ראשי » חדשות » צבא וביטחון

האנשים שדופקים בדלת עם הבשורה המרה

קצין בכיר במערך הנפגעים של צה"ל מספר על ההליך הקשה מכל, מרגע מותו של החייל "הפעילות מבצעית" או "בתאונת אימונים" ועד להודעה למשפחה

את הדפיקות הללו הם לא ישכחו בחיים. המפגש עם לובשי המדים ובפיהם הבשורה המרה ינצר כזיכרון לכל החיים. "בפעילות מבצעית" או "בתאונת אימונים", תפתח בשורת האיוב שתחריב עליהם את עולמם, אותה יסכימו להחליף בעבור כל הון שבעולם, ויבקשו רק לדעת שיוכלו לראות את יקירהם ולו רק לרגע אחד קטן, רגע של פרידה.

"הגעגועים של המשפחות השכולות כל כך קשים, והם מסכימים להתמודד עם כל דבר במקום ההודעה הזו", מספר גורם בכיר במערך הנפגעים של צה"ל. "נסכים לסעוד אותו כל החיים שלנו, ולטפל בו שיהיה בכיסא גלגלים, רק לדעת שהוא עוד יהיה איתנו", הם מבקשים, בניסיון אחרון למחוק את רוע הגזירה, אך הודעת נציגי קצין העיר חזקה מהמציאות ומותירה את החלל העצום, בתוך שניות ספורות מאז חצו את מפתן הדלת, ולעולמים.


בתוך דקות מאז תקרית הירי בגבול, או תאונת האימונים וכל מקרה טרגי אחר, מתחיל צה"ל במלחמה נגד הזמן, והכל בכדי להעביר הודעה מסודרת לבני המשפחות.  בעידן הרשתות החברתיות שכבר הוכיחו כי הן זריזות עוד לפני ההודעה הרשמית מתחיל המירוץ מחמ"ל הנפגעים בבסיס חיל השלישות ברמת גן ועד 12 מפקדות קציני הערים הפרוסים מקרית שמונה ועד אילת.

הלחץ של התקשורת והדחיפות לפרסם את האירוע גדול, אך בצה"ל מודים בסיפוק, כי ההסכם הבלתי כתוב לפיו לא מתפרסם שמו של חלל עד הודעה רשמית, עוזר לנהל את המערכה המורכבת שנראית לעיתים קשה יותר מניהול קרב. מדובר בהליך מורכב ומסורבל והכל בכדי לוודא שנעשו אפס טעויות במינימום זמן, כדי להעביר כמה שיותר מהר את פרטי האירוע וההודעה המרה לבני המשפחות.

את ההודעה המתקבלת בתוך דקות ספורות מעביר שליש היחידה ומכאן מתחיל ההליך הסדור לזיהוי שמו של החלל, המתפרס על פני שלושה שלבים: הראשון הוא זיהוי אישי של פני החלל על ידי אנשים שראו ומכירים אותו, כאשר לפחות אחד מהם קצין, ולאחר מכן, בזכות טכנולוגיות מתקדמות ניתן לאתר על בסיס מאגר של דגימות דם או טביעת אצבע כי ההודעה אכן תמסר למשפחה הנכונה, לאחר התאמת הנתונים הקיימים ואימות עם אלו הנמצאים במאגרים של צה"ל.

בעבר היה מערך הנפגעים מוגבל יותר בשל העובדה כי לא יכול היה להיעזר ב-DNA או טביעות אצבע ועל כן היה זמן ההודעה ארוך יותר. במקביל להליך הזיהוי, מתחילים הניסיונות לאתר את ביתו של החלל והיכן מתגוררת המשפחה, ולא תמיד בקלות.

"קרה לנו אירוע בו אנחנו מבינים היכן המשפחה גרה, ויודעים להגיד שההורים גרושים ומתגוררים במקומות שונים, ולפני שישנו זיהוי מוחלט כבר מתקבלות שמועות על פרטי האירוע ואנחנו צריכים להבין מה קרה שם", מוסיף להסביר הקצין.

אל בתי המשפחות מוקפצים באותה העת צוותי קצין העיר, המורכבים מאנשי מילואים אשר עוברים הליך מיון קפדני בליווי פסיכולוג, ונדרשים בתוך חצי שעה להתייצב במפקדה הקרובה שם לומדים את נוסח ההודעה בעל פה, אותה נדרשים למסור בתחילה לבן משפחה מקרבה ראשונה, כאשר האישה קודמת להורים.

"בדקות הראשנות לא ידענו מה היה שם ואחרי שיחה עם המפקדים בגזרה מתבהרת תמונת המצב, ואז יודעים מי זה וכבר ניתן לחבר את הנוסח שיהיה מספיק ברור כדי שהמשפחה תבין מה אירע. לקח לנו זמן באותו המקרה לגלות שהיו בעיות ברישום הכתובות והגענו לבית הלא נכון, בית שהיה בכלל בבניה, וכאשר החמ"ל מעדכן שמדובר בבית הלא נכון, הצלחנו להגיע לחבר בשירות הצבאי שביקר את החייל שנהרג וידע להסביר לנו איפה הוא גר ובאיזו קומה, וגם אצל ההורים מתברר שהכתובות הקיימות לא מעודכנות, ובדרך לא דרך אנחנו מצליחים למצוא את אחד ההורים ומגיעים גם לשני".

ההודעה שמוסרים קציני הערים דומה למשקולת המפילה משפחות שלמות לקרשים ברגע אחד, והופכת את חייהם מקצה לקצה לאחר אותן מסירת השורות הרשמיות ונוסח ההודעה הלקונית. במשך ימים ארוכים הם מצויים בכוננות של 24 שעות, למשך שבעה ימים בשבוע בלי הפסקות. עד הודעת החמ"ל המרכזי על מותו של חייל לא יקבלו אנשי קצין העיר תשלום על ימי המילואים ואת שעות ההמתנה והדריכות יעשו בהתנדבות מוחלטת. "הם מקבלים תדרוך קצר ויוצאים לכוננות של שבועיים, ומתנתקים מהחיים הרגילים שלהם. הם לא יכולים לראות סרט באולם בלי קליטה, או לצאת לחתונות והלוויות, ואם כן הם נדרשים לאתר מחליף".

את בשורת האיוב ינסח להם החמ"ל המרכזי, שיכתיב את הנוסח מילה במילה, בלי אפשרות לטעויות, אפילו לא אחת קטנה. על סיפור המקרה מוטל חיסיון עד הגעתם של קצינים בכירים, ומעבר למה שנכתב להם בדף אותו נדרשים ללמוד בעל פה אסור להם לספר מילה. לעיתים, משימתם מורכבת אף יותר, וישנם מקרים בהם לוקח הליך הזיהוי זמן, ונשאלת השאלה האם לעכב את ההודעה למשפחות. "ישנה 'הודעה מסופקת' אותה מאשרת ראש אכ"א באופן אישי, וגם באירוע של חייל בו ברור שאף אחד לא שרד עדיין לוקחים את מרחב הביטחון, ולמרות שאין זיהוי מחכים להשלמתו של ההליך ומעבירים הודעה ראשונית בכדי שהמשפחה תכיר את המצב", מסביר הקצין הבכיר.

עד שתצא ההודעה לכלי התקשורת ולציבור הרחב ימתינו קציני העיר בכדי לאתר את אחיו של החייל המטיילים או שוהים בחוץ לארץ, דרך הפייסבוק הטוויטר או אנשי השגרירות, וכן ידרשו להמתין לעיתים בשל בקשת ההורים המבקשים לעכב את פרסום השם בכדי שיוכלו לראות ולגעת בפעם האחרונה ולהיפרד מיקירהם.

אחרי תיאום הלוויה והוצאת ההודעה לתקשורת נותרים "המודיעים" בקשר עם המשפחה עד סוף ימי השבעה ומגיעים לוודא כי הכל מתנהל כשורה, אז עובר הטיפול לקצינות הנפגעים של היחידה, שזוכות לא אחת לכינוי "מלאכיות" למרות שאינן אוהבות אותו כל כך. אחרי שיאספו את החפצים של החייל, יארזו אותם בקרטון וביחד עם המפקדים יביאו אותו לבני המשפחה.

צה"ל משקיע מאמץ עילאי בכדי לחבק את אותם המשפחות ועושה הכל בכדי לגייס אותם אל היחידות והתפקידים שיבקשו, כאשר בניגוד לעבר, כיום כבר לא נדרשים ההורים לחתום על כך שמתירים לבנם או בתם לשרת ביחידה קרבית, ותצהיר בעל פה בפני קצינת הנפגעים מתיר את הסוגיה ופותר את ההורים מאותה חתימה שהייתה עליהם כנטל ומעמסה רגשית. הרמטכ"ל בני גנץ מקפיד מתוך מדיניות להגיע אל משפחות שילידהם נהרגו במסגרת שירותם, רק לאחר ימי "השבעה" בכדי להקדיש זמן למשפחות באופן אישי ולא להיבלע בין ההמון המגיע לנחם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...