65 שנה באו"ם: "יותר רגעי שפל מרגעי שיא"
הברכות מאחורי הגינויים, הזכות להשיב למבקרים והשינוי שעבר הארגון מאז הקמתו. יהודה בלום, שהיה שגרירנו באו"ם, מספר על הקרבות נגד נציגי ערב וברית המועצות ונזכר ברגעים לא קלים
האם הפעילות בארגון כמו האו"ם תורמת לישראל? עד כמה חשוב שנהיה חלק מ"משפחת העמים"?
"בוודאי שחשוב, כי אחד הדברים שמאפיינים את תקומת ישראל הוא שאנחנו רוצים ליטול חלק במה שמתרחש בזירה הבינלאומית - שלא לדבר על כך שאין לנו שום סיבה להשאיר את הזירה הזו לאויבי ישראל, מבלי להגיב על שקריהם והתקפותיהם".
עד כמה אתה סבור שההערכה שהאו"ם עוין את ישראל נכונה? בתקופתך למשל גינתה מועצת הביטחון את קבלת חוק יסוד ירושלים בירת ישראל.
"האו"ם השתנה במהלך השנים. כאשר הוא קם ב-1945 היה העם היהודי בין התומכים הגדולים בהקמתו של הארגון הבינלאומי, ומה גם שעקרונות היסוד של הארגון הם בעצם ביטוי מודרני לחזון נביאי ישראל – שלום בינלאומי, פירוק נשק, קבלת זכויות אדם, צדק חברתי ועוד. אלא שהאו"ם של היום אינו זה של 1945. אנחנו היינו המדינה ה-59 שהתקבלה לארגון, והיום יש למעלה מ-190 מדינות חברות בארגון, וחלק גדול מהן – אם לא רובן – מייצגים מדינות שאינן דמוקרטיות, שרודפות זכויות אדם בארצן, אבל אחר כך מציגות את עצמן כמגֵנות על זכויות אדם ויוצאות נגד מדינות דמוקרטיות בארגון".
בפועל, עד כמה משפיעה הפוליטיקה העולמית על יחסי ישראל והמדינות? בעולם שבו לא היה קיים הסכסוך הערבי-ישראלי, מצבנו הבינלאומי היה טוב יותר?
"בוודאי שהמצב היה טוב יותר. אם אתה מניח שקיים שלום בינינו לבין שכנינו, מן הסתם ההתקפות שניתכות עלינו, ביוזמתן של מדינות ערב, גם היו נפסקות. אין שום ספק בכך. אבל ההתעסקות הבלתי מידתית של האו"ם בישראל עוברת כל גבול. אפשר לחשוב שכל צרות העולם
עד כמה יש השפעה בפועל להחלטות הגינוי של האו"ם?
"ההשפעה אינה צריכה להיות מיידית ורשמית, אבל נוצרת אווירה בינלאומית, אשר אפילו במדינות דמוקרטיות, תחת השפעת דעת הקהל, בטווח הארוך יכול להיווצר בהן נזק להישגים שלנו. גם אם אנחנו מצליחים להגיע להישגים באותן מדינות, אנחנו כאילו צריכים לקנות אותם ב'שוק השחור', לשלם מחיר גבוה יותר על דברים מובנים מאליהם".
כיהנת כשגריר באו"ם בתקופה שבה הקביעה שלפיה הציונות שווה גזענות עוד הייתה בתוקף. איך נלחמים בכך? האם היא השפיעה על מעמד ישראל בארגון?
"מובן שזה השפיע עלינו, מבחינה זו שכל הזמן אפשר היה להצביע עלינו, בשם אותה החלטה, שאנחנו מדינה גזענית. אז לא היה שום סיכוי. ברית המועצות עוד הייתה חזקה באו"ם, ותמכה בערבים ללא גבול. לא היה שום סיכוי לשנות את זה. אין זה מקרה שההחלטה שונתה – אך לא בוטלה – במקביל לשקיעתה של ברית המועצות. ההחלטה לא בוטלה משום שרק קביעה אחת בה בוטלה – הסעיף של הציונות שווה לגזענות. אבל כל המבוא, שנשאר בתוקפו, ושם יש לכאורה הביסוס האידיאולוגי לקביעה הזו, לא שונה עד היום".
האם, והיכן ישראל טועה בהתנהלותה אל מול שאר המדינות בזירה הבינלאומית?
"אני לא חושב שאני יכול להשיב על זה במשפט אחד או שניים, משום ששוררת אי הבנה, גם כיום, בקרב מדינות רבות בעולם לגבי הבעיות הקיומיות שניצבות בפני ישראל. אסור לשכוח שהעולם הערבי והמוסלמי מהווה גוש של 57 מדינות, ויש רק מדינת ישראל אחת – כך שגם חישובים פרלמנטריים מחייבים במידה רבה, או מסבירים במידה רבה, את התנהגות מדינות העולם בנושא הסכסוך הערבי-ישראלי. וזה עוד לפני שדיברנו על השפעת הנפט בעניין הזה ועוד".
מהם רגעי השיא שלך כשגריר באו"ם, ומהם רגעי השיא של ישראל בכלל בארגון?
"יותר מרגעי שיא, באותה התקופה היו רגעי שפל. אולי רגע השפל החמור ביותר היה פרשת סברה ושתילה ב-1982, כאשר בהתחלה הואשמנו ברצח שהתרחש ברובעים הפלשתיניים של ביירות. זו הייתה תקופה קשה מבחינת הייצוג של ישראל, אבל היו גם הרבה רגעים קשים אחרים: הפצצת הכור הגרעיני בעיראק למשל, שבשקט בירכו אותי עליו נציגים רבים – ולאו דווקא מהגוש המערבי בלבד - אבל כשעלו על במת הארגון הם התקיפו אותנו. צריך לזכור שגם ארה"ב, שבראש הנציגות שלה עמדה ידידה אמיתית של ישראל, ג'ין קירקפטריק, הצביעה בעד גינויה של ישראל. אסור לשכוח שלמעצמה עולמית יש שיקולים רחבים יותר, והיא צריכה לקחת בחשבון את התמונה הבינלאומית הכללית. אבל יחד עם זאת, השגרירה הסבירה בשעת ההצבעה שהתמיכה בישראל לא תיחלש, ושארה"ב תעמוד מאחורי ישראל גם בעתיד.
"מלכתחילה אי אפשר להשפיע בהצבעות באו"ם, ולכן רגעי שיא לא יכולים להיות שם. אנו מנסים עד כמה שאפשר למזער את הנזק. עצם הזכות שאפשר להשיב למבקרים ולתוקפים אותך, לא עמדה לנו לפני שנכנסנו לארגון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם