הולנד מסרבת להודות בחלקה בשואה

ממשלת הולנד לא מצאה הזדמנות להתנצל בפני יהודי המדינה על שיתוף הפעולה עם הגרמנים, על חוסר תום הלב בפיצויים ועל ההנצחה הלקויה

מנפרד גרסטנפלד | 10/5/2014 20:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: הולנד,שואה
4 במאי הוא יום הזיכרון הלאומי בהולנד. במקור היה זה יום זיכרון לאלו שנרצחו במהלך הכיבוש הגרמני. בשנים האחרונות, נושא הנצחת המתים התרוקן והתפשט ממשמעותו. במספר מפגשי זיכרון מקומיים, היהודים לא מוזכרים במפורש, למרות שהם היוו את הרוב המכריע של הקורבנות.

בטקס ההנצחה הלאומי באמסטרדם שנערך ב-2012, נער בן 15 הוזמן על ידי המארגנים לקרוא שיר לזכרו של קרובו שהצטרף לאס-אס ועל שמו הוא נקרא. בסופו של דבר ההזמנה בוטלה בקושי רב. מספר ערים הולנדיות מנציחות ב-4 במאי גם את החיילים הגרמנים שנפלו במלחמה. בכפר גפן רצו לחרוט את שמם של יהודי הכפר שנרצחו יחד עם רוצחיהם הגרמנים על אנדרטת המלחמה שבכפר. מחאתם של קרובי המשפחה של היהודים הנרצחים הובילה לכך שבסופו של דבר הוחלט להשאיר את כל השמות מחוץ לאנדרטה.

אנה פרנק
אנה פרנק ארכיון
אי אפשר שלא לקשר את האירועים האלו לסירובה של הולנד להודות בחוסר העניין במה שעלה בגורלם של יהודי הולנד, חוסר עניין שהיה מנת חלקם של ממשלת הולנד בזמן המלחמה ושל המלכה וילהלמינה ששהו בגלות בלונדון. גם סירובה של הולנד להודות בשיתוף הפעולה המאסיבי של הביורוקרטיה ההולנדית עם הגרמנים בהולנד הכבושה, קשור לאירועים המבישים האלו.

לא משנה כמה ההולנדים ינסו להתעלם מכך, ההתנהגות הזו לא נשכחה. בחודש פברואר השנה, הרב אברהם קופר, סגן-דיקן מרכז שמעון ויזנטל בלוס-אנג'לס, שלח מכתב למשנה לראש הממשלה ההולנדית לודוויק אשר. המכתב התמקד בבקשתו מהממשלה ההולנדית לחקור מה גרם לכמעט 39 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת של הולנד כיום, לקבל את השקר הענק לפיו ישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים.

הרב קופר גם כתב שהובא לתשומת לבו כי ''הולנד לא הודתה ברשלנות ממשלתה בזמן מלחמת העולם השנייה ושיתוף הפעולה של הביורוקרטים שלה עם הכובשים הגרמנים, ואף לא הגישה שום התנצלות. אני מאמין שהולנד היא המדינה היחידה שהייתה תחת כיבוש במלחמה ובה המקרה הוא כזה''. בתשובתו לרב, השר אשר התעלם מהנושא לחלוטין.

הפעם האחרונה שבה הנושא הנ"ל זכה לתשומת לב גדולה בדעת הקהל ההולנדית, הייתה כאשר ב-2012 היומון ההולנדי 'דה פרס' הקדיש לכך כתבה בעמוד הראשון. הכתבה התבססה על שני ראיונות מהנספח של ספרי 'לשפוט את הולנד: תהליך השבת הרכוש מהשואה 1997-2000'. שם, שני אנשים שנשאו בתפקיד המשנה לראש ממשלה ההולנדי לשעבר, אלס בורסט – שנרצחה מוקדם יותר השנה, וחריט זאלם, הצהירו כי הם יתמכו בממשלה בפומבי אם היא תגיש את התנצלותה לקהילה היהודית.

עוד באותו היום, חברי הפרלמנט חרט וילדרס וריימונד דה-רון הציגו שאילתות פרלמנטריות לראש הממשלה ההולנדי מארק רוטה. הם שאלו אותו מדוע הולנד לא מתנצלת בפני הקהילה היהודית על התנהגותה הבלתי הולמת כלפי היהודים במהלך השואה. לאחר מכן, סוכנות הידיעות AP פרסמה שתי כתבות על הנושא, שדווחו בידי מאות כלי תקשורת ברחבי העולם.

רוטה חמק מהעניין עם תשובה לא רלוונטית לחלוטין. הוא התייחס להכרזתה של ממשלת הולנד בשנת 2000. עם זאת, ההתנצלויות כלפי הקהילה היהודית שהוגשו אז, לא היו קשורות לתקופת המלחמה, אלא התייחסו לתהליך השבת הרכוש שנגזל מיהודים בתקופת השואה שהיה "פורמליסטי, ביורוקרטי וחסר לב".

ציניות, שקרים ואינטרסים

אפילו ההתנצלות הזאת כללה חצי אמת - נאמר בה שהגישה הבלתי מתקבלת הזו לא ננקטה בכוונה תחילה. כבר אז היו מקרים מתועדים רבים שבהם המדיניות ההולנדית כלפי היהודים הייתה די מכוונת. באותו הזמן כבר היה ברור ששר האוצר שכיהן לאחר המלחמה העדיף את האינטרסים של הברוקרים בבורסה, ששיתפו פעולה במידה רבה עם הכובשים הגרמנים, זאת על פני האינטרסים של הבעלים היהודיים המקוריים של ניירות הערך שנגנבו. מגוון של דוגמות מכוונות להתנהלות בלתי הולמת כלפי היהודים לאחר המלחמה נתגלו מאז.

לאחרונה נמצא כי עיריית אמסטרדם חייבה וקנסה יהודים על אי תשלום חובותיהם בקשר לדירות בזמן מלחמת העולם השנייה. בתיהם הופקעו לטובת שימוש בידי הגרמנים ומשתפי הפעולה עמם בהולנד. לפני כמה שנים נתגלה כי ניצולים יהודים באמסטרדם הוכרחו לשלם חשבונות גז וחשמל מצטברים על בתיהם המופקעים, זאת לאחר שחזרו ממחנות גרמניים או ממסתור.

היסטוריון האמנות פרופ' רודי אקרט נתן לאחרונה דוגמה נוספת לאפליה מכוונת שננקטה בידי הרשויות ההולנדיות לאחר המלחמה. בתחילת המאה, הוא עמד בראש ועדה ממשלתית שחקרה את השבת יצירות האמנות הגנובות, אשר הוחזרו בידי שלטונות הכיבוש האמריקניים בגרמניה. הוא אמר כי שר האוצר רצה למכור כמה שיותר מהיצירות לטובת האוצר ההולנדי. עמדתו זו הייתה בניגוד למנהלי מוזיאונים ולאנשי משרד החינוך, התרבות והמדע, שהתייחסו לכך בתור ''הזדמנות לבנות אוסף אמנות לאומי טוב יותר''. אקרט הוסיף, ''קולותיהם של אלו שהיו זכאים לכך – הבעלים הקודמים ויורשיהם – לא נשמעו''.

האם ניתן לתלות את כל הליקויים הללו באופי הלאומי ההולנדי? מדובר במסקנה מרחיקת לכת מדי. ב-2005, נשיאה דאז של חברת הרכבות ההולנדית אד וינמן הציע את התנצלותו לקהילה היהודית ההולנדית, על שיתוף הפעולה של החברה שלו עם הגרמנים בחלק הראשון של הסעת היהודים אל מותם. חברת הרכבות ארגנה קמפיין פרסום גדול שפרט את מה שאירע במהלך המלחמה. זו הייתה דוגמה טובה מאוד – גם בסטנדרטים בינלאומיים – לגבי איך אפשר להתמודד עם העבר הקשה.

חברי הממשלה ההולנדית וראשיה יכולים להמשיך ולהתעלם מהתנהגותם הבלתי הולמת של קודמיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה. עם זאת, תהיה זו טעות לחשוב שהיעדרה של הודאה באשמה ובקשת סליחה תישכח בקרוב.

תרגום : מתן אשר

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''אירופה''

פייסבוק