בסמוך לבית הכנסת של נ', השוכן בשולי "אזור ההתנחלות" של המתקוממים במרכז העיר, ניצב ללא פגע פסלו של שלום עליכם. הסופר העשוי אבן ממשיך להניף את מגבעתו באוויר, וגם בית הכנסת נראה מתפקד כרגיל ולא נתון תחת איום מיוחד. בשעת בוקר אני מוצא בו מתפללים ומבקרים, בלי שמירה יוצאת דופן. הרב הראשי משה אסמן מספר כי במהלך חילופי הירי בין הכוחות היו התרעות על ניסיון לפרובוקציה מאחד הצדדים, אך לא היו איומים מפורשים. הוא אמר כי צוטט לא נכון בארץ, כאילו קרא ליהודים לעזוב את קייב, בעוד הוא פשוט ביקש מהם להימנע מלהגיע למרכז העיר במהלך המהומות, כפי שעשו רוב התושבים. "אחר כך כתבו עליי בארץ שאני סוכן רוסי, ובעיתון רוסי אנטישמי כתבו שגייסתי 300 לוחמי צה"ל להילחם ב'מיידאן'". הרב גם פנה לסוכנות היהודית כדי לקבל סיוע בשמירה, אך נענה בשלילה. מי שהבטיח את הגנתו הוא נ'.
עוד אנחנו מדברים, והרב נחום ארנטרוי, הרב הראשי של זפורוז'ה השוכנת באזור דובר הרוסית, 600 קילומטר מזרחית מקייב, מתקשר לספר כי בליל שלשום השליכו אלמונים שבעה בקבוקי תבערה לעבר בית הכנסת בעיר אחרי הפגנה של המפלגה הלאומנית סבובודה. לבניין שנבנה לפני שנה וחצי נגרמו נזקים, אך לא היו נפגעים בנפש. לבית הכנסת גם גן ילדים ובית ספר שבו לומדים 150 תלמידים. עם זאת, הרב ארנטרוי אומר כי לאור העידוד והתמיכה שקיבל משלטונות העיר, בית הכנסת ומוסדותיו ימשיכו לפעול.
"אני נוסע לעתים לערים במזרח כדי לטפל בהגנה על הקהילות", אומר נ'. "המצב הכי קשה הוא בחרקוב, כי כוחם של תומכי המשטר הקודם שווה שם לכוחות המהפכה. בזפורוז'ה אין לנו פעילות. נראה לי שמדובר בפרובוקציה של בריונים בשירות תומכי ינוקוביץ'". מאוחר יותר אני שומע את הטיעון הזה גם מפי המנהיגים הפוליטיים של אוקראינה החדשה.
הסולידריות שעליה דיבר נ' היא לבה של המהפכה הזאת. מהרגע שבו שככו היריות לא חדלו ההמונים לבוא ולהזדהות עם המפגינים שהפכו לוחמים - ועם הקורבנות. משפחות על ילדיהן מגיעות מערים אחרות. בפינות נואמים מאולתרות בכיכר מיידאן וסביבותיה שוטחים אנשים את דעותיהם על המצב לקול תשואות הנאספים. בשעות ערב, כשהטמפרטורה יורדת עמוק מתחת לאפס, נשים מבוגרות ונערות צעירות עורכות שולחנות עם מרק בורשט חם ומטעמים אחרים.
קייב היא עדיין בירת אוקראינה המאוחדת, גם אם איומי הפיצול בין המערב למזרח הפרו-רוסי גברו. השבוע המשיכה העיר להיות בשליטה מוחלטת של המורדים שלא הניחו את נשקם, אף שמדובר בדרך כלל באלות ובפחים. הם אמנם נמצאים במרכז העיר, אך בשום שכונה או פרבר אין זכר לנציגות החוק או הממשל. אין כמעט שוטרים בקייב, ובכל זאת התנועה ממשיכה לזרום והאנשים נראים שלווים וממושמעים, אולי מתוך הלם. שיחת היום בין הבריקדות היא על סיכויי פלישה רוסית וניסיון לחלוקת אוקראינה.
"פוטין גמר עם האולימפיאדה בסוצ'י, ועכשיו הוא פנוי לטפל בנו. אבל נקבל אותו כמו שצריך", אומר צעיר בבגדים מנומרים. אבל למנצחי המהפכה שממשיכים להתבצר בכיכר מיידאן, בכיכר אירופה ובשדרת קרצ' טניק לא ממש אכפת מהמשא ומתן הפוליטי. מעל הבמה במיידאן הם ממשיכים בנאומים נלהבים שפוסלים את כלל הפוליטיקאים, שאיבדו, לדבריהם, את אמון העם. אפילו יוליה טימושנקו, שנאמה כאן רועדת מהתרגשות בכיסא גלגלים במוצאי שבת, לא הצליחה לשכנע את רוב המפגינים. "היא פוליטיקאית מושחתת כמו כולם. אנחנו צריכים אנשים חדשים", אומר אולג, סטודנט שהגיע לכאן עם חברתו. אישה עם מטפחת לראשה מחלקת בורשט חם וכריכים למהפכנים ואומרת: "אולי היא השתנתה, אנשים משתנים אחרי שלוש שנים בכלא".
מדי יום נמשכות התפילות לזכר הנופלים. תהלוכות עם ארונות פתוחים וצלבים נערכות ברחובות ומול הבמה. בכל פעם שעוד פצוע נפטר בבית החולים, הוא מובא לכאן לפני קבורתו. בין תלי אשפה, מכוניות שרופות, בריקדות מעץ וממתכת והררי צמיגים, מסודרות שורות של נרות ומאות עציצים. כתובת ענק של פרחים חולקת כבוד "לזכר גיבורי אוקראינה". כמרים אורתודוקסים נושאים תפילות לזכר הקורבנות וקוראים לתת אמון באל ובמפקדי המיליציות של הכיכר, אך לא בפוליטיקאים. משפחות עורכות אזכרות פרטיות בפינות שונות ומספרות על יקיריהן שתמונתם נתלתה על אוהל או עמוד.
המהפכנים של קייב נראים מנומסים, מאורגנים ולא מאיימים, כל עוד נשמעים להוראותיהם. הם מצטלמים עם כל דורש כשהם אוחזים ברובים המעטים יחסית ובאלות; חובשים קסדות, כובעי גרב ובגדי קרב מכל סוג על רקע מכוניות לפיזור הפגנות שהצליחו להוציא מידי המשטרה, ורכב משוריין שלא ברור מהיכן הגיע; הם עומדים בנקודות מפתח, מכוונים את התנועה ואת זרימת ההמונים. בניין העירייה שאותו כבשו המורדים עוד בדצמבר ממשיך לשמש כבית חולים שדה, לצד מלון אוקראינה, וכמקום לינה למתנדבים, צעירים וזקנים שהגיעו מחוץ לעיר.
"קיוויתי שאוכל ללכת הביתה אחרי שהמנוולים ברחו, אבל ביקשו ממני להישאר לשמור על הסדר", מתלונן ויטאלי, שסגר בינתיים את עסק הייעוץ ההנדסי שלו. מצעדי האבל אינם היחידים. קבוצות שונות שאין לדעת עד כמה הן רציניות עורכות מצעדים משלהן, חלקן של אוהדי כדורגל. אחת הקבוצות צועדת לקול הלמות פחים מאחורי דגל שעליו צלב קרס. לתושבים נזעמים שמתעניינים במשמעות הסמל מסבירים הצועדים, רובם צעירים, כי הם "פטריוטים אוקראינים אמיתיים".
כמה צעדים במעלה כיכר אירופה, שהפכה בזריזות לאתר הנצחה לנופלים, ניצב בניין ה"ראדא", הפרלמנט . השבוע נערכו בו ישיבות מרתוניות במטרה להציב אנשים חדשים, ובראשם ראש ממשלה, בראש המדינה עד לבחירות לנשיאות ב-25 במאי . הזירה הפוליטית ניסתה לאורך השבוע להתייחס למפגינים בכיכר. זה לא היה הדדי. מליאת הפרלמנט ההומה, שהפכה למוקד השלטון היחיד שמתפקד, המשיכה בהצדעות לזכרם של קורבנות מיידאן ובניסיונות לשכנע כי היא מבטאת נאמנה את רצון העם. אך מחוץ לבניין הפגינו רבים בתביעה לפנים חדשות בפוליטיקה. מיליציות הוזעקו מהכיכר כדי להגן על בניין הפרלמנט מזעם ההמונים.
מפלגת סבובודה הלאומנית הצליחה להעביר החלטה על הדחתם של כל שופטי בית המשפט העליון. הפרלמנט הודיע גם על שחרורם מהכלא של אוהד כדורגל ובנו שהואשמו ברציחת שופט, ומשפטם נחשב סמל השחיתות של מערכת המשפט.
צירי סבובודה השתיקו בצעקות ציר שדיבר רוסית וצעקו לו: "דבר אוקראינית", לאחר שהעבירו חוק שנטל מהרוסית את מעמדה כשפה שנייה. אחד ממנהיגי המפלגה, בוהדן בניוק, הכחיש באוזניי כי מפלגתו היא אנטישמית או אנטי-ישראלית. "אין לכך כל יסוד. יהודים רבים תומכים במאבקנו. זה סיפור שמוציאים כל פעם מחדש ביוזמת הרוסים".
"אין שום סכנה אנטישמית, לאומנית או פשיסטית באוקראינה", אומר גם ארסני יטסניוק, ראש הממשלה הזמני החדש, שהוצג בטקס יוצא דופן עם שריו בפני הפעילים בכר מיידאן. "היו ניסיונות מצד המשטר הישן לנצל את המצב וללבות באופן נפשע את האיומים האלה. אבל המשטר הזה איננו, והמצב הזה חלף". בכל זאת, בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בית כנסת וניאו-נאצים מסתובבים ברחוב, אני אומר לו.
"אלה מעשי שאריות המשטר הישן. אתה רואה את המצב בקייב. האם הבחנת באיום?" כשאני מציג את השאלה לאולג טיניאבוק, מנהיג מפלגת סבובודה הלאומנית, והצלע השלישית בשלישיית מנהיגי ההתנגדות, התשובה נשמעת פחות מרגיעה. "אלה שטויות ונמאס לשמוע אותן", מוחה טיניאבוק בתוקף ומנענע בראשו. כשאני מציע לו להרגיע את הציבור היהודי והישראלי באמצעות מתן ציטוט ל"מעריב", הוא מתחמק. "לא, אין בכך צורך", הוא אומר ועוזב במהירות את המקום.
במליאה ובמסדרונות הצרים של הפרלמנט האוקראיני מתקיים מגע סוער ובלתי פוסק בין הנוכחים. זוהי דוגמה לעבודת פרלמנט מהפכנית, נדירה בימינו, שמזכירה לפעמים את האספה הלאומית של המהפכה הצרפתית. הפוליטיקאים האוקראינים מחפשים את התקשורת, בראש ובראשונה את שלהם, אבל עונים גם לתקשורת הזרה.
בהפסקה בדיונים אני קופץ למלון אוקראינה החולש על כיכר מיידאן, שם ממשיך בפעולתו בית חולים שדה שהקימו המהפכנים, ושאליו פונו הנפגעים במהלך הקרבות. בכניסה אני פוגש את יבגניה קאר, בתה של יוליה טימושנקו. "אמי ואני מאוד נרגשות לשמוע כי הציבור בישראל עוקב באהדה אחרי המאבק לשחרורה של יוליה ושמח על שחרורה. אנא העבר את תודתה של טימושנקו לעם הישראלי", היא אומרת. "עכשיו היא חלשה מאוד. היא חייבת לנוח ועדיין לא החליטה על מועד חידוש פעילותה הפוליטית, אבל היא נחושה בדעתה להתגבר. היא תחדש את הפעילות ותיאבק על עקרונותיה ולמען אוקראינה חופשית".
קאר אומרת כי עדיין לא ברור מתי תצא אמה לטיפול בגרמניה, על פי הזמנתה של הקנצלרית מרקל. "נהנינו מאוד כשביקרנו בישראל", היא מוסיפה. "יש שם הרבה אוקראינים. בכוונתי ובכוונת אמי לבקר בארץ ברגע שתוכל". האם היא תבוא הפעם כנשיאת אוקראינה החופשית? "אני מאוד מקווה שכך יהיה", היא משיבה.
בינתיים קם ליוליה מתחרה: ויטלי קליצ'קו. קליצ' קו הענק, בן 42, אלוף העולם לשעבר באגרוף וראש מפלגת "אודר" (מכת אגרוף) הפרו-מערבית, הצהיר כי ירוץ לתפקיד הנשיא בבחירות שצפויות להתקיים בעוד שלושה חודשים. הוא הבטיח "לשנות את כללי המשחק ולהחזיר את הצדק והמשפט לאוקראינה".
בחזרה לפרלמנט. שרת החוץ האירופאית קתרין אשטון פינתה את מקומה לסגן שר החוץ של ארצות הברית, וויליאם ברנס. ברנס הגיע בחברת מומחים מהאוצר ומקרן המטבע הבינלאומית ופגש את הנשיא הזמני אלכסנדר טורצ'ינוב בניסיון לענות על צרכיה הכלכליים המיידיים של המדינה. להערכת שר הכלכלה החדש, לנוכח הפסקת הסיוע הרוסי והאיומים מצד פוטין בהעלאת מכסים על סחר החוץ, אוקראינה זקוקה מיד ל-35 מיליארד דולר. מנהיגי הפרלמנט האוקראיני מתחילים עתה להבין כי מול זעמו המופגן של השכן הרוסי, הם יצטרכו להסתדר לבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם