המטרה האמיתית של המבצע: חשיפת איראן
לפי פרסומים זרים, חיל האוויר והקומנדו פעלו לא פעם בסודן. העובדה שחיל הים ערך מבצע שהיה עלול להסתבך, במקום תקיפה אווירית, המסוכנת פחות, קשורה לרצון להביך את טהרן על רקע הלגיטימיות העולמית הגוברת שלה
עוד על מבצע "חשיפה מלאה"
-נתניהו: טהרן מחייכת לעולם ומחמשת טרור
-כשמפקד חיל הים הודיע: "מצאנו את הרקטות"
הרקע למאמץ הוא תסכול עמוק: שר הביטחון משה יעלון ישב לפני כמה שבועות בכנס במינכן וראה עם שועי עולם שהתחככו בשר החוץ האיראני מבלי שהאמינו למילה אחת שיצאה מפיו. במסגרת המאמץ הלאומי הונחו כל גופי המודיעין והמבצעים להביא הוכחות לכך שאיראן לא באמת שינתה את עורה - כלומר היא ממשיכה לחתור לפצצת אטום וללבות את הטרור בכל פינה בגלובוס (ולא רק באזור שלנו).
מבחינת המאמץ האסטרטגי הזה, תפיסת ספינת הנשק היא אירוע משמעותי, שגם העיתוי שלו אינו רע - בדיוק בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו נמצא בארה"ב ומנסה לשכנע את האמריקאים שהאיראנים הם עדיין האויב הנורא מכל.
מבחינה מבצעית אין מדובר במאורע יוצא מגדר הרגיל: ישראל דבקה מזה כמה שנים במדיניות מוצהרת שבמסגרתה היא מנסה לסכל מבעוד מועד הגעה של נשק בעל משמעות אסטרטגית, הן לידי חיזבאללה בלבנון והן לידי גורמים בעזה.
מול רצועת עזה המאמץ הזה חשוב במיוחד, לאור הנזק הכבד שנגרם למערך הרקטות ארוכות הטווח של חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במהלך מבצע "עמוד ענן" לפני שנה וארבעה חודשים. חמאס וג'יהאד מתקשים לשחזר מאז את הארסנל שהיה להם ערב המבצע, משום שהשלטון הצבאי הנוכחי במצרים הצליח לאטום כמעט לגמרי את מנהרות ההברחה באזור רפיח, ואילו מאמצי הסיכול של ישראל מתפרסים על פני כל המזרח התיכון.
בשפה מקצועית מכונה המאמץ הזה בצה"ל מב"מ (המערכה שבין המלחמות). לפי פרסומים זרים, חיל האוויר ויחידות קומנדו ישראליות פעלו לא פעם בסודן במהלך השנים האחרונות כדי להשמיד משלוחי נשק שמיועדים, על פי המודיעין, לרצועת עזה.
העובדה שהתקיפות אירעו על פי הפרסומים בסודן יכולה להיחשב הגיונית: איראן נמצאת על נתיב העברת הנשק מאיראן לרצועת עזה. במסגרת הנתיב הזה, הנשק מועבר בספינות מהמפרץ הפרסי לאחסנה יבשה בשטח הסודני. משם הוא מוברח במשאיות דרך סיני אל מנהרות רפיח.
ארגון מבצעי החוץ של איראן מפצח על האופרציה הזאת. העובדה שהאיראנים והעזתים דבקים בנתיב זה למרות מאמצי הסיכול יכולה להעיד על כך שיש להם גם הצלחות מפעם לפעם. ואולם, ככלל הרצועה נחשב כיום "יבשה" מנשק איראני קטלני.
העובדה שחיל הים ערך מבצע מורכב שהיה עלול להסתבך 1,500 ק "מ מהבית, הגם שההכנות אליו נמשכו חודשים, במקום תקיפה אווירית מסוכנת פחות, יכולה להיות מוסברת בכך שבמצב הנוכחי עדיף לתפוס את הנשק ולהביך את איראן מאשר להשמיד אותו. לכן
עם זאת, אין לזלזל בסכנה האסטרטגית שבהגעת המשלוח לעזה. אילו הנשק היה מצליח להגיע לרצועה, הוא היה נשלח ברובו למחסנים של הג'יהאד, ומיעוטו אולי למחסני חמאס.
המידע הצביע מראש על כך שמדובר במשלוח של רקטות בעלות ראשי קרב שמכילים למעלה מ-100 ק"ג חומר נפץ. אתמול, כבר בשעה עשר בבוקר, גילו לוחמי הקומנדו הימי כמה טילי M-302 לטווח של עד 90 ק"מ, כמו אלה שנורו מלבנון לאזור הצפון (רקטה בסדר גודל דומה התפוצצה במהלך המלחמה במוסך הרכבת וגרמה שם לשמונה הרוגים ולעשרות פצועים).
ההיקף המדויק של הנשק יתברר רק כאשר הספינה תגיע לאילת והמכולות ייבדקו. יש לא פחות מ-150 מכולות, אבל כמה תמונות של נשק שצולמו אתמול ממילא כבר עשו את העבודה.
המבצע הישראלי השיג בזכות התמונות האלה את מטרתו העיקרית - חשיפת הפנים האמיתיות של איראן. אבל האם העולם יתעניין בבשורה הישראלית או שיעדיף להמשיך את המחול האיראני? התשובה לשאלה הזאת כבר אינה תלויה בצה"ל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם