תושבי יצהר: "לא ישכנעו אותנו שאנחנו מפלצות"
רבים ביצהר מסתייגים מהפעולות שיצאו מהיישוב לאחרונה, אך מפנים אצבע מאשימה ליחס השלטונות אליהם: "תראו למה ההתנכלויות של הצבא, המשטרה והתקשורת גורמות"
בשבועות האחרונים נדמה שמאבקם של תושבי יצהר וההתנגשויות עם צה"ל הפכו לשגרה. מצד אחד, צמיגי רכבו של מח"ט שומרון נוקבו, מוצב חיילים בשיפולי היישוב נהרס והושחת, וגולת הכותרת – בפורום הפנימי של התושבים כתבה תושבת המקום, צעירה נשואה בת 22, שאין פסול בזריקות אבנים על חיילים, "גם אם האבן תביא למותו של חייל".
מצד שני, בצה"ל מגיבים בחומרה ומוסיפים אש למדורת האיבה על ידי החרבת חמישה מבני מגורים, השתלטות על הישיבה הגבוהה ביישוב וסילוק התלמידים ממנה לטובת הקמת מוצב צבאי במקום, והתעמרות בלתי פוסקת בתושבים בדמות מתן דו"חות תנועה, עיכוב בכניסה ליישוב ועוד.
התקשורת הישראלית אינה מתעלמים מהסיפור הנפיץ של היישוב, ותושבי יצהר ביקשו, הפעם מיוזמתם, לצאת החוצה כדי להסביר, להראות זווית אחרת של החיים במתחם המושמץ ביותר בישראל, לא כולל פרויקט המגורים 'הולילנד', כמובן.
"מאז שאני זוכר את עצמי על ההר הזה, תמיד היינו כאן תחת מתקפות תקשורתיות", מאשים סא"ל (מיל') יהודה ליבמן, תושב יצהר המשמש מפקד גדוד ההגנה המרחבית באזור. "הציבוריות הישראלית לא מסוגלת להכיל אנשים שמנסים לעורר כל פעם מחדש, בעקשנות, את סוגיות הליבה של עם ישראל. נכון שזה לא נעים ולא נוח ואנשים נוטים לחפש את השקט והשלווה, לשבת 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו', אבל המציאות היא שאין שקט".
עזרי טובי, דובר היישוב מזה חצי שנה, כבר מורגל בצלצולי הטלפון של כתבים שמבקשים תגובה לידיעה שתופיע למחרת בעיתון עם כותרות אדומות, ותדווח על עוד סיפור שלילי שהיישוב מייצר. ההתמודדות הזו, עם השיח הפנים-יישובי והבירור המורכב – שהרי יש מגוון דעות - לצד הכעס הרב על התקשורת, מעמיד אותו בקונפליקט ובשאלה אם להגיב, אם לפעול לפי כללי המשחק.
"יש פה חזית מורכבת. אמנם אנחנו נמלה מול ענק, אבל אתה יודע, לפעמים מספיק שהנמלה תעקוץ את הענק ברגל והענק יפנה אליה את תשומת הלב. אין לנו אשליות שאנחנו נכנסים לחזית ויוצאים ממנה מנצחים, אבל במקום שבו אנחנו יודעים שממילא נפסיד", הוא אומר ומכוון אל התקשורת, "נעשה הכול כדי שנפסיד מה שפחות. אולי בזכות עבודה מתוחכמת נוכל להרוויח גם כמה נקודות בציבור, כי באיזה שהוא מקום גם לתקשורת יש בטן רכה".
מתיישבי יצהר אינם מנסים להצטדק, להסביר ולתרץ את מעשיהם של יחידים ביישוב. הם גם יכולים להבין מהיכן מגיע הכעס הרב על המעשים שצעירים בוחרים להפנות נגד צה"ל ונגד המדינה, במשחק של "אלה הורסים ואלה הורסים בחזרה" שבו אין כוחות שווים ולא משנה מי התחיל.
את אריאל בן-שטרית, חבר מזכירות היישוב ובעל כרמי ענבים ליין, אני פוגש בלבו של הכרם, בשעת עבודה. מאחורינו ניצב סמלו של היישוב, הישיבה הגבוהה 'עוד יוסף חי', שכבר חודש לא נשמע ממנה קול לימוד התורה לאחר שכוחות מג"ב השתלטו עליה בעקבות האירועים האלימים ביצהר והרס המוצב הצבאי.
"יש כאלה שיש להם אינטרס לעשות לנו דה-לגיטימציה", הוא מבקש להבהיר, "אבל זה ממש לא הפנים האמיתיות שלנו. אני לא מכיר כאן אנשים שעושים תגי מחיר. אנחנו לא טרוריסטים, אלא מתיישבים שרוצים לחיות כאן בחיבור אמיתי לתורה וליישוב הארץ. התוויות השליליות מודבקות לנו על ידי אנשים שפשוט לא רוצים שנהיה כאן.
"לראות את הצבא יושב בישיבה שלנו ולא מאפשר לנו להיכנס אליה – זה גורם תחושות נוראיות. מישהו כאן התבלבל לגמרי, ובמקום לגעת בשורש העניין ובסיבה לכעס, עושים מעשים הרואיים כביכול, כדי שהמערכת תיראה כאילו היא עושה משהו".
בן-שטרית אומר שהפגיעה בתושבים במקום צורמת לנוכח אזלת היד לגבי השכנים הערבים. "יש חוסר איזון משווע. מציתים לנו את הכרמים בלי הפרעה. מתחת לרכס הזה נרצחו שניים מחברינו הטובים", הוא אומר ומצביע לכיוון. "במורדות היישוב, ממש מעבר לעיקול, קבורים כמה חברים שנרצחו על עצם זה שהם חיים כאן ובגלל היותם יהודים. כל אוטובוס של תלמידות הופך להיות מטרה קבועה לבקבוקי תבערה.
"זו המציאות המטורפת באמת שצריך לדבר עליה. במקום לתת לה מענה ביטחוני אמיתי, במקום לנקוט יד קשה נגד המחבלים שפורעים ופוגעים בנו, מתנכלים לנו. אנחנו לא נסכים לכל האמירות של פגיעה בחיילי צה"ל ולא נגבה אותן בשום מצב. אבל לא ניתן שיאשימו ויענישו את כולנו בגלל מעשים של יחידים".
ואולי שגיתם במשהו? יש משפט שאומר שאם כולם אומרים שאתה שמן, כדאי לעלות על משקל ולבדוק אם הם צודקים.
"זה שלכולם יש אינטרס לצייר אותי כשמן כי זה מה שיאפשר להוציא אותי מכאן, זה לא אומר שאשתכנע שאני שמן. אנחנו רוצים לשבת כאן ולקבל מענה אמיתי לבעיות שלנו. בגלל חוסר האיזון שבו המערכת מתייחסת למצב שלנו, יש תופעות שוליים לא נכונות ולא טובות, אבל זה לא אנחנו".
איך התחושה לחיות ביישוב שנדמה שהוא הכי שנוא ומוקע במדינה?
"יש כאלה שהתפקיד שלהם לצעוק, כמו עזרי הדובר. לעמוד בראש הגבעה ולצעוק כך שישמעו בעזריאלי שאנחנו לא משוגעים. ויש כאלה שהתפקיד שלהם הוא לטעת עוד גפן ולבנות עוד בית ולגדל ילדים שאוהבים את כל עם ישראל, כולל את החיילים. אני יכול להגיד שיש בינינו חלוקת עבודה כזו. זה מציק ומדאיג וזה עוול נוראי שעושים לנו. יש לזה גם תוצרי לוואי בדמות ההתייחסות של המשטרה לתושבים בכניסה ליישוב ועוד – אבל זה לא ישכנע אותנו לחשוב שאנחנו מפלצות. אנחנו מוחים נגד העוול הזה".
ביישוב יצהר מתגוררות 220 משפחות ופועלים בו שבעה גנים ותלמודי תורה. יש בו מכולת, בית קפה ומגוון עסקים – ממרפאה הוליסטית ועד חנות לחומרי בנייה וחנות ספרים.
"הרבה אנשים כאן אומרים שהם מודים לקדוש ברוך הוא שאינם צריכים לעשות את התפקיד שלי", אומר עזרי טובי, דובר היישוב. "אני לא מרגיש שאני פועל מתוך כעס ותסכול או התמרמרות על התקשורת. זה פוקח את עיניי ומראה לי את המציאות ואת העיוות. יש פה משהו שלא התחיל מאתמול – ואף אחד לא המציא את גלגל השנאה נגדנו, גם לא בשלושת השבועות האחרונים, ובאיזשהו מקום, מה שהיה הוא שיהיה".
ואולי אתם יוצרים את גל השנאה הזה, אני שואל אותו. תראה את שר הביטחון, משה בוגי יעלון – יקיר ההתיישבות וגוש קטיף – שפתאום יוצא נגדכם. גם השר אהרונוביץ', איש 'ישראל ביתנו', מאיים בהחזרת המעצרים המנהליים נגד אירועי 'תג מחיר' ונגד אנשי ימין.
"ואולי יעלון אכל את הלוקש שמוכרים לו כל כך הרבה שנים והוא קורא את העיתונים?" הוא עונה לי בשאלה. "הרי בסופו של דבר, אדם אוכל את מה שמאכילים אותו. לצערנו, הוא פשוט הצטרף לעדה הזו של הנלחמים בנו.
"אומרים 'דברים מה שרואים משם לא רואים מכאן'. הוא צריך לבוא לכאן כדי לראות את המציאות, הוא לא רואה שום דבר מלבד מה שכתוב בעיתון. ואולי, בסופו של דבר, אנשים היום יודעים מה כדאי לומר ומה לא כדאי, מה יקדם אותם וימצא חן בעיני התקשורת, כי הרי היא זו שקובעת את סדר היום וממליכה מלכים, יכול להיות שזה המקור להתבטאויות שלו.
"אתה יכול להבין שמשהו כאן השתבש. יצא מפרופורציה לחלוטין. בערב יום הזיכרון לחיילי צה"ל, שכולנו יודעים מי הרג אותם, מי האויב האמיתי של מדינת ישראל, הוא מחליט להתייחס לסוגיית תג מחיר ולנערים בני 16 שמשפריצים ספריי על מסגד. אתה מבין שזה עיוות? אני לא יודע מה השיקולים שלו. באופן אישי יש לי הערכה אליו והוא שר ביטחון טוב, אבל זה לא מונע ממני לבקר אותו".
אתם מאוכזבים ממנו?
"בוודאי, בעניינים האלה יש אכזבה מוחלטת ממנו. הוא שר הביטחון והאחראי לביטחון שלנו, והמצב כאן נוראי. אנשים עוברים כאן לינץ' בכבישים. אוטובוס התלמידות של היישוב חטף בחודש האחרון בקבוקי תבערה כבר ארבע פעמים. ובמקום שיעלון יטפל בזה, כי זה התפקיד שלו, הוא מתעסק עם 'תג מחיר'".
"הילדים כאן גדלים לתוך מציאות מורכבת, שממנה נגזר הרגש והיחס לחייל ולשוטר במדינת ישראל", אומר ליבמן, ומסביר את התסיסה ביישוב. "הילדים והתושבים כאן מתמודדים עם שאלות כמו כיצד להתייחס למדינה שהחריבה לנו יישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון לפני תשע שנים, וכיצד להתייחס לשוטר שמציק לאבא ואמא בכניסה ליישוב ומוריד אותם מהכביש בטענות זניחות; כיצד להתייחס למשטרה, לאחר שהילדים רואים שהיא גורם שהורס בתים; אם הצבא הוא כמו המשטרה בעניין הריסת בתים. זה נושא שנמצא בבירור בקרב חלק מהמשפחות ביצהר".
לשיטתך, אפשר להבין את בני הנוער שמבצעים לבסוף פעולות תג מחיר, כי לכאורה מעשיהם הם פועל יוצא ממדיניות הממשלה.
"ברור שזה כך. אם נהיה מספיק כנים עם עצמנו, ברור שמדינת ישראל מייצרת במידה מסוימת את הקרקע שעליה הנוער גדל. אנחנו חיים את המציאות הזו, והנפגעים העיקרים ממנה הם בני הנוער, בוודאי. נוער, מטבעו, תוסס. כך זה בכל העולם. וכשהוא תוסס, הוא מבטא את זה באופן בוסרי.
"כששלטון מתנהג באופן כה בריוני ומעוות, איך אתה רוצה שאני אבטל את התסיסה הטבעית של ילד שהרסו לו את הבית ואף אחד לא יכול להסביר לו למה? האם אני צריך לדכא את התסיסה נגד העיוות המוסרי הזה? מה תאמר לילד של משפחת לזר שהחריבו את ביתם בשבוע שעבר? האם עליי לחנך אותו ללכת לצבא בכל מחיר? אני לא יודע. הוא צריך להתבגר כפי שהוא מתבגר".
בשבוע שעבר חשף העיתונאי עקיבא נוביק כי בת היישוב, אלירז פיין (22) כתבה בפורום היישוב שאינה רואה בעיה בכך שחייל ייהרג בשעת מאבק נגד עקירת מתיישבים והריסת בתים. ליבמן לא התרגש מהחשיפה, גם לא מהניסיון לייחס אותה להלך הרוח השולט ביצהר: "ברור שיש כאן מעשים שגורמים לנו נזק. זה יישוב קהילתי לכל דבר, ונכנסים לכאן גם אנשים עם דעות שונות, בהן דעות שאינן מתקבלות על הדעת. כמו בנושאים אחרים שקיימים בשיח הקהילתי. זה כמו שפורסם שאימא משוגעת הטביעה את הילדים שלה באמבטיה – האם בגללה יישוב שלם אשם במעשה?
"אני לא חושב שיש ביישוב אנשים שחושבים כמו אלירז פיין. עצם זה שבחורה צעירה ונשואה מסוגלת להוציא מעצמה דבר כזה ואפילו לחשוב את זה, זה נורא בעיניי. אבל אני מפנה את כל הפרוז'קטור בחזרה לשלטון. שיראו להיכן הם גרמו לאנשים תמימים להגיע.
"זה כמו שכשאתה בודק את השורשים של שכונה שיש בה מעשי פשע, אתה מבין שזה צמח מתוך עיוות שהשלטון יצר, אך השלטון גם יכול לשנות אותו. ראה ערים כמו חולון ובת-ים שהיה להן שם של ערי פשע מוזנחות - היום הן שונות לגמרי, כי המדינה החליטה שצריך לעזור להן. המדינה פושעת כבר ארבעים שנה בכל ההתיישבות וביחס שלה אלינו".
הזרעים נזרעו לדעת ליבמן בעקירת גוש קטיף: "הילדה הזו (פיין) גדלה בתוך מציאות מסוימת. תחשוב שבגירוש ובחורבן גוש קטיף היא הייתה בת 13 ותחשוב על התהליך שהחבר'ה האלה עוברים. יש מראות שאתה לא יכול לשכוח כל החיים שלך. אני יכול לעצום את עיניי ולראות את הטורים הענקיים של לובשי השחורים, ומי היו החבר'ה האלה? חיילי צה"ל".
אז שם החל השבר וההקצנה שלכם?
"זה ברור. יצהר עברה משברים ועימותים הרבה יותר קשים ממה שעברנו עכשיו בגל ההריסות האחרון. ברור שמה שקורה בשנים האחרונות קשור לזה. אנשים כאן בוחרים לגור במקום של יהודים שלא משכיח ולא מדכא את הרצון לברר סוגיות ליבה בעם ישראל, גם כאלה שאינן נעימות.
"רוב האנשים בארץ באמת מעדיפים להתכנס בתוך שגרת החיים, כולל אנשים שנפגעו בגירוש ובחורבן.
"ביצהר, לעומת זאת, לא מפחדים לשאול את השאלות. הבחורה הזאת היא חלק מקהילת יצהר, ויכול להיות שיש אנשים שחושבים כמוה ולא כתבו זאת בפורום. זה שאנשים לא רוצים להתגייס לצה"ל זה גם יכול להיות. העובדה שיש פה אנשים הזויים שמסוגלים לדבר כך, היא במידה מסוימת סוג של קורבן.
"זה ציבור שהמדינה פגעה בו, ותראה לאן הגיע. זה שבר גדול. היום ברור שאם אז, לפני הגירוש מגוש קטיף, היינו מדברים באופן ברור ומאוחד, לא היה גירוש מגוש קטיף". ליבמן מוסיף, בהתייחס לקריאה שלו בשבוע האחרון לסרב פקודה להוראות עקירה: "אנחנו מגמגמים היום, ולא צריך לגמגם".
רוב התושבים ביצהר מנסים לחיות את חייהם לפי האידיאל ההתיישבותי והם מנסים להבהיר שהקיצונים הם מיעוט אפסי, זניח, שיש להתנגד לו אבל אפשר גם להבין על איזו קרקע צמח.
ביציאה מהיישוב אני לוקח טרמפיסט צעיר, נשוי ואב לילדים קטנים, תושב המקום. איך זה לחיות ביישוב הכי מוקע בישראל, אני שואל גם אותו. "עזוב אותי", הוא עונה, "אני משתייך בכלל לחבורה הברסלבית ביישוב. ומה שאתה אומר זה לא נכון, פשוט אתה מאמין מאוד לתקשורת".
והוא מסביר: "יש חבורה קטנה ביצהר שמדברים עליה הרבה, אז מה? זה כמו שבנתניה יש חבורה של פושטקים שכל הזמן מדברים עליה רע, אז גם כאן מצאו כמה בודדים. אני לא משתייך אליהם וזה לא נוגע בי. תן לחיות בשקט".
בתחילת השבוע קיימה הנהגת היישוב הצבעת אמון בדרכה של המזכירות. עבורה, זו שעת מבחן שהייתה אמורה לקבוע אם דרכם היא הנכונה או שמא דווקא דרכם של הקיצונים ביישוב.
"לצערנו", כתבו אנשי המזכירות לתושבים, "בתקופה האחרונה אנו עדים לפעולות אלימות נגד חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, אשר בוצעו במרחב היישוב, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עמדתה הנחרצת של המזכירות נגד מעשים אלה ועם פסיקותיו ההלכתיות של רב היישוב, הרב דודי (דודקביץ', י"ק). לא ייתכן שתושבים ביישוב המתקרא דתי-תורני לא יישמעו לדעת תורה של מרא דאתרא (רב המקום), שמנחה בשאלות ההלכתיות הנוגעות למרחב הציבורי".
עוד נכתב במכתב:
אנשי המזכירות מביעים במכתב את דעתם, שזוהי נקודת מבחן ליצהר: "מתוך הבנת כובד המשקל הרובץ על כתפינו ופרשת הדרכים הקריטית שבה אנו מצויים, החלטנו להעלות נקודה זו להצבעה ציבורית, כדי להבין אם תושבי היישוב מעוניינים להמשיך לחיות במאבק המנוהל ללא כל לקיחת אחריות, חסר כל גבול ברור, המדרדר אותנו ציבורית, התיישבותית וקהילתית למקומות הכואבים ביותר, או לא".
כשישים אחוזים מתושבי יצהר הגיעו להצבעה. הם הכריעו שיש להמשיך בדרכה של המזכירות. זו שעת בירור ביישוב. לכן הרב דודי דודקביץ' סירב להתראיין לכתבה. "הרב לא יכול לדבר כי הוא בלב הדיון הפנימי והבירור שלנו כיישוב. לכן לא כדאי שהוא יחווה את דעתו, מטוב ועד רע. השאר את המילים שלו לשיח בין התושבים ולא בתקשורת", מסרו גורמים ביצהר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם