הנגבי: "אם לא יקרה נס – יש עתיד תיעלם מהפוליטיקה"
ערב ליל הסדר בפתח וח"כ צחי הנגבי לא מודאג. לא מהמתקפה החזיתית של כחלון על הליכוד, לא מהמו"מ המקרטע, לא ממפלגתו של יאיר לפיד ובטח לא מח"כ עפר שלח, שרוצה לקחת לו את ראשות ועדת חוץ וביטחון. ראיון חג
צחי הנגבי כל כך רגוע, עד שגם הטלת האחריות של שר החוץ האמריקאי על ישראל, ביחס למשבר בשיחות עם הפלסטינים (כשאחר כך ארה"ב חזרה בה), גורמת לו בעיקר לחיוך ולחזרה מבודחת על אותה הגייה שג'ון קרי השתמש בה באותה הזדמנות – פוף.
נדמה שאם יש מישהו שכבר ראה כמעט כל דבר בפוליטיקה שלנו זהו הנגבי. הוא כבר היה שר בלא מעט משרדים, חלקם בכירים, כיהן שתי קדנציות בראשות ועדת החוץ והביטחון, היה בליכוד, בקדימה, ואז חזר שוב לליכוד. צריך שיקרה משהו דרמטי באמת, על מנת להוציא אותו משלוותו הסטואית. לא איום הפרישה של בנט, או אפילו הזכרת המילה "בחירות" על ידי שר החוץ ליברמן והכרזתו כי הוא נפרד מהליכוד עומדים בקריטריון.
"אנחנו לא במקום שבו אמורה להתקבל בקרוב החלטה האם לאשר או לא את המתווה של העסקה לחידוש המו"מ, כי אני לא מכיר התקדמות אצל הפלסטינים או התקרבות להסכמתם", הוא מתייחס למשבר הפוליטי שהחל ביום חמישי קרוב לחצות, לאחר איום הפרישה שהשמיע בנט במידה וישוחררו מחבלים ערבים ישראלים. "אני מאמין שהשר בנט מכיר את העובדה הזו ולכן אני מתייחס לאמירתו כניסיון פוליטי למקסם רווחים מהמשבר, ובעיקר לא לפגר אחרי ההודעות שיצאו מכיוון היריב העיקרי שלו בציבור הימני, אביגדור ליברמן".
הנגבי מסביר כי לאחר שליברמן הודיע שהאופציה הריאלית ביותר היא בחירות, במידה ושחרור מחבלים ערבים ישראלים יעמוד על הפרק, "לבנט יש עניין להיראות כמי שאינו מוטרד מאפשרות של בחירות מוקדמות. מעבר לכך איני רואה הצדקה מעשית לאמירה שלו. הרי ההחלטה הקודמת של הממשלה היתה שנושא הערבים הישראלים יידון מחדש בממשלה, ואז לא שמענו איום מצד בנט למקרה והממשלה תאשר את שחרורם. זה דבר חדש שלא שמענו בעבר ואני מניח שהוא קשור לאירועים האחרונים. זה פוליטי לחלוטין".
בפיו של הנגבי ישנה גם אזהרה מאוד ברורה לכיוון בנט ומפלגתו – הישמרו לכם מפני האפשרות שאתם במו ידיכם תאפשרו לשמאל דריסת רגל בשלטון, כפי שכבר גרמו בעבר מפלגות הימין. "הסיטואציה שהבית היהודי נמצאים בה היא לא טבעית", מסביר הנגבי. "הם לא בממשלת ימין קלאסית. הם בממשלת ימין-מרכז-שמאל. הם מרגישים חובה כל הזמן לבדל את עצמם ולייצר לעצמם מעמד ייחודי. אם בנט הולך עד הסוף בכיוון הזה, התוצאה האפשרית של המהלך יכולה להיות הכנסת מפלגת העבודה לקואליציה.
"יש פה הליכה על הסף, שהתוצאה המעשית שלה יכולה להיות פגיעה אנושה באינטרסים של הציבור שבחר בבנט. הציבור שלו לא רצה ממשלה עם ימין במיעוט, וכתוצאה מיציאת בנט וכניסת העבודה הוא יגרום לכך שלקו השמאלי יהיה רוב ברור בממשלה, ולכן זה לא נראה מהלך הכי חכם שמפלגת ימין יכולה לעשות. במיוחד לאור מהלכים לא חכמים דומים של מפלגות ימין שהפילו ממשלות ימין.
"יפה ירקוני שרה בשעתו 'רבותי, ההיסטוריה חוזרת'. זה היה קשור יותר לפלמ"ח, אבל ככל הנראה יש אפשרות שמפלגת ימין תחזיר אותנו לשגיאות ההיסטוריות שמפלגות ימין עשו בעבר, ותסכן את יהודה ושומרון כתוצאה מחיזוק השפעת השמאל בשלטון".
והנה עוד אירוע פוליטי נפיץ שאירע בימים האחרונים, וגם הוא לא מוציא את הנגבי משלוותו – ההודעה על חזרתו הרשמית של השר לשעבר משה כחלון לפוליטיקה. הנגבי אמנם משוכנע שכחלון צריך לבצע את הקאמבק שלו בתוך הליכוד, אולם הוא מפתיע ומודה שהוא מקבל (במידה מסוימת) את הביקורת שהטיח כחלון בליכוד, ומסכים שיש למפלגה מה לתקן ולשפר.
"העובדה שכחלון מעוניין לחזור לפוליטיקה לא הפתיעה אותי וגם לא הפתיעה אף אחד", אומר הנגבי ומזכיר את הפרסום ב"מעריב" על הודעות חזרה לפוליטיקה דומות שהשמיע כחלון במפגשים סגורים וכנסים שהוא עורך. "כל מי שמכיר אותו ידע שהוא חוזר. הוא אדם עם חושים פוליטיים מאוד עזים ולרגע לא חשבתי שהוא יילך לעשות לביתו או שפסק הזמן שלו יהיה ארוך מדי. היו לי שיחות איתו בתקופה שבה הוא החליט לא להתמודד בבחירות האחרונות, וכבר אז הבנתי שהוא עוד ישוב.
"אני עדיין מקווה שהוא לא יעזוב את הליכוד. אני יודע שכושר הניתוח שלו הוא לא פחות מעמיק משלי. כשאני מסתכל על האופציות שקיימות בזירה הפוליטית, אני לא מעריך שיש לו חלופה יותר אטרקטיבית מאשר חזרה לצמרת הליכוד".
לא ראית את הסקרים שנותנים למפלגה בראשותו 10 מנדטים ויותר?
"הניסיון ההיסטורי של הפוליטיקה הישראלית הוא מאוד חד משמעי. המפלגות המסורתיות עומדות בפגעי הזמן, ובניגוד להן, המפלגות שמבוססות על פופולריות של אדם אחד הן מוצר מתכלה. הדוגמאות רבות, החל מד"ש, דרך שינוי, צומת וכלה בקדימה. אבל אדם ששואף למנהיגות לאומית צריך לקחת בחשבון שהרפתקה מהסוג של מפלגה זמנית עלולה להוריד לטמיון את משאלות ליבו".
יש משהו לא הגון מצידו בחזרה לפוליטיקה שלא דרך הליכוד?
"חס וחלילה. מפלגה היא מסגרת שמחייבת הדדיות וכמעט אין דמות פוליטית בזירה שלנו היום, ברמת המנהיגים, מלבד נתניהו, שלא עברה חוויה של מפלגה אחרת. שרון עבר ופרץ עבר ולבני עברה וכך גם אולמרט, בגין ומרידור. וכולם חזרו או שלא חזרו. הדיבור של כחלון היה מאוד מאופק. הוא מצביע על נושאים שהם במוקד הדיון הציבורי וזה לא חדש.
התחושה שיש בציבור הרחב כלפי ההתמקדות של הליכוד בנושאים ביטחוניים ומדיניים, על חשבון דגלים חברתיים, אינה חדשה והיא מחייבת תיקון. הנקודה שהוא הצביע עליה, שקיים שינוי באיזון שהיה קיים תמיד בליכוד בין קו פרגמטי לקו מיליטנטי, היא חומר למחשבה. כך שבסך הכל אני לא רואה שום מקום להסתייג מההיבטים הענייניים שהוא העלה לדיון. אני לא חושב שהפתרון לנושאים האלו הוא בהקמת מפלגה אחרת, אבל עצם העלאת הנושאים לדיון היא דבר לגיטימי וזה נעשה באופן מכובד ומכבד".
במהלך הריאיון מקבל הנגבי שיחות מחברי ליכוד. מתברר שכמה ימים לפני כן הוא שיגר אגרות 'חג שמח' לרבים מהם, רגע לפני חג הפסח, והם גומלים לו בשיחת טלפון משלהם. השיחות חוזרות על עצמן בצורה די דומה. מילות תודה נשמעות מהעבר השני של הקו, אחר כך מגיע תור המחמאות. בחלק מהן השיחה מסתיימת באמירה הבאה: "אני מחכה ליום שאתה בעצמך תהיה יו"ר התנועה שלנו". אבל להנגבי אין תכניות כאלו, לפחות לא בשנים הקרובות. מספיק לשמוע את הגיבוי המוחלט שהוא נותן ליו"ר מפלגתו, ראש הממשלה נתניהו, כמעט בכל נושא שעולה בריאיון, כדי להבין שזה לא על הפרק.
כך לדוגמה, בניגוד לאחרים בליכוד, הנגבי דווקא מרוצה מאוד מההתנהלות של נתניהו בזירה הפלסטינית. כשאנחנו מבררים איתו מדוע יש סיבה להמשיך במו"מ, כאשר נראה ששני הצדדים לא ממש מעוניינים בקידומו, הוא מסביר שמבחינת ישראל זה מצב של win win. "אם הפלסטינים נעלמים מהמו"מ אז התועלת המדינית ברורה", הוא מרחיב. "ישראל נמצאת בצד הנדיב, הפשרן והפרגמטי ולא בצד הסרבן. ויש לכך משמעות לגבי היחסים עם ארצות הברית ונגד מסע הדה לגיטימציה, וגם משמעות ביטחונית, כי זה מרחיב את מרחב התמרון שלנו. ואם קורה הבלתי צפוי והפלסטינים מגיעים להסכמה על מתווה להסדר, אז בוודאי שזה הישג דרמטי. לכן אני מאוד תומך במדיניות של ראש הממשלה".
לגבי הצלחת השיחות, מבהיר הנגבי שזה בכל מקרה לא יכול לקרות בקדנציה הנוכחית, וכי גם האמריקאים יודעים את זה בתוך תוכם. בנוגע לשאלה מי אשם בכך, ובמשבר שנוצר לאחרונה, התשובה מבחינתו היא ברורה לחלוטין - הפלסטינים.
"הרצון העז שלנו לראות את קץ הסכסוך עם הפלסטינים לא יכול להתגשם בטווח הזמן הרלוונטי של הקדנציה הזו", הוא מדגיש. "זו מוסכמה שכמעט כל המדינאים שעוסקים בנושא מודעים לה. אבל אפשר בהחלט לעבור שלבים חיוביים שתכליתם לגשר על פערים בכמה סוגיות ולהכשיר את הקרקע להמשך הדרך בקדנציה הבאה. זו גם היתה המטרה האמיתית, למרות שהיא לא היתה המטרה המוצהרת של האמריקאים.
"ברור שאף אחד מהאמריקאים לא היה עובר בדיקת פוליגרף עם ההצהרה על הסכם קבע בסוף השנה. זו קביעת חזון כללי ולא יותר מכך. קרה מצב מאוד מתסכל, שבו עמדנו על סף חתימה שהמוקד שלה היה הארכת המו"מ לפחות עד לסוף השנה, ופוף אבו מאזן ברח. זאת חוויה מוכרת. אנחנו זוכרים מקמפ דיוויד שקלינטון הגיש מתווה והמתין לתשובה, ופוף ערפאת נעלם.
"גם ב– 2008 אולמרט זימן אליו את אבו מאזן ושרטט לו את קו הגבול המוצהר על ידו, שכולל 98 אחוז מיו"ש, ביקש את הסכמתו להצעה הנדיבה ביותר שניתנה מעולם על ידי מנהיג ישראלי, ופוף אבו מאזן נאלם דום. זו חזרה על תסריטי העבר שמאפיינים את המנהיגות הפלסטינית. ברגע האמת, כשהברירה היא בין הכרעה שמחייבת פשרה קשה לבין מילוט מהדילמה הזו, הם נעלמים".
אז למה האמריקאים האשימו אותנו בפיצוץ המגעים?
"לא לחינם הם מיהרו לתקן את הרושם של דברי מזכיר המדינה. דברי ג'ון קרי יותר חשפו את התסכול שלו לאחר שהוא התנפל על האזור באינטנסיביות ראויה להערצה. הוא השתעבד לניסיון שיש לו סוף טראגי ידוע מראש. אני חושב שצריך להעריך את זה ולא לבקר את זה. זה רק מבהיר את עומק התסכול. הוא מעריך שכל מאמציו טובעים בים. אז לפעמים כשיש תסכול אולי לא בוררים כל מילה. לא במקרה הדוברת שלו התייצבה והבהירה שהוא לא נקט בלשון של האשמה כלפי ישראל, אלא ציין את תרומת שני הצדדים לכך שהמהלכים הובילו למשבר".
אין פה התרפסות ישראלית מוגזמת, שבה ישראל מתחננת לדבר עם הפלסטינים?
"גם בציבור הישראלי יש חלק לא מבוטל שלא מוכן לוותר על הסיכוי להסדר מדיני, וראש הממשלה מייצג גם אותם. בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה היום, יותר קל לאנשי שמאל ואנשי מרכז להודות שראש הממשלה לא אכזב את הציפיות הבסיסיות שלהם, כי הם רואים שהמדיניות שלו היתה מפוכחת ופרגמטית והם רואים את הקיצוניות של הצד השני. מה שחידד את זה היה חוסר הנכונות של אבו מאזן ואנשיו להכיר במדינה היהודית. את זה אף איש שמאל לא יהיה מוכן לקבל. כי כולם מבינים שהם צריכים לוותר על השאיפה שלהם להציף את ישראל בפליטים. ואם הם לא הסכימו זה מלמד גם את השמאלנים הכי קנאים לגבי הבעיות שעדיין קיימות בפתח".
כשנכנסתי לביתו של הנגבי במבשרת ציון, הוא ביקש שנמתין מעט עם תחילת הריאיון. הרדיו בבית פעל בווליום יחסית גבוה, והוא חיכה לדיווח על החלטת בג"צ, בעקבות העתירה שהוגשה נגד העובדה שעדיין לא מונה יו"ר לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
להנגבי יש כמובן עניין מיוחד בנושא, לאור העובדה שראש הממשלה לא הסתיר את רצונו במינויו לתפקיד אותו ביצע כבר בעבר. הוא דוחה את הטענה שאני מעלה בפניו על כך שהעובדה שכבר חצי שנה אין יו"ר קבוע לוועדה היא מחדל, אבל מודיע שבחודש מאי ימונה
"ההגדרה מחדל היא קיצונית ומופרזת", הוא מתגונן. "המצב הוא לא תקין אבל בוודאי לא עולה כדי הגדרת מחדל. משני טעמים. זה מצב לא חדש בכנסת שהאינטרסים הפוליטיים המנוגדים של המפלגות מקשים על הכרעה. לפעמים עימות פוליטי מונע מינוי יו"ר ועדה. פה זה קרה כי נוצרה סיטואציה שלא נחזתה בהסכם הקואליציוני. היה ברור שאחד משרי ישראל ביתנו יוותר על משרדו, במידה וליברמן יחזור למשרד החוץ, ויקבל את הוועדה כי היא שייכת לליכוד ביתנו.
מאחורי הקלעים היתה איזושהי הבנה שונה מכפי שראש הממשלה ידע עליה, ויש עתיד ניאותה לקבל שינוי ביחס הכוחות בממשלה ושיהיה עוד שר לישראל ביתנו. כתוצאה מזה הועלתה תביעה על פיצוי בגלל תת ייצוג בממשלה ביחס להסכם הקואליציוני. כשראש הממשלה שמע שיש כזו הסכמה בין לפיד לליברמן, הוא הבהיר שזה לא הפיצוי שהוא מוכן לקבל על עצמו. הוא רוצה לממש את הזכות שהיתה לראש ממשלה מאז קום המדינה ולוודא שיו"ר הוועדה החשובה ביותר בכנסת הוא איש אמון שלו".
ואיך זה ייפתר? אתה תהיה יו"ר הוועדה?
"ראש הממשלה מעוניין לפתור מחלוקת כמקובל בתוך קואליציה, מתוך הרמוניה ולא כוחנות. ולכן גם הציע חלוקה לשתי תקופות, כשאיש האמון של ראש הממשלה יתחיל ובחצי השני ייכנס עפר שלח. ההצעה לא התקבלה ויו"ר הכנסת פתר את הבעיה הזו ויזם את התיקון לתקנות, ומכוחו אין שום רכיב בוועדת החוץ והביטחון שלא מתפקד לשביעות רצון יו"ר הכנסת.
"אני עומד בראש הוועדה שאחראית על תקציב הביטחון. אני בינתיים גם עומד בראש הוועדה של מודיעין ושירותים חשאיים והיא מתכנסת באופן סדיר, אחרי תקופה של היעדר יו"ר, והיא מובילה מהלכי פיקוח חודרניים על כלל מערכות הביטחון. גם מליאת הוועדה מכונסת על פי סמכות של יו"ר הכנסת. ראש הממשלה ושרי הביטחון והחוץ יגיעו בקרוב לוועדה והיא חזרה לתפקד באופן כמעט שגרתי. עדיין חסר המימד של תכנון לטווח ארוך של יו"ר קבוע, שמתכלל את פעילות ועדות המשנה ומכתיב את האג'נדה האישית שלו, שמכוחה הפיקוח הוא יותר הרמוני. וזה ייפתר בשבועות הקרובים. אם לא תהיה הסכמה, בשונה מבעבר, הפעם תיפול הכרעה באמצעות ועדת הכנסת והיא הכרעה לגיטימית.
"הוועדה תאשר את המועמד שיביא ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא ראש הקואליציה ומי שלא מוצא חן בעיניו יכול לפרוש. אני לא מאמין שיש עתיד יפרשו רק כי יקבלו את הנציג שלהם בעוד שנתיים. ראש הממשלה אמר לי בעבר שאני אהיה מועמדו לתפקיד. אם הוא יחשוב שמישהו אחר ראוי ממני, אני אצדיע ואקבל את זה".
עפר שלח מתאים לתפקיד?
"אני עושה הפרדה בין עפר שלח ובין התפקיד. את עפר אני מכיר שנים וקראתי אותו במשך שנים. הוא בהחלט תורם תרומה משמעותית לוועדת החוץ והביטחון וגם לוועדות המשנה. מאוד אשמח לעבוד ביחד איתו בשנים הבאות בוועדה. אני לא חושב שיש איזה קריטריון מוחלט כדי לעמוד בראש הוועדה, אבל אדם שעוד לא כיהן כיו"ר ועדה או שר או סגן שר, וזו הקדנציה הראשונה שלו, צריך תקופת הכשרה ארוכה יותר על פי קנה המידה שלי.
"יכול להיות ח"כ חדש שהיה קודם רמטכ"ל ומגיע לכנסת, ועדיין זה לא מבטיח הצלחה כיו"ר ועדה. כי יש הבדל משמעותי בין ניהול צבא לבין ניהול פיקוח פרלמנטרי. קל וחומר כשלא מדובר ברמטכ"ל לשעבר. הדבר הנכון היה לקבל את הצעת ראש הממשלה, שבמסגרתה לאחר תקופה ארוכה יותר בוועדה הוא יתיישב על כס היו"ר. הוא ולפיד חושבים אחרת וזה לגיטימי".
גם אם מניחים לרגע לוויכוח הבלתי נגמר בנושא ראשות ועדת החוץ והביטחון, לא נראה שהנגבי רוחש סימפטיה רבה למפלגתו של יאיר לפיד. לא רק זה, אלא שבדיוק כמו המפלגות שהוא הזכיר בשלב מוקדם יותר בראיון, גם ביחס ליש עתיד הוא מאמין שהיא נועדה להיעלם תוך קדנציה אחת או שתיים. "יש לנו ניסיון עם מפלגות של אדם אחד", הוא מזכיר.
"זו תהיה הפתעה חריגה, על רקע תקדימים בפוליטיקה שלנו, אם מפלגה כמו יש עתיד תשרוד לאורך יותר משתי קדנציות. זה לא קרה בעבר אפילו לאישים כמו בן גוריון ומשה דיין, וגם אריק שרון בשנות השמונים. כולם הקימו מפלגות שהתבססו על הכריזמה האישית שלהם והתאיידו באופן מוחלט בזמן קצר יחסית. אני מניח שיאיר לפיד יצטרך לעשות ניסים ונפלאות במפלגה שכל כולה מבוססת על האישיות שלו ועל התדמית שלו. זה נכון שיש שם עוד דמויות, ואני לא ממעיט בערכן, אבל גם במפלגות שנעלמו לבלי שוב היו אנשים רציניים, ולכן הדבר הזה לא מהווה תעודת ביטוח ליכולת ההישרדות של יש עתיד. מפלגת המרכז היא דוגמה מובהקת לכך".
מה דעתך על יאיר לפיד באופן אישי ועל תפקודו כשר אוצר?
"הנושא הכלכלי הוא תמיד כזה שמוביל ראש הממשלה ביחד עם שר האוצר. אני מייחל להצלחתו כי הצלחתו היא הצלחת הממשלה והצלחת ראש הממשלה. קשה מאוד לכמת הצלחות, הישגים וכישלונות בתקופת זמן של שנה. נקודת המבחן תהיה בסוף הקדנציה".
כאמור, השיחה עם הנגבי נערכת לא רק על רקע איומי הפרישה של בנט והבית היהודי, אלא גם לאחר אמירתו של שר החוץ ליברמן, לפיה יעדיף בחירות חדשות על פני עסקת חבילה לשחרור של מחבלים, בדגש על ערבים ישראלים. "אני פירשתי את האמירה הזאת כהבהרה לפלסטינים שלא יחשבו שהזמן פועל לטובתם", מחווה הנגבי את דעתו. "נדמה לי שהמטרה היתה לאותת שאם הסרבנות הפלסטינית, בעניין המתווה שגובש מול האמריקאים, תישאר על כנה ייתכן שישראל תמצא את עצמה בתהליך בחירות, ולמעשה הפלסטינים מאבדים לפחות שנה כתוצאה מתהליך כזה. זה היה האיתות. אני לא חושב שיש לליברמן עניין בבחירות".
אז בלי קשר לליברמן, נכנסנו למסלול שמוביל לבחירות חדשות?
"אני לא צופה בחירות בשנה הקרובה. אני חושב שזו תהיה סטירת לחי לציבור בישראל, אחרי שאנחנו מרעיפים עליו אין ספור קלישאות על משילות ויציבות, ואז לגרור אותו לבחירות אחרי שנה וחצי ללא שום עילה של ממש. תוצאות הבחירות תהיינה פחות או יותר זהות למצב הנוכחי ואין גם ויכוחים דרמטיים בין קואליציה לאופוזיציה. אני בכלל לא מבין למה מפלגת העבודה לא הצטרפה לממשלה. המשברים שהיו הם מאוד מינוריים, ביחס למה שראינו בעבר.
"הממשלה הזו העבירה את שלושת החוקים הקריטיים שכללה בעמדות היסוד שלה, היא מתמודדת עם בעיית המסתננים בהצלחה אדירה, היא שומרת על גבולות פחות או יותר שקטים בצפון ובדרום. אני מניח שבלי תפקיד משמעותי הרצוג לא יוכל להיכנס לממשלה, אבל את ההבדלים בין האופוזיציה לקואליציה צריכים לאתר במיקרוסקופ. אם בהמשך הדרך יהיה משבר על רקע מדיני, האופציה של הצטרפות מפלגת העבודה תתעורר מחדש".
לפחות על נושא אחד אין מחלוקת שהנגבי רווה ממנו לא מעט נחת. בתור אוהד מוצהר של מכבי ת"א, הוא שופע חיוכים מהעובדה שהקבוצה שלו בדרך לאליפות שנייה ברציפות. הרקע שמעטר את מסך המחשב שלו הוא כל כולו מכבי ת"א ("זה מלווה אותי מבוקר עד ערב", הוא מדגיש), וגם את אצטדיון בלומפילד הוא פוקד באופן קבוע.
"ההשפעה אצלי של ניצחון או הפסד צהוב היא כמו אצל האוהד המושבע הרגיל", הוא מתאר. "זה בעיקר משפיע על מצב הרוח. כבר שכחתי את השנים שבהם מצב הרוח שלי היה מדוכדך. מהשנה שעברה אנחנו באופוריה מתמשכת ומצפים לעוד רגעי התעלות בליגת האלופות של השנה הבאה". את ערן זהבי הוא מכתיר כבר עכשיו לשחקן העונה, וגם את שער הניצחון שכבש בדרבי הוא מגדיר כשער העונה, בעיקר בגלל החשיבות והדרמטיות שלו. "בהתחלה הייתי מעלה תגובות בפייסבוק במהלך משחקים", הוא מספר. "ואז הופתעתי לגלות שהרבה מחבריי בליכוד מתרגזים עלי כי הם אוהדים קבוצות אחרות. זה לימד אותי על הגיוון הספורטיבי בליכוד ומאז אני נוהג ריסון רב יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם