מעצמה של איש אחד: כך הפך פוטין את רוסיה לאימפריה
נהוג לראות בפוטין סוג של תעלומה. זה אולי היה נכון בעבר, אבל לא כיום. עם דוקטרינה כמעט מביכה בפשטותה הוא שואף לשמר ולפתח את מרכיבי העוצמה הרוסית, ומוכן להשתמש לצורך כך במנופי כוח מגוונים, כולל אלימות
אך באופן מהותי, החל מליל שישי בשבוע שעבר לא ביצעו הרוסים (או האוקראינים) אף מהלך מהותי בסכסוך המתפתח. האוקראינים נשמרו מאוד שלא להתגרות או להגיב לתוקפנות הרוסית מחשש שיספקו תירוץ למוסקבה להפעלה נוספת של כוח. הרוסים, וזה היה המהלך המפתיע לדידם, אימצו גישה של תוקפנות אלגנטית (עד כמה שדבר כזה אפשרי). ממדי השליטה שלהם בחייליהם העצבניים בשטח היו מרשימים מאוד; גם בעימותים הספורים והסמליים עם לוחמים אוקראינים וידאו הרוסים שלא תיפתח אש ושהסכסוך לא יידרדר לקרבות. מהותית, כמובן, זה המצב העדיף למוסקבה: הרי איש לא היה מאשים את האוקראינים אילו היו עושים שימוש בזכות הראשונה המוקנה במגילת האו"ם: הזכות להגנה עצמית על ריבונותם. הניסיון הרוסי להשתלט על שטחים נרחבים ממדינה שכנה, ללא ירייה, הוא אחת הפלישות המוצלחות ביותר ב-50 השנים האחרונות. בקייב הייתה סוג של מהפכת קטיפה שהבריחה את ינוקוביץ'; באו הרוסים עם פלישת קטיפה שקרעה את אוקראינה מקרים וההפך.
כבר שבוע שהמשבר הצבאי הפסיק להסלים - למרות הדיווחים הנרגשים - והוא עובר מטמורפוזה למשבר דיפלומטי. הרוסים נעצרו בקרים. זהו משבר חמור, בלי ספק, אבל כזה שמתרחק ממחוזות של מלחמה פעילה. התבונה של הממשלה הזמנית בקייב, וגם הדרך היעילה והאפקטיבית שבה פוטין מנהל את ענייניו, הובילו לכך שגם כאשר מוסקבה החלה ליהנות ממתנות חינם - ההשתלטות על הערים חרקוב ודונייצק, לא רחוק מגבול רוסיה - היא נמנעה ממימושן. הרוסים הגבילו את חדירתם לקרים בלבד בשלב זה, אף שחלקים שלמים (ועשירים) של אוקראינה כמהים (לכאורה) לפלישה רוסית.
2. במסיבת העיתונאים הנדירה שהעניק השבוע ענה הצאר ולדימיר פוטין על כל השאלות כאשר הוא יושב בתנוחת הסבה שמזכירה קיסר אסייתי המאפשר לנתיניו לבוא ולהעלות בפניו את צרותיהם. ערני מאוד אך גם אדיש ומרוצה מעצמו, פוטין שידר נרטיבים מגוחכים אך גם ריאליסטיים, שילוב נדיר בין פרופגנדה בסגנון סובייטי ("חיילים רוסים? יש הרבה מדים מהסוג הזה במדינות הפוסט-סובייטיות. אפשר לקנות אותם בחנויות"). ובין כנות כמעט בלתי מתקבלת על הדעת (נניח כאשר אמר שאין לו סימפטיה לינוקוביץ' ושאם לא היה מסייע לו הוא היה נרצח בקייב, כי זו הדרך הכי יעילה להחליף נשיא מכהן).
התקשורת הרוסית הייתה עסוקה השבוע בלספר לציבור על ההשתלטות של הפאשיסטים, הנאצים והאנטישמים על קייב ושידרה תמונות חשודות מעימותים שהיו או לא היו בין אותם אוקראינים נוראים ורוסים מסכנים ברחבי המדינה הנפלשת, תוך הוספת כותרות בסגנון "רוסיה מגנה על אזרחיה", "מהפכה מושחתת" חיל האוויר האוקראיני מצטרף לכוחות קרים החופשיים? ועוד היגדים בסגנון "פראבדה" הזכור לרע.
נהוג לראות בפוטין סוג של תעלומה. זה אולי היה נכון בעבר, אבל לא כיום. הנשיא הרוסי התבגר אל תוך גישה שקופה לגמרי, עם דוקטרינה כמעט מביכה בפשטותה: הוא שואף לשמר ולפתח את מרכיבי העוצמה הרוסית ומוכן להשתמש לצורך כך במנופי כוח מגוונים, כולל אלימות. הוא מסתמך על תעשיית האנרגיה הרוסית והצורך האירופי בגז שזורם דרך ערבות רוסיה כמעין הגנת קסם מפני תגובת המערב למהלכיו. האידאולוגיה שלו היא "אף שעל" אם סוריה היא מדינה נתמכת של רוסיה, היא תישאר כזו, גם במחירים כבדים למעמדה של רוסיה בקהילה הבינלאומית, וגם אם רוסיה תבזבז מיליארדים על עסקאות נשק עם משטר חדל פירעון.
הואיל ודעת הקהל הרוסית איננה משחקת תפקיד אמיתי בהפעלת כוח בינלאומי (הנקודה החשובה ביותר כאשר משווים את רוסיה למערב), פוטין יכול לנטרל לחלוטין שיקולים מוסריים בהפעלת העוצמה הרוסית. המדינות הגובלות ברוסיה כמו גיאורגיה, בלארוס, אוקראינה - מדינות שהיו חלק אינטגרלי מברית המועצות - הן שטח השפעה רוסי ויישארו כאלה. כפי שפוטין אמר בעצמו במסיבת העיתונאים השבוע, אם יגיע גורם "לא מוכר" לתפקיד הנשיא האוקראיני, זה יכול לחולל "בעיות רציניות" במילים אחרות: אנחנו מוכנים להתמודד עם גווארדיה שהיינו שותפים בבחירתה, אבל אוקראינה מצויה בצלה של מוסקבה ושם היא גם תישאר.
פוטין איננו שחזור של ברז'נייב ואיננו מדמיין לעצמו שרוסיה חזקה כמו ברית המועצות; לכן הוא איננו מכניס טנקים לקייב ומשתלט עליה כפי שהסובייטים עשו לפראג. הוא מנהיג מתוחכם יותר ומבין כיצד העולם השתנה. לכן הוא נוקט את הטקטיקה המבריקה של החדרת חיילים אלמונים, לכאורה נציגים של מיליציה עצמאית בקרים, מיליציה דמיונית לחלוטין, עם מדים ללא סימני זיהוי. הוא עושה שימוש במיטב הרטוריקה הסובייטית (המאבק בפאשיסטים, היציאה "להגנת" השכנה היקרה), אך החליף את המנטליות המסורבלת והאלימה של ברית המועצות בטקטיקות בריוניות מתוחכמות יותר.
3. מהותית, כמובן, פוטין כבר הגיע להישג שרצה בו. המהפכה האוקראינית איננה חופשית עוד, משום שמוסקבה מפעילה חרב מתהפכת מעל ראשה של קייב. ברצותה, היא תמשיך ותבתר את אוקראינה. ההשפעה הרוסית על המהלכים האוקראיניים כבר קיימת, וברור לאוקראינים שפתרון המשבר עם פוטין מצריך מנהיגות שמקובלת על רוסיה. אך בלהט הפרשנויות על בית הספר שפוטין עורך למערב נשכחו הפרטים המטרידים הקטנים, נניח העובדות. האם רוסיה של פוטין תרוויח אחוז אחד, או עשירית האחוז, של גידול בתוצר כתוצאה מהסכסוך שפצחה בו באוקראינה? האם רוסיה הזו יכולה להרשות לעצמה להוציא למעלה מ-11 מיליארד דולר בשבוע אחד כדי לנסות למנוע את הקריסה המוחלטת של הרובל הרוסי?
מה הרוויחה רוסיה מההרפתקה המאצ'ואיסטית באוקראינה?
כנראה שתוחלת החיים של הגברים הרוסים, שמזכירה את תוחלת החיים של גברים בארצות עניות במיוחד באפריקה, לא תעלה (היא עומדת כעת על 64 שנים בקרב גברים). רבע מהגברים הרוסים ימותו לפני גיל 55 (לעומת 7-6 אחוזים מהגברים במדינות מערביות כמו ישראל או בריטניה).
האלכוהוליזם, שמכלה כל חלקה טובה בחברה הרוסית, לא ימוגר בגלל הנוכחות הרוסית בדרום אוסטיה שבגיאורגיה או בשל השבתו של חצי האי קרים המפואר לידי הקיסרות הרוסית. הפערים בחברה הרוסית, בין מיליון המיליונרים ובין האומה הרוסית שנותרה מאחור, מתנוונת על שוליו של הכביש הראשי המשובש המחבר בין סנט פטרסבורג ובין מוסקבה, לא ייסגרו בגלל עוד שטח השפעה רוסי. בכלל, הבעיה הגדולה של רוסיה היא בדיוק שטחה העצום: בעוד האומה עצמה מתכווצת, מצטמצמת בשל הירידה בגידול האוכלוסייה, הפרישה האדירה של אזרחיה על פני המדינה הגדולה בעולם מקשה מאוד על המדינה הרוסית.
יש כאלה אצלנו שכמהים לשלטון חזק ופוטיני. צריך לשאול אותם מה בביתם, או במקום העבודה שלהם, יוצר ברוסיה. לבד מבבושקות שנקנו ליד הכיכר האדומה, כמובן. רוסיה איננה מייצאת שום דבר אל העולם; המדינה שהייתה מדינה תעשייתית כבר בשנות ה-40 של המאה הקודמת איננה נחשבת למוקד תעשייתי תחרותי. עושרה כולו בא מהפקת מחצבים, ובראשם גז ונפט. בשנה שעברה הוציאו הרוסים סמארטפון ראשון לשוק (יוטהפון). כמה מהקוראים כאן שמעו עליו?
האוליגרכיה הרוסית מבינה היטב את המשמעויות העמוקות של המצב הזה. את הארעיות של השגשוג הרוסי. לכן ההון הגדול מפוזר בעולם, בנדל"ן ובחשבונות זרים. כן, פוטין השיג יציבות והצליח לבנות מחדש את סמכותה של המדינה הרוסית. אך השחיתות ממשיכה לאכל אותה. השבוע פורסם שהילרי קלינטון השוותה בין גרמניה הנאצית ובין רוסיה של פוטין; זו השוואה עקומה, ולא רק משום שפוטין איננו נגוע בחיידק של גזענות. זו השוואה עקומה כי הנאצים והיטלר קיבלו מדינה תעשייתית והצליחו לפתח את כלכלתה ולהצילה מהשפל העולמי, רגע לפני שהובילו אותה לקטסטרופה מוחלטת, ורוסיה של המאה ה-21 עודנה נאבקת. 14 אך הילרי קלינטון לפחות מצליחה לדבר ברורות. הבעיה המרכזית של אובמה, כפי שהיא מתגלמת במשבר הזה, נעוצה בפיכחון המוחלט שבו הוא מביט במציאות. זהו פרדוקס. מנהיגות דורשת חוסר דיוק מסוים, שימוש ברטוריקה סוחפת ונסחפת, יכולת לספר סיפור.
אובמה, עושה רושם, מסוגל לספר סיפור כזה רק על עצמו ולמען בחירתו. הוא נזף בעצמו בעבר על כישלונו לספר את הסיפור הנכון לציבור האמריקאי על המשבר הכלכלי, והוא צריך לנזוף בעצמו חמורות יותר על הכשל שלו בהקרנת ממדי הכוח האמריקאי בעולם. אובמה מפוכח. הוא יודע שאמריקה לא תצא למלחמה באוקראינה, והוא יודע שפוטין יודע שהוא יודע זאת. אז מה הטעם לבלף.
במאבק, פיכחון יכול להיות דבר מצמית, מנטרל. אובמה מתקשה לסחוף את אמריקה למאבקים שהוא עצמו רואה כצודקים - בין אם מדובר בסוריה של אסד ובין אם ברוסיה ואוקראינה. חשוב מכך, הוא איננו מצליח להקרין את הכוח בצורה אפקטיבית שתרתיע את יריביה הגיאואסטרטגיים כגון רוסיה. מהותית, הבעיה איננה התגובה שלו לפלישה הרוסית, אלא החישוב הרוסי שאפשר את הפלישה הזו - והכניס, כחלק ממרכיביו, את ההססנות של הנשיא אובמה.
יש כאלה שהיו מפנטזים על תגובה נוקשה, רייגניסטית, איומים בין-מעצמתיים ועוד להג מתקופת המלחמה הקרה. רק בכוח פוטין יורתע. המציאות מורכבת בהרבה; הרי גם בעיצומה של המלחמה הקרה, כאשר צ'כוסלובקיה הצליחה להשתחרר מטלפיו של הגוש המזרחי ולייסד "סוציאליזם עם פנים אנושיות", התגובה הסובייטית הייתה פלישה. האם לינדון ג'ונסון, בעיצומה של המלחמה הקרה וכאשר אמריקה לא חששה להפעיל כוח ברחבי אסיה, פעל כדי לגבות את צ'כוסלובקיה? התמיכה שלו התבטאה בעצם במילים בלבד. הוא לא העלה על דעתו לשגר חיילים אמריקאים או להביא להסלמה על יבשת אירופה רק כי ברית המועצות המחישה את שליטתה המעשית במדינה בגוש המזרחי. אז שאובמה, בעיצומם של הימים האלה, ישלח טנקים?
אובמה יכול וצריך להפעיל סנקציות על רוסיה, וזה גם מה שהוא מתעתד לעשות. יש לו רק בעיה אחת: אירופה. בשבוע שעבר נתפס יועץ בריטי יוצא מדאונינג סטריט כאשר אחד המסמכים חשוף לצלמים. נכתבו בו הנקודות המהותיות לקראת הדיונים באיחוד האירופי על הטלת עיצומים על רוסיה. מה היו הנקודות של הבריטים? לוודא שהסיטי של לונדון, כמרכז פיננסי, לא ייפגע מהטלת סנקציות על הרוסים, שמציפים את בריטניה בכסף זול. וזה אחרי ששרי החוץ של האיחוד בילו את רוב פגישתם האחרונה בדיונים אם להשתמש בביטוי "חדירת הכוחות הרוסיים" או "פלישת הכוחות הרוסיים".
אירופה , במילים אחרות, איננה מגלה בדיוק כושר עמידה. אובמה הוא שק אגרוף, ובמקרה האוקראיני מוצדק, אבל לעתים הוא קצת נוח מדי.
nadav.eyal@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם