מאות שקלים בלבד ויש לכם מרשם לקנאביס
תחקיר "סופשבוע" חושף את תעשיית הזיופים לקבלת רישיון לקנאביס. רופאים: "לא חוקרים מטופלים", והנפגעים? אלו שזקוקים לתרופה
עוד על גראס רפואי בישראל:
- בבית החולים שיבא לא יקבלו מטופלים חדשים בקנאביס
- חומר טוב: הממשלה תפקח על איכות המריחואנה הרפואית
- דעה: צריכה להיות זכות חוקתית לשימוש בקנאביס רפואי
את יניב אני פוגשת בפיצרייה באחד הרחובות הראשיים של כפר סבא. הוא מניח תיק שחור עמוס במסמכים על השולחן הקטן. אני מניחה מצלמה נסתרת: הצצה נדירה אל התעשייה המשגשגת שמאחורי השגת רישיון לקנאביס רפואי. יניב יצר איתי קשר אחרי שהשארתי הודעה באחד מאתרי האינטרנט הרבים המקדמים את הקנאביס הרפואי ונלחמים למען לגליזציה של הזהב הירוק.
בהודעה בשם בדוי ביקשתי עזרה להשגת רישיון לקנאביס רפואי. בשיחת הטלפון המקדימה הסביר יניב כי מדובר ב”שירות של מידע והכוונה, שכרוך בתשלום חד־פעמי של 500 שקל. אם זה מעניין אותך נוכל לתאם פגישה ולהתקדם. אני אדריך אותך לא רק למי לפנות, אלא גם מה לומר לו, כי זה חשוב מאוד, מה לומר ומה לא לומר”.
צפו בשיטה:
)
אף שאני שייכת לאלו שמעולם לא נגעו במריחואנה, לצורך התחקיר סיפרתי ליניב שאני משתמשת קבועה שרוצה להפוך את השימוש לחוקי, ושאני סובלת ממיגרנות. מיגרנות, הבהיר יניב מיד, אינן חלק מההתוויות של משרד הבריאות לשימוש בקנאביס רפואי, אבל יש דרך להפוך את המיגרנה לכאב ראש מקבצי. ואכן, תמורת 500 שקלים קבלתי קורס מזורז, בן חצי שעה, שהדריך אותי איך בדיוק עושים את זה.
“את ניגשת לנוירולוג שלך אחרי שאת לומדת את כל הפרטים”, מסביר יניב, תוך שהוא מורה לי לרשום כל פרט בדקדקנות. “תמצאי באינטרנט את כל הסימפטומים. את חייבת ללמוד את זה ממש טוב. זה כאב ראש של מתאבדים. לנוירולוג את אומרת שהמצב של המיגרנות שלך החמיר. שלפי מה שנראה לך, שקראת באינטרנט, הפלא ופלא, זה מתאים לכאב ראש מקבצי. תתארי לו את כל הסימפטומים, שהוא ידע אחד לאחד שזה זה. ממנו את מבקשת רק אבחון וטיפול. אל תדברי איתו על קנאביס רפואי בכלל”.
לפי נתוני משרד הבריאות, מספר בעלי הרישיון לקנאביס רפואי עומד על 14,000; לפני כשלוש שנים עמד מספר האישורים על כ־2,000 בלבד, כך שמדובר בגידול של פי שבעה. מרבית החולים שזכו לרישיון בשנים האחרונות אינם חולי סרטן או פרקינסון, אלא חולים המוגדרים כסובלים מכאב כרוני. מה שהחל כסם המחולק בפינצטה כדי להקל את ייסוריהם של חולי סרטן הפך לתרופת הפלא נגד כאב כרוני. בסוגים רבים של כאב כרוני אין שום ממצא פיזיולוגי שמעיד על קיום הבעיה, ושאפשר לטפל בו, לבד מתסמונת הכאב עצמה. כזה הוא גם כאב הראש המקבצי. קנאביס רפואי אכן יכול להקל על הכאבים הקשים של הסובלים, אלא שכאב ראש מקבצי וכאבים כרוניים אחרים הפכו לדלת האחורית של המכורים למריחואנה בדרך להשגת הרישיון הנכסף.
“היה לי מטופל, מכור קלסי לסמים, שעזב את הטיפול באמצע”, מספר אורן אמסילי, עובד סוציאלי קליני בבית החולים כפר שאול ובמכון הירושלמי לטיפול בהתמכרויות ומרצה באוניברסיטת בר אילן. “פגשתי אותו במקרה אחרי כמה זמן. ‘מה המצב?’ שאלתי אותו. ‘תותים’, הוא ענה. ‘מה קרה?’ התעניינתי, ואז הוא סיפר לי שקיבל אישור לקנאביס רפואי. כשתהיתי איך השיג את האישור, הוא סיפר ששילם אלף שקל לגורם כלשהו שסייע לו להשיג את הרישיון. “במקרה של מטופל אחר שנשר מטיפול הגמילה, התברר לי שהוא השתמש בתאונה קלה שהייתה לו שנתיים קודם לכן. הוא התלונן על כאב גב, וקיבל טיפול תרופתי. אחרי כמה זמן הוא הלך למרפאת כאב וביקש קנאביס רפואי. אישרו לו. לא בדקו אפילו אם היו לו תיקים פלילים על שימוש בסמים. אין לי מושג אם במקרה הזה מישהו הדריך אותו. התחושה שלי היא שאחרי שלא הצליחו בתהליך הלגליזציה של הגראס, מנסים היום לעשות לגראס תהליך של מדיקליזציה. כלומר, להפוך אותו לתרופת פלא שכולם יכולים לקבל”.
התחושות של אמסילי הפכו כבר מזמן לאג’נדה גלויה של פעילים למען התרת השימוש בקנאביס לצרכים פרטיים. שלומי סנדק, שעמד ב־1994 בראש העמותה לשינוי חוקי הסמים בישראל שקראה להפוך את השימוש במריחואנה לחוקי ושהיה מועמד מטעם מפלגת עלה ירוק לכנסת, הפך כיום לגורו של קידום המריחואנה הרפואית.
“שלום, שמי שלומי סנדק”, כותב סנדק באתר האינטרנט שלו. “אני עוסק בקידום המריחואנה הרפואית משנת 1994. רבים מצרכני הקנאביס הקבועים אינם מודעים לכך שייתכן שהם זכאים לקבל אותו באופן חוקי, רפואי ואיכותי, היות שהקנאביס שהם צורכים, אף שאיננו רפואי, מרגיע להם את הכאבים. הם מתחילים להיות מודעים לבעיה, או להרגיש אותה, רק אם הם נאלצים להפסיק לצרוך את החומר, למשל בעקבות מעצר משטרתי, לחץ משפחתי, מצב כלכלי או שנמאס להם לעבור שוב ושוב על החוק.
“מאחר שאני נמצא בקשר שוטף עם חולים, ומקבל מהם עדכונים על התרשמותם מהרופא שביקרו אצלו, מתאפשר לי לנתב אותך אל הרופאים המתאימים ביותר ובכך
שלום מאיר, אני מחפשת עזרה בתחום של קנאביס רפואי. הבנתי ששלומי יכול לעזור.
“כן, בבקשה. ממה את סובלת?”
בעיקר מיגרנות. לא משהו כרוני. ראיתי שהשימוש עוזר לי מאוד. רציתי לדעת איך אתם יכולים לעזור לי להפוך את זה לחוקי.
“איזה סוג מגרנה? רק אם זה כאב ראש מקבצי משרד הבריאות נותן. הכי טוב שתיכנסי לאינטרנט ותעשי שיעורי בית על כאב ראש מקבצי. אם תקבלי אבחנה מהנוירולוג שזה משהו שיש לך, אז נוכל לעזור. את צריכה לעמוד בתנאים של משרד הבריאות. אם למשל הייתה לך פריצת דיסק היינו מפנים אותך למרפאת כאב שלא מתנגדת לקנאביס, או אם יש לך אבחנה שיש לך כאב ראש מקבצי נפנה אותך לנוירולוג, אבל את האבחנה את יכולה לקבל מכל רופא”.
איך אתם מלווים?
“אנחנו בודקים שהתיק שהרפואי שלך מוכן. אם לא, אנחנו מדריכים אותך איך להשלים אותו. אם כן, מפנים אותך לרופא מומחה בהתאם לקופת החולים שלך, שייתן לך את ההמלצה. אחרי ההמלצה אנחנו עוקבים אחרי התיק שלך במשרד הבריאות, כדי שהוא לא ילך להם לאיבוד. שלומי עזר כך למאות רבות של אנשים”.
כמה זה עולה?
“300 שקל. תשלום חד־פעמי כדי ללוות את כל התהליך. סכום סמלי לממן את הפעילות שלנו, כמו עתירות לבג”ץ. זה כולל פגישה עם שלומי. אם צריך יותר מפגישה אחת, זה כולל את הכל. אל שלומי את מגיעה רק לאחר שיש לך אבחנה. אם אין לך אבחנה אנחנו לא יכולים לעזור לך, וסתם חבל על הכסף שלך”.
טוב. אלך לעשות שיעורי בית על הכאב ראש הזה.
“רפואה שלמה ובהצלחה”.
רגע, הייתה לי גם דלקת פרקים כילדה.
“היית לאחרונה אצל אורטופד?”
לא.
“בת כמה את?”
35.
“יש לך ילדים?”
כן.
“בטוח שעשו לך אפידורל”.
נכון.
“לפי כל הסטטיסטיקות, בחורה שעברה אפידורל, בדרך כלל יש לה כאבי גב. תלכי תעשי צילומים. הלוואי שהכל יהיה בסדר, כמובן. הכי חשוב זה הבריאות. אבל לפעמים בן אדם מעשן ואז הוא לא מרגיש שכואב לו קצת פה קצת שם. הוא שוכח מהבעיה שבאמת יש לו. יכול להיות שבגלל כאב הראש שמפריע לך את לא שמה לב לכאב הגב, כי בן אדם יכול להרגיש רק כאב אחד - איפה שהכי כואב לו. אם יכאב לך הראש הכי חזק בעולם, אם אני אקח פטיש ואתן לך מכה חזקה על האצבע, פתאום תשימי לב רק לאצבע ותשכחי מהראש. הבנת? בן אדם לוקח אישית רק את מה שהכי כואב לו.
“אני מציע לך, אם את בת 35 ועברת לידות, שתהיי בריאה, לכי תעשי בדיקות, צילומי גב, אולי יש לך איזה בלט או שקע או פריצת דיסק. אם הכל בסדר, וואלה, רפואה שלמה, לכי תבדקי את כאב הראש המקבצי הזה. אני מאחל לך רפואה שלמה. בהצלחה”.
אחרי השיחה הטלפונית עם מאיר פניתי במסרון לשלומי סנדק עצמו: “אני מבקשת ייעוץ לגבי השגת אישור לקנאביס רפואי. האם תוכל לעזור?” “ממה את סובלת?” כתב סנדק חזרה. “מיגרנות. דלקת פרקים בילדות. דיברתי הרגע עם מאיר”, השבתי. “הוא ענה לשאלותיך?” בירר סנדק. “כן. תודה. הבנתי שבלי תיעוד רפואי אין טעם לפגישה איתך. אני מתלבטת לאיזה כיוון ללכת. פרקים או כאב ראש מקבצי”, עניתי. “לכי על מקבצי. יהיה קל יותר לקבל אישור”, פסק סנדק.
בתגובה לכתבה מסר סנדק: "החל מ־2009 אני עוסק בהכוונה ובהדרכה של אנשים. פרסמתי אז בפייסבוק שהשגתי רישיון לעצמי, ומאז הוצפתי בפניות. אני עוזר לעשרים איש בחודש. בסך הכל, לדעתי, עזרתי לאלף איש. הלוואי שהיה אפשר לעבוד על המערכת ולקבל רישיונות בלי להיות חולים. לדעתי אי אפשר. אני קורא לכל מי שקיבל אישור לא למכור את החומר ברחוב, אלא להשתמש בו רק לצרכים הרפואיים. אני רק עוזר לאנשים להבין מה הבעיה שלהם, ולא עוזר להם להמציא אותה".
לעומת סנדק ועוזרו, הרומזים בעדינות ובזהירות על הנתיב הקל ביותר להשגת הרישיון, יניב מסביר בפרוטרוט איך לרמות את המערכת. “אחרי שהנוירולוג יאבחן אותך הוא ייתן לך כדורים”, הוא אומר. “גשי ותרכשי בקופה, שיופיע שרכשת. אחרי שבוע־שבועיים תחזרי אליו: ‘דוקטור, לא רק שלא עוזר, גם יש תופעות לוואי’. תופעות הלוואי הן בדרך כלל יובש בפה. את יכולה לקרוא במרשם של התרופה. כל מה שהוא ייתן לך, תגידי לו ‘בסדר’. הוא ייתן עוד ארבעה־חמישה סוגים של כדורים. תרכשי את כולם. את לא צריכה לפחד משום דבר. את רוצה מזור לכאב. אל תזכירי קנאביס”.
אני צריכה להשתמש באמת בכדורים?
“לא, לא, אל תיקחי אותם. בערך בעוד שבועיים כבר תתאמי לך תור אצל ד”ר רחל הרינג. כי התורים אצלה זה חצי שנה. במקביל תעבדי על התיק הרפואי. אם יש לך אפשרות, כדאי שתיגשי לחדר מיון להתאשפז ללילה. זה יעזור מאוד, אבל את לא חייבת. בכל מקרה כשתגיעי לד”ר רחל הרינג, היא תרצה לראות שאת מאובחנת וטופלת”.
להגיד לד”ר רחל הרינג את השם שלך?
“אני אמנם מפנה אליה המון, אבל היא לא חייבת להכיר אותי”.
“כי היא תומכת בטיפול בקנאביס רפואי, בניגוד לרופאים שלא תומכים, כי יש להם הסכם עם חברות התרופות. הם יתנו לך את כל התרופות עם כל הכימיקלים בעולם, רק לא קנאביס”.
לכמה אנשים כבר הצלחת לעזור להשיג רישיון?
“יותר ממאה. אולי עשרה לא קיבלו בסוף רישיון. אין מאה אחוז הצלחה. לי כבר יש רישיון ארבע שנים. יום בשבוע אני מסייע לאנשים אחרים להשיג רישיון. עזרתי לאבא שלי, לאח של אבא שלי, לחברים, למכרים, למשפחה. חלק מהאינטרנט”.
כאלה שבאמת צריכים?
“כן. יש אנשים שזה הדבר היחיד שעוזר להם. אני בדרך כלל לא מתחמן את המערכת. מה שבטוח, צריך סבלנות. העקשנים מקבלים. צריך לדעת איך לעשות את זה. יש המון שרצים מהרופא הזה לרופא אחר, אבל צריך לדעת למי לגשת ומה לומר לו”.
מה לומר לד”ר הרינג?
“תגיעי אליה עם תיק רפואי מסודר. תספרי לה שאת סובלת מכאב ראש מקבצי, שאובחנת וטופלת בא’-ב’-ג’ ללא שיפור ועם תופעות לוואי. אל תספרי לה שאת מכירה גראס בעבר. תספרי לה רק שהתנסית פעמיים בקנאביס רפואי. תגידי לה: ‘חבר שיש לו רישיון לקנאביס רפואי ראה שאני ממש סובלת, אז הוא הציע לי. הכאב הוא בלתי נסבל. הייתי מוכנה לעשות הכל, אז לקחתי’. תגידי לה: ‘יש לי משפחה, יש לי ילדים, אני לא יכולה לתפקד. זאת התרופה היחידה שעוזרת לי, לכן אני מבקשת המלצה לקנאביס רפואי’.
“יכול להיות שהיא תיתן לך עוד תרופה. תיקחי כדור ותחזרי אליה שוב אחרי שבועיים. רוב הסיכויים שהיא תיתן לך המלצה. אם לא, תבקשי לדעת למה. בכל מקרה, יש לי עוד רופא, פרופ’ אבינעם רכס. אצלו הביקור יקר יותר, אבל הוא נחשב מאוד. את ההמלצה הרופאה מעבירה בפקס למשרד הבריאות. תוך שבועיים־שלושה מקבלים את האישור. ואז כבר המגדלים המורשים ייצרו איתך קשר, יגיעו אליך להדרכה. את מוזמנת להתקשר אליי יום לפני הפגישה עם הרינג”.
תור למרפאתה הפרטית של ד”ר הרינג, מנהלת היחידה למיגרנה וכאב ראש במחלקה הנוירולוגית בבית חולים מאיר בכפר סבא, לא קבעתי. שיחת טלפון הספיקה בהחלט.
איך את, כרופאה, יודעת לזהות אנשים שאולי מתחזים?
“שאלה טובה”, אומרת ד”ר הרינג. “כמה טובה ככה קשה. זה נורא קשה. אני אהיה איתך סופר־כנה. בדרך כלל אני לא רוצה לענות לשאלה הזו, כי התשובה עצמה עלולה לתת כלים למתחזים. אגיד כך, מי שסובלים הם החולים האמיתיים, אנשים שבאמת זקוקים לקנאביס רפואי. יש פעמים שבכלל אין לי ספק שהחולים דוברי אמת ואז קל לי להמליץ על קנאביס. מדובר בחולים שאני מכירה הרבה זמן, שאני באמת יודעת שהם ניסו הכל, כולל אשפוזים, וכולם לא עזר או עזר לתקופה ואחר כך הכל חזר. שם אין שום בעיה.
“הבעיה מתחילה כשאני רואה מישהו בפעם הראשונה. הוא מגיע בלי מסמכים ולפעמים אפילו עם מסמכים, ומספר לי שיש לו כאבים קשים מאוד ושהוא ניסה כבר הכל. האמת היא שקל להתחזות. הפורומים והמידע המפורט באינטרנט טובים לידע הכללי של החולים ומסייעים להם, אך עוזרים למתחזים. הם לומדים מה כדאי להגיד ומה לא כדאי להגיד. אני חושבת שהצלחתי לעלות על כמה מתחזים. יום אחד נפל לי האסימון שזה שולח את זה. פתאום ממקום מסוים הגיעו פציינטים, כולם עם אותה בעיה וכולם צריכים את אותו הטיפול”.
כולם, במקרה, עם כאב ראש מקבצי?
“בדיוק, כולם. עד שהבנתי שבקליקה הזאת היה אחד שבאמת סבל מכאב ראש מקבצי. הוא סיפר לחברים שלו, וכנראה שהם אמרו, יאללה למה שלא ננסה גם אנחנו. כשהבנתי את זה סגרתי את הבסטה. לא הסכמתי להמליץ על קנאביס רפואי”.
חשוב לציין שבכל מקרה ההמלצה לקנאביס ניתנת רק דרך בית החולים מאיר, ולא באופן פרטי על ידי ד”ר הרינג. בעקבות התחקיר והמלצותיה של ד”ר הרינג שונו הנהלים בבית החולים מאיר, וכעת המלצות לקנאביס רפואי לסובלים מכאב ראש מקבצי יינתנו רק לאחר אשפוז של החולים ובדיקתם בעת התקף.
כשאני מספרת לד”ר הרינג על יניב, ששולח אליה חולים מדומים, משתררת שתיקה בעברו השני של הקו ולאחריה קריאת תדהמה. “וואו, וואו. עד כדי כך?” הרופאה המומה. “מה את אומרת, אנשים עושים מזה כסף? הנה, את מספרת לי מה שלא רציתי לספר, שצריך לבנות תיק רפואי. מה שאת מתארת זה בדיוק מה שהם אומרים לי. כשאני שואלת אותם מאיפה היה להם גראס, אז הם עונים ‘לחמותי היה סרטן. כשהיא נפטרה נשאר קצת קנאביס. אז לקחתי מעט וזה עזר לי’. אלו הסיפורים שאני שומעת.
“מרוב עצים לא רואים את היער. מרוב אנשים שקרנים שלא אכפת להם מהחולים האמיתיים אלא רק מעצמם, והם רוצים קנאביס בזול, החולים האמיתיים סובלים. זה חוצה את כל סוגי האוכלוסייה. אני רואה אנשים משכילים ומשכילים פחות, עשירים ועשירים פחות. זה לא רק העניין הכספי, זה גם עניין של הרצון לא לעבור על החוק ולנהוג חופשי”.
אני מתארת לעצמי שנפלתי עלייך במקרה, וכמוך גם רופאים אחרים מתמודדים עם אותה בעיה. מה עושים עם זה?
“ברור שזו לא אני אישית. זו בעיה מערכתית קשה מאוד. קל לי לתת לאנשים בני 80, שאני מכירה כבר שנים ושאני בטוחה שלא יעבירו את החומר לנכדים. עם האחרים יש לי בעיה קשה מאוד. בחלק מהמקרים אפשר לעלות על מתחזים כשמזהים קבוצה חברתית מסוימת, כמו שסיפרתי לך. אבל האמת היא שאין לי פתרון”.
אז מה, נציב בכל חדר של רופא מכונת אמת?
“לדעתי, כן. צר לי. בכאב גדול אני אומרת שמי שסובלים הם החולים האמיתיים”.
את הפרטים של פרופ’ אבינעם רכס מסר לי יניב, למקרה שד”ר הרינג תסרב להמליץ לי על קנאביס. גם אליו הוא שולח לעתים לקוחות. “הרבה פעמים ניסו לרמות אותי”, מספר פרופ’ רכס, מנהל היחידה להפרעות תנועה במחלקה הנוירולוגית בבית חולים הדסה. “נתקלתי לא פעם באנשים, בעיקר גברים צעירים, שמתחזים לחולים. אני בכוונה לא אומר באיזו אבחנה מדובר, כדי שזה לא יופיע בכתובים. הם מתחזים לחולים במחלה כזו או אחרת ומבקשים ממני אישור לקנאביס רפואי. יש מחלות שאי אפשר להמציא, כמו מחלת טורט שיש בה טיקים לא רצוניים, או פרקינסון. אבל יש תסמונות אחרות שקל יותר להתחזות לחולים בהן”.
למשל כאב ראש מקבצי?
“אכן. לא רציתי לומר בעצמי את האבחנה, אבל זו האבחנה שאני מדבר עליה. אם את מקבלת הנחיה מה לומר לרופא, את יכולה להטעות רופא לא מיומן. כדי למנוע רמאויות אני מבקש תיעוד של כמה שנים טובות אחורה. אם אין תיעוד כזה, אני לא ממליץ על קנאביס רפואי. לא מפתיע אותי שאת מספרת לי שאנשים משלמים כסף כדי לדעת מה לומר לרופא. מדובר באנשים מתוחכמים מאוד. היום גם בכל אתר באינטרנט שעוסק בנושא אפשר למצוא הוראות מדויקות. זו מלחמה בין רופאים למטופלים. אני בתוך מלחמה”.
אז למה משאירים את הרופאים לבד במערכה?
“משרד הבריאות הקים ועדה שדנה בדברים הללו. צריך מדי פעם לבדוק מחדש את הקריטריונים בהתאם למה שקורה בשטח”.
האם צריך להוציא מתוך התוויית משרד הבריאות להמלצות על קנאביס את כל הסובלים מכאב כרוני שאי אפשר לאשש בממצאים אובייקטיביים?
“התשובה היא לא. בצד הרמאים יש אנשים אמיתיים שחולים וסובלים, ואני חושב שאסור לקפח אותם. יש אנשים שסובלים מכאב ראש מקבצי ומכאבים אחרים בלתי נסבלים שאי אפשר למדוד. אסור לומר באופן גורף שכל מי שאין לו משהו מדיד לא יקבל. יש הרבה חולים שאני סומך מאוד על היושר וההגינות שלהם, ואני יודע בוודאות שקנאביס רפואי עוזר להם מאוד. אצלי הרף לקבלת המלצה לקנאביס הוא גבוה, כדי שלא יהיה כדאי לאנשים להתעסק עם זה, כדי שייקח יותר מדי זמן”.
“בעיניי זה לא פתרון”, אומרת ד”ר הרינג על שיטתו של פרופ’ רכס לזיהוי מתחזים. “אנשים יבנו תיק רפואי כמה שנים אחורה. זה מה שקורה היום, לצערי, גם עם ניסיון להתחמק משירות קרבי. פעם היו מגיעים אליי חצי שנה לפני הגיוס. שאלתי אותם איפה היו כל השנים, למה הם מתלוננים על המיגרנות רק לפני הגיוס, אז היום האמא מגיעה עם הילד בגיל 13. היא מספרת לי על המיגרנות שהילד סובל מהן, אבל כשאני קצת מדברת עם הילד אני מגלה שמעולם לא היו לו מגרנות. הדור הבא כבר יבנה תיק רפואי כמה שנים אחורה. זו בעיה שאני לא רואה את הפתרון שלה”.
ד”ר ברקת שיף, רופאה בכירה במערך כאב כרוני ואקוטי בבית החולים איכילוב בתל אביב, לא מחפשת פתרונות. מבחינתה לא מדובר בבעיה שצריכה להטריד רופאים. “כשאדם בא אליי וממבקש ממני קנאביס אני שוקלת אם הסיבה שהוא מבקש ממני קנאביס מתאימה או לא. לא אכפת לי אם הוא מתחזה או לא. אני לא בשב”כ. אני רופאה. אני לא צריכה לחקור אנשים. אני עובדת לפי ההוראות והחוקים, אבל אני בכלל לא מנסה לחפש מתחזים. זה לא מעניין אותי. מבחינתי כל אדם שבא אליי ומספר לי שכואב לו, אני מאמינה לו”.
ד”ר שיף היא שיאנית הממליצים על קנאביס רפואי. משרד הבריאות מסרב למסור נתונים רשמיים על מספר ההמלצות שהנפיקה עד היום, אך אין ספק שהיא משאירה הרחק מאחור את 25 הרופאים האחרים שרשאים להמליץ על קנאביס רפואי. בעקבות זאת אף הוזמנה לאחרונה שיף לשיחת בירור במשרד הבריאות. כשאני מספרת לד”ר שיף שיש מי שמלמדים תמורת כסף איך לרמות את המערכת, היא לא מתרגשת. “אני נותנת קנאביס לאנשים שצריכים אותו כתרופה”, היא אומרת.
“אם אנשים משקרים לי אני לא יכולה ולא רוצה לבדוק את זה. אם יש בן אדם שמוכר את השקרים שלו, זה לא ענייני. אני חושבת שגראס צריך להיות חוקי במדינת ישראל. כל הרמאויות והשוק השחור היו נמנעים אם זה היה חוקי ונמכר כמו יין או סיגריות, או כמו כל מיני דברים מזיקים אחרים שמוכרים בכל מקום”.
לטענתה של שיף, קיימים סוגים רבים של כאבים כרוניים שאין להם ממצאים גופניים ברורים. “למשל פיברומיאלגיה”, היא אומרת. “זו מחלה שכיחה ומוכרת שאין שום ממצא אובייקטיבי לאשש אותה, לבד מסימפטום הכאב עצמו. קנאביס רפואי מיטיב עם החולים בפיברומיאלגיה. אוי ואבוי אם אצטרך לבדוק אם החולים באמת חולים. אני לא רופאה של ביטוח לאומי. לעולם לא אסכים לשבת בוועדות של ביטוח לאומי. אני רופאה במובן הכי בסיסי ופשוט של המושג”.
משרד הבריאות עוקב אחרי ההמלצות שלך באופן מיוחד?
“משרד הבריאות בודק אותי על כל צעד ושעל, ולכן אני חייבת לעשות את הדברים בדיוק כמו שמשרד הבריאות הורה לי לעשות. אבל אם את שואלת אותי, אז משרד הבריאות עושה דברים שהוא לא אמור לעשות. אני אזרחית שומרת חוק. אני רופאה עם רישיון לעבוד מטעם משרד הבריאות, אבל אני לא חושבת שאני צריכה למצוא אנשים שמרמים אותי”.
יש מקרים שמשרד הבריאות לא מאשר את ההמלצות שלך?
“ודאי, אבל אני לא שותקת. אני נלחמת על כל תיק למרות שיושבים לי על הזנב. בסופו של דבר 100 אחוז מהמלצות שלי מתקבלות, מפני שאני לא מוותרת. כשאני מחליטה שלמישהו מגיע קנאביס, אז מגיע לו קנאביס”.
קורה שאת לא ממליצה על קנאביס רפואי?
“כן. יש אנשים שאני חושבת שלא מגיע להם. אנשים שלא מיצו טיפולים תרופתיים אחרים או אנשים שיכולים להסתדר עם טיפולים תרופתיים אחרים. אני לא ממליצה גם כשאני רואה בעליל שהסיבה שמבקשים קנאביס היא לא סיבה של כאב. אני רופאת כאב. אני לא מוכנה לתת קנאביס לאנשים שהם באי שקט ופחדים, או אנשים שסובלים מפוסט־טראומה. אני מאמינה שקנאביס יכול לעזור להם מאוד, אבל מי שצריך להמליץ על טיפול בקנאביס בשבילם הוא פסיכיאטר. אני לא אתן להם, כי מי שיחליט לתת, ומי שיעקוב אחרי השפעת הטיפול עליהם, הוא מי שמומחה למחלות נפש ולא אני.
“אני כועסת על הרופאים החברים שלי שמפנים אליי חולים כדי להיפטר מהם. חולים שמחליטים שהם רוצים קנאביס הם עקשניים מאוד. הקריטריונים שלי עומדים חד־משמעית בתנאים של משרד הבריאות. אני מודעת לכך שאני עומדת בראש המאבק לטיפול בקנאביס רפואי, ושחשוב מאוד שהקול שלי יישמע בשדה הזה”.
"אני מעשן גראס כבר יותר מעשרים שנה, מספר יוני (שם בדוי), בן 35 מתל אביב. “אחרי שהתגלתה אצלי מחלת קרוהן, ובעקבותיה לא גויסתי לצבא, התחלתי לעשן. הייתי קונה גראס בקופסאות גפרורים קטנות בקיוסק. לפני ארבע שנים, אחרי שלמדתי שקנאביס רפואי יכול להקל ולהיטיב עם חולי קרוהן, התחלתי לשגע את הרופא שלי שעד אז המליץ לי בעיקר על תרופות כימיות, עד שהוא שהסכים לאשר לי קנאביס רפואי. אני זוכר שהגעתי ל’תיקון עולם’ (חלוץ המגדלים המורשים, י”א) עם הרישיון, ונתנו לי שקית קטנה עם 100 גרם של קנאביס רפואי. ניסיתי להתייחס לכך כאילו זו תרופה ושאלתי מה המינון. לאף אחד לא היה מושג. זה עוד היה כשכל העסק היה בחיתוליו. כיום האישור שלי מוגדר ל־50 גרם בחודש”.
ולכמה אתה באמת זקוק?
“בלי לצ’פר את החברים פה ושם, רק בשביל עצמי, מספיקים לי עשרה גרם בחודש. האמת שלא תמיד אני לוקח מתיקון עולם את כל ה־50 גרם. על כל 10 גרם צריך לשלם 90 שקל. אז אם נשאר לי מהחודש הקודם אני לוקח פחות. אנשים מסתכלים עליי כאילו השתגעתי, כי הרוב לוקחים את הכל ואני מניח שחלקם מוכרים אותו הלאה. אני מכיר היטב את ההוויה התל־אביבית. יש הרבה חברים שלי שמעשנים. היום מה שהולך בשוק זה בעיקר קנאביס רפואי שזלג מבעלי רישיון. מי שיש לו רישיון לקנאביס ומספיקים לו רק 10 גרם יכול לקחת את החומר שקנה כחוק ב־400 שקל, ולמכור אותו בשוק השחור ב־4,000 שקל. זה עוד חצי משכורת.
“אז למה לא? החלטתי שאני לא מתעסק בזה. אני לא מוכר. התקשרו אליי, ביקשו שאמכור, אבל לא מתאים לי. היו פעמים ספורות שעזרתי לאנשים במצבים בריאותיים בעייתים וזה הוכיח את עצמו. עשיתי לאחרונה שוב בדיקות והרופא שלי, שממש לא מאמין בקנאביס רפואי, היה בהלם. חלה ממש הטבה במצב הרפואי שלי. אבל מה, השוק פרוץ. למשרד הבריאות אין מושג מה המינון שמתאים לכל מחלה, אז מאשרים מינונים גבוהים מדי וזה עלול לזלוג הלאה”.
“המינון שמאשרים בהתחלה לכולם הוא 20 גרם, אבל אחר כך אפשר להגדיל את המינון”, מסביר יניב בסיכום הקורס המזורז שהעביר לי. “תרשמי גם בקשה להגדלת מינון. אחרי חודש־חודשיים את ניגשת לד”ר הרינג ואומרת שהמינון לא מספיק לך. שהתחלת לחזור לכדורים כבר באמצע החודש כי החומר לא מספיק, ושאת שוב נזקקת לכימיקלים האלה, ושזה ממש לא בריא. אלה הדברים. היה נעים להכיר. שיהיה לך בהצלחה. אם צריך משהו תתקשרי”. אחרי שדחף אל התיק השחור את 500 השקלים שמסרתי לו, קיבלתי הדגמה חיה כיצד החומר זולג מבעל רישיון הלאה. את הפגישה הציע יניב לסיים בג’וינט משותף. סירבתי בנימוס.
“בדיוק כך הם מבקשים להגדיל את המינון”, מאשרת ד”ר הרינג. “החולים האמיתיים, שבאמת סובלים מכאב ראש מקבצי, מספרים לי ש־20 גרם מספיקים להם לשלושה חודשים. מתקשרים אליהם מ’תיקון עולם’ כדי שיבואו לקחת את החומר, והם לא באים כי יש להם מספיק. אבל השקרנים כנראה רוצים להעלות את המינון כדי שיהיה להם מה לחלק או למכור”.
“הקנאביס הרפואי מחולק בצורה לא מדודה”, טוען אמסילי. “הבעיה היא שאין התוויה רפואית. נניח שמגיע מישהו שסובל מברך מרוסקת. כמה נותנים לו? 40 גרם? 200 גרם? אף אחד לא יודע. לכל משכך כאבים אחר יש מינון מרבי בגלל החשש מהתמכרות קשה. המינון המרבי של אופיאטים, למשל, הוא 70 גרם, כי כמות גדולה יותר עלולה להוביל לתהליכי התמכרות קשים. אם קנאביס הוא תרופה צריך להגדיר באילו מינונים נותנים אותה, מה תופעות הלוואי שלה וכמה אחוזים של חומרים פעילים יש בכל צמח. אם זו לא תרופה, אז צריך לתת את הקנאביס בפינצטה.
“צריך לדעת שתסמונת הגמילה מקנאביס היא אמנם קלה יחסית, אבל תופעות הלוואי לא. המשרעת של תופעות הלוואי רחבה מאוד והיא נעה מכאב ראש ועד פסיכוזה. המחקרים הם חד־משמעיים. ככל שהזמינות עולה כך גם השימוש עולה. צריך לדעת שאם קנאביס רפואי מחולק היום לכל דורש וגם זולג לשוק השחור, אז אנחנו יוצרים כאן סחף אדיר של התמכרות רחבה הרבה יותר, וחובה לדון במשמעות ובהשלכות של סחף כזה”.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "ככל שמשרד הבריאות ידע על פעילות שכוונתה להונות את המשרד ומערכת הבריאות ולהשיג מריחואנה למטרות שאינן רפואיות כמוגדר על ידי המשרד - יפנה המשרד למשטרת ישראל כדי שתאכוף את החוק. כיום אין מינונים מוגדרים למחלות או למצבי מחלה. יש שוני בתגובות לחומר בין אדם לאדם, והדבר מחייב התאמה אישית. מאחר שמדובר בצמח ולא בתרופה יש שוני גם בתכשירים המוצעים. ההסדרה של הייצור והסטנדרטיזציה אמורים ליצור סדר בנושא זה". גורמים במשרד הבריאות מודים שהם מכירים את תופעת החולים המזויפים, אבל טוענים שהאחריות אינה מוטלת על הרופאים שפועלים כדין, אלא על רשויות החוק - וכן, גם על התקשורת. “אני חייב להודות שכל הזמן חשדתי שיש שוק שחור מאחורי הניסיונות להשיג קנאביס רפואי”, אומר בכיר במשרד הבריאות. “השאלה היא איך המערכת צריכה לטפל באפשרות שחלק מהאישורים ניתנו על בסיס מניפולציה, והסיטואציה הרפואית עצמה אינה אמיתית. ראשית, יש לומר שהקריטריונים של משרד הבריאות הם נוקשים ולמנהלים אין רשות לעגל פינות. אנחנו לא מאשרים קנאביס למקרים שלא הוגדרו בהתוויות.
“בנוסף, אנחנו לא מסתפקים רק בהצהרות אלא מבקשים תיעוד על המצב הרפואי. הרופאים לא אמורים לחקור את הפציינטים, אך הם כן צריכים לבדוק את הלוגיקה של התמונה הרפואית. אם אדם מתאר מצב רפואי שאין בו לוגיקה אנחנו נמשיך לשאול שאלות. יש אלמנט של תחקור, אך לא בילוש. אנחנו נמצאים רק על הקרקע הרפואית. הונחיתי להוציא את עבודת הבילוש
יש קושי לאשש כאב כרוני בממצאים אובייקטיביים.
“זו אבחנה נכונה. כשהוחלט על הכנסת תחום הכאב הכרוני להתוויות של הקנאביס הרפואי, הוחלט במקביל שהרישיון יינתן רק כאשר מדובר במטופל שנמצא במעקב רפואי לפחות שנה. מטריד אותי שאנשים פועלים כדי לרמות את המערכת ולבנות תיק רפואי פיקטיבי”.
האם זה פוגע בחולים האמיתיים?
“ברור. כש־14 אלף איש מבקשים חידוש רישיון פעם בחצי שנה, מרפאות הכאב קורסות. מרפאות כמו תל השומר, למשל, מכריזות שהן לא יכולות יותר, ומודיעות שלא ינפיקו המלצות לקנאביס. ודאי שזה פוגע באלו שבאמת צריכים”.
מקור אחר במשרד הבריאות טוען כי המשרד מודע לכך שיש חולים מדומים שמקבלים אישורים לקנאביס רפואי, ומודע גם לכך שהחומר זולג החוצה, אבל המשרד לא עומד בלחץ הציבורי והתקשורתי שדורש להקל על מתן האישורים לקנאביס רפואי.
“כשעיתונאים מדווחים על מקרים של חולים שלא מאשרים להם קנאביס, אנחנו אומרים להם, ‘תבדקו כמה אנשים מרמים את המערכת, תבדקו כמה מהחומר נמכר היום בחוץ’, אבל את העיתונאים זה לא מעניין”, אומר המקור. “את יכולה לעשות תחקיר על עורכים בכירים ועיתונאים בולטים, שכל מה שמעניין אותם זה להנגיש את הקנאביס בכל מחיר”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם