"ערבים מבקשים לממש את זכות השיבה בשלומי"
שתי כנסיות באזור התעשייה שלומי, שחזרו לאחרונה לפעילות על ידי ערבים-נוצרים, מעלות את החשש מניסיונות השתלטות
אז על מה המהומה? אזור התעשייה של העיירה הצפונית המנומנמת שלומי נבנה על חורבות כפר ערבי, אלבסה, שננטש ברובו בזמן מלחמת השחרור. עד לשנת 1948 התגוררו בו קרוב ל-3,000 תושבים. במהלך המלחמה נמלטו רובם ללבנון, שם שוכנו במחנות פליטים ברובע הנוצרי של ביירות. בודדים נשארו בכפר, ועזבו אותו לאחר מכן לכפרים ערבים נוצריים בגליל. בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת נהרסו בתי הכפר, ובמקומם נבנה אזור התעשייה שבו נמצאת היום המשחטה המרכזית של 'זוגלובק' ומפעלים נוספים.
שטחו של כפר אלבסה הופקע על ידי ממשלת ישראל תוך הסתמכות על חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) תשי"ג – 1953. החוק הסמיך את הממשלה להפקיע קרקעות שלא היו בחזקת בעליהן עד לתאריך ו' בניסן תשי"ב, ששימשו לצרכי פיתוח, התיישבות או ביטחון, ואשר עודן דרושות לצרכים אלה. ניסוח זה כולל במשתמע גם הקמת יישוב יהודי ואזור תעשייה. בהודעה המפורטת על הפקעת אדמות כפר אלבסה צוינו במפורש מספר מבנים שהוחרגו ולא הופקעו. מדובר בחורבות של שתי כנסיות ומסגד שפעלו בכפר.
במשך שנים רבות עמדו אותן כנסיות כחורבות שוממות. תושבים יהודים משלומי שעבדו בחקלאות אף השתמשו במבנים כדיר לצאן שגידלו. אך מתחת לפני השטח פעלו צאצאיהם של תושבי אלבסה להחזרת הכנסיות לפעולה.
הצעד הראשון בדרך להגשמת מטרתם היה להביא להכרה רשמית בבעלות הכנסיות על המבנים. משימה זו הושלמה לאחרונה, כאשר ב-24 בדצמבר 2013 הודיע ראש מועצת שלומי, גבי נעמן, לחברי המועצה, כי הכנסייה היוונית-אורתודוקסית קיבלה אישור בטאבו לבעלותה על אחד המבנים. במקביל, נרשמה כנסייה שנייה על שם המוטרנות הקתולית בחיפה. המסגד המקומי נותר כנכס נפקדים בבעלותו של מנהל מקרקעי ישראל.
לפני מספר שבועות קיים שוטר נוצרי, תושב הכפר מעיליא, חתונה בכנסייה היוונית-אורתודוקסית בשלומי. עו"ד סלים וקים, הפועל לחידוש פעולת הכנסיות בשלומי, הסביר כי הכנסייה הקתולית סירבה לקיים את החתונה מכיוון שהכלה גרושה. "אמרו לו 'לך תתחתן בכנסייה האורתודוקסית כי אנחנו לא מכירים בנישואי גרושים', אז הוא החליט להתחתן בכנסייה האורתודוקסית בכפר אלבסה".
חבר מועצת שלומי, מנו שלי, מספר כי כבר כשנודע לחברי המועצה על אישור הטאבו הוא חשד שבכוונת הנוצרים ממעיליא לחדש את פעילות הכנסייה. לדבריו, אם בקיום טקס החתונה עוד ניתן היה להבין שמדובר בבעיה טכנית של צורך במקום לקיום נישואי קתולי עם גרושה, הרי ששבוע אחר כך 'יצא המרצע מן השק', כלשונו.
בערב יום השואה האחרון התקיים במקום טקס טבילה לזאיד איהאב ניקולא, בנו של ערבי נוצרי ממעיליא. לפני הטקס קיבל אביו של התינוק אישור לקיומו מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית. "אני, הח"מ, הארכימנדריט פילותיוס, הנציג הפטריארכי של הכנסייה האורתודוקסית בעכו והצפון, כאחראי על הכנסיות השייכות לפטריארכיה היוונית אורתודוקסית באזור עכו והצפון, נותן אישור בזאת למר איהאב זאיד ניקולא לערוך טקס טבילת בנו זאיד איהאב ניקולא ביום 27.4.2014 בכנסיית אלבסה (שלומי)", נאמר באישור.
אישור מקביל וגורף אף יותר התקבל מהארכיבישוף הקתולי באזור הצפון, לשימוש במבנה שבבעלות הכנסייה הקתולית לקיום טקסים דתיים וחברתיים ולשיפוץ המבנה וסביבתו הנמצאים במצב תחזוקה ירוד ביותר.
טקס הטבילה לווה במהומה. תושבים יהודים משלומי התקבצו סמוך לכנסייה וצעקו קריאות גנאי לעבר הנוצרים, עד כדי תגרה. מנו שלי, שהיה ממנהיגי המחאה נגד חידוש פעולת הכנסייה, טוען כי מדובר בסכנה של ממש לשלומי.
מה כל כך מסוכן בהפעלת הכנסיות?
"המטרה של האנשים שבאים לכאן היא לתקוע פה יתד. הם הצהירו שהם גרו כאן לפני שבעים שנה ושהם יגורו כאן גם בעתיד. מדובר בזכות השיבה נטו, הכנסייה היא רק תירוץ".
לדברי שלי, הנוצרים שמגיעים לקיים את הטקסים הדתיים שלהם בכנסייה בשלומי מוכרים כפעילים בעמותת עקורי אלבסה. בעת טקס הטבילה אבי התינוק שפך את מי הטבילה סמוך לעץ התאנה ליד הכנסייה. "זאת הייתה המטרה – לשפוך את המים באדמה שלהם, בשורשים שלהם".
האם התפילה בכנסייה בשלומי שונה בעיניך מכניסת יהודים לבית הכנסת העתיק בשפרעם?
"כשאני הולך להתפלל בשפרעם, המטרה שלי היא להתפלל וללכת. אין לי שום כוונה אחרת. כשבא נוצרי ממעיליא, שבה יש לא מעט כנסיות, לכנסייה הנטושה שלנו בשלומי – הכוונה שלו אינה טהורה ואינה נקייה. המטרה שלו היא להפעיל את הפעמונים ולבנות את הבתים".
לא רק שאלת המקרקעין עומדת לנגד עיני המתנגדים לחידוש פעילות הכנסייה, אלא גם חשש מפני היטמעות נוצרים בחיי העיירה שלומי. "מה שמעניין אותי זו הסכנה הרוחנית, לא פוליטיקה. שלומי זה יישוב יהודי. כך הוא היה עד לפני עשר שנים. הוא קצת נפגע בנושא הזה עם העלייה הרוסית ועם משבר הצד"לניקים. זה כבר קיים, אבל אני לא רוצה שיוסיפו חטא על פשע", אומר שלי.
מאיה וקובי, שני תושבי שלומי ששאלו למעשיי כשסיירתי סמוך לכנסייה, הביעו חששות דומים. "שלומי היא יישוב דתי. זה לא אמצע תל-אביב. אנחנו לא מחפשים להתערבב, שהבנות שלנו מפה ילכו עם בנים משלהם. כך גם להפך, הם לא רוצים אותנו אצלם", אומרת מאיה.
קובי הוסיף כי אם היה מדובר רק באתר תיירותי שנוצרים נכנסים להתפלל בו – לא הייתה לו בעיה. "מה שקורה פה זה התגרות בתושבים וניסיון לגרום לאי-נעימויות. יש משפחות של נוצרים כאן ביישוב והם עם כולם וכולם חברים שלהם. אבל כשמגיעים מיישוב אחר, שכולו נוצרים, כדי לעשות טבילה בערב יום השואה – זה משהו אחר", טען.
מנגד, עו"ד וקים מתאר את המחאה של תושבי שלומי כביטוי שנאה על רקע לאומי ודתי. "יצאנו מטקס הטבילה. לא הספקנו אפילו להגיד מזל טוב להורים. פתאום התחילו קריאות – 'נוצרים מסריחים' ו'אתם באים לכאן בערב יום השואה', 'אתם רצחתם יהודים'.
עו"ד וקים טוען בתוקף כי הוא כלל אינו מנסה להתנחל בשלומי או לערער על זכותם של התושבים היהודים החיים בה לגור ביישוב. "כל עוד אתה עושה את הדברים האלה במסגרת החוק ובצורה הוגנת – לא צריך לפחד. אף אחד לא חושב את עצמו מעל לחוק. יש אצלנו פתגם שעל פיו מי שלא יכול לישון זה מי שקר לו, מי שרעב ומי שמפחד. כנראה לאנשים בשלומי אין בעיה של קור או של רעב. הם מפחדים. אבל הפחד שלהם, לדעתי, הוא פחד מאולץ. אנחנו לא מתיימרים לשנות את העובדות שם, אבל זכותנו לשמור על הקשר שלנו אל המקום".
מה אתה היית אומר על כוונות של יהודים להתפלל בבתי כנסת עתיקים בכפרים ערביים או בהר הבית?
"ההשוואה הזאת אינה במקומה. מי שבא להתפלל בהר הבית רוצה להקים מחדש את בית המקדש במקום המסגד. אני לא בא לזרוק את מר נעמן ואת האנשים משלומי. באתי בסך הכול כדי שיהיה לי משהו בשביל הילדים שלי. יש לי פה כנסייה ומסגד ואנשים יבואו לבקר באירועים. זה לא בא על חשבון אף אחד. הקימו ליד הכנסייה בית כנסת. מישהו בא והתנגד ואמר להם 'הבית שלי מתחת לבית הכנסת?'. בכפר אלבסה יש מפעלים ובין המפעלים יש אזור תעשיה. למי זה מפריע שבין המפעלים אני בא להתפלל? אם הייתי מבקש במקביל לתפילה שהתושבים היהודים יעזבו על מנת שאחזור לאלבסה – אני יכול להבין. אני לא מתכוון לנצל את זה".
אלא שבין המילים ניתן לשמוע גם אמירות שמתכתבות בהחלט עם הטענה לזכות שיבה פלסטינית אל הכפרים שנחרבו. "אתה לא יכול למנוע היום ממני את ההרגשה שיש לי שם זכות, שיש לי שם אדמה", אומר וקים. "אני לא התנגדתי שאדון נעמן יבנה את המועצה על הבית של אבא שלי. את הבית הפקיעו, אבל הכנסייה היא רכוש שהחוק מכיר בה ככנסייה ואף אחד לא ביטל את השימוש בה.
"אני נמצא במעיליא, אבל זה לא אומר שאני צריך לוותר על זכותי לקשר עם השורשים שלי. למה יהודי שנמצא במזרח אסיה מותר לו לחזור לכאן ולומר אחרי אלפיים שנה שיש משהו שקושר אותו לכאן ואילו לי, שנמצא במרחק של עשרה קילומטרים, אזרח ישראלי עובד, ויש לי הרגשה של קשר למקום הזה, לא יכול להשתמש בו?".
העובדה שאחיו של וקים, עו"ד וקים וקים, הוא אחד הפעילים הבולטים בעמותה למען זכויות העקורים הערבים, תורמת גם היא לאווירת החשדנות בין הצדדים. גם סיורים שמקיימים במקום ארגוני שמאל דוגמת 'זוכרות', המבקשים לשמר את זכר הכפר הערבי, מעוררים זעם בקרב תושבי שלומי, החוששים שבחסות החוק תוקעים צאצאי הפליטים מן הכפר הערבי יתד מחודש במקום.
המהומה שהתרחשה בעת טקס הטבילה הובילה לפעולה מצד המועצה המקומית בשלומי. מיד לאחר הטקס הרסה
למרות שהוא באופוזיציה המקומית, מנו שלי מוכן לשתף פעולה עם ראש המועצה בכל הנוגע לסיכול האפשרות של הפעלת הכנסייה. לדבריו, איטום המבנה עשוי להעיד על כך שראש המועצה, גבי נעמן, נוקט באכיפה רצינית.
כשעמדתי יחד עם שלי סמוך לכנסייה עצר לידינו רכבו של ראש המועצה. "הכול סגור, אף אחד לא יכול להיכנס לכנסייה יותר", הצהיר נעמן, והוסיף כי כל התעסקות נוספת בנושא עלולה לעורר מחדש מהומה. לדבריו, לעו"ד וקים ולעמותת עקורי אלבסה אין כל זכות להיכנס אל המבנים שבבעלות הכנסייה, למרות האישור שקיבלו מן הפטריארכיה.
נעמן נזף בשלי על כך שהוא מעורר את הנושא מחדש. "מה שאתה עושה, מנו, זה שאתה מעיר את המתים. אתה מעיר את כל העולם ואחותו. הדבר נמצא כעת ברגיעה ותפסיקו להתעסק עם הפוליטיקה המטופשת הזאת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם