בן זיגייר - הסיפור האמיתי
מי שהיה מדריכו של האסיר X, פרסם השבוע ספר אודותיו. בראיון הוא מספר על המסקנה שהשלטון חייב להפנים: אי אפשר להעלים מידע
אפשטיין הכיר את בן זיגייר בנעוריו. לאחר שנעלם לו וצץ לפתע בכותרות כלי התקשורת לפני שנה, אפשטיין יצא להתחקות אחר עקבותיו. בסופו של דבר, לדברי אפשטיין, בן זיגייר כנראה עשה שגיאה, הפר את הכללים המבצעיים של המוסד או השב"כ ושילם על כך ביוקר: "אם אתה מפר את הכללים המבצעיים במוסד, הם יירדו עליך כמו טונה של בלוקים", הוא אומר.
האם זיגייר היה סתם פטפטן עם פה גדול?
"לא יודע כמה הוא היה פטפטן", אומר אפשטיין. "היו אנשים שדיברתי איתם שאמרו שהוא לא היה כזה פטפטן. אבל הוא בכל זאת דיבר. והיו לו ניסיונות התאבדות. גיליתי שהוא דיבר עם איש העסקים האיראני על עבודתו באירופה".
האם היה קשה לשחזר את עקבותיו?
"היה קשה מאוד. לא דיברתי כמעט עם חברים קרובים. היה קשה לדבר עם חברים קרובים שלו. המשפחות שלהם אמרו: "אל תדברו איתו". אמרו לאנשים שהיו בסביבה שלא יעשו את זה. הייתי צריך לבדוק אצל אנשים שונים שבכל זאת דיברו. הייתי בישראל. היו אנשים שדיברו ולא לציטוט.
מהספר עולה שחלק גדול מהסיפור התרחש ברחובות מלבורן.
"אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון. אבל כך אמרו לי".
מה גילית בחקירה שלך?
"אני לא יודע מה היו המניעים של זיגייר, אבל הוא דיבר עם האדם הלא נכון. אני לא יודע כמה הוא דיבר איתו. זהו איש עסקים איראני שהוא פגש. האיש הזה דיבר עם האנשים בטהרן. הם התחילו לתקשר ביניהם, תקשורת עם אירופה. ישראל עלתה על התקשורת האיראנית, וכך בן זיגייר נחשף".
כלומר האיראנים הזכירו בתקשורת שלהם את בן זיגייר, וכך עלו עליו?
"כך נאמר לי. נודע לי שהמידע עבר לישראל באמצעים האלקטרוניים שלה. שהאיראנים דיברו על בן".
הספר שלך סותר את הגרסה הראשונה שנפוצה על מגע עם סוכנים של חיזבאללה ונפילת סוכנים ישראלים.
"ג'ייסון קצוקיס, העיתונאי האוסטרלי שחשף את הפרשה, הוא עיתונאי רציני ואמין. כשהתחלתי לחקור ציפיתי לקבל עוד פרטים על נושא הסוכנים של חיזבאללה. אני נותן אמון בגרסאות שאותן יכולתי לוודא, וזה לא סיפור חשיפת הסוכנים של חיזבאללה".
מהספר מצטיירת דמותו של בן זיגייר כמי שמדבר הרבה, בעל כריזמה, אדם קומוניקטיבי, שדווקא יכולות התקשורת המפותחות שלו הובילו אותו בסופו של דבר לקצו. על השאלה מדוע בכלל חיפש את איש הקשר האיראני משיב אפשטיין בראיון: "לא יודע".
לדבריו של אפשטיין, רוב הדרמה בפרשה התחוללה באוסטרליה. "עקבו אחרי זיגייר ברחוב", מספר אפשטיין. "אחד המקורות, סוכן אוסטרלי, עקב אחריו ברחוב. המעורבות של השירות החשאי האוסטרלי בפרשה, העניין שלו בה, נבעו מהדרכונים האוסטרליים. היו עוד כמה אוסטרלים יהודים תחת מעקב דומה. אוסטרליה הזהירה את המוסד בהזדמנות קודמת מפני השימוש בדרכונים".
מהחקירה שלך עולה שזיגייר נעצר יומיים אחרי ההתנקשות המתוקשרת בבכיר חמאס אל-מבחוח בדובאי. זה אומר שהלחץ עליו גבר.
"זיגייר נעצר ב-31 בינואר , כיומיים לאחר ההתנקשות בדובאי. אני לא חושב שזה פורסם בישראל".
מה המסר העיקרי של הספר.
"אני לא יודע מה היה מצבו הנפשי של זיגייר. אני לא יודע מה היה המניע שלו, מה עבר בראשו. אבל המסר העיקרי הוא שאנחנו יודעים שיש בישראל מערכת של בתי כלא סודיים. המסר השני הוא שמשהו לא תפקד כראוי ברמה הממשלתית באוסטרליה. האוסטרלים ידעו שבן בכלא בישראל. הם היו בקשר עם ישראל".
זיגייר התאבד לפני שהועמד למשפט. אתה יודע על מה הוא היה אמור להישפט? בגידה בסוכנים ישראלים? שגיאה שעשה?
"אנחנו יודעים שאתה יכול לעשות שגיאה ועדיין לעמוד לדין. אבל לא יכולתי לוודא על מה בדיוק, ואיך מוגדרת העבירה שלו. ברור שהשב?כ עבר על החוק הישראלי".
איך הפרשה השפיעה על יהודי אוסטרליה?
"או, זו שאלה שאני לא יכול לענות עליה. יש אנשים שאומרים שלא צריך לדבר על זה בפומבי. אחרים מופתעים מכך שיש בישראל מערכת כליאה סודית. זה מפתיע אנשים. הרוב הדומם נמצא בין שני הקטבים האלה. יש כאלה שזה משנה מבחינתם את הראייה של ישראל. הרוב לא מושפעים".
באיזה אופן יהודי אוסטרליה מופתעים מישראל?
"פתאום הם שמים לב שראש הממשלה נתניהו לא ערך מסיבת עיתונאים זה כשנה".
בנושא של בן זיגייר או בכלל?
"בכלל. לאו דווקא בנושא הפרשה הזאת. אני מדבר על ההתנהגות הכללית. אבל באוסטרליה יש לנו אותן בעיות. יש הרבה ארצות עם בעיות דומות. הממשלה לא מנדבת אינפורמציה, והציבור לא מספיק ערני".
בראיון שהעניק לרדיו באוסטרליה הזכיר אפשטיין כי בתקשורת בישראל הועלתה האפשרות שאם תוקם ועדת חקירה לפרשת זיגייר, היא תגיע בסוף עד ראש הממשלה נתניהו. "נתניהו לא ענה על שאלות בנושא הזה", הוא אמר למראיינים. "הוא לא ערך שום מסיבת עיתונאים. אבל האם הרוב באוסטרליה רוצה לשמוע על מאנוס איילנד? (האי שעליו כלואים מי שמנסים להסתנן לאוסטרליה בדרך בלתי חוקית). בישראל המצב דומה".
איך אתה וזיגייר נפגשתם?
"הייתי המדריך שלו. זה היה בתנועת נצ"ר (תנועת נוער ציונית רפורמית). הוא עבר אחר כך לשומר הצעיר. זה היה במשך כל התיכון. הייתי בישראל, במכון למדריכי חוץ לארץ. אחר כך הייתי ראש נצ"ר במלבורן. כל השטיק".
יש משהו בתנועות הנוער הללו שעשוי להניע חניכים להמשיך למסלול דומה לזה של בן זיגייר? צבא או מוסד?
"זה לא קשור לתנועה. אני חושב שאם אתה מדבר אנגלית ויש לך דרכון, אז מגלים בך עניין. הרבה אנשים נתקלים באופציה הזאת. לבן זה לא קרה בצורה כזאת. הוא הרי היה גם במשרד עורכי דין, הרצוג פוקס-נאמן. גם שם כנראה מישהו טפח לו על הכתף. אולי זה טוב להם (למגייסים), אולי זה מתאים לאינטרס של האדם שפונים אליו. לא כולם ג'יימס בונד".
הופתעת ממה שהתגלה בפרשה?
"כמובן שכשמישהו שאני מכיר מגיע למצב הזה, אז אני מופתע. אבל אני עיתונאי, אני יודע מה הולך. לא הפתיע אותי שמישהו שהעביר מידע כזה סיים בצורה כזאת".
לפי הסיפור שפורסם בזמנו בתקשורת, בן זיגייר היה מתוסכל מסילוקו מהמוסד והחל לפעול כפרילאנס מטעם עצמו. הוא יצר קשר עם סוכן חיזבאללה, ניסה להפוך אותו לסוכן כפול, מסר מידע כדי לבסס את אמינותו וגרם למעצרם של סוכנים ישראלים בלבנון. מי ששוללים את הגרסה הזו טוענים שהסיפור הזה נועד להציג את המוסד באור חיובי-כמי שהצליח ללכוד סוכן שהפך למסוכן.
אתה מאמין שלמוסד או לגורם ישראלי אחר היה עניין במותו של בן זיגייר?
"אין משהו במסמכים שיעיד על כך. אני לא מאמין בקונספירציות. אצל עורכי הדין של בן זיגייר עלה חשד כזה. שמישהו אפשר לזה לקרות. אבל אין בחקירת המשטרה משהו שמוביל לכיוון הזה".
חשדות כאלה עלו גם אצלך?
"אני לא חשדתי בדבר כזה. זה פשוט מדי וקל מדי".
מה עם העובדה שהשומר נעלם ארבע שעות לפני תום המשמרת?
"זו רשלנות. כאלה הם השומרים בישראל וכאלה הם גם באוסטרליה".
אתה חושב שבעתיד יצוץ עוד מידע משמעותי על הפרשה?
"כן, אני צופה שזה מה שיקרה. אי אפשר היום לנעול מידע מהסוג הזה. יום אחד זה ייצא בדיוק כפי שלפני ארבע שנים שום דבר לא היה ידוע, ועכשיו חלק מהמידע בחוץ".
אחד הדברים המפתיעים יותר בפרשה הוא שהמוסד ורשויות המדינה הצליחו בשנה האחרונה לפוגג את העניין שעוררה. להרגיע את ההיסטריה התקשורתית-ציבורית ולהפוך את דעת הקהל לאדישה לחלוטין. דומה שמהרגע שהתברר שבן זיגייר טופל במסגרת מערכת המשפט, וגורמים חוץ-מערכתיים היו מודעים לקיומו ולהליכים שננקטו נגדו, כבר קשה היה לגרות את התעניינות הציבור. הטענה המרכזית על העלמת אזרח נגוזה. במקומה צץ הנרטיב הבא: מתנהלת מלחמה חשאית נגד איראן. נהרגים אנשים. אחרים סתם נפגעים או משלמים מחיר גבוה. בן זיגייר שובץ בקטגוריית "מחיר המלחמה".
את רפי אפשטיין מעניינת הטענה שלפיה הממשלה מעלימה מידע מהציבור. בישראל קצת קשה להתרגש מזה, אבל לפחות לפני שנה היו כנראה בישראל יותר אנשים שהאמינו ביכולת של הגופים המודיעיניים החשאיים לגרום לעצור כמו בן זיגייר "ליפול על חרבו". להגיע למצב של חושך פסיכולוגי, שבמרכזו עומדת התחושה שמוטב למות מאשר להיאבק על צדקתך. דווקא אפשטיין לא חושב בכיוון הזה.
האם הספר הבא שייכתב על הפרשה יתמקד בזהות היהודית המסוכסכת בגולה הלא כל כך דוויה, כמו באוסטרליה למשל? רפי אפשטיין תיאר את זיגייר ואת עצמו כמי שהיו בנעוריהם חלק מחבורה מצומצמת, קליקה, בתוך הקהילה היהודית. תנועת נוער אידיאליסטית, שניסיונה לשנות את העולם התבטא בעלייה לישראל ובתרומה לחברה הישראלית. מבין מילותיו של אפשטיין בצבצו לא מעט אכזבה וביקורת. על ממשלת ישראל, על ממשלת אוסטרליה ועל תגלית המעצר החשאי. אך גילוייו של אפשטיין לא גרמו להלם בישראל או במוסד. מה שנותר מהפרשה הוא בעיקר היהודים שהיו מעדיפים לא לשמוע יותר את השם בן זיגייר, כמו שרבים מיהודי אמריקה היו מעדיפים לשכוח את השם יונתן פולארד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם