עד כמה אוניברסיטת אריאל פוגעת בחופש האקדמי?
תקנון המגביל את חופש הביטוי, קורסים של חסידי חב"ד וחזון שגורם למרצים לחוש אי-נוחות מול סטודנטים שאינם יהודים. האם אוניברסיטת אריאל מציבה סולם ערכים שמקדם אג'נדה פוליטית על חשבון המטרות האקדמיות?
באתר האוניברסיטה מופיעים נתונים מרחיבי דעת: סגל האוניברסיטה גייס בשנת 2011 מקרנות תחרותיות וגורמי תעשייה כ-10 מיליון דולר לטובת מחקר ופיתוח יישומיים. הסטודנטים באים מכל מגוון האוכלוסיות והרבדים המרכיבים את החברה הישראלית: חילונים לצד דתיים, עולים חדשים לצד ישראלים ותיקים, בני מיעוטים לצד יהודים. "בהקשר זה", נכתב באתר, "מהווה האוניברסיטה מוסד המשמש כור היתוך לכל שכבות החברה בישראל, והמעיד, על אף חילוקי הדעות והשוני המנטלי, התרבותי והאידאולוגי, על יכולתה של האקדמיה לשמש בסיס להידברות ולקירוב לבבות".
הכוונות טובות, אבל בשנתיים האחרונות עולים מעת לעת סיפורים שעשויים להעלות סימני שאלה סביב החופש האקדמי וחופש הביטוי במוסד - הן של אנשי הסגל והן של הסטודנטים - ביניהם סעיפי תקנונים סותרים, פעילות דתית שנויה במחלוקת בתוך הקמפוס ונקודות זכות לקורסים המועברים על ידי חב"ד.
במהלך החודשים האחרונים התעורר בקרב חברי הסגל של האוניברסיטה הצעירה פולמוס בעקבות ניסוח חזון האוניברסיטה. בין היעדים שהציבה בחזונה העמותה: "להיות מוסד אקדמי מהמובילים בעולם, מוסד ציוני ורב-תחומי; להוביל במחקר, בחינוך וביצירת מנהיגות לעם היהודי; להוות גורם משפיע במרחב שבו המוסד האקדמי מצוי ולפעול לחיזוקו התרבותי, הכלכלי והחברתי של מרחב זה".
בעקבות זאת ביקש פרופ' יוסי גולדשטיין, מומחה לציונות ולמדינת ישראל מהמחלקה למורשת ישראל, לכנס ישיבת סנאט על מנת לדון מחדש בחזון האוניברסיטה. במהלך הדיון שהתקיים בראשית חודש ינואר הצר גולדשטיין על הדרישה "להוות גורם משפיע במרחב שבו המוסד האקדמי מצוי". " מתוך החזון עולה שאנחנו כאוניברסיטה צריכים לפעול לחיזוקם של היישובים הפלסטיניים סלפית, כפל-חארת וכו'", אמר גולדשטיין. פרופ' יאיר שפירא, דיקן בית הספר למדעי הבריאות, השיב כי לא כתוב שמדובר במרחב הגיאוגרפי. גולדשטיין הרחיב: "החזון הוא נהדר ונעלה, אך תושבי הסביבה לא יקבלו אותנו ואין טעם לכפות את עצמנו על תושבי הסביבה. לכן אני מציע שהסעיף יימחק. זה לא לכבודנו או למעמדנו, וזו אוטופיה".
בהתייחסו לסעיף המגדיר את המוסד כציוני אמר גולדשטיין כי הוא "מאמין שכולנו ציונים", אך הוסיף: "לי לא ברור הקשר בין הציונות והאוניברסיטה. ב-1925 האוניברסיטה העברית חרתה על דגלה ציונות. היום אנחנו מצויים בעולם אחר, קשה ביותר. אנחנו צריכים לדבר בשפה האקדמית ולהדגיש את היותנו אוניברסיטה. כדי שנהיה אוניברסיטה אני מציע שהחזון שלנו יהיה אקדמי ולא פוליטי. לכן אני מבקש להשמיט את ההתייחסות לציונות בסעיף ג', ולעם היהודי בסעיף ד'".
"אני מרגיש לא נוח עם הסטודנטים הלא יהודים כשיש לנו חזון שמדבר על פיתוח מנהיגות יהודית", הוסיף פרופ' שרגא שובל, ראש המחלקה להנדסת תעשייה וניהול. "לגבי המרחב, למה לצמצם את עצמנו למרחב ולא לדבר על מדינת ישראל, עם ישראל או העולם כולו? המטרה היא לפתח את המדע ולא את המרחב".
לקראת תום הישיבה הציע נגיד האוניברסיטה, יגאל כהן-אורגד, לשנות את הסעיף ולכתוב: "להוביל במחקר, בחינוך וביצירת מנהיגות למדינת ישראל ולעם היהודי", ובכך לאפשר התייחסות לכלל הסטודנטים הבאים בשערי המוסד. עם זאת, מכיוון שהסנאט לא הצביע על החזון, הוא נותר כפי שהוא.
ביקורת מבית מוטחת לא רק בסעיפי החזון הקיימים, אלא גם באלו שלא מופיעים בו. במכתב ששיגר ארבעה ימים לאחר מכן פרופ' אשר יהלום, יושב ראש ארגון הסגל הבכיר וחבר המחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, לראש המחלקה שלו, פרופ' שמואל שטרנקלר, הוא כתב: "יש לי ביקורת נוקבת על החזון מהיבטים אחרים, שהמרכזי בהם הוא השתיקה הרועמת של החזון בכל מה שקשור לחופש אקדמי ולחופש הביטוי. מוסד שאין בו חופש אקדמי מלא איננו אוניברסיטה גם אם בית המשפט העליון יכיר בו ככזה".
בעניין החזון תהה גם פרופ' אמיר חצרוני מבית הספר לתקשורת כאשר טען בישיבת הסנאט: "לגבי בניית מנהיגות לעם היהודי, איך ניתן לעשות זאת כשבאתר האינטרנט שלנו כתוב שלסטודנטים אין זכות להפגין בקמפוס, אלא בעניינים שבקונצנזוס ולאחר קבלת אישור מההנהלה?"
אכן , סוגיה נוספת המעוררת מחלוקת קשורה לתקנות שקבעה האוניברסיטה לפעילות ציבורית ופוליטית במוסד. בסעיף הראשון לתקנות אלו נכתב כי האוניברסיטה "תבטיח כי יכובד בתחומיה עקרון חופש הביטוי של הסגל האקדמי והמנהלי ושל הסטודנטים". יחד עם זאת, בסעיף 7 לתקנון נכתב: "פעולות פוליטיות אשר יאושרו יתקיימו אך ורק בתוך אולמות ויהיו פתוחות להנהלת האוניברסיטה או נציגיה. לא יתקיימו אספות או הפגנות פוליטיות תחת כיפת השמיים, למעט מקרים מיוחדים של אספות בעניינים סטודנטיאליים מובהקים או בנושאים של קונצנזוס לאומי וציבורי מקיף, שיאושרו על פי תקנון זה".
" אני מבין את הרגישות ההפוכה של ראשי האוניברסיטה", אומר פרופ' גולדשטיין. "הרגישות הזאת אומרת שאנחנו מזוהים פוליטית. ההפגנות האלה יכולות להיות אלימות ביותר או הפגנות של הימין. האוניברסיטה הזאת מזוהה עם תנועות פוליטיות ימניות, והיא מאוד-מאוד רגישה לזה. לכן הרגישות מתבטאת גם בזה שמנסים לעצור הפגנות, בעיקר של אנשי ימין. אני לא אומר שזה לגיטימי. להפך, אני אומר שזה לא לגיטימי. אני בעד חופש מוחלט. אני חולק על זה לחלוטין. צריך לתת חופש הפגנה מלא לכל אחד שרוצה בכל מקום שהוא רוצה, אבל מצד שני אני גם מבין את האוניברסיטה".
סעיף 6 בחוק זכויות הסטודנט התשס"ז 2007 קובע: "לכל סטודנט החופש להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא, לרבות בנושאים הנוגעים לסטודנטים ולזכויותיהם". לעומת זאת, בתקנון אוניברסיטת אריאל - גוף ציבורי המקבל את מרב תקצובו מהמדינה-נכתב: "האוניברסיטה תקפיד על קיום המהלך התקין של ההוראה, המחקר והעבודה הסדירה בתחומיה, ולכן עליה להבטיח שחופש הוויכוח הציבורי לא יפריע לקיום חובתה זו".
על רקע הדיון על חופש הוויכוח הציבורי עולה סיפורה של רינת צולק, סטודנטית לתקשורת באוניברסיטת אריאל, שהורחקה אחרי שכתבה בדף הפייסבוק של המוסד: "בכלא הסורי היה עדיף לבלות את זמני. שם לפחות היו הורגים אותי מהר יותר, והכללים ברורים". באוניברסיטה טענו שההרחקה נבעה מאי-מילוי חובותיה האקדמיות, ואילו צולק משוכנעת שמדובר ברדיפה על רקע דעותיה האישיות.
"יום לאחר פרסום הסטטוס", מספרת צולק, "קיבלנו אני וכמה אנשי סגל בכירים מייל, ובו ראש בית הספר לתקשורת ד"ר אזי לב-און מורה לי לחזור בי מהסטטוס וכותב בין היתר:'פרסום דברי שקר והשמצות חסרות בסיס בפומבי על הקיר של האוניברסיטה בפייסבוק פותח בפנייך עולם חדש ונהדר של ועדות משמעת וסנקציות. לא מתאים לי שמשווים את בית הספר לתקשורת לכלא הסורי. אם היית מלכלכת על הכלא הסורי בפייסבוק, זה היה נגמר הרבה יותר רע. לכן אבקש ממך לפרסם הבהרה ברוח זו בפייסבוק, ואני מבטיח לנהוג ברוח יום כיפור המתקרב'. המייל של ראש בית הספר לתקשורת לא זכה לתגובה ממני ולא ראיתי סיבה להתנצל על הסטטוס".
כמה ימים לאחר מכן הודחה צולק, לדבריה, מקורס נוסף. "בוועדת המשמעת התעקשו שהסטטוס הוא השמצה ושאני כפוית טובה בגלל הסטטוס שכתבתי על המוסד שהסכים לקבל אותי. כתבתי סטטוס בפייסבוק שאחריו הודחתי מהלימודים באופן סופי, והאוניברסיטה טוענת לדברים אחרים כגון חוסר אמינות, דבר שהוא השמצה ושקר ". שאלת החופש האקדמי וחופש הביטוי נוגעת, עם זאת, לא רק לציבור הסטודנטים. בסעיף 4 בתקנון זכויות וחובות הסגל האקדמי נכתב: "בפעילותו הציבורית ידאג חבר הסגל לקדם את שמה הטוב של האוניברסיטה ויישמר שלא לפגוע בה".
פרופ' אורציון ברתנא, פרופ' מן המניין, חבר המחלקה למורשת ישראל ועורך כתב העת המחקרי "מורשת ישראל", סבור כי התקנון מיותר. "לדעתי האישית לא צריך להגדיר זכויות או חובות של מרצה בתקנון. תקנון כזה ייצור יחס לא נכון בין העובדים למוסד. יש שכל ישר, זה מספיק. לשם מה להגדיר את זה? זו כבר פגיעה בחופש הפרט".
" מעבר לכך שהוראות כאלו אינן עולות בקנה אחד עם חוקי היסוד ועם פסיקות של בג"ץ בנוגע לעליונות חופש הביטוי, מהות הדמוקרטיה ותמצית האקדמיה כזירה לשיח פלורליסטי נטול כפייה - הן גם לא תורמות לתדמית המוסד ולא ניתנות ליישום", כתב פרופ' חצרוני בפנייה אל חברי הסנאט בחודש פברואר 2014. לטענתו , אף אחת מאוניברסיטאות המחקר האחרות בישראל איננה אוסרת על מרצים לבקר את האוניברסיטה. "על אף ה' חולשה' הזו, כולן הגיעו להישגים מדעיים שאנחנו יכולים לפי שעה להתקנא בהם", כותב חצרוני. "הסיבה ברורה: סגל איכותי מעוניין בחופש ביטוי וישתדל להימנע ממוסד שכופה עליו לשתוק או להיות יחצן בעל כורחו".
לפני כשמונה חודשים הגיש נשיא האוניברסיטה פרופ' יהודה דנון תלונה לוועדת המשמעת נגד התבטאויותיו של חצרוני. כזכור, חצרוני עורר סערה בעקבות סטטוס שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, ובו טען כי דברים המתפרסמים בקבוצת הפייסבוק "אחת מתוך אחת" - המהווה מרחב ביטוי ותמיכה לנשים, נערות וילדות שחוו פגיעה מינית - עשויים להיות בחלקם "פנטזיות מיניות" של הכותבות אותם.
אולם הפרשה שהחלה בקול תרועה רמה הסתיימה לאחרונה בקול ענות חלושה כאשר דנון החליט להסיר את התלונה. "אני שמח שבסופו של דבר הבין נשיא האוניברסיטה את טעותו ושיש לי זכות להתבטא כראות עיניי", אומר חצרוני. "חבל שהיה צריך לעבור את כל ההליך בשביל להבין דבר מובן מאליו. אני מכבד לחלוטין את זכותן של הפמיניסטיות להתבטא כראות עיניהן, ואף מבין את הכאב של מי שנפלה קורבן לעבירות מין".
עם זאת, בישיבת הסנאט שהתקיימה ביום רביעי האחרון נקבע סעיף חדש בתקנון, ולפיו ניתן להביא לדין משמעתי חברי סגל וסטודנטים לא רק על עניינים אקדמיים.
השבוע פורסם כי באוניברסיטת אריאל תיפתח תוכנית למקצועות הקבורה בשיתוף פעולה עם חברה קדישא והמשרד לשירותי דת. "בין הנושאים שיילמדו בתוכנית המיוחדת: לימודי כבוד המת, מיומנויות רגשיות וקורסים בתודעת שירות לצד שיעורים בנושא קבורת חירום ושיטות קבורה מודרניות", נכתב בהודעת האוניברסיטה על פתיחת הקורס. "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה היהודית שבה ילמדו על קבורה ואבלות יהודית שעברו עד כה כמסורת מדור לדור".
על המעורבות ההולכת וגוברת של גורמים דתיים בקמפוס ניתן ללמוד, בין היתר, מדיווח שפורסם באתר "שטורעם.נט" של חב"ד בנובמבר האחרון. לצד הרצאות של הרב המחזיר בתשובה אמנון יצחק, כדורסלן העבר דורון שפר ועוד, מדווחים באתר על מפגש "השלוחים" החודשי של חסידי חב"ד בקמפוס האוניברסיטה. "במפגש החודשי השתתפו מר יגאל כהן-אורגד, נגיד האוניברסיטה ומי שהיה בעבר שר האוצר, מר אלדד הלחמי, סגן הנשיא לפיתוח משאבים, וגב' ד"ר ניצה דוידוביץ', מנהלת היחידה לפיתוח והערכה אקדמית", נכתב באתר חב"ד. "המפגש החודשי של חב"ד בקמפוס הוא הזדמנות חשובה של השלוחים באוניברסיטאות ובמכללות האקדמיות לקיים דיונים פוריים בתחומי עבודתם המיוחדת והרגישה כל כך עם האליטה האקדמית בישראל. במרכז המפגש מודגש תמיד התוכן התורני-חסידי, ובמפגש האחרון שמעו השלוחים הרצאה מפי השליח בחולון, הרב שמואל רסקין, על תוכניתו המצליחה'תא שמע' להנחלת לימוד הגמרא לציבור הכללי. כמו כן, התקיים שיעור חסידי עמוק בהנחיית השליח הרב ישי קלי, הפועל בשלוחה של הטכניון בבית הרפואה רמב"ם. האורחים הנכבדים הביעו הערכה רבה לפעילות השליח הרב ששון כרמל המנהל את חב"ד בקמפוס אריאל, ובירכו את הרב שניאור לישנר שהצטרף אליו לאחרונה כשליח בקמפוס".
אורחים הם דבר רצוי ומבורך. אבל מה קורה כשהאורחים הופכים לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים? באוניברסיטת אריאל ניתן לקבל נקודות זכות אקדמיות בקורסים ייחודיים המועברים על ידי חב"ד, בתנאי שהסטודנטים הנרשמים לקורסים הם בעלי רקע דתי. "האוניברסיטה באריאל וחב"ד למען הסטודנט מציעים לסטודנטים בעלי רקע דתי לשלב לימודי יהדות וחסידות בלימודים האקדמיים במסגרת מדרשה לבנות ובית מדרש לבנים", מבשר אתר האוניברסיטה. "הקורסים מוכרים לצבירת נקודות זכות אקדמיות".
מדרשת "מלכות" לבנות הפועלת באוניברסיטה מציעה לסטודנטיות בסמסטר ב' תשע"ד לחבור אל קורס "המטבח היהודי-פרקטיקה הלכתית" המועבר על ידי אסתר רוכוורגר, "ברית הנישואים - זוגיות" שמעביר הרב ששי כרמל ועוד. הקורסים מוכרים לצבירת נקודות זכות אקדמיות לבוגרות בית ספר דתי או אולפנה. גם גברים בוגרי בית ספר דתי או ישיבה תיכונית אינם מקופחים ויכולים לצבור נקודות זכות עם השתתפותם בקורסי בית המדרש לבנים "היהלום שבכתר", הפעיל באוניברסיטה.
"הנושא הדתי הוא בעיה אמיתית באוניברסיטה", אומר פרופ' ברתנא, שאף הקים בשנת 2001 את המחלקה למורשת ישראל ועמד בראשה, כמו גם בראש התוכנית לתואר שני. "באוניברסיטה כל סטודנט חייב ללמוד 12 שעות סמסטריאליות בתחומי מורשת ישראל. לאחרונה באות כל מיני מדרשות, שאני לא יודע מאין צצו ואם הקורסים שהן מלמדות עומדים בתקינה אקדמית, וצריך לעשות בזה סדר: אני מקווה שהאוניברסיטה תתעשת לעשות זאת עכשיו. הגורמים הלא אקדמיים האלה לא פלשו. מישהו הביא אותם. אם יש לי טענה, היא נגד הבלגן המאורגן. לא נמצא איש שיעשה סדר ויקבע בצורה שקופה, עניינית ומסודרת את העניינים שלפיהם גוף חיצוני כזה יכול ללמד יהדות בתוך המסגרת האקדמית. ובכלל, מדוע צריך גוף חיצוני? לאוניברסיטה עצמה יש מספיק כוחות לעשות זאת. עצם הקמת פקולטה למדעי הרוח הייתה עונה על צרכים אלה".
תגובת אוניברסיטת אריאל: "במסגרת חופש הביטוי וההצבעה הדמוקרטית, שהם נר לרגליה של האקדמיה בכלל ושל אוניברסיטת אריאל בפרט, הדיון בנושא חזון המוסד התפרס על פני כמה מפגשים ודיונים כדי לאפשר לכל חבר סנאט להביע את דעתו ולהביא את הנושא להצבעה אחרי מיצוי הדיון. מטבע הדברים, דיונים אלו כללו חילוקי דעות, שהאוניברסיטה מקבלת בברכה. אנו גאים בסגל על שעשה זאת תוך נתינת במה לכלל הדעות והגוונים שבו וניהל דיון ערכי, ענייני ואינטלקטואלי; דיון אשר בצד ערכי ההוראה והמחקר מזדהה עם חזון האוניברסיטה וערכיה - התואמים את חזונה של מדינת ישראל כמדינה ציונית - כפי שראוי שיהיה באקדמיה בישראל בכלל.
"בנוגע לתקנות בעניין פעילות ציבורית ופוליטית, האוניברסיטה כמוסד ציבורי אינה מעוניינת לקחת חלק בשום פעילות פוליטית מאורגנת. אם סטודנט או חבר סגל עוסק בפעילות כזו במסגרת פעילות פרטית, גם בתוך הקמפוס, האוניברסיטה לא תמנע בעדו. עם זאת, האוניברסיטה גאה ודבקה בהשקפתנו האוסרת כל פעילות המנוגדת לחוקי המדינה, שיש בה הסתה לעבור על חוקי המדינה ו/או הסותרת את עקרונות מגילת העצמאות של מדינת ישראל.
"במסגרת חופש הביטוי, לחברי הסגל של האוניברסיטה יש את החופש לקבוע את תקנון הזכויות והחובות של עצמם. הנהלת אוניברסיטת אריאל בשומרון אינה מעוניינת ולא יכולה להתערב בעניין זה. ככל הידוע לנו, מרביתם של חברי הסנאט (פורום הסגל הבכיר) תמכו ותומכים בתקנון כולו ובנושא זה בפרט. הנושא אמור להגיע להצבעה בסנאט בתקופה הקרובה.
"בעניין מעורבות שליחי חב"ד, הצגת הדברים אינה משקפת את המציאות. פורום שליחי חב"ד, הקיימים ברוב המוסדות האקדמיים והאוניברסיטאות בכללם, מקיים מפגש באוניברסיטאות השונות לעתים מזומנות, כל פעם במוסד אקדמי אחר.
"בכל האוניברסיטאות נהוג שסטודנטים מחויבים בקורסים כלליים על מנת להרחיב את ידיעותיהם, בהיקף של 12 נקודות זכות במהלך התואר. אוניברסיטת אריאל בשומרון בחרה למקד קורסים אלה בתחומי מורשת ישראל הכוללים לימודי ארכיאולוגיה, ספרות, מוזיקה, היסטוריה וגם קורסים תורניים. סטודנט הבוחר ללמוד קורסים תורניים יכול לעשות זאת במסגרת קורסי המחלקה למורשת ישראל באוניברסיטה או במסגרת שיתוף פעולה עם ישיבות ומדרשות באזור. אפשרות זו מותנית בכך שאותם מוסדות זכו לאישור מראש של המחלקה למורשת ישראל, המותנה בהוכחת השכלת המורים, סילבוס, קיום בחינה או עבודה כנהוג בלימודים אקדמיים וכדומה. בכל מקרה, מספר הסטודנטים הרשאים לעשות זאת מוגבל, הם נדרשים לכפל שעות ולעתים הם מתבקשים להיות בעלי ידע מוקדם.
"נושא רינת צולק הוא עניין משמעתי לחלוטין. יש להדגיש כי נושא הסטטוס בפייסבוק נמחק מהטענות נגד הסטודנטית על ידי הוועדה שדנה בעניין, והיא הורחקה לתקופה קצובה.
"התלונה נגד פרופ' חצרוני נמשכה על ידי מגישי התלונה במהלך דצמבר 2013".
shabat@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם