הכאב שנגע בכולנו: הספדים שנחרתו בזיכרון
במדינה קטנה כמו שלנו, הפצע האישי הופך לפעמים לכאב קולקטיבי. לאורך השנים נצרבו בזיכרון של כולנו הספדים שנשאו קרובי חיילים שנפלו או אזרחים שנרצחו בפעולות איבה. לרגל יום הזיכרון, nrg מביא כמה מאותם רגעים קורעי לב
אהוב שלי היום איבדתי בן, הבן יקיר לי אלירז. נוספת לי, נוספת לי פה. למי אני אבוא ביום הזיכרון ראשון? תמיד עודדת אותי להמשיך, חיזקת, ייעצת, היית עבורי עמוד האש, לאורו המשכתי את חיי. אבל אלירז בני אם הייתי יכולה לתאר מה שקורה פה היום. עם ישראל איבד את אחד מטובי בניו, אתה לא רק הבן שלי, אתה הבן של עם ישראל. הוא איבד אדם, מנהיג, לוחם, מפקד, מאמין בדרך שחי חיים משמעותיים.
אנשים טובים ויקרים לא הכרתם את אלירז, חלקכם באתם היום כי שמעתם. יש לי בקשה אליכם, אנחנו עם נפלא, שריפה גדולה פקדה היום את משפחתי. ומתוך הלהבות ומתוך העשן ומתוך האש אני פונה אליכם קחו בבקשה תכונה אחת של בני, אחת. ישמו אותה בחייכם, זה הזיכרון הראוי ביותר, אל תבנו לו מגדלים, אני לא צריכה מגדלים אני צריכה לחיות חיים משמעותיים. אני בטוחה שאם ניקח כולנו תכונה כזאת, אנחנו נהיה טובים יותר איש לרעהו איש לעמו ונהיה נהיה ראויים כולנו לקורבן הגדול הזה.
בני, היום לא עשיתי כמנהגי, אני באה קודם לאוריאל, אוריאל הוא בכור, כשאבא נפטר, היו לי שאלות קשות, למי עולים ראשון, לאבא או לבן? למי אני עולה? והחלטתי שאני קודם אעלה להר המנוחות ואז אני אבוא לאוריאל. היום אני באה לפה אני לא יודעת, אני רוצה אותך כי אתה עכשיו, עכשיו! ואוריאל לפני 12 שנה, והוא פה, הוא פה עוד שורה אחת. איך אני אתחלק?! איך אני אתחלק ילד שלי אלירז?! קחו את הלב אתכם.
היום אני מביאה אותך למנוחת עולמים, תמו המערבים, אין מסכמים בסיירת, אין מסעות, היום אני מביאה אותך להיטמן בהר הקדוש הזה לצד אחיך הבכור אהוב נפשך, אוריאל. בניי אוריאל ואלירז, אוריאל אני מקווה שאתה שומע אותי, כפרה עליך, אני מקווה שאתה קצת שומע. בחייהם ובמותם לא נפרדו. לכו שניכם לאבא אליעזר, אבא שלא עמד בצער, אבא שלא יכול לשאת את נפילתו של אוריאל. חבקו אותו בשמי נשקו אותו בשם כל המשפחה, התאחדו לכם בני משפחת פרץ, הקמתם בית חדש בשמיים.
התפללו. התפללו למעני, למען שלומית, למען היתומים, התפללו שיהיה לנו כוח לשאת את המשא הזה. התחננו לפני כיסא הכבוד, די! שלא תישמע זעקת שבר בשום בית. אלוקים בשמיים, אל תשלח ידך לנער, אל תשלח ידך לשום נער במדינה שלי. תשאיר לנו אותם חיים, אנחנו אוהבים אותם כמוך.
מרים פרץ שכלה את בנה אלירז 12 שנים לאחר ששכלה את בנה הבכור אוריאל. דברי הספד אלו נלקחו מהלווייתו של אלירז ז"ל, יהי זכרו ברוך.
בעשרים לשלוש בלילה, בין שבת לראשון, צלצלו בדלת שלנו. באינטרקום. אמרו שזה מקצין העיר. כבר שלושה ימים שכמעט כל מחשבה מתחילה ב"לא". לא יבוא, לא נדבר, לא נצחק. לא יהיה עוד הנער הזה עם המבט האירוני ועם חוש ההומור המשגע. לא יהיה האיש הצעיר עם התבונה העמוקה בהרבה משנותיו. לא יהיה החיוך החם והתיאבון הבריא. לא יתקיים הצירוף הנדיר של הנחישות והעדינות, לא יהיו השכל הישר שלו וחוכמת לבו. לא תהיה עוד הרכות האין סופית של אורי, ולא השקט שבו הוא מייצב כל סופה. ולא נראה עוד ביחד את משפחת סימפסון ואת סיינפלד ולא נשמע איתך את ג'וני קש, ולא נרגיש את החיבוק החזק שלך ולא נראה אותך הולך ומדבר עם יונתן בתנועות ידיים נלהבות ולא נראה אותך מחבק את רותי אהובת ליבך.
הארת את חיינו אורי. אמא ואני גידלנו אותך באהבה. היה פשוט כל כך לאהוב אותך מכל הלב, ואני יודע שהיה לך טוב. שחייך הקצרים היו טובים. אני מקווה שהייתי אבא ראוי לילד כמוך. אבל אני יודע שלהיות ילד של מיכל פירושו לגדול בתוך נדיבות וחסד ואהבה אין סופיים, ואתה קיבלת את כל אלה בשפע רב, וידעת להעריך וידעת להודות ושום דבר שקיבלת לא היה לך מובן מאליו.
בלילה שבין שבת לראשון, בעשרים לשלוש בלילה, צלצלו בדלת שלנו. באינטרקום אמרו שזה מקצין העיר, ואני הלכתי לפתוח, וחשבתי לעצמי - זהו, החיים נגמרו. אבל כעבור חמש שעות, כשמיכל ואני נכנסנו לחדר של רותי והערנו אותה כדי לומר לה את הבשורה הקשה, רותי, אחרי הבכי הראשון, אמרה: "אבל אנחנו נחיה, נכון? אנחנו נחיה ונטייל כמו קודם ואני רוצה להמשיך לשיר במקהלה ושנמשיך לצחוק כמו תמיד ואני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה". וחיבקנו אותה ואמרנו שנחיה.
את הכוח שלנו ניקח מאורי, היו בו עוצמות שיספיקו לנו להרבה שנים. הייתה בו קרינה כה עזה של חיים, של חיוניות ושל חום ואהבה, והאור שלה ימשיך ויזרח עלינו, גם אם הכוכב שהפיק אותה כבה. אהוב שלנו, הייתה לנו זכות גדולה לחיות איתך. תודה על כל רגע שהיית שלנו.
דויד גרוסמן שכל את בנו אורי במלחמת לבנון השנייה. דברי הספד אלו נלקחו מהלוויתו של אורי ז"ל, יהי זכרו ברוך.
רותי אחותי, כמה קיוויתי בשבת שזה לא אתם, למרות שמעיקר הדין צריך לבכות על כל יהודי. בשבת בצהריים ישבתי עם בני בכורי ושנינו בכינו. במוצאי שבת בתפילת ערבית בא בני ואמר לי 'אבא, אמא אמרה שקרה דבר נורא'. רותי, למה אני צריך לשמוע על מותך ועל מות אודי ועל מות יואב ועל מות אלעדי ועל מות הדס, מילד בן 5?! אמא שלו לא שלחה אותו אבל הוא הבין הכל.
רותי מתוקה, 'אדם כי יקריב מכם קורבן השם' אנו מקריבים 5 עולות. זה לא עולות, זה 5 מלאכים. רותי אחותי, מתוקה שלי איזו אישה עמוקה את. אם הבנים שמחה זו רותי ואודי ושלושת בניה. אם הבנים עצובה זו רותי ואודי שעצובה על תמר רועי וישי היא בוכה עליהם מהשמיים שיהיה להם טוב. אם הבנים עצובה זו אמי ואבי שאין כאב בעולם שיכול להכיל את כאבכם.
5! השם, לקחת מאיתנו 5. עם ישראל, נסה לאסוף קצת מהאמת מהקדושה, מהטהרה מהצדיקות מהטבעיות של קדושי עליון אלו.
עם ישראל, אתה חזק מאוד מאוד כמו רותי אחותי אשת ברזל
עם ישראל יש בך קדושה וטהרה עד בלי קץ כמו הרב אהוד
עם ישראל יש בך צדיקות ותורה כמו הצדיק הקדוש יואב
עם ישראל יש בך מתיקות כמו אלעדי'לה
עם ישראל יש בך יופי, טוהר, זוך, קדושה טהרה, כמו הדס התינוקת שלי
אלוקים, מידת הדין, לקחת את הכי קדושים, הכי זכים, הכי צדיקים.
הלל בן ישי שכל את אחותו רותי שנרצחה יחד עם בעלה אהוד וילדיהם יואב, אלעד והדס בפיגוע באיתמר, יהי זכרם ברוך.
כוכי שלי, קשה עליי הפרידה ממך. תמיד היית אחותי הקטנה, מאז שאמא נפטרה הרגשתי צורך תמידי לגונן עלייך, לעזור לך ולהדריך אותך. לנסות לתאר אותך במילים רק יפות במידת אהבתי אלייך. היית טובת לב ונדיבה, דואגת לכל אחד לכל המצטרך לו.
מותך מותיר חלל עצום בקרבנו שבלתי אפשרי למלא אותו. אני זוכרת איך כמה רגעים לפני עוד התקשרת אליי ובישרת לי בשמחה על התינוק שאת נושאת ברחמך, כמה שהיית מאושרת אז, אמרת לי שאת רק יוצאת לחופשה לא אמרת לי שאת הולכת. אז אני מקווה שעכשיו את נחה מנוחת עולמים. השם ייקום את נקמת דמך השפוך. תשמרי עלינו עם אבא, אמא ואלי זיכרונם לברכה.
דורית שכלה את אחותה, כוכבה שריקי שנרצחה בפיגוע ההתאבדות בבורגס. לאחר שנים רבות של ניסיונות להרות, הודיעה כוכבה לבני משפחתה שהצליחה להיכנס להריון, אולם נרצחה בימיו הראשונים, יהי זכרה ברוך.
כששואלים אותי איך זו ההרגשה הזו של לאבד מישהו קרוב, בן משפחה, אני אומרת שזה כמו להיות קשור בחבל, בהתחלה, אתה מופתע מחוזק הקשירה, מעוצמת הלפיתה, מרגיש כאב גדול ונורא, משתק את כל אברי הגוף, מרעיד את מיתרי הקול, מונע מהריאות לקבל אויר, מונע מהרגליים לתפקד.
תוך כדי כך אתה מנסה להשתחרר מהגזירה, מושך, תולש, כועס, צועק לעזרה, מגרד ומשפשף. כשאתה מבין שאין ברירה- הקשר יישאר, אתה נרגע לרגע, מסדיר נשימה ומנסה להמשיך כרגיל.
פתאום אתה מגלה שאתה לא יכול לעשות הכול כרגיל ואתה לומד ומלמד את עצמך איך זה להתגרד כשהידיים כבולות, להתקלח, ללכת לשירותים, לישון, לעבוד ,לנהוג ועוד. חלק מהדברים אפשר אפילו לעשות בלי שהאחרים יראו שאתה כבול וחלק ממש לא, לפעמים הקשר הופך למרכזי וקשה להסתיר אותו - כמו בלחיצת יד לדוגמא, כשפוגשים מישהו חדש ולוחצים ידיים "נעים מאוד", אתה מיד צריך להתנצל ולהסביר מדוע ידיך כבולות. ולספר איך זה קרה לך וכמה זמן אתה כבר כבול.
ככה ממשיכים כרגיל, ישנים, קמים, הולכים לעבודה עד רגעי המשבר - לפעמים בלילה פתאום מתעוררים עם טעם החלום של ידיים משוחררות עוד בדמיון אבל אז מניעים את כפות הידיים מתחת לשמיכה ונזכרים שזה רק חלום, הידיים עדיין כבולות ופתאום נדמה שמישהו הידק את הקשר וזה קצת כואב יותר, לפעמים לוקח זמן מה עד שמתרגלים לקשר ההדוק יותר (גם אם רק נדמה לנו) ועד אז זה כואב נורא כאילו רק עכשיו קשרו אותנו.
עוברות ארבע שנים ואני מגלה שלא חיבקתי מישהו כבר הרבה זמן, לא התמתחתי, לא שיחקתי בכדור, לא רקדתי ועוד הרבה דברים שפעם הייתי עושה כל הזמן.
הידיים כבר קצת נפוחות, לא כמו פעם, סביב פרק היד יש סימנים כחולים והרופא אומר שכנראה יישארו צלקות לכל החיים גם אם ישוחרר הקשר יום אחד, אי אפשר לטפח את הידיים והן סדוקות, יבשות, מזקינות יותר מהר משאר אברי הגוף.
גילי שכלה את אחיה ליאור שהיה צלם צבאי ונהרג במהלך פעולה שצילם ברפיח. דברי ההספד נלקחו מאזכרה במלאת 4 שנים למותו, יהי זכרו ברוך.
ברוך אהוב שלי, איך באופן לא ברור אני נמצאת בסיטואציה כזו ואני נפרדת ממך ומספידה אותך. במקום להזדקן יחד כפי שתכננו ולגדל את ילדנו שרון עינב איתי נדב ויובל, ליהנות מחילופי העונה, לשמוח מהשלווה ומהחיים הפשוטים. בשריקת כדור איבדתי אותך, את אהבת חיי. נגוזו החלומות ונשאר כאב ושבר שקשה לרפא.
הילדים שואלים בוכים ומבקשים כמוני לא מאמינים, מי ילווה אותי בגדולה? מי ילמד אותם יושר מסירות והתמדה ויאהב אותם עד בלי די? מי ייתן דוגמה אישית שנתת אתה גם ברגעיך האחרונים?
היית ממוקד בהגנה ושמירה על כולנו. אלוף נעוריי, אהוב שלי, ילדינו יגדלו על ברכי אהבת המדינה ואהבת האדם, כמו שהיה אבא שלהם. 20 שנה של אהבה וביחד נגמרו. נמשיך לצעוד בדרכך שלנו ואתה תלווה בתוכי מעליי ומלפני, אני נפרדת ממך בגוף אך לא בנפש, להתראות יקר שלי.
הדס מזרחי שכלה את בעלה בליל הסדר האחרון בפיגוע ירי במהלך נסיעה לסעודת החג. דברי הספד אלו נלקחו מהלווייתו של ברוך ז"ל, יהי זכרו ברוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם