משפחת דדון: "רק שלא ישחררו את הרוצחים"
יום העצמאות השנה בבית משפחת דדון בעפולה הפך ליום אבל על בתם היחידה שלי שנרצחה. האם אילנה: "איך אוכל לחזור לחיים?"
יום העצמאות בבית משפחת דדון הפך השנה לאבל גדול. זה היה מצמרר. הבכי לא פסק גם בשעה שבחוץ נשמעו הזיקוקים. מאות מנחמים מכל רחבי הארץ, שוויתרו על חגיגות העצמאות בשביל לתמוך במשפחה ולחזק אותה, המשיכו להגיע אל הבית. יעקב ואילנה דדון איבדו את בתם היחידה, אחות לשלומי, עומרי ודניאל. "אני שואלת את המנחמים שבאים לכאן איך אוכל לקום ביום ראשון בבוקר ולחזור הביתה ולהחזיר את המקום הזה לחיים", אומרת האם וממררת בבכי. "אני צריכה הרבה כוחות כדי לעזור למשפחה שלי. אילנה שהייתה פעם לא תהיה יותר. יום העצמאות הפך בבית הזה ליום אבל".
חבריה של שלי ז"ל ובני משפחתה מספרים על בחורה צעירה שידעה להאיר את יומם של כל הסובבים אותה. הם מתארים בחורה טובת לב שמעולם לא התרחקה מהבית אלא הסתופפה מתחת לסינר המגונן של אמה. את יום העצמאות האחרון היו אמורים להעביר בבילוי משפחתי בצימר בצפון. שלי שילמה עליו מכסף שהרוויחה בעבודתה כקופאית במכולת הסמוכה לביתה. "באה אלינו השבוע מישהי מהשכונה, וביקשה להחזיר שקל אחד שהייתה חייבת לשלי. מתברר שהיה לה ארנק קטן עם מטבעות, וכשהגיעו אליה לקוחות שחסרו להם כמה שקלים לתשלום בקופה, שלי הייתה משלמת בשבילם, הייתה משלימה להם ועוזרת מהארנק שלה", מספר יעקב אביה.
מאז היוודע הרצח, ביחידה המרכזית לחקירות של מחוז הצפון במשטרה משקיעים משאבים עצומים בניסיון לאתר את זהות הרוצח או הרוצחים כדי להבין אם אכן מדובר ברצח על רקע לאומני – זו ההערכה הרווחת. על פרטי החקירה הוטל צו איסור פרסום.
בביקורו השבוע הכריז השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' כי החקירה מתקדמת מאוד: "יש התקדמות רבה בחקירה, ואפשר להגדיר אותה דרמטית. לא ירחק היום שאותם רוצחים ייעצרו וייתנו את הדין. לרצוח ילדה בדרכה לראיון עבודה זה אחד הדברים השפלים ביותר", אמר השר ועדכן את בני המשפחה על חקירת השב"כ. אף שהאירוע טרם הוכרז כבעל רקע לאומני, לאורך השבוע הגיעו פוליטיקאים נוספים לנחם את בני המשפחה, ביניהם נפתלי בנט, אלי ישי, מירי רגב ועוד. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד התקשרו לנחם. בפי בני המשפחה הייתה רק בקשה אחת: "אם הרוצחים ייתפסו, שלא ישחררו אותם בעתיד". בישראל של שנת 2014, לאור הניסיון המר, זה הנושא שמעסיק את בני המשפחה השכולה ביום אסונם. שהרוצחים לא ישוחררו כמו מאות אחרים ששוחררו בעסקת שליט ובשלוש ה'פעימות' בשנה האחרונה, במסגרת שיחות המשא ומתן.
לראש הממשלה נתניהו, שהתקשר ביום שני כדי לנחם את בני המשפחה, לא היו תשובות לחשש הגדול. יעקב דדון: "אמרתי לו, אתה לא צריך לפחד כי לילדים שלך יש מאבטחים, אבל לי אין. מי ישמור על הילדים שלי? נתניהו אמר שיעשה את כל המאמצים למצוא את הרוצחים. ביקשתי ממנו שלא ישחרר אותם, אמרתי לו שאסור להמשיך במדיניות הזו. חייבים לתת עונש מוות לרוצחים. אם לקחו חיים, צריך לקחת להם את החיים. בינתיים הם יושבים כאן בכלא, מקבלים אוכל ושתייה, עושים תואר ראשון על חשבון המדינה, חיים ונהנים. לא ייתכן שזה ימשיך. חייבים הרתעה".
"זה יכול לקרות כל רגע, לכל אחת שיוצאת מהבית. צריכים כאן אבטחה אישית. הרוצחים של הילדה שלנו מסתובבים חופשי, ולא רק הם. משחררים מחבלים והם ממשיכים לרצוח בנו", מוסיף אבא יעקב בעיניים בורקות מכעס. אילנה, רעייתו, אומרת: "הייתה כאן אמה של החיילת ליאת גבאי ז"ל, שנרצחה בשנת 1994 במכות גרזן מול משטרת עפולה. היא סיפרה שהתקשרו אליה לפני עסקת שליט, וביקשו את אישורה לשחרר את המחבל שרצח את בתה. היא הסכימה, אבל אמרה לי, 'לכי תדעי אם המחבל הזה לא רצח גם את הבת שלך'.
"אמה של ליאת ז"ל הסכימה לשחרור המחבל שרצח את בתה תמורת שחרור גלעד שליט כי היא יודעת מה זה כאב של אמא שהבן שלה לא לידה. אני הבטתי בפניה, והבנתי. ראיתי איך נראית אמא שאיבדה את הבת שלה לפני 20 שנה. ראיתי את הצער על הפנים שלה. רואים שזה לא יעבור לה בחיים, שהם נקטעו בבת-אחת. אני עוד לא התחלתי את האבל שלי. כשאתעורר לצד בעלי והילדים ולא אראה אותה יותר לצדי, כשאראה עם כל החפצים שלה ואת הנוכחות שלה בבית והיא לא תהיה כאן - רק אז יתחיל האבל שלי. אני עוד לא חיה את זה".
בעיר עפולה מתגוררים כ-45 אלף תושבים. זו לא עיר קטנה, אבל יש בה משהו שמלכד את תושביה. הללו ביקשו להמעיט בחגיגות העצמאות ולהזדהות עם כאבם של בני משפחת דדון, תושבי העיר.
בעיר מספרים שכמעט אי אפשר להשיג יותר בחנויות גז מדמיע להגנה אישית, ושכל בנות העיר הצטיידו בנשק האישי הזה, למקרה שתוקפים ינסו שוב לפגוע בבת העיר.
בת דודתה של שלי, טל פרץ, מספרת על חברות שמתקשרות ואומרות שהן מפחדות לצאת מהבית. "אני אומרת להן שאין לי איך לנחם אותן. אני לא מסוגלת. הרוצחים של שלי מסתובבים כעת חופשי. הרצח היה באור יום במגדל-העמק, לא באיזה מקום נידח". טל הייתה האחרונה שדיברה עם שלי, ככל הנראה רגעים ספורים לפני שנרצחה בדקירות סכין בחניה האחורית באזור התעשייה במגדל-העמק. כמדי בוקר, הן שוחחו מעט אחרי שמונה. ליתר דיוק, בשעה 8:12. לאחר מכן כבר אי אפשר היה להשיג את שלי בסלולרי שלה. מאז, אף אחד לא עונה כשמחייגים אליו.
"אני מרגישה אשמה קצת", אומרת טל בעיניים אדומות. "שלי התקשרה אליי והייתי באמצע הליכה עם אוזניות. היא אמרה לי שיש משהו מפחיד, ולא כל כך שמעתי. השיחה פשוט התנתקה, ולא הצלחתי לחזור אליה. אני כועסת על עצמי, אולי הייתי צריכה להבין שקורה משהו חריג, אולי הייתי יכולה לעשות משהו".
אל בית המשפחה האבלה נכנסת לפתע קבוצה של עובדים ערבים ויהודים לובשי מדים כחולים מבית החולים 'העמק', מקום עבודתם של יעקב ואילנה. הם מחבקים ומנשקים את בני הזוג האבלים, ואומרים שחייבים לתפוס את הרוצחים ולמנוע פגיעה במרקם היחסים בין הערבים ליהודים בגליל.
חמזי דבאבס, תושב הכפר עין-מאהל הסמוך וחברו של יעקב: "זה כואב לנו. אין לנו מה להגיד. כולנו משפחה אחת, אנחנו מבקרים אחד אצל השני. המדינה צריכה לשנות את החוקים ולחשוב איך עוצרים את הדבר הזה. אסור לקחת נשמה של בן אדם. לא אני ולא יעקב צריכים לסבול מאנשים דפוקים. מי שעשה את הרצח הזה ייתפס ובסוף יצא לחופשי ויסתובב כמה שבא לו. למה לתת לזה לקרות? צריך עונש מוות".
תקופה קשה עוברת בימים אלה על הערבים והיהודים בגליל. אירועי 'תג מחיר' ופשעי השנאה הפכו כאן כבר למשהו שכיח. יותר מעשרים אירועים של השחתת כלי רכב, פגיעה במסגדים ובכנסיות וכתיבת גרפיטי מאיימים על השקט ששרר באזור. "אני חושבת שהרצח הזה יכול להגיע גם מתסיסה של הערבים בעקבות האירועים האלה", אומרת יפה פרץ, דודה של שלי. "למה אנחנו צריכים את תג המחיר הזה? ואולי בכלל הם אלה שכותבים את הכתובות האלה כדי למצוא תירוץ למה לקום עלינו לכלותנו?"
יעקב תופס בידיו של חמזי בחום. "אנחנו חיים כאן בדו-קיום, הנה אתה רואה שהחברים מהעבודה באו לבקר", הוא אומר לי. "אני עובד איתם וחי איתם. יש בהם אנשים טובים. הכיוון אמנם הוא שהרוצחים הם מערביי האזור, אבל אי אפשר להכליל".
במרפסת הפנימית בבית יושבים באותה עת שני אחיה של שלי, שלומי (25) ועומרי (23). האח דניאל (21) נמצא בימים אלה
קרוב משפחה אחר מוסיף: "הוא מגיע לכאן כל יום, אבל רק לכמה שעות. זה קורע לב לראות אותו יושב בין כולם עם חיוך כובש לב ומלא בשמחה, לא מבין למה כולם מסביבו בוכים. הוא לא מצליח להבין שהאחות האהובה והמסורה שלו נרצחה ככה פתאום".
ההודעה על הרצח של האחות הקטנה תפסה את האח הבכור שלומי בלב ים, במהלך נופש שאליו יצא עם חברים ביום חמישי בבוקר. בשעה 19:30 הוא צפה בחדשות בחדרו, ושמע על רצח שאירע במגדל-העמק שבו נהרגה צעירה בת 20 תושבת עפולה. שלומי חשד שמשהו אינו כשורה. הוא לא הצליח ליצור קשר עם אף אחד מבני משפחתו, כי במכשיר הסלולרי שלו לא הייתה קליטה. לאחר שעה ארוכה של דאגה, שמע בחדרו של מנהל הספינה כי אחותו היא הנרצחת, וכי נרצחה בשעה שעלה על הספינה. ברגע שהגיע לקפריסין, עלה על המטוס הראשון בחזרה לישראל. "הרגשתי משהו", הוא אומר, "הייתה לי איזו תחושת מועקה ולא הבנתי מה היא".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם