מהפך ימני בהודו; מנהיג חדש פרו-ישראלי
מיליארד ורבע אזרחיה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם משלימים היום את הליך הבחירות הכלליות בארצם. על פי כל הסימנים, המהפך מובטח. לראשונה תונהג הודו בידי איש ימין מובהק, פרו-ישראלי מוצהר, הרואה בה מדינה הינדואית ולא מדינת כל אזרחיה
במדינה שיש בה מיליארד ורבע תושבים ושיטת בחירות אזורית, נמוכים הסיכויים לחזות את התוצאות נכונה. אבל הפעם רק מעטים מפקפקים במהפך העומד להתרחש במדינת הענק: הימין עולה לשלטון, ומפלגת הקונגרס, שהקימה את הודו, תובס.
• הקץ לשושלת גנדי: לאומן הינדי ניצח בבחירות
מרוב פחד מההפסד הממשמש לבוא, מפלגת הקונגרס השלטת נשמרה מלהציג את ראשה, ראהול גנדי, כמועמדה לראשות הממשלה. אביו ראג'יב גנדי, סבתו אינדירה גנדי וסבו הגדול ג'ווהרלל נהרו שלטו בהודו מהיום הראשון לעצמאותה; אבל השנים האחרונות הוכיחו שלהודים נמאס מהמשפחה שיש לה מפלגה ומהמפלגה שיש לה מדינה. הודו הגיעה בקדנציה השלטונית החולפת למצב אבסורדי שבו ראש הממשלה הנבחר, מנמוהאן סינג, מקבל פקודות מסוניה גנדי, אימו של ראהול, שאין לה שום תפקיד רשמי, חוץ מהתפקיד החשוב ביותר בהודו בעשור האחרון – נשיאת מפלגת הקונגרס. למרבה הבושה, מלשכתה נוהלה הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
הודו עתידה להיות מונהגת לראשונה בידי ממשלת ימין. "ימין" בהודו פירושו דומה למדי ל"ימין" בישראל. בהכללה גסה אפשר לומר שבשאלת ה"שטחים" ההודית, שאלת חבל קשמיר, השמאל בעד מתן אוטונומיה לחבל והימין בעד סיפוחו המלא. בהיבט הכלכלי, כמקובל, הימין דוגל בצמצום מעורבות הממשלה במשק. ההבדל העמוק ביותר נוגע לשאלה מיהי הודו. מפלגת הקונגרס בנתה את הודו כמדינת כל אזרחיה – לא רק בזכויות הפרט, אלא גם בסמלים הלאומיים. לעומתה הימין רואה את הודו בראש ובראשונה כמולדת ההינדואים.
מפלגת הימין שניצחה בסקרים, "מפלגת העם" או BJP, אמנם כבר הייתה בשלטון, בתחילת שנות ה-2000, אך ראש הממשלה מטעמה היה אטאל ביהארי ואג'פאי, איש מרכז מתון שעם מעט פחות נפוטיזם בהנהגת מפלגת הקונגרס יכול היה למצוא את עצמו גם בשורותיה. כהונתו אופיינה בשיפור היחסים עם פקיסטן ובמאמץ לסיים את הסכסוך ארוך השנים עם סין. הודו יצאה בזמן כהונתו מהעמימות הגרעינית, אבל בענייני פנים הוא התרחק מסדר היום הלאומי-הינדואי של מפלגתו.
בראש BJP עומד הפעם נָארֶנְדְרָה מוֹדי. הוא הוכרז כראש הממשלה ההינדואי הראשון בתולדות הודו, כותרת שהוא עצמו כיוון אליה. בפוליטיקה הישראלית, תמיכה במדינת ישראל כמדינה יהודית היא הגדרתו של המיינסטרים. אבל בהודו זה שינוי כללי המשחק, ואולי אפילו משחק באש. הודו אינה מדינה הינדואית. ניתן אפילו לומר שההסתייגות העמוקה של הודו ממדינת ישראל והציונות – מימי מהאטמה גנדי, ובאופן מוחלש עד היום – נבעה (לצד שיקולים בינלאומיים למיניהם) מתפיסת ישראל כחוד החנית של רעיון מדינת הלאום המזוהה עם דת מסוימת.
הודו ראתה את עצמה מדינת כל אזרחיה, בית משותף לנוצרים, למוסלמים, לסיקים ולהינדואים, מדינה שהפרהסיה הציבורית שלה אינה מעדיפה דת אחת על האחרת. הטראומה של הודו היא פיצולה של הודו הגדולה והקמת מדינת פקיסטן בחלקה הצפון-מערבי. בעיניים הודיות, הקמת פקיסטן הייתה פיקציה בריטית שיצרה מאין לאום חדש, מוסלמי-הודי, שנאמנותו לאסלאם מאפילה על הזהות ההודית שלו.
מודי, שלא במקרה הוא אוהד ידוע של ישראל, הוא אחר. ניקח לדוגמה את סוגיית הפליטים מבנגלדש. מפלגת הקונגרס הקפידה להציג שוויון ביחס אל פליטים מוסלמים ופליטים הינדואים שברחו מבנגלדש. לעומת זאת מודי אומר בגלוי שצריך לסייע לפליטים ההינדואים, ושהודו צריכה להיות מדינת מקלט לכל הינדואי שנרדף בגלל דתו. או דוגמה נוספת, סמלית: כיוון שהבחירות בהודו אזוריות, כל מועמד צריך להחליט באיזה מחוז הוא מעמיד עצמו לבחירה. מודי – בצעד שכל העיתונות ההודית מגדירה כמשיחי – בחר בעיר הקודש ההינדואית האולטימטיבית, ורנסי, הרחוקה מביתו וממעוז כוחו הפוליטי. זו הצהרה ברורה של זהות: קודם כול הינדואי, אחר כך הודי.
למודי, כמו לרבים ב-BJP, יש הזדהות עם הסיפור הציוני, עם הרעיון של מדינה יהודית, ועם לוחמה בלתי מתפשרת בטרור. גם המעורבות האישית שלו בקידום מיזמים כלכליים בין מדינת המחוז שלו לבין ישראל קשורה להשקפותיו. כבר בקדנציה הקודמת של BJP, בימי בוש, שרון וואג'פאי, השמיעו בכירים במפלגה חזון של ברית משולשת, הודו, ארה"ב וישראל, והיחסים בין הודו לישראל פרחו.
עם זה, חשוב לזכור שיחסינו עם הודו לא נפגעו כשמפלגת הקונגרס שבה והחליפה את BJP בשלטון. במידה מסוימת ניתן אפילו לומר שכאשר BJP בשלטון היחסים עם ישראל נתפסים כנושא חם ופוליטי, ואילו כשהקונגרס בשלטון הם נתפסים כאינטרס כלל-הודי. ועדיין, נארנדרה מודי חזק יעז לבקר בישראל כראש ממשלה, לראשונה בהיסטוריה של הודו.
עד לא מזמן, מודי נחשב דווקא לאסון אלקטורלי. בבחירות 2004, כאשר כנגד כל הסקרים הפסידה BJP בראשות ואג'פאי את השלטון לקונגרס, האצבע המאשימה הופנתה למודי. הוא שימש אז ראש ממשלת מדינת המחוז גוג'רט, שם היו עדיין טריים זיכרונות הטבח ההדדי בין המוסלמים להינדואים. האירוע ההוא החל במתקפת טרור מוסלמית. בעקבותיה נערך מסע נקם במוסלמים במדינה. כאלף נהרגו, 100 אלף נותרו חסרי בית, אך המשטרה הסתירה פניה מתוך תפיסה שהמוסלמים צריכים ללמוד לקח. ארה"ב שללה אז ממודי את הוויזה האמריקנית מתוקף אחריותו המיניסטריאלית.
מאז רצח מהאטמה גנדי מוחשד הימין ההודי ברצחנות – וב-2002 הודבק הכתם הזה על מודי, שתחת שלטונו אירע הטבח במוסלמים. מודי, כך נטען אז, הסיג את BJP לאחור, והחריב לא רק את מאמציו של ואג'פאי לנוע למרכז הפוליטי, אלא גם את שמן הטוב של המפלגות הקטנות, האזוריות, הלא-אידיאולוגיות, שחברו לקואליציה שלו ונתנו לו את השלטון לאורך שש השנים הקודמות. הפעם נטשו אותן מצביעיהן המוסלמים, כנקמה.
והנה עתה, כעבור עשר שנים, מודי בחזית מסע הבחירות של מפלגתו, עם הקמפיין היקר ביותר בתולדות הודו, עם הילה משיחית סביבו, עם ביטחון מוחלט בניצחונו. גוג'רט כבר אינה המדינה המוכתמת בג'נוסייד כלפי המוסלמים, אלא המדינה הצומחת ביותר בהודו, גן עדן למשקיעים, נקייה יחסית משחיתות ומבירוקרטיה, ועם נחישות להפוך למודל הכלכלי של הודו. דוגמה אישית קטנה: בביקורי האחרון בהודו פגשתי את מהנדרה, בעלים של מפעל צנרת הממוקם לא הרחק מביתו במומבאי. כשהחליט להתרחב, לא היה לו ספק איפה ייבנה המפעל הבא: בגן העדן של מודי.
ההקבלה למציאות הישראלית חלה גם על התקשורת. עיתונות המיינסטרים בהודו אוהדת בעיקרה את מפלגת הקונגרס. בהתאם לכך היא מטילה ספק בנס הכלכלי של מדינת גוג'רט, וטוענת שהנתונים מוגזמים ושיחסי הציבור של מודי טובים מביצועיו הכלכליים. ובכל זאת, אין ספק שרוב ההודים חושבים שמי שהיה ראש ממשלה מוצלח במדינת מחוז גדולה בת למעלה מ-60 מיליון תושבים, יצליח לחלץ את הודו מהמשבר הכלכלי יותר מכפי שיצליח ה'נסיך' ראהול.
היו ניסיונות ברורים להכתים את מוצאו של מודי, בן לקַסְטה נמוכה למדי. אלא שההערות הללו על מוכר התה המעז לחשוב על ראשות ממשלה פעלו כבומרנג ופגעו במפלגת הקונגרס. מודי נתפס כמי שהצליח במו ידיו לחצוב לו דרך לצמרת, וכמי שמכיר מקרוב את העוני וחיי הדלות של הנערים הנאלצים לעבוד לפרנסתם. ראהול לעומתו – למרות המאמץ הכן להקטין את ממדי העוני בהודו ולסבסד לעניים מוצרי מזון בסיסיים – נראה מראש די אבוד.
מודי עתיד לגלות שהודו היא דבר מסובך. ספינה כבדה ועמוסה באינטרסים, שאין דרך להזיז אותה בקצב שהוא רוצה. הוא יבין שאם הוא ישדר בתדר קפיטליסטי מדי, או הינדואי-לאומני מדי, הכלכלה ההודית תידרדר במהירות בעקבות שביתות ומהומות – ואיתה יידרדר גם מעמדם הפוליטי של מודי וגוש הימין. יש קולות חשובים בהודו הרואים בדגש הכלכלי של קמפיין מודי דגש אמיתי. להערכתם, מודי אכן מתכוון להתמקד בתחום הזה, ולא לחולל שינויים מפליגים בזירה הבין-קהילתית במדינה. הם כנראה טועים.
אכן, בתבונתו, מודי איננו פותח בקמפיין שום נושא שיעורר את זכר המהומות הרצחניות של 2002, ולכן שותק לגבי נושאי מחלוקת עמוקים בין הינדואים למוסלמים, למשל גורל המסגד בעיר איודיה שפעילי ימין החריבו לפני עשרים שנה בגלל האמונה שלפני המסגד שכַן שם מקדש לאל ראמה – ומאז הוא שומם וכל צד מבקש לשקם אותו לפי דתו.
כראש ממשלה יתקשה מודי לחבוש בו-זמנית את כובע הבולדוזר הכלכלי ואת כובע הגאווה ההינדואית. אבל היות שלאורך הקריירה שלו הוא כבר האכיל את הפרשנים כמה כובעים, אין לפסול את האפשרות שמודי אכן ישיג את מה שלא השיג שום פוליטיקאי לפניו: סדיקת האתוס של הודו כמדינת כל אזרחיה.
לב ארן שימש רכז מידע באגודת הידידות הפרלמנטרית הודו-ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם