המערב מתגייס לעזרת ניגריה בשל מניע כלכלי
לצד הזעזוע העולמי מחטיפת הנערות בניגריה, מסתתרים לא מעט אינטרסים כלכליים. אירופה וסין לוטשות עיניים לאוצרות הנפט והמחצבים, וגם הסיוע הישראלי הוצע על רקע יחסים מדיניים שהולכים ומתחממים
השבוע לא הייתה מדינה אחת בעלת יכולות מוכחות בתחום הלחימה בטרור שלא הציעה עזרה לנשיא ניגריה ג'ונתן גודלאק, המתמודד עם אתגר חילוץ 300 הנערות החטופות מידי 'בוקו חראם', כת אסלאמיסטית רצחנית המטילה את אימתה על ניגריה.
עוד בנושא:
• נשיא ניגריה: "נשמח לסיוע הישראלי נגד הטרור"
• מטוסים מארה"ב מחפשים אחר החטופות בניגריה
• ניגריה: הצעירות שנחטפו נראות לראשונה בסרטון
הממשלה באבוג'ה בלחץ. כבר חודש שאיש אינו יודע היכן הבנות ומה עובר עליהן. מתחת לדיבורים על מלחמה בטרור מסתתר סאב-טקסט שאיש אינו מעז לומר בקול רם: פגיעותן של נשים צעירות. כל מה שיודעים מגיע מפי אדם אחד: אבו-באכר שקאו, מנהיג 'בוקו חראם', שמשתמש בז'אנר סרטי הווידאו של ארגוני הטרור לקידום מטרותיו.
אנשיו חטפו את נערות בית הספר צ'יבוק, ובסרטון וידאו לעגני הוא מבטיח למכור אותן לעבדות: "אני חטפתי את בנותיכן", הוא אומר בחיוך ומחבק תת-מקלע. "אתם מוטרדים? הזהרתי אתכם, די לחינוך המערבי! בשם אללה, אמכור אותן בשוק. כן, יש דבר כזה, שוק למכירת בני אדם. אללה הורה לי למכור אותן. ציווה עליי. ובשמו אמכור. כן, אני מוכר נשים".
מי שצפה בסרט התרשם שכמה ברגים במוחו של שקאו התרופפו, אלא שהזדון היה חד-משמעי. הטרוריסט פרט על הפחדים הקמאיים ביותר של משפחות הנערות, והפך לאייטם גלובלי פותח מהדורות. בדיעבד, התברר, היה זה פרומו לסרטון שבו הוצגה המטרה האמיתית: שחרור כל חברי 'בוקו חראם' הכלואים בבתי הסוהר הניגריים. וממשלת ניגריה אכן הזמינה את 'בוקו חראם' לשיחות.
שקאו עשה טעות אחת: האיום למכור את הבנות לעבדות הצית אש ברחבי העולם החופשי. הזעזוע הגיע לכל מקום. לבית הלבן, להוליווד, לבריסל ולרשתות החברתיות. עכשיו רשימת הידוענים הקוראת לשחרור הבנות כוללת לא רק את אובמה, טריירווילר וקרלה ברוני, אלא גם את ג'יימי לי קרטיס, דוגמנית-העל ג'יזל והשחקנית אנג'לינה ג'ולי. אין פעיל חברתי ראוי לשמו שלא הצטלם השבוע בסלפי עם שלט "שחררו את הבנות שלנו".
בצירוף מקרים מעורר צמרמורת, צרפת ציינה השבוע את יום השנה למלחמה בעבדות. וכך, סוגיית הסחר בבני אדם, ובמיוחד הסחר בנשים, זינקה אל ראש סדר היום העולמי. אלא שהפעם מכבסת המילים נותרה מאחור. כנראה היה דרוש טרוריסט כדי לשים את האצבע על המונח המדויק: עבדות מודרנית.
למה לקח לעולם חודש להתעורר? ולמה נשיא ניגריה גודלאק, אחד הנשיאים הדמוקרטיים יותר בהיסטוריה רווית הסכסוכים השבטיים והדתיים של ניגריה, לא פעל עד כה? ברמה הפוליטית, העיתונות הניגרית מתייחסת בעיקר לכך שמהלכי הנשיא מוכתבים מהבחירות לנשיאות בשנה הבאה. אך ייתכן שהעניין אקוטי יותר: כבר תקופה ארוכה הצבא הניגרי בורח מהתמודדות עם הטרור האסלאמי שפשה בניגריה.
ניגריה, המדינה הגדולה באפריקה, נקרעת ממתחים אתניים, שבטיים ודתיים בין צפון לדרום ובין אוכלוסייה המורכבת ממאה מיליון מוסלמים ו-75 מיליון נוצרים. גם הצבא, שחלק הארי של חייליו מוסלמים, קרוע.
ישראלי היושב בניגריה העריך השבוע שהנשיא הניגרי, שרק לפני כחצי שנה החליף את הרמטכ"ל וחלק ניכר משדרת הפיקוד הבכירה, אינו סומך על צבאו. לא על נאמנותו ולא על יכולותיו. הדרך, מבחינתו, לשרוד את העימות עם 'בוקו חראם' וגם את הבחירות, היא להקים קואליציה בינלאומית של מומחים שתסייע לו במיגור הטרור. להעתיק את המודל שבו צרפת, ארצות הברית, נאט"ו והאיחוד האירופי התגייסו לשחרר את מאלי.
כעת מטוסי סיור אמריקניים מסיירים מעל יערות ניגריה בניסיון לאתר כיסי פעילות של הארגון. באבוג'ה בירת ניגריה נחת השבוע הגנרל דיוויד רודריגז, מפקד אפריקו"ם – פיקוד אפריקה בצבא ארצות הברית, והוא מפקד על מבצע הסיוע האמריקני לממשלה הניגרית באיתור הנערות. גם הבריטים התגייסו. אפילו הסינים הציעו עזרה.
הסינים עומדים בראש רשימת המדינות המשקיעות ביבשת השחורה. סין רעבה לדלק, מחצבים וסחורות. אי-היציבות בניגריה מסכן את פעילותה הכלכלית. זה גם מה שמריץ את האמריקנים ואת האירופים. הכלכלה הניגרית היא מנוע צמיחה שהמערב משווע אליו. האביב הערבי, שבתחילתו נדמה היה שיהפוך את המזרח התיכון למנוע צמיחה אדיר, אכזב (לוב הפכה ממנוע צמיחה הקרוב לחופי אירופה למדינה מוכת טרור), והחשש הוא שאותו דבר עלול לקרות לניגריה, הכלכלה מספר אחת באפריקה.
לצד מתחים אתניים ודתיים, עוני ושחיתות, יש בניגריה אוצרות נפט אדירים, מחצבים ותעשיית קולנוע משגשגת - NOLLYWOOD. יש בה צמיחה אדירה ושכבת מיליונרים ההולכת וגדלה.
המערב מושקע עד צוואר בניגריה באמצעות חברות הנפט, וחושש מהתפרקותה. זו הסיבה, מעבר להיבט ההומניטרי, לכך שהאמריקנים והאירופים מתגייסים במרץ לעזור לנשיא לפתור את משבר החטופות. צרפת אפילו מכנסת השבוע ועידה בינלאומית לדון במשבר.
למועדון האקסקלוסיבי הזה מצטרפת כעת ישראל. ראש הממשלה נתניהו הציע השבוע לנשיא ניגריה את עזרתו, וצוות מומחים לניהול משא ומתן יצא לניגריה.
הצעת נתניהו משקפת מערך יחסים עמוק ובלתי שגרתי בין ישראל לניגריה. בשנה שעברה ערך כאן נשיא ניגריה ביקור יוצא דופן. היחסים העמוקים בינו לבין ישראל אינם רק עניין של אינטרסים הדדיים, הם נובעים גם ממעורבות המנטור הרוחני שלו, הידוע בכינויו "האפיפיור השחור". הכוונה לאנוק אוידובוי, מנהיגם הדתי של כמאה מיליון נוצרים שחורי עור באפריקה, באירופה ובאמריקה. גודלאק נחשב תלמידו המובהק.
הקשר עם אוידובוי נרקם בזכות פעילות יזומה של מועצת יש"ע, שהזמינה אותו לביקור בישראל. החיבור שנוצר הביא עמו תמיכה מפורשת - שקיבלה בהמשך גוון מדיני - ותרמה רבות לכך שניגריה, החברה במועצת הביטחון, התייצבה לצד ישראל בהצבעות קריטיות באו"ם, כולל בשאלה הפלסטינית.
לישראל ולניגריה יש מערך אינטרסים נרחב והדדי. לפני שנה הודיעה ממשלת ניגריה על סיכול פיגוע נגד יעד ישראלי בשטחה. במהלך משפט טרור טענו נאשמים בבית משפט ניגרי כי נחקרו ועונו בידי סוכני מוסד, שהוצגו לפניהם כמומחים אירופים.
יש שיתוף פעולה ביטחוני וכלכלי בין ישראל לניגריה. בניגריה פועלות יותר מחמישים חברות ישראליות, בהן 'אלביט מערכות', שזכתה אשתקד בפרויקט בגובה 40 מיליון דולר להתקנת מערכת לאיסוף מודיעין דיגיטלי "שיסייע לממשלת ניגריה לנטר את רשת האינטרנט של המדינה". הפרויקט טרם הושלם, ולדברי ישראלי העובד בניגריה "כדי להתמודד עם הטרור בהצלחה, הניגרים זקוקים לתמיכה מודיעינית גורפת הכוללת איסוף נתונים ותמיכה אקטיבית באנשי המודיעין הניגרי, בניתוח מידע, הערכתו והפצתו".
חלק משיתוף הפעולה מתבטא בקורסים לקציני מודיעין ניגרים בישראל. קורס מעין זה נערך במכללה בצפון וכולל הכרה מקרוב של ישראל וביקורים תכופים במסעדה מסוימת במרכז הארץ.
יאיר קליין, ההרפתקן הישראלי האולטימטיבי שמכיר את אפריקה מבפנים וגם את הקצינים הניגרים שמבקרים במסעדה, מעריך שזה יהיה קשה. "עם כל שיתוף הפעולה והנכונות", הוא אומר, "הצבא הניגרי לא באמת רוצה לפעול. 'בוקו חראם' מפעיל שיטות הפחדה כבר עשור. הם נכנסים לכפרים ורוצחים עשרות, אבל לצבא הניגרי, שחלק הארי של חייליו מוסלמים, לא היה רצון להילחם בהם, וגם עכשיו אין לו.
"אחרת אי אפשר להבין כיצד ייתכן שעם כל העזרה מבחוץ אין לצבא מודיעין שטח עדכני שיוביל לחטופות. במדינה כניגריה, בכל כפר יש לשירותי הביטחון מודיע בשכר. אם אחרי חודש לא יודעים היכן הן, מובן שבמשך שנים לא עשו דבר,
להערכתו של קליין, "להכשיר כוח לפרוץ לקרחת יער ולשחרר את החטופות ייקח בין חודש לשלושה חודשים של אימונים. בינתיים, הדרך היא לאסוף מה שיותר מודיעין, ולשדר נחישות. על הממשלה הניגרית לעבוד בו-זמנית על ניסיון לדיאלוג ובמקביל לשדר שהאופציה הצבאית מונחת על השולחן".
וזו אכן על הפרק. מעולם לא הייתה התגייסות בינלאומית כזו באפריקה. משולב כאן מאבק אדיר על יוקרה ושליטה, ובעיקר על יציבות הכלכלה הגדולה ביותר באפריקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם