האם ליברמן יפתור את משבר ארה"ב-רוסיה?
דווקא שר החוץ הישראלי מצליח להיפגש עם מקביליו: האמריקאי והרוסי בהבדל של שעות ספורות. האם הוא יגשר על הפערים? פרשנות
אולם במהלך השבוע פנו ככל הנראה גורמי ממשל אמריקאים בכירים ללשכת השר ליברמן וביקשו כי משרד החוץ יפרסם גם הוא הודעה בנדון. מלשכת ליברמן מסרו בתגובה שלא היה שום לחץ אמריקאי בעניין.
אלא שבשורה החתונה, מסיבה זו או אחרת, משרד החוץ החליט להפיץ אמש לתקשורת הודעה מיוחדת שמתייחסת לאירועים באוקראינה. ההודעה ציינה ביובש כי "ישראל עוקבת בדאגה רבה אחר המתרחש באוקראינה, חרדה לשלום כל אזרחיה ומקווה שהמצב לא ידרדר לכדי אבדן חיי אדם. ישראל מצפה שהמשבר באוקראינה יטופל באמצעים דיפלומטיים וייפתר בדרכי שלום". בהודעה ישראל נמנעה מלגנות באופן מפורש את רוסיה ואף לא צוין מקום הסכסוך, קרי חצי האי קרים.
באופן פרדוכסאלי, ההודעה נוסחה באופן סתום שכזה, שגם לאחר שהופצה לתקשורת, משקיף חיצוני לא יוכל להבין ממנה מהי עמדת ישראל ביחס לאירועים באוקראינה. הרוסים אולי יכולים להיות מרוצים ממנה, האמריקאים? פחות. זמן קצר לאחר שהופצה, נשלחה לכתבים דבר פגישתו של ליברמן ברומא עם לברוב וקרי שהתקיימה היום, בעיצומו של משבר בין המעצמות שפתרונו לא נראה סביב הנוכחות הצבאית הרוסית בחצי האי קרים שבאוקראינה.
עם זאת, ההודעה חושפת טפח מהיחסים המיוחדים שפיתח ליברמן עם הממשל האמריקאי ומאידך, את היחסים והרגישויות שבין ישראל ורוסיה.
בנוסף, כפי שדווח לראשונה במעריב, לקרי ולליברמן קו חם והשניים מדברים באופן קבוע בטלפון בסוגיות שונות. למרות שזהו הנוהג המקובל בין שרי חוץ, במקרה של ליברמן הדבר אינו רגיל. זאת מכיוון שבקדנציה הקודמת של ליברמן כשר חוץ, מי שהייתה אז מזכירת המדינה האמריקאית, הילרי קלינטון, מיעטה מאוד להיפגש עמו הן בביקוריה בישראל והן בביקוריו בוושינגטון.
במקרה של קרי, זו תהיה הפגישה השלישית עם ליברמן מאז חזר לכהן כשר חוץ. השניים, כפי שאמרו למעריב גורמים המעורים במצב, משוחחים בסוגיות שונות, מהיחסים בין טורקיה וישראל והמצב במצרים וכלה בסוגיה האירנית ובשיחות עם הפלסטינים ובכללם בתרחישים שונים של הסכם עם הפלסטינים.
לא לחינם הביע ליברמן שוב ושוב תמיכה פומבית במאמציו של קרי בכל האמור לתהליך השלום ועד היום, נמנע מלתקוף פומבית את הפלסטינים ואת אבו מאזן. ליברמן החדש החליט לשדר מנהיגות, לבנות, ולא רק להיות "ספוילר" בזירות המדיניות החשובות ביותר של ישראל.
ואמנם, במסגרת ההיערכות מחדש של ליברמן מאז חזר למשרד החוץ, שינה את גישתו גם כלפי אוקראינה. בקדנציה הראשונה שלו ניהל ליברמן מדיניות צמודה ותומכת עם הממשלה בקייב, כשברקע הופנתה ביקורת חריפה ביותר נגד הנשיא ויקטור ינוקוביץ', שכלא את ראש האופוזיציה, יוליה טימושנקו, בצעד שנתפס על ידי רבים כרדיפה פוליטית.
ליברמן חש שהוא מצליח להגיע עם השלטונות בקייב בנשיאותו של ינוקוביץ' להידברות מדינית ברמה הגבוהה ביותר ולקבל את שיתוף הפעולה שלהם, בעיקר בהצבעות בפורומים בינלאומיים שונים. זאת, בניגוד לקו הכללי של מרבית מדינות ברית המועצות לשעבר.
אחד השיאים ששיתוף הפעולה הגיע אליו, היה בנובמבר 2012 כשבמהלך ההצבעה בעצרת האו"ם על ההכרה בפלסטינים כמדינה לא משקיפה, יצאה אוקראינה מהאולם. בשנה שעברה, בזכות הקשר המיוחד שיצר ליברמן עם אוקראינה, הצליחה ישראל גם להשיג רוב דחוק וחשוב בהצבעה שהתקיימה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בוינה, בניסיון ערבי לדון בגרעין הישראלי.
אלא שישראל לא יכולה רק לדרוש אלא נאלצה גם לתת. בדצמבר 2011 זכה ינוקוביץ' לכבוד מלכים והתקבל לביקור ממלכתי בישראל, במסגרתו נפגש עם ראש הממשלה ונשיא המדינה. ינוקוביץ' המוכה והמבודד מדינית, זכה באופן זה ללגיטימציה ממדינה מערבית חשובה. אך זה לא הכל. במהלך הביקור קיבל ינוקוביץ' מידיו של הנשיא פרס מתנה כמקובל באירועים מסוג זה. אלא שלינוקוביץ' הייתה בקשה מיוחדת והיה זה ליברמן שהכיר בחשיבות הבקשה והמליץ עליה: אקדח מסוג "נשר המדבר" לנשיא ואקדחים מסוג "יריחו" לעוזריו, כפי שדווח במעריב.
ליברמן אף התעקש לשלוח לקייב שגריר שהוא מינוי פוליטי וחבר קרוב שלו, את ראובן דינאל ולא דיפלומט מקצועי מהמשרד, מתוך הבנתו את חשיבות הזירה. ואמנם דינאל, שאמור לחזור בקיץ, עשה עבודה מרשימה ביותר והגיע לאינטימיות גבוהה עם השלטונות.
בקדנציה השנייה שהחלה עם זיכויו המוחלט בנובמבר 2013 מענייניו המשפטיים, גורמים שונים, ישראלים וזרים, הבחינו בשינוי הגישה שלו כלפי אוקראינה. מהחמימות הגדולה שאפיינה את יחסו לממשל האוקראיני, בחר ליברמן לקחת צעד אחורה, ויש אומרים אף "להפנות כתף קרירה".
ההתרחקות של ליברמן מאוקראינה ארעה עם פרוץ המהומות בבירה. הסיבה המרכזית הייתה החלטתו האסטרטגית להתקרב לאמריקאים ולקרי. כיוון שהיחס האמריקאי לאוקראינה תחת ינוקוביץ' היה שלילי ביותר והם תמכו באופן ברור במפגינים ובאופוזיציה, ליברמן החליט להתרחק מהזדהות עם צד כלשהו. ליברמן זיהה בחושיו שחוסר היציבות הפוליטי באוקראינה עשוי להימשך שנים, שהכלכלה מדורדרת וששום דבר טוב לא ייצא מאוקראינה לישראל. יתרה מזאת, ליברמן העריך נכונה את ההתפתחויות שיתגלגלו במהרה למתח בין גושי והעדיף לשמור מרחק בריא.
כך למשל, החליט ליברמן שלא "לבזבז" מינוי פוליטי על קייב, מה שגרם לקושי מסוים באיתור דיפלומט מנוסה דובר רוסית והעדיף לדוגמא להותיר שגריר פוליטי אחר שלו, איש מנוסה ביותר, באסטנה, בירת קזחסטאן, שבעיניו ההזדמנויות בה עבור ישראל גדולות יותר. ביקורו של יו"ר הפרלמנט נדחה (מסיבות אישיות) ושר החוץ, ליאוניד קוז'רה שדחה את הביקור מדצמבר לפברואר, החליט לבטלו כליל לאחר שהבין במצב שנוצר שלא יקבל פגישה לא עם נתניהו ולא עם פרס.
ומה באשר לרוסיה? לרוסים בדרך כלל הבנה מדויקת של סדרי הכוחות בזירה הבינלאומית. הם מבינים שלא ניתן לגרור את ישראל לתמיכה בעמדתם בסוגיה האוקראינית, והם גם לא מנסים. ארה"ב היא הפטרון הגדול של ישראל, היא יודעת. אבל שיתחשבו בעמדתם, זה- למה לא?
ואמנם בחודשים האחרונים הצליח נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ליצור מספר מנופי לחץ על ישראל, בעקבות הסכמות חשאיות בינו לבין נתניהו שיספקו לו את התירוץ לדרוש בחזרה. מאז יולי האחרון, מערכת היחסים בין נתניהו לפוטין השתדרגה באופן משמעותי.
פוטין החליט שלא למכור טילי אס 300 לסוריה, בהמשך הסכים פוטין לבלום את המאמצים לכינוסה של ועידה בינלאומית לפירוז
אבל מה שכן ברור מקריאת ההודעה הוא כי במקום גינוי של רוסיה על הפלישה לחצי האי קרים, בדומה לרוב המדינות המערביות, ישראל נמנעה מלהצביע במפורש על עמדתה. לברוב, שהיה השר הראשון עימו שוחח ליברמן מרגע שחזר לתפקיד, ודאי מרוצה. ניתן להניח שבין יתר הסוגיות שנידונו בפגישתו של ליברמן עם לברוב וקרי, נידונו גם האירועים באוקראינה.
וכך, בשעה שהפרלמנט בקרים מצביע על סיפוח לרוסיה, האיחוד האירופי דן בסנקציות על רוסיה ומוסקבה מאיימת בפעולות תגמול, נוחת לו ברומא המדינאי הזהיר והשקול, אביגדור ליברמן. שר החוץ של ישראל, ששדרג את מעמדו אצל האמריקאים מצד אחד ומנהל יחסים קרובים מאוד עם הרוסים מצד שני, נפגש עם שני הקודקודים, נציגי המעצמות שלפחות כרגע לא מסוגלים לדבר האחד עם השני, ומדבר איתם בין היתר, גם על פתרון המשבר באוקראינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם