בליבה חומה? עתידה של ירושלים בהסכם מדיני
הגיע הזמן לדבר על הפיל הענק שיושב בחדר המשא ומתן. בזמן שהצדדים מתקוטטים על הכרה במדינה היהודית, משום מה, לא עולה על סדר היום הסוגיה החשובה באמת. אז מה עושים עם ירושלים?
למרות זאת, בן עמי סבור שירושלים לא תהווה מכשול במשא ומתן הנוכחי בין ישראל לפלסטינים. "הסכם לגבי ירושלים תלוי בהרכב האידאולוגי של ממשלת ישראל ובשאלה אם ההסכמה הפלסטינית שבאה לידי ביטוי בקמפ דיוויד עדיין תקפה. הפלסטינים הסכימו לחלוקה אתנית של העיר, השכונות היהודיות בעיר יהיו תחת ריבונות ישראלית והשכונות הערביות תחת ריבונות פלסטינית. הבעיות היו לגבי מה שנקרא העיר הקדושה. צריך לבדוק אם האובססיה של ערפאת להר הבית עומדת גם לאבו מאזן.
צריך גם לבדוק אם יש הסכמה שלא רק הכותל המערבי יהיה שייך לישראל, אלא גם מנהרת הכותל שאנחנו תובעים עליה ריבונות. את העיר העתיקה אפשר לחלק או ליצור משטר מיוחד. אלה לא סוגיות קלות, אבל ניתן למצוא פתרונות".
עוד על ירושלים ב nrg מעריב:
- המרתף שבו הוחלט: משחררים את ירושלים
- הכנסת סערה בדיון על מימוש הריבונות בהר הבית
" אם נתניהו היה מתייעץ איתי", אומר בן עמי, "הייתי אומר לו שהסיסמה שבעזרתה הוא עלה לשלטון ב-96', כשטען שיריבו שמעון פרס יחלק את ירושלים, היא סיסמת סרק מפני שירושלים מחולקת כבר עכשיו. אין לנו שליטה על מערכת החינוך הפלסטינית בעיר המזרחית, מתוך כ-300 אלף פלסטינים בירושלים רק 10,000 קיבלו תעודות זהות ישראליות. הם עושים לנו אצבע משולשת. אנחנו רק נרוויח אם נסכים לחלוקת העיר מפני שנקבל עיר יהודית שתהיה עיר הבירה היהודית הגדולה ביותר שהייתה אי פעם לעם היהודי".
ביולי 2000 התכנסו בקמפ דיוויד הישראלים בראשות ראש הממשלה אהוד ברק, הפלסטינים ובראשם יאסר ערפאת, והאמריקאים שתיווכו בין שני הצדדים. השיחות היו קשות. עו"ד גלעד שר, שהיה ראש צוות המשא ומתן הביטחוני-מדיני, כתב בספרו "במרחק נגיעה" שהנשיא האמריקאי ביל קלינטון היה עייף ומיואש, "ונמאס לו לשמוע שוב ושוב עמדות שחוקות". אז הגיע הדיון בנושא ירושלים.
"ברור היה כי ללא פריצת דרך בירושלים אין סיכוי להשלים את הדיון בשאר הנושאים", כתב שר. די מהר התברר שלא תהיה פריצת דרך בסוגיה הנפיצה. קלינטון הציע לחלק את העיר העתיקה בין הישראלים לפלסטינים ולהעניק לפלסטינים ריבונות על השכונות המרוחקות המיושבות בפלסטינים ואוטונומיה בשליטה ישראלית על השכונות הפלסטיניות הקרובות למרכז העיר ולאגן ההיסטורי ועל הר הבית. הישראלים נטו לקבל את הצעותיו של קלינטון, אולם ערפאת דרש ריבונות פלסטינית על כל העיר העתיקה, כולל הר הבית, מלבד הרובע היהודי והכותל המערבי. ב-25 ביולי, בתום שבועיים של משא ומתן, הסתיימה הוועידה ללא תוצאות.
"זהו סיומו של פרק ותחילתו של פרק חדש", אמר ברק זמן קצר לפני שהמשלחת הישראלית עזבה את קמפ דיוויד. למעלה מ-13 שנים חלפו מאז. חברי המשלחת הישראלית בקמפ דיוויד חלוקים בדעתם. חלקם סבורים שבעיית ירושלים שגרמה לקריסת הוועידה בקמפ דיוויד הינה פתירה, ואילו אחרים טוענים שהסוגיה כלל אינה ניתנת לפתרון.
"ירושלים מזכירה לי את הצעות הנישואים בסרטים; או שאת מסכימה ואז כל עולמך משתנה או שאת מסרבת ואז את נפרדת מבן הזוג וכל עולמך משתנה. אנחנו במצב של נישואים או פרידה, ולכל אחד מהמעשים יהיו תוצאות שונות לחלוטין. ירושלים עלולה להיות חסרת פתרון", אומר אחד מיועציו הבכירים של ברק בקמפ דיוויד.
"אני מתאר לעצמי שבעיית ירושלים תהיה האחרונה שתעלה לדיון, וכדי למצוא לה פתרון שני הצדדים יצטרכו לגלות כישורי מדינאות. זו תהיה הכרעה היסטורית. אם בסופו של דבר גם כעת, כפי שקרה בקמפ דיוויד, בעיית ירושלים היא זו שתפיל את המשא ומתן, אפשר יהיה להגיע למסקנה שהסכסוך אינו פתיר, ובמקרה כזה הדינמיקה עלולה להיות שונה לגמרי מזו שבה שני הצדדים מתנהלים עכשיו. הכרה בסכסוך כבלתי ניתן לפתרון עשויה להוביל לשורה של הסדרי ביניים, אולם גם עלולה להוביל לעימותים, כפי שקרה אחרי שהמשא ומתן בקמפ דיוויד נכשל בשנת 2000".
לעומת כל יתר הנושאים שעולים במשא ומתן, בין ישראל לפלסטינים בירושלים יש משפט שלמה", מוסיף היועץ של ברק שלמעלה מ-20 שנה עוסק בסכסוך הישראלי פלסטיני. "ישנם שלושה פתרונות אפשריים: האחד הוא שצד אחד מוותר ואז הצד השני מרוויח, אך זה לא יקרה במשא ומתן הנוכחי.
הפתרון השני הוא שמחליטים שהעיר תהיה תחת משטר בינלאומי, אך זה קרה כבר ב-47' ולא הביא הרבה ברכה לעיר.
"בהחלט יכול להיות שהמצב, כפי ששרר בקמפ דיוויד, יחזור על עצמו גם עכשיו", אומר עו"ד גלעד שר. "אני סבור שהסוגיה של ירושלים פתירה, אם כי אני לא בטוח שניתן יהיה לפתור אותה בסבב השיחות הנוכחי. יכול להיות שהיא דורשת זמן, אבל אין סיבה ששיחות השלום ייפלו בגללה".
הן כבר נפלו בגללה בקמפ דיוויד.
"הסיבה העיקרית לכישלון השיחות בקמפ דיוויד הייתה ערפאת, שפחד להגיע להסדר. ירושלים היא נושא מורכב שדורש תעצומות לאומיות ומנהיגותיות. אני לא בטוח שהן קיימות היום, ולכן כדאי לחשוב בשכל על הסדרי ביניים הדרגתיים שבמהלכם ישראל תפסיק לבנות במזרח ירושלים. ניתן להגיע לפתרון בירושלים, אם כי צריך להבין שהדרך לשם הדרגתית".
יכול להיות שאין אפשרות מעשית לחלק את ירושלים?
"העיר ניתנת לחלוקה. בשכונות פלסטיניות כמו שועפאט ובית חנינא לא גרים יהודים, כפי שאין תושבים פלסטינים ברחביה, ברמות ובהר חומה. כולם יודעים שהנושא פתיר. על פי מתווה קלינטון, ישראל תקבל את השכונות היהודיות, השכונות הפלסטיניות יעברו לריבונות פלסטינית, ובעיר העתיקה יהיה משטר מיוחד. ירושלים בירת ישראל תהיה לעיר עם רוב יהודי מוחץ. זה ישחרר אותנו מלהיות ספקי השירותים של כ-200 אלף תושבי מזרח העיר. כולם מבינים את זה, רק שהם לא בשלים עדיין להגיע לשם".
ב-20 השנים האחרונות עלו כמה הצעות לפתרון בעיית ירושלים. היום יש בעיר כ-800 אלף תושבים, מהם כחצי מיליון יהודים, 200 אלף מהם גרים באזורים שנוספו לעיר ב-67'. בהסכמי אוסלו בשנת93' הצהירה ישראל על נכונותה לנהל משא ומתן בסוגיית ירושלים, אך לא נכנסה לפרטים. בהצהרת וושינגטון שנחתמה בין ישראל לירדן ביולי94' הכירה ישראל בתפקידה ההיסטורי של ירדן במקומות הקדושים בירושלים. מסמך ההבנות בין יוסי ביילין לאבו מאזן מאוקטובר95' דיבר על עיריית-על, ומתחתיה שתי עיריות משנה - ישראלית שתהיה אחראית על מערב העיר ופלסטינית על מזרחה. ירושלים תהיה בירת ישראל, ואל-קודס תהיה הבירה הפלסטינית. מתחם הר הבית יהיה תחת ריבונות חוץ טריטוריאלית.
מתווה קלינטון בדצמבר 2000 חילק את העיר בין ישראל לפלסטינים. השכונות הערביות יהיו בריבונות הפלסטינים, השכונות היהודיות בריבונות ישראל.
על פי יוזמת השלום הערבית מ-2002, ישראל תיסוג מכל שטחי67', ובירתה של המדינה הפלסטינית תהיה במזרח ירושלים. לפי הסכם ז'נבה מ-2003, השכונות היהודיות במזרח ירושלים יהיו חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, הכותל והרובע היהודי יהיו בריבונות ישראלית, העיר העתיקה תהיה פתוחה לכל, ומשטר פיקוח בינלאומי יאכוף איסורי חפירה בהר הבית שיהיה פתוח לישראלים.
בוועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, בהשתתפות ארצות הברית, הקוורטט, ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, עלתה הצעה לחלוקה של ירושלים על בסיס דמוגרפי; השכונות היהודיות יהיו חלק ממערב העיר, השכונות הערביות יעברו לריבונות פלסטינית, והאגן ההיסטורי יהיה בשליטת משטר מיוחד בהשתתפות ישראל והפלסטינים. המקומות הקדושים יישארו בניהול הקיים. על פי מתווה קרי, כפי שהודלף לפני כחודש ל"ניו יורק טיימס", העיר תחולק כך שירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין, ובתמורה הפלסטינים יכירו בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו שב ומביע התנגדות לחלוקת ירושלים. בנאומו בוועידת איפא"ק השבוע הוא כינה את ירושלים "הבירה הנצחית והבלתי מחולקת של העם היהודי".
אבו מאזן מצדו אמר השבוע ליו"ר מרצ זהבה גלאון שהפלסטינים יסכימו להסדר שבו הם יחזיקו במזרח העיר, ישראל תשלוט במערבה, ושתי ערי הבירה ינוהלו בתיווך של גוף שיתאם בין שני הצדדים.
הסוגיה כה קשה ומורכבת עד שהעוסקים בה מתקשים להביע עמדה עקבית כלפיה. על פי "הטיים", אובמה בעצמו זגזג בנושא ירושלים. במהלך מסע הבחירות שלו ב-2008 הוא הבטיח שהעיר לא תחולק ותישאר בירת ישראל. היום דעתו שונה.
אריאל שרון דיבר על אחדות העיר, באקט הפגנתי עבר לגור ברובע המוסלמי ואף עלה להר הבית, אולם ממסמכי וויקיליקס עולה שבשיחות עם בכירים אמריקאים הוא הציע להעביר שכונות ערביות בירושלים לריבונות פלסטינית.
שר החוץ אביגדור ליברמן שב ואומר שירושלים היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל וכי לא ניתן לחלקה. מצע ישראל ביתנו קובע דברים דומים. "ירושלים היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל ושל העם היהודי ושלהם בלבד. לא יתקיים כל משא ומתן על ירושלים". אולם בכנס הרצליה ב-2004 אמר ליברמן שג' בל מוכאבר, עיסאוויה ואבו דיס צריכות להיות בידי הפלסטינים.
גם שר האוצר יאיר לפיד שב ואמר בשנה האחרונה בנאומים ובדף הפייסבוק שלו שירושלים תישאר בריבונות ישראל ולא תחולק, אולם בראיון ל"דר שפיגל" שנחשף בבלוג "דיפלומאניה" באתר "הארץ" של העיתונאי ברק רביד אמר לפיד: "אנחנו נחלק את השטח. הדגל הפלסטיני יתנוסס מעל מבני ציבור במזרח ירושלים". מצע יש עתיד, לעומת זאת, קובע שאחדות ירושלים "היא סמל לאומי מן המעלה הראשונה. ירושלים תישאר מאוחדת ותחת ריבונות ישראלית".
שמעון פרס היה מאדריכלי הסכם אוסלו שהעלה את סוגיית ירושלים למשא ומתן, אולם ב-96', בעימות טלוויזיוני עם נתניהו, טען שהוא מתנגד לחלוקת העיר אחרי שהואשם במסע הבחירות של הליכוד שהוא יחלק את ירושלים.
לאחרים יש דעה מוצקה יותר. שר הכלכלה נפתלי בנט מתנגד כמובן לחלוטין לחלוקת העיר. יו"ר העבודה יצחק הרצוג אמר, אחרי שנבחר לראשות מפלגת העבודה, שהוא בעד חלוקת העיר כך שירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין וירושלים המערבית בירתה של מדינת ישראל, ואילו הכותל המערבי יישאר בידי ישראל.
על פי מצע מפלגת העבודה, "ירושלים, על שכונותיה היהודיות, הינה בירתם הנצחית של העם היהודי ושל מדינת ישראל. בעיר העתיקה ובאגן הקדוש יונהג משטר מיוחד אשר יביא לידי ביטוי את חשיבותו הבינלאומית של המקום ואת מעמדו המרכזי עבור שלוש הדתות. המקומות הקדושים ליהודים יישארו תחת שלטון ישראל".
ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הלך כמעט עד הסוף והציע לפלסטינים ב-2008 שלטון בינלאומי על האגן הקדוש ושצוות משותף ינהל את ירושלים המזרחית עד להסדר סופי. בנאום בשנה שעברה בארצות הברית הוא הציע חלוקה של העיר כך שישראל תשלוט על השכונות היהודיות, הפלסטינים ישלטו על השכונות הערביות, והאגן הקדוש יהיה תחת ניהול משותף של סעודיה, ירדן, הפלסטינים, ישראל וארצות הברית.
סקרי דעת הקהל אינם אחידים. סקר גיאוקרטוגרפיה ביוני 2011 מצא ש-66 אחוז מתנגדים לכל צורה של חלוקת ירושלים גם במסגרת הסכם שלום. סקר של מכון אברהמס בדצמבר 2012 מצא ש-67 אחוז בעד הסדר שלום שכולל את חלוקת ירושלים. סקר של מולד, המרכז להתחדשות הדמוקרטיה, שנערך בדצמבר 2013 מצא שהציבור הישראלי תומך במתווה שלום הכולל את חלוקת ירושלים.
גידי גרינשטיין, נשיא מכון ראות, שהיה מזכיר צוות המשא ומתן בקמפ דיוויד,
על פי החלטת מנהיגיהם, תושבי מזרח העיר כיום לא מצביעים בבחירות המוניציפליות, אבל מה יקרה אם יום אחד הם יחליטו להצביע בבחירות, ושליש מחברי מועצת העיר ירושלים יהיו פלסטינים? יש להם כלי נשק שהרבה יותר מאיים עלינו מנשק. מישהו מתאר לעצמו איך תיראה בירושלים קואליציה עירונית שתורכב מחרדים ומפלסטינים תושבי מזרח העיר עם ראש עיר חרדי וסגנו שיהיה פלסטיני? אנשים לא מבינים שזה לא תסריט דמיוני, אלא נמצא במרחק החלטה של הרשות הפלסטינית. את זה אפשר לפתור בצורה די פשוטה: השכונות הפלסטיניות המרוחקות יוחזרו לשטח C. גם את בעיית האגן הקדוש אפשר לפתור, אבל זה דורש מנהיגות. כאן תיבחן סוגיית המנהיגות".
ישראל חסון, שהיה סגן ראש השב"כ וחבר במשלחת הישראלית לקמפ דיוויד, אומר שסוגיית ירושלים תהיה האחרונה להגיע לשולחן המשא ומתן. "זה יהיה הקינוח. בינתיים ירושלים היא מדע בדיוני, אבל אחרי שנגיע להסכמות בנושאי הגבולות והביטחון, האם נפוצץ את המשא ומתן על חופש הפולחן בירושלים? אין נושא שאינו פתיר, וגם את סוגיית ירושלים אפשר יהיה לפתור".
"בפסגת קמפ דיוויד התנאים היו מתאימים הרבה יותר מהיום", כתב לאחרונה אהרון מילר, חבר המשלחת האמריקאית בקמפ דיוויד, באתר של יוזמת ז'נבה. "צוות המשא ומתן הישראלי כלל ראש ממשלה ששחה בסוגיות הגדולות הרבה יותר מקודמיו, מנהיג פלסטיני שעמד בראש תנועה לאומית מאוחדת וזכה לכבוד עמו ונשיא אמריקאי המחויב ומתעניין בסוגיה.
למרות כל זאת המאמץ נכשל. בפעם הזו נראה כי המצב קשה הרבה יותר. הפערים בין נתניהו לעבאס עצומים לגבי נקודות הסוגיות העיקריות - גורל ירושלים ומה יש לעשות עם הפליטים הפלסטינים. אף אחד משני המנהיגים אינו סומך על הצד השני, ושניהם מנהלים פוליטיקה פנימית חריפה שמונעת מהם ליטול סיכונים גדולים".
דני יתום, בעבר ראש המוסד, שהיה חבר במשלחת הישראלית בקמפ דיוויד, מסכים עם מילר.
"זה פתרון קל להשגה שגם הפלסטינים בסופו של דבר יוכלו לעכל. למרות מה שנוטים לחשוב, אני ראיתי בוועידת קמפ דיוויד עוצמת רגשות פלסטינית קשה הרבה יותר סביב בעיית הפליטים מאשר סביב סוגיית ירושלים. ערפאת אמר שאם הוא יוותר בסוגיית הפליטים יהרגו אותו, אבל הוא לא אמר דבר דומה לגבי ירושלים.
"אני לא בטוח שישראל תקבל היום את מתווה קלינטון. נתניהו עצמו יסכים לפתרון בירושלים, אך אני לא יודע איך הוא יוכל להתמודד מול חברי מפלגתו. יש לו הרבה חברים וחברות שלא יעשו לו את החיים קלים. בכל מקרה ההסכם עם הפלסטינים כל כך רגיש ובעייתי שהוא יצטרך להגיע למשאל עם, ובסופו של דבר העם הוא זה שיחליט".
פרופ' בן עמי סבור שההכרעה ההיסטורית בנושא ירושלים תהיה של נתניהו. "הבעיה היא שנתניהו יותר פוליטיקאי ממדינאי, ואני לא אומר את זה לגנאי. אם אין לך בסיס פוליטי, אתה יכול לכתוב שירה, אבל לא לעשות מדינאות. השאלה היא אם נתניהו מוכן לצאת לעימות עם הבסיס הפוליטי שלו כדי להגיע להכרעות היסטוריות. זו הטרגדיה של החיים הפוליטיים, היא מייסרת וקשה, אבל רק אדם אחד יכול להגיע להחלטה וזה ראש הממשלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם