המאבקים של מתפרת העצמאות הפכו אותה לסמל
אם לא יימצא פתרון, הסגירה הצפויה של 'מתפרת עצמאות' במצפה-רמון תהיה סוף עצוב לעובדות שלקחו את גורלן בידיהן ונאבקו לאורך כל הדרך
ביולי 2000 קיבלו שישים עובדות המתפרה, שנקראה אז 'מתפרת רמון', מכתבי פיטורין, שבישרו להן על סגירת המפעל. חודש לאחר מכן, כשנכנסו המכתבים לתוקף, יצאו התופרות למאבק. במשך חודש וחצי הן התבצרו עם הסחורה בתוך המפעל. ההסתדרות והמשפחות דאגו להן לאוכל, האכסניה של מצפה-רמון סיפקה מזרנים, מועצת הפועלים המקומית הביאה ברכה קטנה בשביל הילדים שהיו בחופש, ובשבתות היה מגיע הרב דניאל בר-מוחא, הרב של מצפה-רמון, כדי לקיים איתן קבלת שבת משותפת ולחזק את ידיהן.
במקביל להתבצרות נעשו ניסיונות למצוא בעלים חדשים למתפרה. יזמים רבים הגיעו למקום אבל כולם דרשו התחייבויות ממשרד הביטחון להגדלת ההזמנות. בשלב מסוים, כשלא נראה שום פתרון באופק, הציע יו"ר ההסתדרות דאז עמיר פרץ שהעובדות יהיו אלו שירכשו את הבעלות על המתפרה, והיא תיפתח מחדש כאגודה שיתופית (קואופרטיב).
עשרים וחמש עובדות התאגדו לרכישת המניה של המפעל, והפכו לחברות אגודה. שלושים עובדות נוספות נשארו במתפרה כשכירות של חברותיהן. בתחילת נובמבר 2000, בטקס חגיגי ומרגש, נגזרו הסרטים והמתפרה הוותיקה נפתחה שוב עם שם חדש שביטא היטב את המהלך – 'מצפה עצמאות'.
כחצי שנה לאחר מכן הגעתי למתפרה כדי לראיין את חבצלת אינגבר, מנהיגת המאבק שהפכה מיו"ר ועד עובדים ליו"ר ההנהלה של המתפרה. אינגבר האנרגטית חילקה אז את זמנה בין הניירת המשרדית למכונת התפירה. היא דיברה בהתרגשות על המאבק ותוצאותיו ושידרה אופטימיות לגבי העתיד. באותה שנה היא נבחרה כאשת העסקים של העיתון 'ליידי גלובס'.
שנה לאחר מכן כיכבו אינגבר וחברותיה בסדרת הטלוויזיה 'דרומה' שתיעדה את מאבקן והציגה אותן כנשים אמיצות שלקחו את גורלו בידיהן. הבמאים דורון צברי וג'ולי שלז רקחו מסיפור המתפרה שישה פרקים תיעודיים מרתקים ששודרו בערוץ הראשון, וזכו לביקורות נלהבות. הסדרה זכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה. חבצלת וחברותיה זכו לפרסום.
מאז חלפו לא מעט שנים. חבצלת אינגבר כבר מזמן אינה במתפרה. בעקבות חילוקי דעות עם חברותיה להנהלה ועם המנכ"ל, היא עזבה את המפעל בתחילת 2003. לפני שלוש שנים שוב עמדה המתפרה בפני סגירה, אך ברגע האחרון, בהתערבותו של שמעון פרס, היא נרכשה על ידי 'ערד תעשיות טקסטיל', שהתחייבה להפעיל אותה למשך שלוש שנים, תקופה שאמורה להסתיים בקרוב. אם 'מתפרת עצמאות' אכן תיסגר, יהיה זה לא רק עוד מסמר בארון הקבורה של ענף הטקסטיל הישראלי, אלא גם סוף עצוב לסיפור חברתי יפה על עובדות אמיצות שניסו לקחת את גורלן בידיהן.
כביש 'מעלה עקרבים' המפותל והצר שנמצא מדרום למכתש הקטן, היה עד אמצע שנות החמישים הציר היחיד שהוביל לעיר אילת ששוחררה השבוע לפני 65 שנה. הכביש נסלל בידי הבריטים כבר בשנת 1927 כדי לחבר את ממשית, הסמוכה לדימונה, לאזור הערבה. עשרים שנה מאוחר יותר, במלחמת העצמאות, נעזרו בכביש כוחות גולני כדי להגיע דרומה, לכבוש את אום-רשרש, הלא היא אילת, ולהניף בה את דגל הדיו. אחרי המלחמה הכביש נסלל מחדש על ידי חיל הנדסה, והוא גם דאג לציין זאת באנדרטת אבן מרשימה שנמצאת עד היום בצד הכביש.
במרץ 1954, יומיים לפני פורים תשי"ד, בדיוק השבוע לפני שישים שנה, הגיעו לכביש 'מעלה עקרבים' מחבלים שהסתננו
ראש הממשלה דאז, משה שרת, פנה למשורר יעקב אורלנד ולמלחין מרדכי זעירא וביקש מהם לחבר שיר עליז שירומם את המורל הלאומי. על פי האתר 'זֶמֶרשת' שרת פגש את השניים באחד מנשפי פורים במועדון 'מילוא' של מפא"י, ו"כלא" אותם במטבחון של המועדון עד שיסיימו את חיבור השיר. כשיצאו משם כעבור שעה, כבר היה בידיהם השיר המפורסם "אם גם ראשנו שח, ועצב סובבנו", הידוע בכינויו 'שיר שמח'.
לפני שישים שנה ראשי ממשלה בישראל היו "מזמינים" מאמנים שירים לאומיים כדי להעלות את רוח העם. היום הם מסתפקים בהזמנת זמרת לכנסי בחירות כדי שתשיר להם "אתה תותח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם