תגלית מדהימה: התפילין העתיקות והקטנות ביותר
אלפיים שנה הן שכבו במערות נחל צאלים. כמה עשרות שנים נוספות עברו עליהן, במחסן האורגני המבוקר אקלים של רשות העתיקות שבמוזיאון ישראל בירושלים עד שהגיעו לידיעתו של ד"ר יונתן אדלר שהבין כי מדובר באוצר. חשיפה ראשונה לזוג התפילין העתיקות והקטנות (שני סנטימטרים בלבד) שנמצאו אי פעם
בחדר אטום לאקלים, באור מעומעם, אנחנו נחשפים לתפילין בנות אלפיים שנה, השלמות ביותר שנמצאו מהתקופה הזו. רק לפני שבועיים הן התגלו, או ליתר דיוק התגלו מחדש. גודלן פחות משני סנטימטרים על שני סנטימטרים, אך יריעות הקלף העתיקות המוסתרות בהן עשויות לשפוך אור על השתלשלות ההלכה והמסורת סביב התפילין.
ד"ר יונתן אדלר מאוניברסיטת אריאל הוא החוקר שמצא את הפריט העתיק הזה, שדבר קיומו מתפרסם כאן לראשונה. חודשים ספורים קודם לכן הוא איתר בתי תפילין ויריעות קלף אחרות. הללו נמצאו אמנם בתחילת שנות ה־50 במערות קומראן המפורסמות, אבל מעולם לא נחקרו, וברשות העתיקות לא הבינו איזה אוצר מצוי בידיהם.
גם לאחר שהיריעות ייפתחו וייחקרו עד תום, שאלות רבות עשויות להישאר לא פתורות: איך ייתכן שבן אנוש, בעולם נטול טכנולוגיה, היה מסוגל לייצר תפילין כל כך זעירות? מדוע יש הבדלים בין הטקסטים בבתי התפילין השונים שנמצאו? האם יש פתרון למחלוקת ההלכתית המפורסמת בין רש"י לרבנו תם, לגבי אופן הכנסת הפרשיות לתוך בתי התפילין? ומדוע צבען של התפילין הללו אינו דומה לזה הנהוג כיום?
אוסף גזרי עיתונים וקטעי וידאו השמור ברשות העתיקות מלמד שההתעניינות בממצאיו של אדלר חוצה שפות, דתות ויבשות. “חלפו כחודשים מאז התגלית הקודמת של ד"ר אדלר, ועדיין מדי יום מתפרסמות כתבות עליה בכל העולם", מספרת לנו פנינה שור, האוצרת של המגילות מטעם רשות העתיקות, בעיניים נוצצות: “אנחנו מקבלים שאלות ופניות בעקבותיה. זה מדהים. התפילין האלה מעניינות לא רק את החוקרים, אלא אנשים מכל הרמות וכל הסוגים".
סיפור גילוין של התפילין העתיקות מתחיל בשנת 1947. הארכאולוג אליעזר ליפא סוקניק - אביו של יגאל ידין, לימים רמטכ"ל צה"ל וארכאולוג גם הוא - מקבל אז לידיו כמה מגילות קלף עתיקות מבדואים שטוענים כי מצאו אותן במערה במדבר יהודה.
סוקניק חוקר את הממצאים ומגלה כי הם מסוף תקופת בית שני. במסע מרתק שיכול לגמד את סיפורי אינדיאנה ג'ונס נחשפים עוד ועוד קטעים מממגילות מדבר יהודה, המקפלות בתוכן קטעי טקסט מהתנ"ך ובהם ספר תהילים, ספרים חיצוניים שטרם נחשפו עד אז, תפילות, ספרות ענפה של ימי הבית השני וכתבי יד כיתתיים..
לאחר מלחמת השחרור אזור המערות עובר לשליטתם של הירדנים, ואלה מוציאים משלחת חוקרים בינלאומית שסוקרת עשרות מערות באזור ומגלה עוד אלפי קטעי טקסט קדומים. רובם נכתבו לפני חורבן בית שני בשנת 70 לספירה, והשתמרו במשך כמעט אלפיים שנה. ידוע שבמערות נמצאו גם מגילות קדומות יותר, מלפני הספירה. בשום אזור אחר בארץ לא נתגלו כתבים מהתקופה ההיא; הטקסטים נכתבו אז על פפירוסים וקלפים שהם חומרים אורגניים והתכלו במהלך הדורות, ורק במדבר יהודה, בגלל האקלים היבש, הם השתמרו ולא התפוררו.
מי שהיו אמונים בזמנו על המחקר והתיעוד של עשרות אלפי פיסות הקלף היו שמונה חוקרים, רובם אנשי כנסייה נוצרים שהתעניינו בעיקר בכתבים המקראיים. רק בסוף שנות השמונים של המאה העשרים נפתח פרסום המגילות בפני חוקרים מכל העולם, וכמובן גם מישראל.
לתמונת המחקר נכנס לאחרונה ד"ר יונתן אדלר, מרצה בכיר במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל וחוקר במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית. “בתי התפילין והיריעות מעולם לא נחקרו באופן מקיף ומסודר, למעט ספר אחד שכתב יגאל ידין על תפילין שנמצאו במערות ים המלח", מספר אדלר.
“במאי בשנה שעברה ביקרתי ברשות העתיקות במסגרת המחקר שלי על בתי התפילין, ובמהלך הבדיקה של אחד מהם שמתי לב שמבצבצת מתוכו יריעת קלף. הבנתי שיש כאן קלף שלא הבחינו בקיומו, מגילה חדשה שלא נחשפה מעולם. הבאנו את בתי התפילין מהמחסנים המוגנים ברשות העתיקות לבדיקת סי־טי בבית החולים שערי צדק כדי לגלות אם יש בתוכם עוד יריעות שאנחנו לא רואים, והתוצאה היא שיש ככל הנראה עוד יריעה אחת".
התגלית של אדלר עוררה סקרנות ברחבי העולם, וגרמה לו להבין שייתכן שבין הממצאים יש עוד שרידי תפילין שלא זוהו בגלל מידותיהם הזעירות. זה מה שהוביל אותו כעבור חודשים אחדים לתגלית נוספת.
“בדצמבר 2013 נמסר לי מהמעבדה שיש קופסה עם ממצאים מאחת המערות, אבל הם במצב חמור מאוד, בעיקר אבק. ביקשתי לראות אותה, ובאמת היו בתוכה הרבה חלקי עור שפשוט התפוררו, אבל פתאום הצבעתי על פיסה קטנה ואמרתי שזה בית של תפילין. מתברר שידעו על קיומו בין הממצאים, אבל לא ידעו מהו במהלך השנים. מארבעת התאים של התפילין שרדו רק שניים וחצי, ואלה הסתירו בתוכם שתי יריעות של קלף מקופל שמעולם לא נפתח. כעבור חודש הגעתי לכאן שוב לחפש עוד ממצאים, וגיליתי עוד יריעות שהיו מקופלות וקשורות באמצעות חוט שערה".
כשאדלר מדבר על “יריעות מקופלות", צריך להבהיר שהכוונה לפיסות קטנות שנראות כמו לכלוך. בסך הכול מדובר בעשר יריעות קלף שלא נפתחו. עולם המחקר הארכאולוגי וההיסטורי ממתין כעת שהטקסטים יפוענחו ואולי יפתחו צוהר לתקופה רחוקה, אלא שקיימת בעיה אחת: אין בעולם ולו אדם אחד שיודע כיצד לפתוח את היריעות המקופלות, וכל תזוזה או נגיעה לא נכונה עלולה להביא להתפוררות ולהרס בלתי הפיך.
“אין לנו היכולת והידע כדי לעשות זאת", אומר אדלר. “הכמרים הדומיניקנים שפתחו את המגילות הסגורות לפני שישים שנה מתו, ואיתם אבדה השיטה שבה הם השתמשו. אנחנו מתייעצים כרגע עם מומחים מכל העולם כדי למצוא את הדרך הנכונה לפתוח את היריעות ובתי התפילין בלי להזיק להם".
כ־24 פיסות קלף ששימשו במקורן כפרשיות לתפילין נתגלו במערות קומראן, ואחדות נתגלו בוואדי מורבעת, בנחל חבר ובנחל צאלים. הן זוהו לפי קטעי המקרא המצוטטים בהן – ומופיעים עד היום בתוך כל תפילין - ועל סמך סממני כתב ייחודיים, כגון אותיות זעירות. בחלק מפיסות הקלף יש פסוקים מקראיים נוספים, או כתב שמופיע משני צדי הקלף. מכיוון שבתי התפילין שנמצאו במערות הם היחידים המוכרים מימי הבית השני, אי אפשר לקבוע אם המאפיינים הללו משקפים מסורת של כת מסוימת או מנהג רווח בעם היהודי.
נחזור לד"ר אדלר, שרואה את ההיסטוריה מול עיניו ומנסה ולבחון אותה מזוויות שאיש לא ראה לפניו. לפני שבועות ספורים הוא גילה כאמור פריט יוצא דופן: תפילין שלמות שנשתמרו. הפעם הן לא הגיעו מתוך אוצרות מערות ים המלח, אלא מנחל צאלים. “השתתפתי בכנס בלוגאנו שבשווייץ, שם הרציתי על התגליות החדשות, וכשחזרתי משם הובא לידיעתי שיש ככל הנראה עוד תפילין, הפעם לא מקומראן.
הן נמצאו במחסן המוצגים במוזיאון ישראל, בין הממצאים מסקר וחפירה שערך יוחנן אהרוני ב־1960 במערות בר כוכבא שבנחל צאלים. מדובר בבית התפילין הכי שלם שיש לנו והכי יפה, וזה מרגש כי ככל הנראה יש בתוך הבית גם יריעות קלף, ונוכל בסופו של דבר לפתוח אותן ולגלות מה יש בהן.
“התפילין האלה הן מימי מרד בר כוכבא. אני חושב שכשמצאו אותן, לא ידעו שמדובר בתפילין ובכלל לא הבינו מה יש לנו בידיים. אם היית מוצא דבר כזה באדמה, ברור שלא היית יודע שאלה תפילין. אבל מדובר בממצא שלם ותמים לחלוטין, וכרגע מתייעצים עם מומחים מכל העולם כדי למצוא את הדרך הנכונה לפתוח ולחקור אותן. נוכל עכשיו לדעת, למשל, לפי איזה סדר מונחות הפרשיות בתוך התפילין".
התפילין האחרות שנמצאו לא סיפקו תשובה לשאלה הזו?
“האדם שחקר את התפילין היחידות השלמות שהתגלו במערות קומראן לא ציין כלל באיזה סדר הונחו הפרשיות, ולכן אבד לנו המידע הזה ואי אפשר לשחזר אותו".
וכשנגלה מה כתוב בכל אחד מהקלפים שמצאת, תיפתר המחלוקת העתיקה בין רש"י לרבנו תם?
“זה הרבה יותר מסובך מזה. המחלוקת היא בהבנת הסוגיה במסכת מנחות בתלמוד הבבלי (שם נקבע, בניסוח שעל פירושו נתגלעה המחלוקת, כי סדר ארבע הפרשיות הוא “קדש לי", ו"והיה כי יביאך" מימין, “שמע" ו"והיה אם שמוע" משמאל, י"ק). אי אפשר לפתור את הדיון ההלכתי שלהם באמצעות התפילין הללו, שנכתבו מאות שנים לפני הסוגיה בגמרא. אבל ודאי מעניין לראות את סדר הפרשיות בתפילין שגילינו עכשיו".
האם הממצאים שלך מתיישבים עם האמונה שההלכה לא השתנתה לאורך הזמן, ושהמסורות השונות השתמרו עוד מהר סיני?
“זאת הנחת יסוד שגויה, המחשבה שההלכה לא השתנתה מעולם. אפילו דבר פשוט כמו מקווה השתנה במהלך אלפיים השנים האחרונות. העובדה היא גם שהיום מניחים תפילין גדולות, ובעבר הן היו קטנות. גילינו שהיו מי שהכניסו את עשרת הדברות בתוך התפילין, שהצורה של התפילין הייתה מלבנית ולא מרובעת כמו היום, ושהצבע שלהן היה חום. סביר להניח שמחכות לנו עוד הפתעות, כשנצליח לפתוח את היריעות בתפילין שמצאנו כעת ולגלות מה כתוב בהן".
אז בעצם אתה אומר שהתפילין שנוהגים להניח היום הן לא התפילין שהניחו בעבר?
“אפשר להסתכל על זה בגישה הפוכה: מפתיע עד כמה התפילין שלנו דומות לאלה שהניחו לפני 2,000 שנה. ברוב הפרטים החשובים יש דמיון רב, אבל ההבדלים הקיימים בטקסט ובצורה הם אלה שמעניינים אותי. מצאנו תפילין מיניאטוריות, והסקנו שככל הנראה אבות אבותינו היו מסוגלים לכתוב על יריעות מאוד קטנות, כמו שהיום יש מי שמסוגלים לכתוב על גרגר אורז. אין לנו הסברים לשיטת הכתיבה שלהם, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: אנחנו רואים כעת אל מול עינינו יריעות תפילין שנכתבו בכתב יפהפה וקריא לחלוטין. התפילין שמצאנו הן מתקופתם של בר כוכבא ורבי עקיבא, וייתכן שהם הניחו תפילין כאלו בדיוק".
האם צריך לבחון מחדש את המסורות המקובלות כיום, ולהתאים אותן לאלה שהיו נהוגות לפני אלפיים שנה?
“זו שאלה שצריך להפנות לפוסקי ההלכה. אני מניח שהם יגידו שלא, אבל בכל מקרה זו שאלה הלכתית עכשווית שאנחנו החוקרים לא מתייחסים אליה. מה שכן, זה יכול לשנות תפיסות עולם היסטוריות לגבי ההלכה בסוף ימי הבית השני ובתקופת מרד בר כוכבא. צריך לזכור שמקורות חז"ל המוכרים היום נתחברו אחרי הממצאים האלו. העובדה שעשו כך וכך לפני אלפיים שנה לא אומרת שזה מה שצריך לעשות. אתה רוצה לדעת אם צריך לשנות את ההלכה? בבקשה, לך לרבנים הראשיים ותראה מה הם יגידו".
וזה בדיוק מה שעשינו. הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל, נשמע נרגש כשסיפרנו לו על הממצאים, אבל מיהר להבהיר שאין בהם כדי להביא לשינוי המסורת המקובלות מאז חורבן המקדש. גם השאלה הראשונה שלו, מיד כששמע על התפילין העתיקות והשלמות, היא אם הפרשיות מונחות בהן לפי שיטת רש"י או רבנו תם – שאלה שכאמור עדיין אין לה תשובה.
“גם אם מצאנו היום תפילין שנראות שונות משלנו, זה לא ישנה את המציאות ולא תהיה לכך השלכה הלכתית", אומר הרב לאו. “הרבה דברים אבדו לנו במהלך הדורות, אבל אחד הדברים שהשתמרו הוא התפילין. יהודים הניחו תפילין בכל מקום ובכל מצב. התפזרנו לפני 2,000 שנה לארבע כנפות תבל, חזרנו לכאן, והנה - אצל כל העדות, למרות שלא היה כל קשר ביניהן, לכולם יש תפילין זהות בצבע שחור, עם אותו הריבוע ואותן הפרשיות.
הבדלי המנהגים בין העדות השונות הם בהגייה ובמנגינה, אבל הבסיס הוא אותו הבסיס. אז אפשר לשאול שאלות ולחקור בעקבות גילוי התפילין, אבל לאור המסורת ששמורה אצלנו, הלכתית זה לא משנה. גם אם יתברר שהיו כתות שהתנהגו אחרת, בסופו של דבר הסדר והצורה של התפילין עברו מדור לדור. גם הגודל של הבתים לא צריך להשתנות, כי אתה רואה שגם היום יש מי שיכולים לכתוב ספר תורה כשר ויפהפה בגודל של אייפון.
“כמו שהנוצרים הראשונים היו יהודים שהעתיקו הרבה דברים מהיהדות, כך גם הרבה כתות אחרות העתיקו, ויכול להיות שהתפילין הללו היו שייכות לאחת הקבוצות שחרגה. אני מסתכל על התפילין שלי, ויודע שהתפילין של סבא שלי היו בדיוק כאלו, ואין לי סיבה אחת לחשוב שהתפילין של הסבא שלו לא היו זהים, וכך הלאה עד משה.
“הפוסקים גם מדברים על כתבי יד עתיקים שהוסתרו בספריית הוותיקן או בספריית הברון גינצבורג במוסקבה. לפעמים התגלו כתבי יד של ראשונים שעשויים לשנות את פסיקת ההלכה, אבל אנחנו לא משנים את ההלכה אלא רק מוסיפים את התגליות החדשות להבנה שלה. אנחנו מאמינים במסורה שעוברת מדור לדור ומאמינים שהקב"ה לא רצה להכשיל אותנו".
ברשות העתיקות יודעים שגם הגילוי החדש של ד"ר אדלר יגרור התעניינות של חוקרים מכל קצות תבל. “המגילות ממדבר יהודה נחשבות למורשת תרבות עולמית", מספרת שור. “הן נכתבו בתקופה שבה היהדות והנצרות התגבשו, והן מעניינות את כל הדתות. לכן לכל דבר שמתפרסם עליהן יש הד בינלאומי אדיר".
מתברר שגם היום, שישים שנה לאחר שנחשפו, המגילות הן עדיין אטרקציה. כמעט בכל מדינה בעולם הוצג מבחר מהן, והמוזיאונים המפורסמים ביותר שמחו לארח אותן. לא מדובר במסע פשוט, שכן הכתבים נשמרים בחדרים מיוחדים המדמים אקלים מדברי, ואף אחד לא נוגע בהם זולת ארבע עובדות מעבדה, “מְשַמרות", שמתמחות בטיפול בכתבים העתיקים. “כשאנחנו שולחים כמה מהמגילות לתצוגות בחו"ל, אנחנו עושים זאת בתנאי בטיחות קפדניים מאוד. בין היתר אנחנו משתמשים בתיקים מיוחדים – מנשאים מרופדים ובתוכם מכלים - שיוצרו בעבורנו במפעל ביטחוני", אומרת שור.
המְשמרת היא זו שמכינה את המגילות לתצוגה, אורזת ונועלת אותן, והיא זו שגם מלווה את התיקים לכל מקום ברחבי הגלובוס. “כשהמגילות מגיעות ליעד מחכה להן שם ארון או חדר איחסון שבו יש בקרת אקלים של טמפרטורה ולחות, הן מוצגות בארון תצוגה מבוקר אקלים והתאורה העמומה נקבעת לפי חישובים מדויקים שנערכו מראש. כשהתערוכה נסגרת, המשמרת נוסעת שוב לארץ שבה התקיימה התצוגה, לאסוף את הכתבים".
לדברי שור, בכל רגע נתון מוצגות במדינה כלשהי בעולם כמה מגילות מתוך עשרות אלפי הקטעים שנמצאו במערות מדבר יהודה. “הרעיון של התערוכות הוא לא לדבר על פוליטיקה אלא להראות את המקורות התרבותיים המשותפים של יהודים ונוצרים–העולם המונותאיסטי. לכל אחת מהתערוכות הללו מגיעים כרבע מיליון איש בשלושה חודשים, והן מהתערוכות בעלות מספר המבקרים הגדול ביותר בארה"ב.
“יש לנו מגילה שעשרת הדברות השתמרו בה במלואן. עכשיו היא במנוחה ולא יוצאת לתצוגה, אבל חשפנו אותה חד־פעמית בתערוכה באלבמה שבארה"ב. היה שם אדם אחד שבכל יום הגיע וקנה כרטיס. עקבנו אחריו וראינו שהוא נעמד מול המגילה, מתחיל לבכות ויוצא מהאולם. שאלנו אותו לאחר כמה ימים מדוע הוא מגיע שוב ושוב, והוא ענה לנו שאלה ‘דברי אלוהים חיים' ולכן הוא בא לראות אותם. גם אז הוא לא הצליח לעצור את הדמעות מההתרגשות".
במיזם משותף עם חברת גוגל, ובעזרת תרומות בהיקף של מיליוני דולרים, העלו לאחרונה אנשי רשות העתיקות את צילומי המגילות למאגר מידע מיוחד ברשת. deadseascrolls.org.il כך יוכל הציבור הרחב לבחון אותן מקרוב, בלי שיהיה צורך להוציא אותן ממקום משכנן. על הטיפול במגילות מספרת שור: “הן השתמרו 2,000 שנה במערות כי שם כנראה היו התנאים הטובים ביותר לעומת כל נקודה אחרת בארץ, ולכן בדקנו את התנאים במערות האלה בכל עונות השנה. כעת אנחנו שומרים את המגילות בתנאי אקלים דומים ובחדרים חשוכים, ומציגים אותן באור מינימלי. בכל פעם שאנחנו חושפים אותן לציבור החשיפה נעשית לשלושה חודשים לכל היותר, ולאחר מכן הן ‘נחות' במשך כחמש שנים בלי לצאת לתצוגה.
“ בעבר ניסו לשמר את המגילות בדבקים לא מתאימים ולמעשה גרמו להן נזק. אנחנו הקמנו מעבדה ייחודית לשימור המגילות, והטיפול בהן נעשה בחרדת קודש של ממש. אנחנו מתייעצים עם מומחים לשימור מרחבי העולם, ולא עושים דבר שאנחנו לא בטוחים בו. אף אחד לא נוגע פיזית במגילות, וכל הטיפול נעשה עם אמצעי הגנה וכפפות. זה נס שהמגילות השתמרו אלפיים שנה, וחייבים לשמור עליהן כמה שיותר כדי שישרדו לפחות עוד אלפיים שנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם